בס"ד ערב ראש השנה התשפ"א
בס"ד ערב ראש השנה התשפ"ב
כבר דיברנו בעבר כי החגים הינם הארות מימות המשיח, טעימות מהעידן המתוקן. וכל חג וחג מביא עמו טעימה מסוג מה והכנה מצד מה לימות המשיח.
אם כן איזו טעימה נותן לנו ראש השנה מימות המשיח ואיזו הכנה אנו אמורים לעשות ביום קדוש זה?
אנו משתמשים בתפילות ראש השנה בביטוי "היום הרת עולם" כפי דעת רבי אליעזר בתלמוד הסובר שבראש השנה נברא אדם הראשון. נמצא שביום זה הוא גם חטא בעץ הדעת, גם גורש מגן עדן וגם עשה תשובה. חכמינו לימדונו שאפשר ללמוד על כוחו של כל יום גם מהנפילות שהיו בו, נמצא שיום זה שבו אדם הראשון אכל מעץ הדעת הוא היום המסוגל לתקן את אכילת עץ הדעת. האכילה מעץ הדעת נתנה ליצר הרע מקום בעולם הזה בכלל ובנפש האדם בפרט. האכילה הזו גם הביאה לגזירת המיתה על בני האדם בעקבות כך, כדי שהאדם יוכל להיגמל באמצעותה מהיצר הדבוק בו. נמצא שיום זה מסוגל : להיפטר בו מנוכחות יצר הרע באדם, שטן בעולם ומלאך המוות גם. אומרים חז"ל שרצה הקב"ה לברוא את העולם במידת הדין, ראה שאין העולם יכול להתקיים ושיתף מידת הרחמים. אומרים חכמינו שכל שנה בראשיתה שואל הקב"ה אותנו האם אנו כבר מוכנים לעמוד במידת הדין, להתקיים בזכות ללא ויתורים. נמצא שיום ראש השנה נועד להיות בגאולה היום שבו אנו נזכה לעמוד בדין/בזכות.
אנו עסוקים בראש השנה בעיקר בהמלכת השם למלך. זה האתגר הגדול של היום! לעשות סדר בתוכי, להגיע להבנה שכאשר ה' יהיה המלך שלי- חיי יהיו הכי מושלמים טובים ונעימים שיכולים להיות. שום רצון ששונה מרצונו יתברך לא יביא לי כל טובה או ברכה אמיתית. הקב"ה יודע הכי טוב שאפשר מהי טובתי. כאשר ה' יהיה מלכי ממילא יסורו ממני כל הספקות והבלבולים המהרסים לי את החיים, חיי יהיו מלאי חיות, חרות ושמחה. ולא רק ברמה האישית שלי אני משתוקק שה' יהיה למלך, גם על כל הארץ, כשכל ענייני החברה האנושית יתנהלו לפי רצון ה', כל המחלות, המלחמות והאסונות ייעלמו מן העולם, ויהיה כאן מושלם. כמובן שהמלכת השם למלך וההיפטרות מהיצר הרע השטן ומלאך המוות, זה אותו עניין. כשאין ספקות ובלבולים גם אין שטן ויצרים רעים.
גם תקיעת השופר בראש השנה מבטאת את השאיפה שלנו להמליך את ה' למלך עלינו ועל כל העולם. אנו בעצם באים בתקיעה לגרש את הספקות האלו מחיינו, מנסים להגיע להמלכה שלמה של ה'. יש בתקיעה שלנו גם מעין התקיעה הגדולה שבעתיד הקב"ה יתקע. מה השטן חושב כששומע את השופר שלנו בראש השנה?
מובא בירושלמי שהשטן כששומע תקיעת השופר חושב שהגיע יומו ומתבלבל. משמע שבאמת בראש השנה יגיע יומו בגאולה.
מיקומו בתוך תהליך הגאולה של ראש השנה:
אפשר להבין שמדובר כאן על שלב מאוד מתקדם של הגאולה, לאחר הופעת מלכות מלך המשיח, לאחר מכן בואו של גוג ומגוג המנסה לעצור את מהלך המלכת ה' למלך על ידי המשיח, יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל יְ-הוָה וְעַל מְשִׁיחוֹ. בואו של גוג צפוי להיות בסוכות לכן תיקנו לנו את הפטרת גוג בשבת חול המועד סוכות. מפלת גוג שצפויה להיות בפסח לאחר מכן. לאחר מפלת גוג וכל אויבי ישראל, תגיע ההשלמה בין ישראל והקב"ה, ראש השנה שיגיע לאחר המפלה הוא המדובר כאן, בו כל עם ישראל ישלים ויקבל ברצון מלא את מלכות ה'. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַי-הוָה בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם.
כתיבה וחתימה טובה בעז מלט.
כבר דיברנו בעבר כי החגים הינם הארות מימות המשיח, טעימות מהעידן המתוקן. וכל חג וחג מביא עמו טעימה מסוג מה והכנה מצד מה לימות המשיח.
אם כן איזו טעימה נותן לנו ראש השנה מימות המשיח ואיזו הכנה אנו אמורים לעשות ביום קדוש זה?
אנו משתמשים בתפילות ראש השנה בביטוי "היום הרת עולם" כפי דעת רבי אליעזר בתלמוד הסובר שבראש השנה נברא אדם הראשון. נמצא שביום זה הוא גם חטא בעץ הדעת, גם גורש מגן עדן וגם עשה תשובה. חכמינו לימדונו שאפשר ללמוד על כוחו של כל יום גם מהנפילות שהיו בו, נמצא שיום זה שבו אדם הראשון אכל מעץ הדעת הוא היום המסוגל לתקן את אכילת עץ הדעת. האכילה מעץ הדעת נתנה ליצר הרע מקום בעולם הזה בכלל ובנפש האדם בפרט. האכילה הזו גם הביאה לגזירת המיתה על בני האדם בעקבות כך, כדי שהאדם יוכל להיגמל באמצעותה מהיצר הדבוק בו. נמצא שיום זה מסוגל : להיפטר בו מנוכחות יצר הרע באדם, שטן בעולם ומלאך המוות גם. אומרים חז"ל שרצה הקב"ה לברוא את העולם במידת הדין, ראה שאין העולם יכול להתקיים ושיתף מידת הרחמים. אומרים חכמינו שכל שנה בראשיתה שואל הקב"ה אותנו האם אנו כבר מוכנים לעמוד במידת הדין, להתקיים בזכות ללא ויתורים. נמצא שיום ראש השנה נועד להיות בגאולה היום שבו אנו נזכה לעמוד בדין/בזכות.
אנו עסוקים בראש השנה בעיקר בהמלכת השם למלך. זה האתגר הגדול של היום! לעשות סדר בתוכי, להגיע להבנה שכאשר ה' יהיה המלך שלי- חיי יהיו הכי מושלמים טובים ונעימים שיכולים להיות. שום רצון ששונה מרצונו יתברך לא יביא לי כל טובה או ברכה אמיתית. הקב"ה יודע הכי טוב שאפשר מהי טובתי. כאשר ה' יהיה מלכי ממילא יסורו ממני כל הספקות והבלבולים המהרסים לי את החיים, חיי יהיו מלאי חיות, חרות ושמחה. ולא רק ברמה האישית שלי אני משתוקק שה' יהיה למלך, גם על כל הארץ, כשכל ענייני החברה האנושית יתנהלו לפי רצון ה', כל המחלות, המלחמות והאסונות ייעלמו מן העולם, ויהיה כאן מושלם. כמובן שהמלכת השם למלך וההיפטרות מהיצר הרע השטן ומלאך המוות, זה אותו עניין. כשאין ספקות ובלבולים גם אין שטן ויצרים רעים.
גם תקיעת השופר בראש השנה מבטאת את השאיפה שלנו להמליך את ה' למלך עלינו ועל כל העולם. אנו בעצם באים בתקיעה לגרש את הספקות האלו מחיינו, מנסים להגיע להמלכה שלמה של ה'. יש בתקיעה שלנו גם מעין התקיעה הגדולה שבעתיד הקב"ה יתקע. מה השטן חושב כששומע את השופר שלנו בראש השנה?
מובא בירושלמי שהשטן כששומע תקיעת השופר חושב שהגיע יומו ומתבלבל. משמע שבאמת בראש השנה יגיע יומו בגאולה.
מיקומו בתוך תהליך הגאולה של ראש השנה:
אפשר להבין שמדובר כאן על שלב מאוד מתקדם של הגאולה, לאחר הופעת מלכות מלך המשיח, לאחר מכן בואו של גוג ומגוג המנסה לעצור את מהלך המלכת ה' למלך על ידי המשיח, יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל יְ-הוָה וְעַל מְשִׁיחוֹ. בואו של גוג צפוי להיות בסוכות לכן תיקנו לנו את הפטרת גוג בשבת חול המועד סוכות. מפלת גוג שצפויה להיות בפסח לאחר מכן. לאחר מפלת גוג וכל אויבי ישראל, תגיע ההשלמה בין ישראל והקב"ה, ראש השנה שיגיע לאחר המפלה הוא המדובר כאן, בו כל עם ישראל ישלים ויקבל ברצון מלא את מלכות ה'. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַי-הוָה בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם.
כתיבה וחתימה טובה בעז מלט.
בס"ד
ערב ראש השנה שנת התשפ"ד.
שנה טובה!
ראש השנה הוא בעצם גם היום הראשון של עשרת ימי תשובה, רק שלכאורה בכלל לא מדברים בו על תשובה, אז צריך להבין שראש השנה מתוקף מעמדו כ'ראש' גם התשובה שלו היא ראשית כללית ולא פרטית.
בדרך כלל תשובת היחיד היא התשובה המדוברת, עד שיש החושבים שרק היא קיימת. היא עוסקת ברבדים שונים של חיינו הפרטיים. תיקון ושיפור אורח החיים שלנו, בפעילות גופנית נכונה, תזונה בריאה, בריאות הנפש ועבודת המידות, קיום מצוות ה' יתברך, ולימוד מטרתנו בחיים. אך יש תשובה כוללת יותר והיא תשובת הכלל, תשובה העוסקת בחזרת עם ישראל לעצמו, לארצו, לזהותו. בבניית מוסדותיו בבניית עמדתו הנכונה כלפי העולם ובמימוש יעודו העולמי.
תשובת היחיד ותשובת הכלל אחוזים הם זה בזה, משפיעים ומושפעים האחד מן השני. אולם באמת מה הסדר ביניהם, ומי הוא שקודם למי?
מחד התשובה של היחיד קודמת, וזה דבר מתבקש קודם תקן את עצמך לפני שתבוא לתקן אחרים (בבא בתרא ס ע"ב), וכך כותב מרן הרב קוק "באמת אי אפשר להתרומם אל התשוקה הרוחנית של ישועת הכלל בלי תשובה פנימית עמוקה מכל חטא ועון. אמנם יחיד ששב במובן זה מוחלים לו ולכל העולם כולו, וכן יכולים רבים להתעלות לתכונה האידיאלית הגנוזה בנשמת האומה ע"י תשובת היחיד, השב למטרה זו של התאפשרות הזרחת תשוקת גאון האומה בטהרתה.(אורות התשובה ד,ה)
הרב מלמדנו שהאדם הפרטי צריך עבודה עצמית עמוקה כדי להתחבר לישועת הכלל.
אך מאידך רואים שאדרבה דווקא תשובת הכלל היא זו שקודמת לתשובת היחיד, וגם את זה כותב הרב קוק:
"וכשם שזה הוא כלל גדול אצל היחיד, ככה הוא אצל הצבור בכללותו. הארת התשובה ישנה
בישראל. התעוררות חפצה של האומה בכללה לשוב אל ארצה, אל מהותה, אל רוחה ואל תכונתה, באמת
אור של תשובה יש בה. באמת הדבר מתבטא בברור גמור בבטויה של תורה: "ושבת עד ד' אלהיך" "כי
תשוב אל ה' אלהיך". התשובה היא תשובה פנימית, אלא שהיא מכוסה בהרבה מסכים חוצצים - ואין
כח בשום עכוב ומניעת השלמה לעכב את האור העליון מהופיע עלינו."(הלכות תשובה יז,ב)
כתוב כאן שבעצם תשובת הציבור קודמת כי הרב מסביר את הפסוק "ושבת עד ה' אלהיך" הנמצא בתחילת פרשת התשובה, כראשית ההתעוררות של האומה לשוב לארץ ישראל. ואכן מיד אחר כך מדבר על שיבת ציון. אך רק כמה פסוקים אחר כך אומרת התורה "וְאַתָּה תָשׁוּב, וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְ-הוָה; וְעָשִׂיתָ, אֶת כָּל מִצְוֹתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם" שזוהי התשובה הפרטית. לכן פשוט כאן שתשובת הציבור קודמת לתשובת היחיד. ולא רק מפסוקי התורה אנו רואים זאת, גם כך מובא בחז"ל:
הגמרא מביאה להלכה את דעת רבי יהושע שהגאולה (תשובת הציבור) לא תלויה בתשובה (תשובת היחיד).(מסכת סנהדרין צז, ע"ב) ומביאה את דעת שמואל שימות המשיח מתחילים בעצמאות מדינית בארץ ולא בתשובת היחיד (מסכת ברכות לד,ע"ב). אמנם יש מקום לדון מה המשמעות של "ימות המשיח" אבל לענייננו די בזה שזה מושג השייך לתשובת הכלל. שמואל מדמה את הגאולה לאבל שקם מאבלו, שזהו דבר התלוי בזמן ולא בתשובה. מובן הן מפרשת התשובה בתורה (דברים ל) והן מחז"ל שהתשובה של היחידים תגיע בהמשך תהליך הגאולה, אבל תחילתה לא תלויה בתשובת היחידים אלא בתשובת הכלל.
למעשה אנו לא זקוקים לראיות כי עיננו הרואות שכך סידר תמים הדעות. עם ישראל התחיל להתעורר לשוב לארצו,לעצמאותו ולזהותו בו בזמן שחלק גדול מהיהודים עדין היו רחוקים מאוד מתשובה פרטית, ובטח לא תשובה פנימית עמוקה. ובמיוחד בין השבים לארץ היה אחוז ה"חילונים" ניכר וגדול מאחוזם בכלל.
גם במעגל הזמן השנתי מסביר הרב קוק שאנו מקדימים לעסוק בתשובת הכלל לפני תשובת היחיד. בראש השנה אנו עסוקים בתשובת הכלל. אנו מתרכזים כולנו יחדיו להמליך את ה' למלך על כל הארץ ואנו נמנעים מלעסוק בתשובתנו הפרטית ועל כן גם לא אומרים וידויים בראש השנה ולא מזכירים בו את חטאינו הפרטיים. אנו אוחזים בשיטת השונמית האומרת "בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת׃" (מלכים ב,ד,יג) היא יודעת שלא כדאי לפרוש מהכלל, שכאשר אנחנו מאוחדים אז אנחנו יותר יפים, "כולך יפה רעיתי ומום אין בך". אנחנו יודעים שאחת השאלות הראשונות שישאלו אותנו כשנגיע לשמים האם ציפינו לישועה, קרי ישאלונו האם אנחנו שותפים לשאיפה הכללית של תשובת הכלל. לכן אנו מציינים בתפילת ראש השנה את הציפייה של "מלוך על כל העולם כולו בכבודך". רק לאחר ראש השנה שבו נכתבנו עם כל ישראל לחיים אנו נכנסים לעשרת ימי תשובה לתקן בהם את חטאינו הפרטיים.
תשובת הכלל ותשובה מאהבה, תשובת היחיד תשובה מיראה:
אנו יודעים כי חז"ל מחלקים את מצוות התשובה לשתיים, האחת עליונה יותר - תשובה מאהבה והשניה נמוכה יותר תשובה מיראה, ממילא העיסוק בראש השנה בתשובת הכלל הוא קשור בקשר הדוק עם התשובה מאהבה. וכמו שמבאר הרב שעבודת ראש השנה הינה של תשובה מאהבה ולאחר ראש השנה אנו עוברים לעסוק בתשובה מיראה.
והנה גם חלוקה זו שבה התשובה מאהבה קודמת לתשובה מיראה, נראית מפתיעה, הלא הרב כבר כתב על התשובה מאהבה "שהיא אותה שכבר רכשה לה את הטבעית והאמונית" שהיא "כלולה מהקודמות" (אורות התשובה א), אז מדוע אנו מקדימים את התשובה מאהבה לתשובה מיראה? לכאורה עולים מלמטה למעלה קודם נתחיל בתשובה מיראה הנמוכה, בתשובה הפרטית, ואז נעלה למעלה הגבוהה יותר?
התשובה היא שראש השנה איננו נקודת התחלה, וגם שיבת עם ישראל לארץ איננה נקודת התחלה. אנו מתחילים בחודש אלול את עבודת התשובה הפרטית שלנו, וכפי גודל העבודה בחודש הרחמים כך גם נוכל להתרומם לעבודת ראש השנה ביתר שאת. וגם לתשובת העם לארצו קדמה עבודה של יחידים בני עליה (כדוגמת אור החיים הקדוש,הגאון מוילנא, הבעל שם טוב, הרב קלישר וכדו') שהתרוממו והזדככו בעבודת הקודש שלהם ובכך סללו את הדרך לשיבת העם לארצו. וזהו שכתב הרב קוק "אמנם יחיד ששב במובן זה מוחלים לו ולכל העולם כולו, וכן יכולים רבים להתעלות לתכונה האידיאלית הגנוזה בנשמת האומה ע"י תשובת היחיד, השב למטרה זו של התאפשרות הזרחת תשוקת גאון האומה בטהרתה."
נמצא שסדר הדברים כך הוא:
תשובת יחידים בני עליה המתרוממים לתשוקת גאולת הכלל.- עבודת חודש אלול.
תשובה ראשונית של הכלל (משיח בן יוסף) - - - - - - - - ראש השנה.
תשובת היחידים. - - - - יוה"כ.
התקדמות הכלל ליעודו הגדול.(משיח בן דוד) - - - - - סוכות.
יהי רצון שנזכה כולנו גם לתקן את עצמנו וגם להיות שותפים פעילים בתיקון הכללי.
בברכת כתיבה וחתימה טובה.
בס"ד ערב ראש השנה התשפ"ד
האם ההכרה שכל דבר שקורה בעולם הוא חלק מהשגחת השם יתברך, מחלישה את עוצמת אחריותנו וחופש הבחירה שלנו או דוקא מעצימה אותם?
במבט ראשון היא מחלישה כי יש כאן סתירה. ככל שנחיה בתודעה שהכל כאן מושגח ומכוון מלמעלה, ואין דבר הנעשה בעולם מבלי שקיבל אור ירוק מלמעלה - כך פחות נקח אחריות, פחות נשקול בפלס את מעשינו ופחות נתאמץ להצליח במשימותינו, כי ממילא השם יעשה את הטוב בעיניו. ולהיפך, אם נחיה בתודעה שה' לא גזר מה יהיה, ובידינו לשנות את פני ההיסתוריה - זה יגרום לנו למלא את תפקידנו ביתר רצינות.
הרמב״ם שחי בדור ובסביבה שהאמינו שהכל מוכתב מלמעלה, ראה לנכון להדגיש בצורה חדה שאין כל דבר שמונע אותנו מלבחור להיות צדיקים או להיפך חלילה, וכך כותב הרמב"ם בסוף שמונה פרקים:
'ותבין מן כל מה שאמרנוהו שפעולות האדם מסורות אליו וברשותו להיות צדיק או רשע מבלתי הכרחת השם לו על אחד משני הענינים, ומפני זה היה ראוי הציווי, והלימוד, וההכנה, והגמול, והעונש ואין בכל זה ספק, אמנם תואר ידיעתו ית' והשגתו לכל הדברים דעתינו קצרה להשיגו, כמו שבארנו.'
אכן ברשותנו הבחירה להיות צדיקים או רשעים חלילה. אבל האם זה סותר את ההשגחה? כיצד ההשגחה מסתנכרנת עם הבחירה החופשית?
מי השילוח מסביר לנו יסוד מאוד חשוב, אנשים חושבים שהנעשה כאן בארץ הוא בידינו ואילו ההרהורים והמחשבות העולים בראשו של האדם מאת השם הם. מי השילוח מסביר כי האמת הפוכה לגמרי: "המעשים הם מיד השם יתברך והמחשבות הם מצד האדם" (מי השילוח בראשית פרשת וישב) גם רבי צדוק הכהן מלובלין מסביר כך את הדברים.
האם שיטת מי השילוח ורבי צדוק סותרת את שיטת הרמב"ם?
לדעתי לא. הלא גם הם מסכימים שנתונה לאדם הבחירה להיות צדיק או רשע. אלא שהם מדגישים שהאחריות של האדם הינה מצד המחשבות שלו והבחירה שלו, האם הוא רוצה להיטיב או להרע, ואילו בעצם המעשה שנעשה בעולם שם ההשגחה מתערבת ובלעדי ה' שום דבר לא נעשה כאן.
רבי צדוק מחדד את הנושא עוד יותר, לא רק שההכרה כי ה' מתערב בכל הנעשה כאן בעולם לא מזיקה ולא מחלישה את בחירתנו ואחריותנו לתיקון העולם אלא היא מהווה מרכיב יסודי מאוד בעבודת התשובה שלנו. וכך הוא כותב:
'עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות רוצה לומר שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון הש"י' (צדקת הצדיק מ).
למה כל כך חשוב להכיר שכל מה שחטאנו היה ברצון ה' יתברך?
רכיב יסודי מאד בעבודת התשובה הוא הגמילה שלנו מהמעשים הרעים שעשינו. אנו צריכים להשתחרר מהחטא בשני מובנים, קודם כל להפסיק לעשות מעשים רעים, אך זה לא הכל, צריך גם להשתחרר מבחינה נפשית מעול החטא, לנקות את הכתם השחור שנוצר בנשמתנו בעקבות החטא. אם כל האחריות על המעשים הינה רק שלנו כיצד נוכל להשתחרר מכבלי החטא? אבל אם אנו מכירים ש: "כי יש לכל ההויות שבעולם הזה מעצם ומקרה גבול ידוע ולא יוסיף ולא יגרע על מה שגזר הבורא יתברך בכמותו ואיכותו וזמנו ומקומו אין מרבה למה שגזר במעוטו ולא ממעט ממה שגזר ברבותו ולא מאחר למה שגזר להקדימו ולא מקדים למה שגזר לאחרו."(חובת הלבבות ד,ג,יב) בשפה שלנו כל מה שקרה היה בגזרת הבורא - אז יש לנו דרך להשתחרר.
עבודת התשובה בנויה על כך שהאדם עצמו הוא טוב והחטאים חיצוניים לו. עיקר עבודת התשובה הינה ברובד הרצון כמו שהאחריות שלנו על המעשים הינה מצד הרצון הרע. אנחנו צריכים לנקות את הרצון שלנו ואת המחשבות שלנו, זו עיקר הבעיה ולא המעשה הפיזי שהתרחש כשלעצמו, כי בו היו עוד הרבה מעורבים שסייעו לו להתממש כמו שהיה בפועל.
בכוחה של הבנה זו גם לעזור לנו לסלוח לעצמנו, כי לא די שה' סולח לנו, גם אנו צריכים לסלוח. היצר הרע לא רוצה שנסלח לעצמנו. הוא רוצה שנתייאש מעצמנו וזו רעה חולה מאוד. יכולת הסליחה העצמית בנויה על ההכרה הזו שאנו כבר התחרטנו על הטעות שלנו ועל שבחרנו בחירה לא טובה, והיינו שליחים של ההשגחה העליונה אבל לא ממניע נכון.
ההכרה שכל הנעשה כאן בעולם נעשה בהשגחת ה', עוזרת לנו גם לסלוח לאחרים על מעשיהם ועל מעלליהם שעוללו לנו, כי יש סיבות בשמיים למה שקרה בפועל.
יותר מכך היא עוזרת לנו לסלוח לה'. כי אם אדם יכול לבחור ולעשות לנו דברים נגד רצון ה', אז אנו סבלנו על לא עוול בכפנו, ופלוני הרשע הזה הרס לנו את החיים. וכיוון שאנו מאמינים שיש בעל בית לעולם, אז בעל הבית גם אשם, למה הוא נתן לאותו אדם להרוס לי את החיים?! לכן בעומק בכל הקפדה שלנו על מישהו יש גם איזה קורטוב של הקפדה על ה' יתברך. לכן ההבנה שהכל מושגח על ידי ה' יתברך האוהב אותנו אהבה עצומה לאין ערוך, אז גם אם פלוני בחר להרשיע, בכל אופן הוא קיבל פתק מלמעלה מה לעשות כאן בעולם. משל הפתקים בעצם אומר כך: ישנם שני שקים של פתקים, שק של מעשים לאלו שבחרו לעשות טוב ושק של מעשים לאלו שבחרו לעשות רע, וכל אחד מקבל פתק מהשק המתאים לבחירתו ועושה את רצון ה'.
ההכרה שכל המעשים נעשים בהשגחת ה' מזכה אותנו גם לחוש את נוכחות הקב"ה וממילא גם לחפש אותו בתוך נסיבות החיים מתוך ההכרה שכל מאורע, דיבור וחויה שאנו חווים יש בה דיבור של ה' אלינו.
בזה באנו להבין שההכרה שהכל מושגח עוזרת לנו לבוא לאהבת ה' ולתשובה מאהבה שהיא התשובה המעולה ביותר. כי הכרת ההשגחה סוללת את הדרך לחיות בשלום והשלמה עם השם יתברך, באהבה הבנויה על ההכרה שהכל לטובה. על כן לימדונו חז"ל שהשב בתשובה מאהבה זדונות נפכים לו לזכויות, כי השם יתברך בראותו את אהבתנו אליו לוקח על עצמו את האחריות על כל המעשים "הרעים" שעשינו ומחשיב אותם כמצוות.
בעצם אם הצלחנו להגיע לעבודת ה' מאהבה, אז מתברר שכל מה שעברנו בחיים כולל הנפילות הכשירו וסללו לנו את הדרך להגיע ליעד הנכסף לאהבת הטוב.
יהי רצון שנזכה כולנו לראות את הטוב היוצא מכל מאורע בעולם, לסלוח לעצמנו על הטעויות שלנו, לסלוח לאחרים על מה שעשו לנו, לסלוח לה' על כל מה שעברנו בחיים, לאהוב את ה' עד בלי די, ולהכתב בספר החיים עם כל בית ישראל.
ערב ראש השנה שנת התשפ"ד.
שנה טובה!
ראש השנה הוא בעצם גם היום הראשון של עשרת ימי תשובה, רק שלכאורה בכלל לא מדברים בו על תשובה, אז צריך להבין שראש השנה מתוקף מעמדו כ'ראש' גם התשובה שלו היא ראשית כללית ולא פרטית.
בדרך כלל תשובת היחיד היא התשובה המדוברת, עד שיש החושבים שרק היא קיימת. היא עוסקת ברבדים שונים של חיינו הפרטיים. תיקון ושיפור אורח החיים שלנו, בפעילות גופנית נכונה, תזונה בריאה, בריאות הנפש ועבודת המידות, קיום מצוות ה' יתברך, ולימוד מטרתנו בחיים. אך יש תשובה כוללת יותר והיא תשובת הכלל, תשובה העוסקת בחזרת עם ישראל לעצמו, לארצו, לזהותו. בבניית מוסדותיו בבניית עמדתו הנכונה כלפי העולם ובמימוש יעודו העולמי.
תשובת היחיד ותשובת הכלל אחוזים הם זה בזה, משפיעים ומושפעים האחד מן השני. אולם באמת מה הסדר ביניהם, ומי הוא שקודם למי?
מחד התשובה של היחיד קודמת, וזה דבר מתבקש קודם תקן את עצמך לפני שתבוא לתקן אחרים (בבא בתרא ס ע"ב), וכך כותב מרן הרב קוק "באמת אי אפשר להתרומם אל התשוקה הרוחנית של ישועת הכלל בלי תשובה פנימית עמוקה מכל חטא ועון. אמנם יחיד ששב במובן זה מוחלים לו ולכל העולם כולו, וכן יכולים רבים להתעלות לתכונה האידיאלית הגנוזה בנשמת האומה ע"י תשובת היחיד, השב למטרה זו של התאפשרות הזרחת תשוקת גאון האומה בטהרתה.(אורות התשובה ד,ה)
הרב מלמדנו שהאדם הפרטי צריך עבודה עצמית עמוקה כדי להתחבר לישועת הכלל.
אך מאידך רואים שאדרבה דווקא תשובת הכלל היא זו שקודמת לתשובת היחיד, וגם את זה כותב הרב קוק:
"וכשם שזה הוא כלל גדול אצל היחיד, ככה הוא אצל הצבור בכללותו. הארת התשובה ישנה
בישראל. התעוררות חפצה של האומה בכללה לשוב אל ארצה, אל מהותה, אל רוחה ואל תכונתה, באמת
אור של תשובה יש בה. באמת הדבר מתבטא בברור גמור בבטויה של תורה: "ושבת עד ד' אלהיך" "כי
תשוב אל ה' אלהיך". התשובה היא תשובה פנימית, אלא שהיא מכוסה בהרבה מסכים חוצצים - ואין
כח בשום עכוב ומניעת השלמה לעכב את האור העליון מהופיע עלינו."(הלכות תשובה יז,ב)
כתוב כאן שבעצם תשובת הציבור קודמת כי הרב מסביר את הפסוק "ושבת עד ה' אלהיך" הנמצא בתחילת פרשת התשובה, כראשית ההתעוררות של האומה לשוב לארץ ישראל. ואכן מיד אחר כך מדבר על שיבת ציון. אך רק כמה פסוקים אחר כך אומרת התורה "וְאַתָּה תָשׁוּב, וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְ-הוָה; וְעָשִׂיתָ, אֶת כָּל מִצְוֹתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם" שזוהי התשובה הפרטית. לכן פשוט כאן שתשובת הציבור קודמת לתשובת היחיד. ולא רק מפסוקי התורה אנו רואים זאת, גם כך מובא בחז"ל:
הגמרא מביאה להלכה את דעת רבי יהושע שהגאולה (תשובת הציבור) לא תלויה בתשובה (תשובת היחיד).(מסכת סנהדרין צז, ע"ב) ומביאה את דעת שמואל שימות המשיח מתחילים בעצמאות מדינית בארץ ולא בתשובת היחיד (מסכת ברכות לד,ע"ב). אמנם יש מקום לדון מה המשמעות של "ימות המשיח" אבל לענייננו די בזה שזה מושג השייך לתשובת הכלל. שמואל מדמה את הגאולה לאבל שקם מאבלו, שזהו דבר התלוי בזמן ולא בתשובה. מובן הן מפרשת התשובה בתורה (דברים ל) והן מחז"ל שהתשובה של היחידים תגיע בהמשך תהליך הגאולה, אבל תחילתה לא תלויה בתשובת היחידים אלא בתשובת הכלל.
למעשה אנו לא זקוקים לראיות כי עיננו הרואות שכך סידר תמים הדעות. עם ישראל התחיל להתעורר לשוב לארצו,לעצמאותו ולזהותו בו בזמן שחלק גדול מהיהודים עדין היו רחוקים מאוד מתשובה פרטית, ובטח לא תשובה פנימית עמוקה. ובמיוחד בין השבים לארץ היה אחוז ה"חילונים" ניכר וגדול מאחוזם בכלל.
גם במעגל הזמן השנתי מסביר הרב קוק שאנו מקדימים לעסוק בתשובת הכלל לפני תשובת היחיד. בראש השנה אנו עסוקים בתשובת הכלל. אנו מתרכזים כולנו יחדיו להמליך את ה' למלך על כל הארץ ואנו נמנעים מלעסוק בתשובתנו הפרטית ועל כן גם לא אומרים וידויים בראש השנה ולא מזכירים בו את חטאינו הפרטיים. אנו אוחזים בשיטת השונמית האומרת "בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת׃" (מלכים ב,ד,יג) היא יודעת שלא כדאי לפרוש מהכלל, שכאשר אנחנו מאוחדים אז אנחנו יותר יפים, "כולך יפה רעיתי ומום אין בך". אנחנו יודעים שאחת השאלות הראשונות שישאלו אותנו כשנגיע לשמים האם ציפינו לישועה, קרי ישאלונו האם אנחנו שותפים לשאיפה הכללית של תשובת הכלל. לכן אנו מציינים בתפילת ראש השנה את הציפייה של "מלוך על כל העולם כולו בכבודך". רק לאחר ראש השנה שבו נכתבנו עם כל ישראל לחיים אנו נכנסים לעשרת ימי תשובה לתקן בהם את חטאינו הפרטיים.
תשובת הכלל ותשובה מאהבה, תשובת היחיד תשובה מיראה:
אנו יודעים כי חז"ל מחלקים את מצוות התשובה לשתיים, האחת עליונה יותר - תשובה מאהבה והשניה נמוכה יותר תשובה מיראה, ממילא העיסוק בראש השנה בתשובת הכלל הוא קשור בקשר הדוק עם התשובה מאהבה. וכמו שמבאר הרב שעבודת ראש השנה הינה של תשובה מאהבה ולאחר ראש השנה אנו עוברים לעסוק בתשובה מיראה.
והנה גם חלוקה זו שבה התשובה מאהבה קודמת לתשובה מיראה, נראית מפתיעה, הלא הרב כבר כתב על התשובה מאהבה "שהיא אותה שכבר רכשה לה את הטבעית והאמונית" שהיא "כלולה מהקודמות" (אורות התשובה א), אז מדוע אנו מקדימים את התשובה מאהבה לתשובה מיראה? לכאורה עולים מלמטה למעלה קודם נתחיל בתשובה מיראה הנמוכה, בתשובה הפרטית, ואז נעלה למעלה הגבוהה יותר?
התשובה היא שראש השנה איננו נקודת התחלה, וגם שיבת עם ישראל לארץ איננה נקודת התחלה. אנו מתחילים בחודש אלול את עבודת התשובה הפרטית שלנו, וכפי גודל העבודה בחודש הרחמים כך גם נוכל להתרומם לעבודת ראש השנה ביתר שאת. וגם לתשובת העם לארצו קדמה עבודה של יחידים בני עליה (כדוגמת אור החיים הקדוש,הגאון מוילנא, הבעל שם טוב, הרב קלישר וכדו') שהתרוממו והזדככו בעבודת הקודש שלהם ובכך סללו את הדרך לשיבת העם לארצו. וזהו שכתב הרב קוק "אמנם יחיד ששב במובן זה מוחלים לו ולכל העולם כולו, וכן יכולים רבים להתעלות לתכונה האידיאלית הגנוזה בנשמת האומה ע"י תשובת היחיד, השב למטרה זו של התאפשרות הזרחת תשוקת גאון האומה בטהרתה."
נמצא שסדר הדברים כך הוא:
תשובת יחידים בני עליה המתרוממים לתשוקת גאולת הכלל.- עבודת חודש אלול.
תשובה ראשונית של הכלל (משיח בן יוסף) - - - - - - - - ראש השנה.
תשובת היחידים. - - - - יוה"כ.
התקדמות הכלל ליעודו הגדול.(משיח בן דוד) - - - - - סוכות.
יהי רצון שנזכה כולנו גם לתקן את עצמנו וגם להיות שותפים פעילים בתיקון הכללי.
בברכת כתיבה וחתימה טובה.
בס"ד ערב ראש השנה התשפ"ד
האם ההכרה שכל דבר שקורה בעולם הוא חלק מהשגחת השם יתברך, מחלישה את עוצמת אחריותנו וחופש הבחירה שלנו או דוקא מעצימה אותם?
במבט ראשון היא מחלישה כי יש כאן סתירה. ככל שנחיה בתודעה שהכל כאן מושגח ומכוון מלמעלה, ואין דבר הנעשה בעולם מבלי שקיבל אור ירוק מלמעלה - כך פחות נקח אחריות, פחות נשקול בפלס את מעשינו ופחות נתאמץ להצליח במשימותינו, כי ממילא השם יעשה את הטוב בעיניו. ולהיפך, אם נחיה בתודעה שה' לא גזר מה יהיה, ובידינו לשנות את פני ההיסתוריה - זה יגרום לנו למלא את תפקידנו ביתר רצינות.
הרמב״ם שחי בדור ובסביבה שהאמינו שהכל מוכתב מלמעלה, ראה לנכון להדגיש בצורה חדה שאין כל דבר שמונע אותנו מלבחור להיות צדיקים או להיפך חלילה, וכך כותב הרמב"ם בסוף שמונה פרקים:
'ותבין מן כל מה שאמרנוהו שפעולות האדם מסורות אליו וברשותו להיות צדיק או רשע מבלתי הכרחת השם לו על אחד משני הענינים, ומפני זה היה ראוי הציווי, והלימוד, וההכנה, והגמול, והעונש ואין בכל זה ספק, אמנם תואר ידיעתו ית' והשגתו לכל הדברים דעתינו קצרה להשיגו, כמו שבארנו.'
אכן ברשותנו הבחירה להיות צדיקים או רשעים חלילה. אבל האם זה סותר את ההשגחה? כיצד ההשגחה מסתנכרנת עם הבחירה החופשית?
מי השילוח מסביר לנו יסוד מאוד חשוב, אנשים חושבים שהנעשה כאן בארץ הוא בידינו ואילו ההרהורים והמחשבות העולים בראשו של האדם מאת השם הם. מי השילוח מסביר כי האמת הפוכה לגמרי: "המעשים הם מיד השם יתברך והמחשבות הם מצד האדם" (מי השילוח בראשית פרשת וישב) גם רבי צדוק הכהן מלובלין מסביר כך את הדברים.
האם שיטת מי השילוח ורבי צדוק סותרת את שיטת הרמב"ם?
לדעתי לא. הלא גם הם מסכימים שנתונה לאדם הבחירה להיות צדיק או רשע. אלא שהם מדגישים שהאחריות של האדם הינה מצד המחשבות שלו והבחירה שלו, האם הוא רוצה להיטיב או להרע, ואילו בעצם המעשה שנעשה בעולם שם ההשגחה מתערבת ובלעדי ה' שום דבר לא נעשה כאן.
רבי צדוק מחדד את הנושא עוד יותר, לא רק שההכרה כי ה' מתערב בכל הנעשה כאן בעולם לא מזיקה ולא מחלישה את בחירתנו ואחריותנו לתיקון העולם אלא היא מהווה מרכיב יסודי מאוד בעבודת התשובה שלנו. וכך הוא כותב:
'עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות רוצה לומר שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון הש"י' (צדקת הצדיק מ).
למה כל כך חשוב להכיר שכל מה שחטאנו היה ברצון ה' יתברך?
רכיב יסודי מאד בעבודת התשובה הוא הגמילה שלנו מהמעשים הרעים שעשינו. אנו צריכים להשתחרר מהחטא בשני מובנים, קודם כל להפסיק לעשות מעשים רעים, אך זה לא הכל, צריך גם להשתחרר מבחינה נפשית מעול החטא, לנקות את הכתם השחור שנוצר בנשמתנו בעקבות החטא. אם כל האחריות על המעשים הינה רק שלנו כיצד נוכל להשתחרר מכבלי החטא? אבל אם אנו מכירים ש: "כי יש לכל ההויות שבעולם הזה מעצם ומקרה גבול ידוע ולא יוסיף ולא יגרע על מה שגזר הבורא יתברך בכמותו ואיכותו וזמנו ומקומו אין מרבה למה שגזר במעוטו ולא ממעט ממה שגזר ברבותו ולא מאחר למה שגזר להקדימו ולא מקדים למה שגזר לאחרו."(חובת הלבבות ד,ג,יב) בשפה שלנו כל מה שקרה היה בגזרת הבורא - אז יש לנו דרך להשתחרר.
עבודת התשובה בנויה על כך שהאדם עצמו הוא טוב והחטאים חיצוניים לו. עיקר עבודת התשובה הינה ברובד הרצון כמו שהאחריות שלנו על המעשים הינה מצד הרצון הרע. אנחנו צריכים לנקות את הרצון שלנו ואת המחשבות שלנו, זו עיקר הבעיה ולא המעשה הפיזי שהתרחש כשלעצמו, כי בו היו עוד הרבה מעורבים שסייעו לו להתממש כמו שהיה בפועל.
בכוחה של הבנה זו גם לעזור לנו לסלוח לעצמנו, כי לא די שה' סולח לנו, גם אנו צריכים לסלוח. היצר הרע לא רוצה שנסלח לעצמנו. הוא רוצה שנתייאש מעצמנו וזו רעה חולה מאוד. יכולת הסליחה העצמית בנויה על ההכרה הזו שאנו כבר התחרטנו על הטעות שלנו ועל שבחרנו בחירה לא טובה, והיינו שליחים של ההשגחה העליונה אבל לא ממניע נכון.
ההכרה שכל הנעשה כאן בעולם נעשה בהשגחת ה', עוזרת לנו גם לסלוח לאחרים על מעשיהם ועל מעלליהם שעוללו לנו, כי יש סיבות בשמיים למה שקרה בפועל.
יותר מכך היא עוזרת לנו לסלוח לה'. כי אם אדם יכול לבחור ולעשות לנו דברים נגד רצון ה', אז אנו סבלנו על לא עוול בכפנו, ופלוני הרשע הזה הרס לנו את החיים. וכיוון שאנו מאמינים שיש בעל בית לעולם, אז בעל הבית גם אשם, למה הוא נתן לאותו אדם להרוס לי את החיים?! לכן בעומק בכל הקפדה שלנו על מישהו יש גם איזה קורטוב של הקפדה על ה' יתברך. לכן ההבנה שהכל מושגח על ידי ה' יתברך האוהב אותנו אהבה עצומה לאין ערוך, אז גם אם פלוני בחר להרשיע, בכל אופן הוא קיבל פתק מלמעלה מה לעשות כאן בעולם. משל הפתקים בעצם אומר כך: ישנם שני שקים של פתקים, שק של מעשים לאלו שבחרו לעשות טוב ושק של מעשים לאלו שבחרו לעשות רע, וכל אחד מקבל פתק מהשק המתאים לבחירתו ועושה את רצון ה'.
ההכרה שכל המעשים נעשים בהשגחת ה' מזכה אותנו גם לחוש את נוכחות הקב"ה וממילא גם לחפש אותו בתוך נסיבות החיים מתוך ההכרה שכל מאורע, דיבור וחויה שאנו חווים יש בה דיבור של ה' אלינו.
בזה באנו להבין שההכרה שהכל מושגח עוזרת לנו לבוא לאהבת ה' ולתשובה מאהבה שהיא התשובה המעולה ביותר. כי הכרת ההשגחה סוללת את הדרך לחיות בשלום והשלמה עם השם יתברך, באהבה הבנויה על ההכרה שהכל לטובה. על כן לימדונו חז"ל שהשב בתשובה מאהבה זדונות נפכים לו לזכויות, כי השם יתברך בראותו את אהבתנו אליו לוקח על עצמו את האחריות על כל המעשים "הרעים" שעשינו ומחשיב אותם כמצוות.
בעצם אם הצלחנו להגיע לעבודת ה' מאהבה, אז מתברר שכל מה שעברנו בחיים כולל הנפילות הכשירו וסללו לנו את הדרך להגיע ליעד הנכסף לאהבת הטוב.
יהי רצון שנזכה כולנו לראות את הטוב היוצא מכל מאורע בעולם, לסלוח לעצמנו על הטעויות שלנו, לסלוח לאחרים על מה שעשו לנו, לסלוח לה' על כל מה שעברנו בחיים, לאהוב את ה' עד בלי די, ולהכתב בספר החיים עם כל בית ישראל.
053-525-3443 |
מייל: serge@hermesh.co.il |
פוגל סרז' |