בס"ד לפרשת מטות-מסעי התשפ"א
בפרשת מטות מסופר על מלחמת הנקמה במדין שנערכה בעקבות המגפה שפשטה בישראל. הסיפור הזה מובא בתורה בהמשכים, הוא מתגלגל מפרשת בלק לפרשת פנחס ולמטות. בפרשתנו מתגלה לנו שתחילת הסיפור היתה בעצם עצת בלעם הרשע. לאחר ניסיונותיו לקלל ואחר כך לברך את ישראל כדי לחבל בתוכנית הא-לוהית לתיקון עולם באמצעות עם קדוש החי בארצו חיים בריאים ומתוקנים, בלעם נתן עצה להחטיא את עם ישראל על ידי בנות מדין. המידע כביכול נחשף בדרך מקרה, לאחר שהלוחמים חוזרים מהקרב עם ניצחון מזהיר (כל כוחותינו שבו בשלום) ושלל רב, משה רבנו קוצף על הלוחמים מדוע הם הביאו שלל את בנות מדין מדוע החיו את כל הנשים: וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵיהֶ֖ם מֹשֶׁ֑ה הַֽחִיִּיתֶ֖ם כׇּל־נְקֵבָֽה׃ הֵ֣ן הֵ֜נָּה הָי֨וּ לִבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ בִּדְבַ֣ר בִּלְעָ֔ם לִמְסׇר־מַ֥עַל בַּי-הֹוָ֖ה עַל־דְּבַר־פְּע֑וֹר וַתְּהִ֥י הַמַּגֵּפָ֖ה בַּעֲדַ֥ת יְ-הֹוָֽה׃ הלא על ידי בנות מדין בלעם וראשי מדין החטיאו את ישראל לעבודת הפעור.
בסופו של דבר משה לא מצוה להרוג את כל הנשים שלקחו בשבי, אלא רק את "כׇל־אִשָּׁ֗ה יֹדַ֥עַת אִ֛ישׁ לְמִשְׁכַּ֥ב זָכָ֖ר הֲרֹֽגוּ". כיצד ידעו מי מהנשים היתה בכלל 'ידעת איש'? אומרת הגמרא שהם העבירו את הנשים לפני הציץ, והראויה להיבעל פניה היו מוריקות. מין מבחן קדושה, מי מבנות מואב יכולה לעמוד בפני הקרינה הקדושה ולא לקבל צבע ירוק בפנים. אם מטרת בדיקה זו לדעת מי מהן חטאה עם אנשים מישראל, די היה שתפסלנה אלו שנבעלו ולא כל הראויות להיבעל שהן הרבה יותר מכך.
ככלל אנו יכולים להבין בסיפור שלא מדובר במאבק או מלחמה קלאסיים, לא היה כאן מאבקים טריטוריאליים ומדין לא ניסו להשמיד פיזית את עם ישראל, להיפך הם שלחו את בנותיהם "לעשות אהבה" עם בני ישראל. המטרה של בלעם ושלהם היתה להפיל את עם ישראל לטומאה, לקלקל את התכנית הקדושה, לעשות לנו 'שואה לבנה'. החוטאים בעם ישראל כבר קבלו את עונשם מאת ה' במגפה מקודם, אבל עם מדיין היה חשבון פתוח, לשם כך נועדה מלחמה זו.
מדין היה בן של אברהם אבינו מקטורה אותה לקח לאישה אחרי מות שרה אימנו. מה היתה מטרת לקיחת קטורה על ידי אברהם אחרי שכבר למד שביצחק יקרא לו זרע, ומיצחק תבוא הגאולה לעולם? כנראה שרצה אברהם אבינו להביא לעולם עוד עמים שיהיו קרובים ברוחם ובליבם לעם ישראל ויסיעו לו להביא את הבשורה לכלל העולם. האם המהלך הצליח? תלוי, מחד יתרו חותן משה ומשפחתו הצטרפו לעם ישראל והם נקראים בתנ"ך הקיני. מאידך אנו רואים כאן את מדין מנסים לקלקל את עם ישראל מוסרית, הפך מטרתו של אברהם.
התבוננות במלחמת הנקם במדין מראה שהמלחמה עצמה כמעט לא תופסת מקום בסיפור, עיקר הסיפור אצלנו הוא בשלל ובמעשר שניתן ממנו לקודש. בשלל הכלים והמתכות, בשלל המקנה העצום שנלקח, ובשלל בנות מדין שנלקח.
כיון שבמלחמת הטומאה בקדושה עסקינן, מטרתנו איננה רק למנוע מהטומאה לשבות אורות מהקדושה, אלא להציל כל כלי שניתן לקדש אותו, ולהביאו אל הקודש. לכן כל דיני הכשרת כלים וטבילת כלים מקורם כאן. ולכן ישנה התעסקות לא קטנה בשלל המלחמה.
הנושא שבו הופיעה תרעומת של משה הינו בנוגע לבנות מדין, בשל שותפותן בהחטאת בני ישראל, אפשר להבין. אבל פלא שבסופו של דבר הם מחיים להם 32 אלף מבנות מדין, מה קורה פה?
נראה שמדין ירשו מאברהם אבינו כוחות ומעלות, וחושך ואור התערבבו באומה זו. לא בכדי משה רבנו מצא את זיווגו במדין וכך גם אלעזר הכהן. כשבנות מדין משכו ופיתו את בני ישראל אליהן, תוך כדי שהן דבוקות בעבודת האלילים-זה גרם להרס בעם ישראל, ובטח פגע קשות בשלמות המשפחה הישראלית ובשלומה. אולם כשישראל לקחו את בנות מדין-ילדות קטנות (עד גיל 3), גיירו אותן וגדלו אותן כחלק מעם ישראל, אין זה פוגע בשלמות העם ויותר מזה המעשה הרים מהטומאה אל הקדושה כוחות חיוניים שהיו במדין.
שלל בנות מדין, לא רק שנקמה גדולה יש בו כנגד מה שעוללו לנו המדיינים, הוא גם מאיר למפרע את הסיפור באור חדש. בנות מדין ש"הסכימו" או נמשכו למעשה המכוער של "עשית אהבה" ופיתוי אנשים מישראל בעצת בלעם, חשפו שבעצם ישנם חלקים בתוך מדין שנמשכים לעם ישראל, ששייכים אל הקודש. ההשגחה העליונה "השתמשה" בבלעם וזקני מדין כדי לגאול ולקדש החלק הראוי לקדושה בתוך אומה זו, ולכן העבירו את בנות מדין שנלקחו בשלל מול הציץ לדעת מי מסוגלת לעמוד בקדושה ולהיות חלק מעם ישראל.
שבת שלום בעז מלט
בפרשת מטות מסופר על מלחמת הנקמה במדין שנערכה בעקבות המגפה שפשטה בישראל. הסיפור הזה מובא בתורה בהמשכים, הוא מתגלגל מפרשת בלק לפרשת פנחס ולמטות. בפרשתנו מתגלה לנו שתחילת הסיפור היתה בעצם עצת בלעם הרשע. לאחר ניסיונותיו לקלל ואחר כך לברך את ישראל כדי לחבל בתוכנית הא-לוהית לתיקון עולם באמצעות עם קדוש החי בארצו חיים בריאים ומתוקנים, בלעם נתן עצה להחטיא את עם ישראל על ידי בנות מדין. המידע כביכול נחשף בדרך מקרה, לאחר שהלוחמים חוזרים מהקרב עם ניצחון מזהיר (כל כוחותינו שבו בשלום) ושלל רב, משה רבנו קוצף על הלוחמים מדוע הם הביאו שלל את בנות מדין מדוע החיו את כל הנשים: וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵיהֶ֖ם מֹשֶׁ֑ה הַֽחִיִּיתֶ֖ם כׇּל־נְקֵבָֽה׃ הֵ֣ן הֵ֜נָּה הָי֨וּ לִבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ בִּדְבַ֣ר בִּלְעָ֔ם לִמְסׇר־מַ֥עַל בַּי-הֹוָ֖ה עַל־דְּבַר־פְּע֑וֹר וַתְּהִ֥י הַמַּגֵּפָ֖ה בַּעֲדַ֥ת יְ-הֹוָֽה׃ הלא על ידי בנות מדין בלעם וראשי מדין החטיאו את ישראל לעבודת הפעור.
בסופו של דבר משה לא מצוה להרוג את כל הנשים שלקחו בשבי, אלא רק את "כׇל־אִשָּׁ֗ה יֹדַ֥עַת אִ֛ישׁ לְמִשְׁכַּ֥ב זָכָ֖ר הֲרֹֽגוּ". כיצד ידעו מי מהנשים היתה בכלל 'ידעת איש'? אומרת הגמרא שהם העבירו את הנשים לפני הציץ, והראויה להיבעל פניה היו מוריקות. מין מבחן קדושה, מי מבנות מואב יכולה לעמוד בפני הקרינה הקדושה ולא לקבל צבע ירוק בפנים. אם מטרת בדיקה זו לדעת מי מהן חטאה עם אנשים מישראל, די היה שתפסלנה אלו שנבעלו ולא כל הראויות להיבעל שהן הרבה יותר מכך.
ככלל אנו יכולים להבין בסיפור שלא מדובר במאבק או מלחמה קלאסיים, לא היה כאן מאבקים טריטוריאליים ומדין לא ניסו להשמיד פיזית את עם ישראל, להיפך הם שלחו את בנותיהם "לעשות אהבה" עם בני ישראל. המטרה של בלעם ושלהם היתה להפיל את עם ישראל לטומאה, לקלקל את התכנית הקדושה, לעשות לנו 'שואה לבנה'. החוטאים בעם ישראל כבר קבלו את עונשם מאת ה' במגפה מקודם, אבל עם מדיין היה חשבון פתוח, לשם כך נועדה מלחמה זו.
מדין היה בן של אברהם אבינו מקטורה אותה לקח לאישה אחרי מות שרה אימנו. מה היתה מטרת לקיחת קטורה על ידי אברהם אחרי שכבר למד שביצחק יקרא לו זרע, ומיצחק תבוא הגאולה לעולם? כנראה שרצה אברהם אבינו להביא לעולם עוד עמים שיהיו קרובים ברוחם ובליבם לעם ישראל ויסיעו לו להביא את הבשורה לכלל העולם. האם המהלך הצליח? תלוי, מחד יתרו חותן משה ומשפחתו הצטרפו לעם ישראל והם נקראים בתנ"ך הקיני. מאידך אנו רואים כאן את מדין מנסים לקלקל את עם ישראל מוסרית, הפך מטרתו של אברהם.
התבוננות במלחמת הנקם במדין מראה שהמלחמה עצמה כמעט לא תופסת מקום בסיפור, עיקר הסיפור אצלנו הוא בשלל ובמעשר שניתן ממנו לקודש. בשלל הכלים והמתכות, בשלל המקנה העצום שנלקח, ובשלל בנות מדין שנלקח.
כיון שבמלחמת הטומאה בקדושה עסקינן, מטרתנו איננה רק למנוע מהטומאה לשבות אורות מהקדושה, אלא להציל כל כלי שניתן לקדש אותו, ולהביאו אל הקודש. לכן כל דיני הכשרת כלים וטבילת כלים מקורם כאן. ולכן ישנה התעסקות לא קטנה בשלל המלחמה.
הנושא שבו הופיעה תרעומת של משה הינו בנוגע לבנות מדין, בשל שותפותן בהחטאת בני ישראל, אפשר להבין. אבל פלא שבסופו של דבר הם מחיים להם 32 אלף מבנות מדין, מה קורה פה?
נראה שמדין ירשו מאברהם אבינו כוחות ומעלות, וחושך ואור התערבבו באומה זו. לא בכדי משה רבנו מצא את זיווגו במדין וכך גם אלעזר הכהן. כשבנות מדין משכו ופיתו את בני ישראל אליהן, תוך כדי שהן דבוקות בעבודת האלילים-זה גרם להרס בעם ישראל, ובטח פגע קשות בשלמות המשפחה הישראלית ובשלומה. אולם כשישראל לקחו את בנות מדין-ילדות קטנות (עד גיל 3), גיירו אותן וגדלו אותן כחלק מעם ישראל, אין זה פוגע בשלמות העם ויותר מזה המעשה הרים מהטומאה אל הקדושה כוחות חיוניים שהיו במדין.
שלל בנות מדין, לא רק שנקמה גדולה יש בו כנגד מה שעוללו לנו המדיינים, הוא גם מאיר למפרע את הסיפור באור חדש. בנות מדין ש"הסכימו" או נמשכו למעשה המכוער של "עשית אהבה" ופיתוי אנשים מישראל בעצת בלעם, חשפו שבעצם ישנם חלקים בתוך מדין שנמשכים לעם ישראל, ששייכים אל הקודש. ההשגחה העליונה "השתמשה" בבלעם וזקני מדין כדי לגאול ולקדש החלק הראוי לקדושה בתוך אומה זו, ולכן העבירו את בנות מדין שנלקחו בשלל מול הציץ לדעת מי מסוגלת לעמוד בקדושה ולהיות חלק מעם ישראל.
שבת שלום בעז מלט
בס"ד לפרשת מטות-מסעי התשפ"ב
בס"ד לפרשת מטות-מסעי התשפ"ג
החתימה של ספר במדבר.
תקציר הפרשה:
בפרשת מסעי מופיעים המסעות והנדודים של היהודים במדבר, הציווי לרשת את הארץ, לנחול אותה לפי גודל השבטים, תיאור גבולות הארץ, והצורך להקצות ערים מיוחדות ללויים וערי מקלט לרוצחים בשוגג, בני שבט מנשה חוששים שלא תיסוב נחלה משבטם במקרה ובנות צלפחד תנשאנה לבני שבטים אחרים, בקשתם מתקבלת ובנות צלפחד מתחתנות עם בני הדודים. הפרשה מסתיימת בפסוק:
אֵלֶּה הַמִּצְוֺת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְ-הוָה בְּיַד־מֹשֶׁה אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ׃
אחד היסודות המעניינים שהעלנו בעבר מדבר שלספרי החומשים שבחמשה חומשי תורה יש אפילוג, ובעצם כל אחד מהחומשים שבתורה נותן לנו סיומת חגיגית עם טעימה אוטופית מהגאולה השלמה, הפעם נתמקד באבל, כי בתוך כל הסיומים הנחמדים הללו בתוך כל אחד מבצבץ איזה אבל, משהו חסר.
ספר בראשית אכן מסתיים כשכל משפחת ישראל מאוחדת ומבורכת מיעקב אבינו,אף שזמן קצר לפני כן היה נראה שאנו לפני פיצוץ, מלחמת אחים, הפי אנד - האחווה ניצחה והשלום חזר למשפחה, יש שם אפילו טעימה מתיקון אומות העולם שיוסף מנסה לעשות.
אבל השלום במשפחה הושג כשהמשפחה בגלות, וזה אתגר יחסית קל לעומת שלום אמיתי בארץ, והעולם עוד לא תוקן באמת. יצטרכו לזרום עוד הרבה מים בירדן עד שנשיג שלום ביננו כשאנו יושבים על אדמתנו ואנחנו עם שלם (ולא רק משפחה).
בספר שמות הסיפור מסתיים בהופעה של השכינה, יש לנו משכן - יש חיבור קבוע של השמים עם הארץ.
וזו הסיומת של הספר בו נולד העם זכינו לקבל תורה להקים משכן שמחבר שמים לארץ - חידוש עצום ונפלא. אולם קבלת התורה טרם הסתיימה, זוהמתו של נחש הקדמוני עוד לא פרחה.
ויקרא מסתיים בברכה מקסימה בפרשת בחוקותי - החסרון היחיד הוא רק שאנו עדיין מחכים לה, היא עוד לא התקיימה, אנו מצפים שתתקיים ותתגשם בקרוב בימינו אם ירצה השם. חלום של שלום, שלווה, שפע, חזרה של והתהלכתי בתוככם-קשר חזק עם הקב"ה שנגנז בגרוש מגן עדן, ועדיין לא חזר.
מסיבת הסיום של ספר במדבר, עוסקת במסעות עם ישראל במדבר תוך רמז מרתק למסעות של עם ישראל במדבר העמים בימי גלותנו, ואפילו למסעותיו של כל אחד ואחד בחייו הפרטיים. החלום של ספר המדבר כספר הנדודים הוא להגיע לארץ ישראל. הסיום בערבות מואב על ירדן יריחו כאשר עם ישראל נעשים ערבים זה לזה, יורשים את עבר הירדן המזרחי. אבל משה רבנו לא ממשיך מכאן עם עם ישראל לגדה המערבית, ואנו מחכים לשובו ולהשלמת המשימה. שממנה קבלנו טעימה.
והמשימה היא הארץ המובטחת:
ה' הבטיח לנו לנחול ארץ של עשרת עממים, משימה שטרם הושלמה במלואה עד היום. בינתיים ירשו בעיקר את 7 העממים פלוס חלקים מסוימים משלושת הנותרים, אלה ש"טוהרו בסיחון". אבל העניין הוא שגם את 7 העמים שכן הורשנו - לא הורשנו בצורה מושלמת. התורה מציינת שבמלחמת מדין לא היו לנו אבדות כלל. וגם כיבושי סיחון ועוג בידי משה היו מאוד ניסיות וככל הנראה גם בהם לא היו לישראל כלל אבדות. אנו יכולים לתאר לעצמנו שאם משה היה נכנס לגדה המערבית כנראה ירושת הארץ היתה נראית אחרת לגמרי. משה רבנו כבש במשך כמה ימים בודדים מרחבי ארץ עצומים כמו שהשבטים לאחר מעבר הירדן לא כבשו במשך 14 שנים. חז"ל מציינים לנו על הפסוק "עלה רש" שאם ישראל היו נכנסים לארץ בתמימות ובפשיטות כי כך ה' ציווה,היינו זוכים לרשת את הארץ ללא מלחמות. זו בעצם הטעימה האוטופית שנותנת לנו כאן התורה. כמו שמשה רבנו כבש את הגדה המזרחית אנו עוד נזכה לזה גם בגדה המערבית. נזכה לסיים את המסעות הפרטיות והכליות ונגיע אל המנוחה ואל הנחלה.
ידוע בחז"ל ש7 עממים רומזים ל7 הספירות התחתונות והשלושה הנותרים רומזים לספירות החב"ד (חכמה בינה ודעת). מה שטרם השלמנו בעבודה הרוחנית שלנו,זה ירושת ספירות החכמה מחד-זיכוך האמונה הנאמנה. ומאידך גם השלמת תיקון שבעת אבני הבניין, הבאת העולם הגשמי להיות מתוקן במלכות שדי. שה' יהיה למלך על כל הארץ. הביטוי לחסרון זה בתורה הינו שמשה רבנו לא זכה להכנס לעבר הירדן המערבי,ולא זכינו להשלים את תיקון המלכות כפי רצון ה' יתברך.
המסר לדורנו, המלחמות אינן גזרת גורל שתלוה אותנו לנצח. עוד נזכה לשבת בטח ושאנן בארץ המובטחת. כדי לזכות למנוחת שלום ושלוה אנו זקוקים לחזק את הערבות זה לזה וצריכים לקבל מחדש תמימות וענוה כלפי שמים ירושה ממשה רבינו.
החתימה של ספר במדבר.
תקציר הפרשה:
בפרשת מסעי מופיעים המסעות והנדודים של היהודים במדבר, הציווי לרשת את הארץ, לנחול אותה לפי גודל השבטים, תיאור גבולות הארץ, והצורך להקצות ערים מיוחדות ללויים וערי מקלט לרוצחים בשוגג, בני שבט מנשה חוששים שלא תיסוב נחלה משבטם במקרה ובנות צלפחד תנשאנה לבני שבטים אחרים, בקשתם מתקבלת ובנות צלפחד מתחתנות עם בני הדודים. הפרשה מסתיימת בפסוק:
אֵלֶּה הַמִּצְוֺת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְ-הוָה בְּיַד־מֹשֶׁה אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ׃
אחד היסודות המעניינים שהעלנו בעבר מדבר שלספרי החומשים שבחמשה חומשי תורה יש אפילוג, ובעצם כל אחד מהחומשים שבתורה נותן לנו סיומת חגיגית עם טעימה אוטופית מהגאולה השלמה, הפעם נתמקד באבל, כי בתוך כל הסיומים הנחמדים הללו בתוך כל אחד מבצבץ איזה אבל, משהו חסר.
ספר בראשית אכן מסתיים כשכל משפחת ישראל מאוחדת ומבורכת מיעקב אבינו,אף שזמן קצר לפני כן היה נראה שאנו לפני פיצוץ, מלחמת אחים, הפי אנד - האחווה ניצחה והשלום חזר למשפחה, יש שם אפילו טעימה מתיקון אומות העולם שיוסף מנסה לעשות.
אבל השלום במשפחה הושג כשהמשפחה בגלות, וזה אתגר יחסית קל לעומת שלום אמיתי בארץ, והעולם עוד לא תוקן באמת. יצטרכו לזרום עוד הרבה מים בירדן עד שנשיג שלום ביננו כשאנו יושבים על אדמתנו ואנחנו עם שלם (ולא רק משפחה).
בספר שמות הסיפור מסתיים בהופעה של השכינה, יש לנו משכן - יש חיבור קבוע של השמים עם הארץ.
וזו הסיומת של הספר בו נולד העם זכינו לקבל תורה להקים משכן שמחבר שמים לארץ - חידוש עצום ונפלא. אולם קבלת התורה טרם הסתיימה, זוהמתו של נחש הקדמוני עוד לא פרחה.
ויקרא מסתיים בברכה מקסימה בפרשת בחוקותי - החסרון היחיד הוא רק שאנו עדיין מחכים לה, היא עוד לא התקיימה, אנו מצפים שתתקיים ותתגשם בקרוב בימינו אם ירצה השם. חלום של שלום, שלווה, שפע, חזרה של והתהלכתי בתוככם-קשר חזק עם הקב"ה שנגנז בגרוש מגן עדן, ועדיין לא חזר.
מסיבת הסיום של ספר במדבר, עוסקת במסעות עם ישראל במדבר תוך רמז מרתק למסעות של עם ישראל במדבר העמים בימי גלותנו, ואפילו למסעותיו של כל אחד ואחד בחייו הפרטיים. החלום של ספר המדבר כספר הנדודים הוא להגיע לארץ ישראל. הסיום בערבות מואב על ירדן יריחו כאשר עם ישראל נעשים ערבים זה לזה, יורשים את עבר הירדן המזרחי. אבל משה רבנו לא ממשיך מכאן עם עם ישראל לגדה המערבית, ואנו מחכים לשובו ולהשלמת המשימה. שממנה קבלנו טעימה.
והמשימה היא הארץ המובטחת:
ה' הבטיח לנו לנחול ארץ של עשרת עממים, משימה שטרם הושלמה במלואה עד היום. בינתיים ירשו בעיקר את 7 העממים פלוס חלקים מסוימים משלושת הנותרים, אלה ש"טוהרו בסיחון". אבל העניין הוא שגם את 7 העמים שכן הורשנו - לא הורשנו בצורה מושלמת. התורה מציינת שבמלחמת מדין לא היו לנו אבדות כלל. וגם כיבושי סיחון ועוג בידי משה היו מאוד ניסיות וככל הנראה גם בהם לא היו לישראל כלל אבדות. אנו יכולים לתאר לעצמנו שאם משה היה נכנס לגדה המערבית כנראה ירושת הארץ היתה נראית אחרת לגמרי. משה רבנו כבש במשך כמה ימים בודדים מרחבי ארץ עצומים כמו שהשבטים לאחר מעבר הירדן לא כבשו במשך 14 שנים. חז"ל מציינים לנו על הפסוק "עלה רש" שאם ישראל היו נכנסים לארץ בתמימות ובפשיטות כי כך ה' ציווה,היינו זוכים לרשת את הארץ ללא מלחמות. זו בעצם הטעימה האוטופית שנותנת לנו כאן התורה. כמו שמשה רבנו כבש את הגדה המזרחית אנו עוד נזכה לזה גם בגדה המערבית. נזכה לסיים את המסעות הפרטיות והכליות ונגיע אל המנוחה ואל הנחלה.
ידוע בחז"ל ש7 עממים רומזים ל7 הספירות התחתונות והשלושה הנותרים רומזים לספירות החב"ד (חכמה בינה ודעת). מה שטרם השלמנו בעבודה הרוחנית שלנו,זה ירושת ספירות החכמה מחד-זיכוך האמונה הנאמנה. ומאידך גם השלמת תיקון שבעת אבני הבניין, הבאת העולם הגשמי להיות מתוקן במלכות שדי. שה' יהיה למלך על כל הארץ. הביטוי לחסרון זה בתורה הינו שמשה רבנו לא זכה להכנס לעבר הירדן המערבי,ולא זכינו להשלים את תיקון המלכות כפי רצון ה' יתברך.
המסר לדורנו, המלחמות אינן גזרת גורל שתלוה אותנו לנצח. עוד נזכה לשבת בטח ושאנן בארץ המובטחת. כדי לזכות למנוחת שלום ושלוה אנו זקוקים לחזק את הערבות זה לזה וצריכים לקבל מחדש תמימות וענוה כלפי שמים ירושה ממשה רבינו.
בס"ד לפרשת מטות-מסעי התשפ"ד
החתונה של פרשיות מטות ומסעי
יש לי חוב, וחובות צריך לשלם, לאורך החומש הלכתי על מהלך מחודש, שלכל פרשה יש מבנה פרטי שהולך ונבנה לפי מבנה הספירות הכללי, ולכן כעת שאנו מגיעים לסיום, ועוד סיום כפול, אני חייב להראות כיצד גם פרשת מטות היא כנגד ספירת היסוד, ופרשת מסעי כנגד ספירת המלכות העשירית והאחרונה.
נתחיל עם זה שפרשות אלו פעמים מחוברות ופעמים נפרדות, כי היסוד והמלכות הן זוג המקיים קשר זוגי, בחינת זכר ונקבה. (גם בספר שמות וספר ויקרא שתי הפרשות האחרונות, ויקהל-פקודי ובהר-בחוקותי המסודרות כנגד יסוד ומלכות פעמים מחוברות ופעמים נפרדות)
ארבעה ביטויים בעולם לזוג הספירות יסוד ומלכות:
א. מערכת יחסים שבין איש ואשתו ברמות שונות של התקשרות ביניהם.
ב. גם ברמת הפרט זה ביטוי לנקודת החיבור שבין העולם הפנימי שלנו ועולם המעשה הגלוי, לעיתים מתבטא כמעבר ממחשבות ערטילאיות ההופכות לדיבור ממשי, ולעיתים ביצוע מעשים פיזים מתוך מחשבה ותכנון אופן הביצוע.
ג. ברמת הכלל התקשרות זו מבטאת את מערכת היחסים שבין עם ישראל וארץ ישראל. עם ישראל הוא בבחינת הזכר-היסוד וארץ ישראל בבחינת הנקבה-המלכות.
ד. מערכת היחסים שבין הקב"ה ועם ישראל. כאן עם ישראל בבחינת הנקבה-הלבנה והשם יתברך בבחינת הזכר-החמה.
בספר שמות המתאר את לידת עם ישראל, מעמד הר סיני והקמת המשכן. התקשרות יסוד ומלכות המופיעה בסוף הספר מתארת את השראת השכינה שה' השרה במשכן לאחר הקמתו. את התקשרות הקב"ה ועם ישראל. הביטוי הרביעי ברשימה של התקשרות יסוד ומלכות.
בספר ויקרא-תורת כהנים, עם ישראל עובר הדרכה כיצד להתקדש, כיצד לקדש את חייו הפרטיים על פי התורה ואפילו כיצד לקדש את החיים בזמן ובארץ. פרשות בהר בחוקותי שכנגד יסוד ומלכות עוסקות בהורדת הקדושה לטבע. בפרשת בחוקותי מופיע חזון אחרית הימים שבו חיי המעשה מקבלים את התיקון השלם ובעקבות זאת אין יותר מחלות, עקרות ומלחמות בעולם. כאן התקשרות יסוד ומלכות בבחינה הרביעית מעמיקה גם לרמת הפרט להתקשרות יסוד ומלכות בביטוי הראשון והשני שהזכרנו.
בספר במדבר העוסק במסעו של עם ישראל לקראת ארץ ישראל. פרשות מטות ומסעי עוסקות בהדרכה כיצד להכנס לארץ ישראל בצורה נכונה, כיצד לחבר נכון את עם ישראל לארץ ישראל. זהו הביטוי השלישי ברשימה שלנו שלא בא לידי ביטוי עד כה. לשם כך מקדים משה הדרכה כיצד לשמור על הפה שלנו שיהיה פה קדוש, לעמוד בדיבורנו. ואם צריך במקרים מסוימים גם כיצד אב או בעל יכול להפר נדרי ושבועות של אשתו. כיוון שבעל ואשתו נתפסים כאן כיחידה אחת הרי שישנה יכולת לבעל להפר נדרי אשתו. אלו ביטויים להתקשרות יסוד ומלכות ברמה הפרטית מסוג א וב שהזכרנו.
מלחמת מדין גם באה כהכנה לכניסה לארץ, כדי לבנות התקשרות נכונה בין ישראל לארץ צריך להסיר ולבטל את הכוחות המנסים למנוע זאת. מהמלחמה הזו עם ישראל גם קיבל שלל להביא מתנות לכלה. משה רבינו קוצף על פקודי החייל על שהחיו נקבות מדיניות במלחמה כאלו שעלולות לפגוע בטהרת עם ישראל.
דיני הגעלת וטהרת הכלים הנלמדים כאן בעקבות שלל המלחמה גם מבטאים את עבודת התקשרות יסוד ומלכות. המלכות נקראת כלי. כלי שאין לו מעצמו כלום, ולאחר שבלע טומאה אנו צריכים להכשיר אותו וצריכים להטביל אותו כדי שיוכל לקבל קדושה.
לאחר חיזוק החיבור של יסוד ומלכות ברמות השונות, הפרשה עוברת לבנות את חיבור יסוד ומלכות היחודי לספר במדבר-חיבור העם והארץ:
הויכוח עם שבטי גד וראובן בנוגע לעבר הירדן המזרחי. החשש היה שמא הם לא מתכוננים להיות שותפים לחיבור יסוד ומלכות, חיבור עם ישראל וארץ ישראל. מבט זה יכול להסביר מדוע נכנס חלק משבט מנשה לתוך העסקה עם ראובן וגד. שבט מנשה השייך ליוסף הצדיק העומד בספירת היסוד, יכול להיות חולית קישור בין שבטים אלו ושאר השבטים. (בדומה לזה יש למשיח בן יוסף תפקיד לחבר בין כל ישראל ומשיח בן דוד)
פרשת מסעי מסכמת את כל ה42 מסעות שישראל עברו עד לפתחה של ארץ ישראל בערבות מואב מול יריחו. נוסף אזהרה חמורה לישראל שלא לכרות ברית ליושבי הארץ, מה שיביא בהכרח לפגיעה בקשר שביננו לבין הארץ. התקשרות נכונה ביננו לבין הארץ מצריכה גם התנקות שלנו מזיקות אחרות וגם התנקות של הארץ מזיקות שלה לעמים אחרים.
הגורל- נועד לכוון כל אחד מישראל למקומו הנכון לו בארץ ישראל, להתקשרות של כל שבט לנחלתו הנכונה לו.
גבולות הארץ המתוארות בפרשה גם נועדו לדייק את ההתקשרות שבין ישראל והארץ.
ערי הלויה וערי המקלט- גם הם מתבררים כחלק מבניית התקשרות נכונה של העם והארץ. וגם כחלק מבניית התקשרות נכונה בין הקב"ה והעם.
פניית אנשי שבט מנשה- הם מוטרדים מכך שבנות צלפחד ינשאו לבני שבטים אחרים ושבט מנשה יאבד את נחלתו. את החיבור הנכון שלו לארץ-שוב חיבור יסוד ומלכות ברמה השבטית. הסיכום היה שבנות צלפחד תנשאנה לטוב בעיניהם אבל יהיה זה משבט מנשה.
שנזכה בקרוב למימוש חיבור יסוד ומלכות בכל הביטוים שלו:
לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד־יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר׃
וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ וְכָל־מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ אֲשֶׁר פִּי יְ-הוָה יִקֳּבֶנּוּ׃
וְהָיִיתְ עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּיַד־יְ-הוָה וּצְנִיף מְלוּכָה בְּכַף־אֱלֹהָיִךְ׃
לֹא־יֵאָמֵר לָךְ עוֹד עֲזוּבָה וּלְאַרְצֵךְ לֹא־יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי־בָהּ וּלְאַרְצֵךְ בְּעוּלָה כִּי־חָפֵץ יְ-הוָה בָּךְ וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל׃
כִּי־יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל־כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ׃(ישעיה סב,א-ה)
החתונה של פרשיות מטות ומסעי
יש לי חוב, וחובות צריך לשלם, לאורך החומש הלכתי על מהלך מחודש, שלכל פרשה יש מבנה פרטי שהולך ונבנה לפי מבנה הספירות הכללי, ולכן כעת שאנו מגיעים לסיום, ועוד סיום כפול, אני חייב להראות כיצד גם פרשת מטות היא כנגד ספירת היסוד, ופרשת מסעי כנגד ספירת המלכות העשירית והאחרונה.
נתחיל עם זה שפרשות אלו פעמים מחוברות ופעמים נפרדות, כי היסוד והמלכות הן זוג המקיים קשר זוגי, בחינת זכר ונקבה. (גם בספר שמות וספר ויקרא שתי הפרשות האחרונות, ויקהל-פקודי ובהר-בחוקותי המסודרות כנגד יסוד ומלכות פעמים מחוברות ופעמים נפרדות)
ארבעה ביטויים בעולם לזוג הספירות יסוד ומלכות:
א. מערכת יחסים שבין איש ואשתו ברמות שונות של התקשרות ביניהם.
ב. גם ברמת הפרט זה ביטוי לנקודת החיבור שבין העולם הפנימי שלנו ועולם המעשה הגלוי, לעיתים מתבטא כמעבר ממחשבות ערטילאיות ההופכות לדיבור ממשי, ולעיתים ביצוע מעשים פיזים מתוך מחשבה ותכנון אופן הביצוע.
ג. ברמת הכלל התקשרות זו מבטאת את מערכת היחסים שבין עם ישראל וארץ ישראל. עם ישראל הוא בבחינת הזכר-היסוד וארץ ישראל בבחינת הנקבה-המלכות.
ד. מערכת היחסים שבין הקב"ה ועם ישראל. כאן עם ישראל בבחינת הנקבה-הלבנה והשם יתברך בבחינת הזכר-החמה.
בספר שמות המתאר את לידת עם ישראל, מעמד הר סיני והקמת המשכן. התקשרות יסוד ומלכות המופיעה בסוף הספר מתארת את השראת השכינה שה' השרה במשכן לאחר הקמתו. את התקשרות הקב"ה ועם ישראל. הביטוי הרביעי ברשימה של התקשרות יסוד ומלכות.
בספר ויקרא-תורת כהנים, עם ישראל עובר הדרכה כיצד להתקדש, כיצד לקדש את חייו הפרטיים על פי התורה ואפילו כיצד לקדש את החיים בזמן ובארץ. פרשות בהר בחוקותי שכנגד יסוד ומלכות עוסקות בהורדת הקדושה לטבע. בפרשת בחוקותי מופיע חזון אחרית הימים שבו חיי המעשה מקבלים את התיקון השלם ובעקבות זאת אין יותר מחלות, עקרות ומלחמות בעולם. כאן התקשרות יסוד ומלכות בבחינה הרביעית מעמיקה גם לרמת הפרט להתקשרות יסוד ומלכות בביטוי הראשון והשני שהזכרנו.
בספר במדבר העוסק במסעו של עם ישראל לקראת ארץ ישראל. פרשות מטות ומסעי עוסקות בהדרכה כיצד להכנס לארץ ישראל בצורה נכונה, כיצד לחבר נכון את עם ישראל לארץ ישראל. זהו הביטוי השלישי ברשימה שלנו שלא בא לידי ביטוי עד כה. לשם כך מקדים משה הדרכה כיצד לשמור על הפה שלנו שיהיה פה קדוש, לעמוד בדיבורנו. ואם צריך במקרים מסוימים גם כיצד אב או בעל יכול להפר נדרי ושבועות של אשתו. כיוון שבעל ואשתו נתפסים כאן כיחידה אחת הרי שישנה יכולת לבעל להפר נדרי אשתו. אלו ביטויים להתקשרות יסוד ומלכות ברמה הפרטית מסוג א וב שהזכרנו.
מלחמת מדין גם באה כהכנה לכניסה לארץ, כדי לבנות התקשרות נכונה בין ישראל לארץ צריך להסיר ולבטל את הכוחות המנסים למנוע זאת. מהמלחמה הזו עם ישראל גם קיבל שלל להביא מתנות לכלה. משה רבינו קוצף על פקודי החייל על שהחיו נקבות מדיניות במלחמה כאלו שעלולות לפגוע בטהרת עם ישראל.
דיני הגעלת וטהרת הכלים הנלמדים כאן בעקבות שלל המלחמה גם מבטאים את עבודת התקשרות יסוד ומלכות. המלכות נקראת כלי. כלי שאין לו מעצמו כלום, ולאחר שבלע טומאה אנו צריכים להכשיר אותו וצריכים להטביל אותו כדי שיוכל לקבל קדושה.
לאחר חיזוק החיבור של יסוד ומלכות ברמות השונות, הפרשה עוברת לבנות את חיבור יסוד ומלכות היחודי לספר במדבר-חיבור העם והארץ:
הויכוח עם שבטי גד וראובן בנוגע לעבר הירדן המזרחי. החשש היה שמא הם לא מתכוננים להיות שותפים לחיבור יסוד ומלכות, חיבור עם ישראל וארץ ישראל. מבט זה יכול להסביר מדוע נכנס חלק משבט מנשה לתוך העסקה עם ראובן וגד. שבט מנשה השייך ליוסף הצדיק העומד בספירת היסוד, יכול להיות חולית קישור בין שבטים אלו ושאר השבטים. (בדומה לזה יש למשיח בן יוסף תפקיד לחבר בין כל ישראל ומשיח בן דוד)
פרשת מסעי מסכמת את כל ה42 מסעות שישראל עברו עד לפתחה של ארץ ישראל בערבות מואב מול יריחו. נוסף אזהרה חמורה לישראל שלא לכרות ברית ליושבי הארץ, מה שיביא בהכרח לפגיעה בקשר שביננו לבין הארץ. התקשרות נכונה ביננו לבין הארץ מצריכה גם התנקות שלנו מזיקות אחרות וגם התנקות של הארץ מזיקות שלה לעמים אחרים.
הגורל- נועד לכוון כל אחד מישראל למקומו הנכון לו בארץ ישראל, להתקשרות של כל שבט לנחלתו הנכונה לו.
גבולות הארץ המתוארות בפרשה גם נועדו לדייק את ההתקשרות שבין ישראל והארץ.
ערי הלויה וערי המקלט- גם הם מתבררים כחלק מבניית התקשרות נכונה של העם והארץ. וגם כחלק מבניית התקשרות נכונה בין הקב"ה והעם.
פניית אנשי שבט מנשה- הם מוטרדים מכך שבנות צלפחד ינשאו לבני שבטים אחרים ושבט מנשה יאבד את נחלתו. את החיבור הנכון שלו לארץ-שוב חיבור יסוד ומלכות ברמה השבטית. הסיכום היה שבנות צלפחד תנשאנה לטוב בעיניהם אבל יהיה זה משבט מנשה.
שנזכה בקרוב למימוש חיבור יסוד ומלכות בכל הביטוים שלו:
לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד־יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר׃
וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ וְכָל־מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ אֲשֶׁר פִּי יְ-הוָה יִקֳּבֶנּוּ׃
וְהָיִיתְ עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּיַד־יְ-הוָה וּצְנִיף מְלוּכָה בְּכַף־אֱלֹהָיִךְ׃
לֹא־יֵאָמֵר לָךְ עוֹד עֲזוּבָה וּלְאַרְצֵךְ לֹא־יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי־בָהּ וּלְאַרְצֵךְ בְּעוּלָה כִּי־חָפֵץ יְ-הוָה בָּךְ וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל׃
כִּי־יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל־כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ׃(ישעיה סב,א-ה)
אהרן הכהן בהר ההר
בס"ד לפרשת מטות-מסעי התשפ"ה
בפרשתנו, אהרן הכהן נפרד מאיתנו במיתת נשיקה, ומסעו במדבר מגיע לסיומו בהר ההר. כך מתארת זאת התורה:
וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם׃ וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל־הֹר הָהָר עַל־פִּי יְ-הֹוָה וַיָּמֹת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ׃ וְאַהֲרֹן בֶּן־שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים וּמְאַת שָׁנָה בְּמֹתוֹ בְּהֹר הָהָר׃ (במדבר לג, לז-לט)
סביב המוות של אהרן אנחנו מגלים המון פרטים, סגנון שאנחנו לא מכירים מתיאור פטירתם של אחרים. אנחנו שומעים את שם המקום ("הר ההר") המיקום ("בקצה ארץ אדום") העובדה שאהרן עלה "על פי ה'" (שם ה'), את התאריך המדויק (ראש חודש אב) ואת גילו של אהרן, ואת השנה בה אירע הדבר ("בשנת הארבעים ליציאת מצרים"). מה החשיבות של כל הפרטים הללו?
מיתת נשיקה ומידותיהם של הרועים
חז"ל מלמדים שכל שלושת הרועים שהנהיגו את ישראל במדבר – משה, אהרן ומרים – צורת מיתתם מכונה מיתת נשיקה. הרמב"ם (מורה נבוכים ג, נא) מסביר את משמעותה:
הכוונה היא ששלושתם מתו בעת העונג של אותה השגה, מעוצמת החשק... סוג זה של מיתה, שהוא ההיחלצות מן המוות באמת, אמרו (חכמינו) ז"ל שהגיע דווקא למשה אהרן ומרים. שאר הנביאים ואנשי המעלה הם למטה מזה...
בתיאור חז"ל מיתת נשיקה מתוארת כפעולה עדינה שאינה כרוכה בכאב, "כשערה שמוציאים מתוך החלב". האדם עובר בצורה חלקה לעולם שכולו טוב.
מנגד שלושת הרועים אף זיכו את עם ישראל בשלושה ניסים משמעותיים שליוו אותם בימי המדבר: בזכות מרים הייתה הבאר המהלכת, בזכות אהרן היו ענני הכבוד ובזכות משה ירד המן. נראה שכל אחד מהרועים היה מתוקן במידה רוחנית מסוימת, ועל ידי כך השפיע על ישראל שפע הקשור לאותה מידה:
מרים הייתה מתוקנת במידת החסד (כנגד מידת התאווה), וזיכתה את ישראל במים, שהם סמל לחסד.
משה היה מתוקן במידת הענווה (כנגד מידת הכבוד), ובזכותה היה כלי קיבול לשפע הרב של המן, "לחם אבירים".
אהרן היה מתוקן במידת האהבה (כנגד מידת הקנאה), ובזכות אהבתו זכו ישראל לענני הכבוד. מידה זו של אהבה היא הסיבה לכך שבמותו נאמר: "וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל" (במדבר כ, כט), כיוון ש"כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" (משלי כז, יט) – אהרן אהב את כולם, וכולם אהבו אותו.
קבורתו של אהרן וקליפת עשיו
מדוע נקבר אהרן על גבול ארץ אדום? מידתו של אהרן, מידת האהבה, עומדת בניגוד מוחלט לשנאה ולקנאה. אהרן היה אוהב שלום ורודף שלום, ואילו עשיו הוא שונא ישראל, שמידותיו הן שנאה ורציחה. אהרן הוצב במותו על גבול ארץ אדום כדי לשמור על ישראל מפני עשיו.
על כך כותב ה"מי השילוח":
...ואהרן שהיה איש חסד ומדתו הוא לאהוב שלום ומזה נדחה רציחה מישראל, כי מדתו מדת החסד והשלום מתנגד לרציחה ולא הבין מציאות רציחה בעולם, לכן היה קבורתו על גבול ארץ אדום שמדת אדום הוא רציחה כמו שכתיב (בראשית כ"ז,מ') ועל חרבך תחיה, וכן בזה"ק (בלק קצ"ב:) שהשיב שרו של עשו דהא שלטנו דילי על קטולא איהו כי זה קיומו וחיותו עד עת קץ, ולכן היתה קבורת אהרן על גבול ארץ אדום, כי מאד עמקו מחשבות השי"ת.
המסר העולה מכך הוא שככל שעם ישראל ירבה באהבת אחים ובאחדות פנימית, כך נזכה להמשך ענני הכבוד והשמירה מפני אויבינו החיצוניים.
תאריך הפטירה – ראש חודש אב
גם התאריך המדויק בו נפטר אהרן, ראש חודש אב, קשור לנושא. חז"ל מציינים שחודש זה ניתן לעשיו באופן זמני, ומכאן נובע הקושי שבו. זהו חודש ה"בין המצרים" שבו אירעו אסונות לעם ישראל. אהרן, שנפטר בראשיתו של חודש קשה זה, בא לשמש כמשמרת שמבטיחה שענני הכבוד עוד ישובו לגונן על ישראל, שיופיעו מושיעים בהר ציון, ושחודש אב יחזור לשליטת הקדושה ותשעה באב יהפוך ליום שמחה.
על כך כותב ה"תפארת שלמה" (מסעי):
והנה גדולים צדיקים במיתתן כמו שאהרן הכהן העלה מ"נ בחייו אל השכינה לקבל החסדים והשפעות טובות כן ביום מיתתו העלה יותר ויותר בנפשו כנ"ל והמשיך שפע החסדים והשפעות טובות מלמעלה להשכינה בעת ההיא בחודש החמישי באחד לחדש. וזאת המעלה והזכות עומדת לעד שגם ביום הזה בחדש המר הזה בין המצרים שהשכינה מתרחקת חלילה מבעלה הנה זכות אהרן הכהן שנתעלה ביום הזה יעמוד לנו להמשיך חסדים ושפע להשכינה ומתוך צרה יצא הרווחה וימציא חנינה ולכך נכתב יום ההוא לזכרון לדורות עולם כנ"ל:
מות אהרן כסיום גזירת מתי מדבר
התורה מציינת שאהרן מת "בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים". בפרשת חוקת נאמר "וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיָּבֹאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל כׇּל־הָעֵדָה הֹר הָהָר" (במדבר כ, כב). חז"ל למדו מהביטוי "כל העדה" שבאותו זמן כלו "מתי מדבר" – אותה גזרה שנגזרה על כל הגברים בני עשרים ומעלה לסיים את חייהם במדבר, החלה בחודש אב והסתיימה ארבעים שנה לאחר מכן, בדיוק במקום ובזמן שבו מת אהרן הכהן. פטירתו של אהרן הייתה למעשה האות לסיום גזרת הנדודים במדבר.
למדנו שאהרן הכהן מת מיתת נשיקה, שמשמעותה שהוא לא מת באמת אלא זכה לחיי עולם. במקום זה הוא ניצב במשמרת על גבול ארץ אדום כדי להגן על עם ישראל לדורות, ולגונן עלינו מצרת עשיו הרשע. ימי המדבר רומזים לימי הגלות הארוכים, ו"מתי מדבר" רומזים לכל היהודים שנרצחו בידי צאצאי עשיו. אהרן הכהן עומד ומתפלל עלינו שתסתיים כבר גזירת מתי מדבר, שניוושע מאויבינו, שנזכה לאהבה ואחווה, שלום ורעות, ושהחודש הזה, חודש אב, יצא משליטת קליפת עשיו ויהפוך לחודש של שמחה.
בס"ד לפרשת מטות-מסעי התשפ"ה
בפרשתנו, אהרן הכהן נפרד מאיתנו במיתת נשיקה, ומסעו במדבר מגיע לסיומו בהר ההר. כך מתארת זאת התורה:
וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם׃ וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל־הֹר הָהָר עַל־פִּי יְ-הֹוָה וַיָּמֹת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ׃ וְאַהֲרֹן בֶּן־שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים וּמְאַת שָׁנָה בְּמֹתוֹ בְּהֹר הָהָר׃ (במדבר לג, לז-לט)
סביב המוות של אהרן אנחנו מגלים המון פרטים, סגנון שאנחנו לא מכירים מתיאור פטירתם של אחרים. אנחנו שומעים את שם המקום ("הר ההר") המיקום ("בקצה ארץ אדום") העובדה שאהרן עלה "על פי ה'" (שם ה'), את התאריך המדויק (ראש חודש אב) ואת גילו של אהרן, ואת השנה בה אירע הדבר ("בשנת הארבעים ליציאת מצרים"). מה החשיבות של כל הפרטים הללו?
מיתת נשיקה ומידותיהם של הרועים
חז"ל מלמדים שכל שלושת הרועים שהנהיגו את ישראל במדבר – משה, אהרן ומרים – צורת מיתתם מכונה מיתת נשיקה. הרמב"ם (מורה נבוכים ג, נא) מסביר את משמעותה:
הכוונה היא ששלושתם מתו בעת העונג של אותה השגה, מעוצמת החשק... סוג זה של מיתה, שהוא ההיחלצות מן המוות באמת, אמרו (חכמינו) ז"ל שהגיע דווקא למשה אהרן ומרים. שאר הנביאים ואנשי המעלה הם למטה מזה...
בתיאור חז"ל מיתת נשיקה מתוארת כפעולה עדינה שאינה כרוכה בכאב, "כשערה שמוציאים מתוך החלב". האדם עובר בצורה חלקה לעולם שכולו טוב.
מנגד שלושת הרועים אף זיכו את עם ישראל בשלושה ניסים משמעותיים שליוו אותם בימי המדבר: בזכות מרים הייתה הבאר המהלכת, בזכות אהרן היו ענני הכבוד ובזכות משה ירד המן. נראה שכל אחד מהרועים היה מתוקן במידה רוחנית מסוימת, ועל ידי כך השפיע על ישראל שפע הקשור לאותה מידה:
מרים הייתה מתוקנת במידת החסד (כנגד מידת התאווה), וזיכתה את ישראל במים, שהם סמל לחסד.
משה היה מתוקן במידת הענווה (כנגד מידת הכבוד), ובזכותה היה כלי קיבול לשפע הרב של המן, "לחם אבירים".
אהרן היה מתוקן במידת האהבה (כנגד מידת הקנאה), ובזכות אהבתו זכו ישראל לענני הכבוד. מידה זו של אהבה היא הסיבה לכך שבמותו נאמר: "וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל" (במדבר כ, כט), כיוון ש"כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" (משלי כז, יט) – אהרן אהב את כולם, וכולם אהבו אותו.
קבורתו של אהרן וקליפת עשיו
מדוע נקבר אהרן על גבול ארץ אדום? מידתו של אהרן, מידת האהבה, עומדת בניגוד מוחלט לשנאה ולקנאה. אהרן היה אוהב שלום ורודף שלום, ואילו עשיו הוא שונא ישראל, שמידותיו הן שנאה ורציחה. אהרן הוצב במותו על גבול ארץ אדום כדי לשמור על ישראל מפני עשיו.
על כך כותב ה"מי השילוח":
...ואהרן שהיה איש חסד ומדתו הוא לאהוב שלום ומזה נדחה רציחה מישראל, כי מדתו מדת החסד והשלום מתנגד לרציחה ולא הבין מציאות רציחה בעולם, לכן היה קבורתו על גבול ארץ אדום שמדת אדום הוא רציחה כמו שכתיב (בראשית כ"ז,מ') ועל חרבך תחיה, וכן בזה"ק (בלק קצ"ב:) שהשיב שרו של עשו דהא שלטנו דילי על קטולא איהו כי זה קיומו וחיותו עד עת קץ, ולכן היתה קבורת אהרן על גבול ארץ אדום, כי מאד עמקו מחשבות השי"ת.
המסר העולה מכך הוא שככל שעם ישראל ירבה באהבת אחים ובאחדות פנימית, כך נזכה להמשך ענני הכבוד והשמירה מפני אויבינו החיצוניים.
תאריך הפטירה – ראש חודש אב
גם התאריך המדויק בו נפטר אהרן, ראש חודש אב, קשור לנושא. חז"ל מציינים שחודש זה ניתן לעשיו באופן זמני, ומכאן נובע הקושי שבו. זהו חודש ה"בין המצרים" שבו אירעו אסונות לעם ישראל. אהרן, שנפטר בראשיתו של חודש קשה זה, בא לשמש כמשמרת שמבטיחה שענני הכבוד עוד ישובו לגונן על ישראל, שיופיעו מושיעים בהר ציון, ושחודש אב יחזור לשליטת הקדושה ותשעה באב יהפוך ליום שמחה.
על כך כותב ה"תפארת שלמה" (מסעי):
והנה גדולים צדיקים במיתתן כמו שאהרן הכהן העלה מ"נ בחייו אל השכינה לקבל החסדים והשפעות טובות כן ביום מיתתו העלה יותר ויותר בנפשו כנ"ל והמשיך שפע החסדים והשפעות טובות מלמעלה להשכינה בעת ההיא בחודש החמישי באחד לחדש. וזאת המעלה והזכות עומדת לעד שגם ביום הזה בחדש המר הזה בין המצרים שהשכינה מתרחקת חלילה מבעלה הנה זכות אהרן הכהן שנתעלה ביום הזה יעמוד לנו להמשיך חסדים ושפע להשכינה ומתוך צרה יצא הרווחה וימציא חנינה ולכך נכתב יום ההוא לזכרון לדורות עולם כנ"ל:
מות אהרן כסיום גזירת מתי מדבר
התורה מציינת שאהרן מת "בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים". בפרשת חוקת נאמר "וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיָּבֹאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל כׇּל־הָעֵדָה הֹר הָהָר" (במדבר כ, כב). חז"ל למדו מהביטוי "כל העדה" שבאותו זמן כלו "מתי מדבר" – אותה גזרה שנגזרה על כל הגברים בני עשרים ומעלה לסיים את חייהם במדבר, החלה בחודש אב והסתיימה ארבעים שנה לאחר מכן, בדיוק במקום ובזמן שבו מת אהרן הכהן. פטירתו של אהרן הייתה למעשה האות לסיום גזרת הנדודים במדבר.
למדנו שאהרן הכהן מת מיתת נשיקה, שמשמעותה שהוא לא מת באמת אלא זכה לחיי עולם. במקום זה הוא ניצב במשמרת על גבול ארץ אדום כדי להגן על עם ישראל לדורות, ולגונן עלינו מצרת עשיו הרשע. ימי המדבר רומזים לימי הגלות הארוכים, ו"מתי מדבר" רומזים לכל היהודים שנרצחו בידי צאצאי עשיו. אהרן הכהן עומד ומתפלל עלינו שתסתיים כבר גזירת מתי מדבר, שניוושע מאויבינו, שנזכה לאהבה ואחווה, שלום ורעות, ושהחודש הזה, חודש אב, יצא משליטת קליפת עשיו ויהפוך לחודש של שמחה.
053-525-3443 |
מייל: serge.fogiel@gmail.com |
פוגל סרז' |