בס"ד חנוכה התשפ"א

בס"ד חנוכה התשפ"ב

בס"ד ערב חנוכה התשפ"ג

בס"ד חנוכה התשפ"ג שמונת ימי החנוכה- ימי עליה או ירידה?

יש להבין ענין שמונת ימי החנוכה, מה מבטא השמונה? הנה כבר עסקו רבים וטובים בכל הדורות להבין הנושא, ושאלו הלא הנס שבנר היה רק לשבעה ימים, כי ליום אחד הספיק השמן בדרך הטבע, ורבו בזה הפרושים. ואחרי שכך נקבע החג לשמונה ימים, יש לשאול מה מלמדים אותנו שמונה אלה? הדלקת הנרות בין לבית שמאי שמדליקים ביום הראשון 8 נרות ופוחתים בכל יום, ובין לבית הלל שמדליקים ביום הראשון נר אחד ומוסיפים בכל יום, יש בה הדרגה ותהליך. מהו התהליך שאנו עוברים בחנוכה? ישנם בזה כמה שיטות:

- 1 - האר"י הקדוש קושר את חנוכה לספירת ההוד,זו הספירה השמינית והיא קשורה לכהנים ככלל ולאהרן הכהן בפרט. ומי שהובילו את המלחמה ביונים היו הכהנים. יש בה ענין של יופי=הוד ואף בית המקדש ככלל קשור לספירת ההוד. ויש בה ענין של הודאה, בחנוכה אנו מוסיפים בתפילה את 'על הניסים' בברכת ההודאה, ובברכת המזון אנו אומרים אותה בברכה השניה- בהודאה על הארץ.כשאנו מדברים על ימי החנוכה והתהליך שאנו עוברים בהם- נמצא ששמונה ימים  אלה הינם כנגד כל הספירות מהחכמה,בינה ודעת ועד להוד. אחרי שראינו שהענין הגדול בחנוכה הוא בספירת ההוד שהיא השמינית והיא כנגד הכהנים, נמצא לפי שיטה זו שספירת ימי החנוכה הינה מלמעלה למטה. בדומה לחנוכת המשכן לאחר שבעת ימי המילואים, אז זכו כל ישראל שביום השמיני תרד השכינה לארץ, ואז התקיים "יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְ-הוָה כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ הוֹדוֹ עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ הַלְלוּ יָהּ."(תהלים קמח) נראה שהדברים קשורים לביאת המשיח במוצאי שביעית( שזה אומר בשמינית) .

 

- 2 - שבעת קני המנורה רומזים לשבעת המידות,זעיר אנפין, חסד,גבורה,תפארת,נצח,הוד,יסוד,מלכות. והשמן והאור רומזים לחכמה העליונה השופעת על המידות והיא חכמת התורה (שם משמואל חנוכה תרע"א). לפי מבט זה על החנוכה נמצא שכאן הספירה של הימים בחנוכה הינה מלמטה למעלה.נמצא שהנר השמיני כנגד הבינה המאירה על כל המידות. בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים.

- 3 - שבעה הקנים שבמנורה הינם כנגד שבעת ימי השבוע. כנגד העולם הזה הטבעי.הנס הגדול ביותר התבטא ביום השמיני להדלקת הנרות במנורה, השמן הספיק גם ליום השמיני שהוא כנגד ימות המשיח, שיהיה השם לנו לאור עולם. וכך כותב המהר"ל מפראג בספרו נצח ישראל:

ובמוצאי שביעית בן דוד בא. יש לך להתבונן, כי אין ראוי למשיח רק המספר שהוא אחר השבעה, וזהו מדריגת המשיח למי שידע מדריגתו של משיח ומעלתו העליונה. כי מדריגת עולם הזה מדריגתו מספר שבעה בלבד, מפני כי מדריגת המשיח על עולם הזה, ועולם הזה הוא מיוסד על ז'. ובמסכת ערכין* (יג:) כינור של מקדש של ז' נימין, שנאמר (תהלים טז, יא) "שובע שמחות", אל תקרי "שובע", אלא 'שבע'. ולימות המשיח של שמונה נימין, דכתיב (תהלים יב, א) "למנצח על השמינית". ולעולם הבא עשרה נימין, שנאמר (תהלים צב, ד) "עלי עשור ועלי נבל", ואומר (תהלים לג, ב) "הודו לה' בכינור בנבל עשור וגו'". ולעולם הבא, איידי דנפיש נימין דידיה נפיש קליה דנבל, וקרי ליה "נבל", עד כאן. ופרשנו זה למעלה, כי עולם הזה שלימתו ומעלתו שיש בו רבוי שלם בלא חסרון. ולכך ראוי שיהיה הכינור, שהוא השמחה והשבח אל השם יתברך, כפי השלימות אשר הוא בעולם. כי השלימות בעולם הוא רבוי שהוא בעולם. ומספר שבעה תמצא בכל מקום על הרבוי, כמו (ר' דברים כח, ז) "בדרך אחת יצאו ובשבעה דרכים ינוסו", (משלי כד, טז) "כי שבע יפול צדיק וקם", וכן הרבה. ולכך היה הכינור במקדש של שבעה נימין, שהשמחה של עולם הזה, דהיינו מפני השלימות שיש בו הרבוי, וזהו שלימתו. ולפיכך הכינור, שהוא השמחה המורה על השלימות, יהיה מן שבעה נימין.

אבל לימות המשיח הוא מדריגה יותר על זה. כי לימות המשיח יתאחד הרבוי אשר הוא בעולם הזה על ידי המשיח, ולכך הכינור הוא של שמונה. כי השמיני הוא נגד האחדות אשר הוא לאלו השבעה אשר יש בהם הרבוי, ולכך הכינור הוא של שמונה נימין. ולעולם הבא, שיהיה הסתלקות הגשמי, ויהיה העולם קדוש ונבדל מן הגשמי, ולכך יהיה לכינור עשרה נימין. כי העשירי הוא קדוש, מורה על מדריגה נבדלת לגמרי, לכך יהיה לכינור לעולם הבא עשרה נימין.(עד כאן נצח ישראל פרק לב)

 

הבטה זו מאירה לנו באור חדש את טעם איסור ההנאה מנרות החנוכיה, כי בעולם הזה אנו רגילים לחפש את התועלת בכל מעשה שנעשה, אולם בימות המשיח יושלם התיקון של העולם, ולא נחפש את התועלת בכל דבר. נמצא שהאיסור להנות מנרות החנוכה בא לחבר אותנו ליום שבו הערך הוא החשוב ולא התועלת.

לסיכום: המבט הראשון הינו על תהליך ירידת האורות לעולם הזה,בימי המכבים הוא ירד עד לספירת ההוד,הרומזת לכך שההשגחה העליונה תלוה אותנו עד לביאת המשיח בב"א. המבט השני הינו על תהליך התעלות העולם,בימי המכבים זכינו להתעלות ולגעת בספירת הבינה,לחוות אותה ולהנות מזיוה וחכמתה. בהשלמת הגאולה נזכה גם בע"ה לעלות לספירת החכמה והכתר. לפי זה אפשר שמחלוקת בית הלל ובית שמאי הינה האם אנו מביטים על התעלות העולם בחנוכה או על ירידת האורות והשכינה לארץ. שנזכה לזה ולזה בע"ה.

 

בס"ד ערב חנוכה התשפ"ד

לנר חנוכה יש שלוש רמות של הדלקה, מובא בתלמוד: מִצְוַת חֲנוּכָּה, נֵר אִישׁ וּבֵיתוֹ. וְהַמְהַדְּרִין, נֵר לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד. וְהַמְהַדְּרִין מִן הַמְהַדְּרִין, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יוֹם רִאשׁוֹן מַדְלִיק שְׁמֹנָה, מִכָּאן וְאֵילָךְ פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: יוֹם רִאשׁוֹן מַדְלִיק אַחַת, מִכָּאן וְאֵילָךְ מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ.(מסכת שבת כ"א,ע"ב)

זאת אומרת המטרה הראשונה היא הבית שלך, המטרה השניה היא המטרה האישית, והשלישית והמהודרת מכולם היא הדלקת ההתקדמות 'מוסיף והולך'

 

מה זה אומר לנו?

עש"ן (עולם ,שנה, נפש):

כל אדם חי בשלושה מימדים! מקום,זמן והאדם עצמו: המצוה הבסיסית בחנוכה הינה להאיר את המקום- את הבית, נֵר אִישׁ וּבֵיתוֹ. מתוך שאנו עסוקים להאיר את הבית, את המקום, את העולם החומרי- עם הזמן גם הולכים ומאירים על הדרך את נפשנו אנו. דרך מלאכת תיקון העולם אנו זוכים לתקן ולרומם את עצמנו, וְהַמְהַדְּרִין, נֵר לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד. מתוך שעוד ועוד נפשות עם ישראל הולכים ומאירים את נפשם, במשך ההיסטוריה הטבע הישראלי הולך ומתעלה. אנו יכולים כיום לראות איזה עם נפלא יש לנו, אין עוד שום עם כזה בעולם. כך מתוך הארת המקום המביאה את הארת האדם האור הולך וגדל ככל שהזמן עובר-וזו ההארה בזמן, וְהַמְהַדְּרִין מִן הַמְהַדְּרִין..,בֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: יוֹם רִאשׁוֹן מַדְלִיק אַחַת, מִכָּאן וְאֵילָךְ מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ.

 

מלכויות,זכרונות , ושופרות :

זו העבודה שאנו עושים בראש השנה, מלכויות - זו העבודה הציבורית הכללית להמליך את השם למלך. זכרונות-זכר כל היצורים לפני השם יתברך עולה ונסקר. שופרות-העולם הולך ונגאל. בדומה לזה בחנוכה אנו מתחילים בנר איש וביתו, שזו עבודה קבוצתית להאיר את הבית באור ה', ואם אפשר להאיר בפתח הבית או בחלון הפונה לרשות הרבים הרי זה משובח יותר. המהדרין זוכרים שכולם אצל השם יתברך נזכרים ונסקרים ולכן מדליקים נר לכל אחד ואחד. המהדרין מן המהדרין מתחברים לשופרות למהלך תיקון כל העולם.

 

בית ראשון, שני, שלישי:

בית המקדש הראשון היה בית כללי. המלכות בו היתה מרכזית, טובת הכלל עמדה מעל לטובת היחיד- נר איש וביתו. הבית השני התאפיין בנר לכל אחד ואחד. היה פיתוח מואץ של היחידים בעם ישראל על ידי תקנות שונות ופיתוח תושב"ע. וְהַמְהַדְּרִין, נֵר לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד. הבית השלישי שהולך ונבנה בימינו יהיה בנוי על ידי שילוב של היחיד והיחד. כנגד המהדרין מן המהדרין,הבית שלנו יהיה בית נצחי שיאיר לכל העולם וכל העולם ינהר אליו, וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ יְ-הוָה אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא.(ישעיהו ל,כו)

 

הסבר הרב קוק (עין איה שבת כא):

נר איש וביתו- כנגד גזרות היוונים שבאו לטמא את טהרת הבית הישראלי - אנו מדליקים נר איש וביתו, מבצרים את מעמד המשפחה,"שתהיה הטהרה והצניעות המטרה הראשית בחיי המשפחה". נר לכל אחד ואחד - היוונים בקשו גם לטמא את היחידים, קדשו את הספורט כתכלית, ומאידך אסרו על המילה וכיוצא בזה. כנגדם אנו באים לפתח את האדם ברמה האישית, לאפשר לנשמה שלנו להאיר את הגוף הגשמי באור המוסר והצדק. "גם בחיי היחיד יוכר ההוד והתפארת ואורה של תורה המתלוה עמו בכל דרכיו, אם אך מצוין הוא לשמור יפה דרכיו על פי דת ותורה". המהדרין מן המהדרין - הם כבר מתחברים לחזון הכללי - היוונים באמת נלחמו בנו כי הם הבינו שעם ישראל שואף לתיקון כל העולם כולו, שואף לדבקות באור החיים, ואת האורות האלו הם לא יכלו לסבול, וחושך על פני תהום-זו יון. בשיטת המהדרין מן המהדרין אלו המצוינים "שכל מגמתם בחייהם איננה טובת עצמם, אפילו הטובה הרוחנית, חיי העולם הבא, כי אם חפץ ה' בעולמו שיתמלא זהו משאת נפשם" וכאן בדיוק נחלקו בית שמאי ובית הלל: האם החלום היותר מרכזי שלנו הוא תיקון כל העולם או דווקא הדבקות בה' יתברך. האם אנו שליחי הקב"ה לתקן את העולם או שליחי העולם להמליך את השם למלך על כל הארץ. האם אנו מתמקדים באור שהולך ומתגבר בעולם מיום ליום, או בפעולת ההארה בעולם ההולכת ופוחתת ככל שהעולם הולך ואור מצד עצמו. אלו ואלו דברי אלוהים חיים והלכה כבית הלל.

ברוך השם אנו זוכים לראות את האורות הולכים ומאירים, מחוזות נוספים שבחושך היו יושבים, הולכים ונדלקים.

השנה בע"ה אורות החנוכה יחזרו להאיר את עזה ובנותיה וזו שמחה גדולה. אבל כואב מאוד לראות שהאורות מאירים בחנוכה בכל רחבי העולם אולם במקום בית קודשנו, במקום שבו הודלקה המנורה בימי החשמונאים, במקום הנס, טרם זכינו עדין להאיר את האור בחנוכה. נקוה במהרה בימינו לחדש את האור אף במרכז כל האורות.

אוֹר חָדָשׁ עַל צִיּוֹן תָּאִיר וְנִזְכֶּה כֻלָּנוּ מְהֵרָה לְאוֹרוֹ.