בס"ד לפרשת קורח התשפ"א
קורח ועדתו טוענים כלפי משה ואהרן טענה סוציאלית ,טענה שוויונית, וַיִּֽקָּהֲל֞וּ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶם֮ רַב־לָכֶם֒ כִּ֤י כׇל־הָֽעֵדָה֙ כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם יְ-הֹוָ֑ה וּמַדּ֥וּעַ תִּֽתְנַשְּׂא֖וּ עַל־קְהַ֥ל יְ-הֹוָֽה׃ משה רבנו כשעונה להם אומר : בֹּ֠קֶר וְיֹדַ֨ע יְ-הֹוָ֧ה אֶת־אֲשֶׁר־ל֛וֹ וְאֶת־הַקָּד֖וֹשׁ וְהִקְרִ֣יב אֵלָ֑יו וְאֵ֛ת אֲשֶׁ֥ר יִבְחַר־בּ֖וֹ יַקְרִ֥יב אֵלָֽיו׃ מתשובתו נראה שהוא לא מסכים עם הטענה, ואומר שבבוקר ה' יודיע מיהו הקדוש, וממילא יתברר מי לא קדוש, ומובן שלא כולם קדושים.
ראשית יש בעיה לשונית בטענתם, כל העדה-נאמר בלשון יחיד, כולם קדושים-בלשון רבים, מדוע הם עוברים מיחיד לרבים? שנית לאיזו עדה הם מתכוונים: לכל עם ישראל? לכל הבכורים? לבני ראובן או לכל שבט לוי?
מדוע את טענתם כלפי משה ואהרן הם אומרים בזמן עתיד, "מדוע תתנשאו", ולא בלשון עבר כמו שהיה צפוי שיאמרו?
המעבר מדיבור על העדה כיחידה, לדיבור על כולם ברבים, יכולה להתפרש בכמה אופנים: או שלדידם אין כלל, רק פרטים, האומה הינה אוסף של פרטים ותו לא, אז אם השם השרה שכינתו בתוכנו סימן שאנו כפרטים קדושים, ואילו לאמיתו של דבר, השכינה בישראל נובעת מקדושת הכלל, כנסת ישראל קדושה, כולך יפה רעיתי ומום אין בך, ואנו האנשים הפרטיים יכולים לזכות לקדושה מכח התחברותנו לציבור. אמנם התורה מצוה אותנו "קדושים תהיו" אבל זו המטרה ולא המציאות. או נאמר שטענתם היתה שכל העדה קדושה ברמה כזו שהקדושה מתפרטת לכל הפרטים, לא רק העדה קדושה אלא אפילו כל חבריה כאלה.
שאלנו על איזו עדה הם מדברים, אפשר שכל אחד מהם התכוון לעדה אחרת, כי גם שאיפותיהם היו שונות. כך מבאר המלבי"ם:
ויקהלו ר"ל הנה לפ"ז כל עדת קרח היו מתנגדים זל"ז, שמחלוקת דתן ואבירם מתנגד לא לבד שלא תנתן הכהונה הגדולה לקרח כי גם התנגדו לכל שבט לוי ועמדתם בכלל, שלפי דעתם זה מגיע לשבט ראובן, והר"ן אנשים היו מתנגדים לשניהם, כי רצו שתנתן הכהונה לנשיאי העדה או לבכורי פטרי רחם,. אז כיצד בכלל הם הצליחו להתאגד אם כל אחד רצה משהו אחר? עונה המלבי"ם: אמר שנקהלו בזה במה שכלם היו חולקים על משה ועל אהרן, בזה היו למקהלה אחת, המשותף ביניהם היה "רק לא משה ואהרן" וכידוע מקהלות כאלה אין סופם להתקיים, לא יחזיקו מעמד.
הנה הארי הקדוש מבאר שלעתיד לבוא תתקבל טענתו של קורח , והלוים שבמשך ההיסטוריה היו משרתים את הכהנים יתגלגלו בזרע הכהנים וישרתו הם בקודש, ונשמות הכהנים יתגלגלו בזרע הלוים. יוצא מדבריו שקורח טעה בזמן, הרגיש משהו נכון בטענתו, אבל דחף הכבוד העביר אותו על דעתו.
גם טענת כל העדה כולם קדושים, שלא היתה נכונה לשעתה, בעתיד תלך ותתגלה. ואז גם יובן הלשון "מדוע תתנשאו" שמובא בזמן עתיד, כי בעתיד לא יהיה שוב צורך למתווכים בין הקב"ה לישראל. ומצאנו שמשה רבנו אכן ציפה לזה באומרו, "וּמִי יִתֵּן כָּל עַם יְ-הוָה נְבִיאִים כִּי יִתֵּן יְ-הוָה אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם." ואפשר שמשה רבנו כשאומר "בוקר ויודע ה'" מדבר על העתיד כשיגיע בוקרו של העולם, דהיינו הגאולה, הקב"ה יגלה לעין כל מיהם הקדושים , כל העולם יכיר בעם ישראל שאנו זרע ברך השם.
מיהו ברור שגם בעתיד כשנזכה שהשם ישפוך את רוחו על כולם, אין הכוונה שכולם יהיו שווים, כולם באותה דרגה. עדין ישארו דרגות, יהיו קטנים ויהיו גדולים, כל אחד כפי פועלו וזכויותיו.
וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת יְ-הוָה כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם יְ-הוָה כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד.
שבת שלום לכולם, בעז מלט.
קורח ועדתו טוענים כלפי משה ואהרן טענה סוציאלית ,טענה שוויונית, וַיִּֽקָּהֲל֞וּ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶם֮ רַב־לָכֶם֒ כִּ֤י כׇל־הָֽעֵדָה֙ כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם יְ-הֹוָ֑ה וּמַדּ֥וּעַ תִּֽתְנַשְּׂא֖וּ עַל־קְהַ֥ל יְ-הֹוָֽה׃ משה רבנו כשעונה להם אומר : בֹּ֠קֶר וְיֹדַ֨ע יְ-הֹוָ֧ה אֶת־אֲשֶׁר־ל֛וֹ וְאֶת־הַקָּד֖וֹשׁ וְהִקְרִ֣יב אֵלָ֑יו וְאֵ֛ת אֲשֶׁ֥ר יִבְחַר־בּ֖וֹ יַקְרִ֥יב אֵלָֽיו׃ מתשובתו נראה שהוא לא מסכים עם הטענה, ואומר שבבוקר ה' יודיע מיהו הקדוש, וממילא יתברר מי לא קדוש, ומובן שלא כולם קדושים.
ראשית יש בעיה לשונית בטענתם, כל העדה-נאמר בלשון יחיד, כולם קדושים-בלשון רבים, מדוע הם עוברים מיחיד לרבים? שנית לאיזו עדה הם מתכוונים: לכל עם ישראל? לכל הבכורים? לבני ראובן או לכל שבט לוי?
מדוע את טענתם כלפי משה ואהרן הם אומרים בזמן עתיד, "מדוע תתנשאו", ולא בלשון עבר כמו שהיה צפוי שיאמרו?
המעבר מדיבור על העדה כיחידה, לדיבור על כולם ברבים, יכולה להתפרש בכמה אופנים: או שלדידם אין כלל, רק פרטים, האומה הינה אוסף של פרטים ותו לא, אז אם השם השרה שכינתו בתוכנו סימן שאנו כפרטים קדושים, ואילו לאמיתו של דבר, השכינה בישראל נובעת מקדושת הכלל, כנסת ישראל קדושה, כולך יפה רעיתי ומום אין בך, ואנו האנשים הפרטיים יכולים לזכות לקדושה מכח התחברותנו לציבור. אמנם התורה מצוה אותנו "קדושים תהיו" אבל זו המטרה ולא המציאות. או נאמר שטענתם היתה שכל העדה קדושה ברמה כזו שהקדושה מתפרטת לכל הפרטים, לא רק העדה קדושה אלא אפילו כל חבריה כאלה.
שאלנו על איזו עדה הם מדברים, אפשר שכל אחד מהם התכוון לעדה אחרת, כי גם שאיפותיהם היו שונות. כך מבאר המלבי"ם:
ויקהלו ר"ל הנה לפ"ז כל עדת קרח היו מתנגדים זל"ז, שמחלוקת דתן ואבירם מתנגד לא לבד שלא תנתן הכהונה הגדולה לקרח כי גם התנגדו לכל שבט לוי ועמדתם בכלל, שלפי דעתם זה מגיע לשבט ראובן, והר"ן אנשים היו מתנגדים לשניהם, כי רצו שתנתן הכהונה לנשיאי העדה או לבכורי פטרי רחם,. אז כיצד בכלל הם הצליחו להתאגד אם כל אחד רצה משהו אחר? עונה המלבי"ם: אמר שנקהלו בזה במה שכלם היו חולקים על משה ועל אהרן, בזה היו למקהלה אחת, המשותף ביניהם היה "רק לא משה ואהרן" וכידוע מקהלות כאלה אין סופם להתקיים, לא יחזיקו מעמד.
הנה הארי הקדוש מבאר שלעתיד לבוא תתקבל טענתו של קורח , והלוים שבמשך ההיסטוריה היו משרתים את הכהנים יתגלגלו בזרע הכהנים וישרתו הם בקודש, ונשמות הכהנים יתגלגלו בזרע הלוים. יוצא מדבריו שקורח טעה בזמן, הרגיש משהו נכון בטענתו, אבל דחף הכבוד העביר אותו על דעתו.
גם טענת כל העדה כולם קדושים, שלא היתה נכונה לשעתה, בעתיד תלך ותתגלה. ואז גם יובן הלשון "מדוע תתנשאו" שמובא בזמן עתיד, כי בעתיד לא יהיה שוב צורך למתווכים בין הקב"ה לישראל. ומצאנו שמשה רבנו אכן ציפה לזה באומרו, "וּמִי יִתֵּן כָּל עַם יְ-הוָה נְבִיאִים כִּי יִתֵּן יְ-הוָה אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם." ואפשר שמשה רבנו כשאומר "בוקר ויודע ה'" מדבר על העתיד כשיגיע בוקרו של העולם, דהיינו הגאולה, הקב"ה יגלה לעין כל מיהם הקדושים , כל העולם יכיר בעם ישראל שאנו זרע ברך השם.
מיהו ברור שגם בעתיד כשנזכה שהשם ישפוך את רוחו על כולם, אין הכוונה שכולם יהיו שווים, כולם באותה דרגה. עדין ישארו דרגות, יהיו קטנים ויהיו גדולים, כל אחד כפי פועלו וזכויותיו.
וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת יְ-הוָה כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם יְ-הוָה כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד.
שבת שלום לכולם, בעז מלט.
בס"ד לפרשת קורח התשפ"ב
עיקרה של הפרשה סובב על מחלוקת קורח ועדתו, על טענתם כלפי משה ואהרן: רַב־לָכֶם כִּי כׇל־הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְ-הֹוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל־קְהַל יְ-הֹוָה׃ צועקת כאן השאלה, כיצד בכלל היתה הווה אמינא לטעון על משה ואהרן טענה כה הזויה, משה שהתורה מעידה עליו "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה ענו [עָנָיו] מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה."(במדבר יב,ג) ואף אהרן אחיו היתה ענו ביותר, אז כיצד בכלל יכל מישהו להעלות כזה שקר גס ולטעון שהם מתנשאים על עם ישראל?
יש אומרים שבאמת דוקא על מי שעניו ביותר יש אפשרות לטעון כזו טענה, כי כל אחד שיודע שאיננו ענו כל כך, ממילא הוא נזהר ומחשב דרכיו ודיבורו באופן שלא ישתמע מדבריו שהוא מתנשא על אחרים, אבל ענו אמיתי כיוון שהוא איננו נחשב בעיני עצמו לכלום, ממילא גם אין הווה אמינא שהוא צריך להיזהר בדיבורו שמא יחשבו שהוא מתנשא על אחרים, וכי מי יהין לחשוב שאני מתנשא על אחרים, אדם שפל שכמוני, ולכן דוקא אדם עניו ביותר אפשרי שהתנהגותו תוכל להתפרש כהתנשאות והתגאות.
אפשרות אחרת להבין את הדבר, אמנם משה היה גדול הענווים,( או צריך לומר קטן הענווים ) אבל מידת הענווה ביסודה הינה מידה ביחס שביננו לבין ריבונו של עולם, העמדה הנפשית של משה רבינו מול השם יתברך היתה של ביטול גמור, שאין לו מעצמו כלום, וכל השפע, החכמה, העצה והתבונה רק מאיתו יתברך. אבל בנוגע להנהגת עם ישראל הדברים קצת שונים, משה רבינו בוודאי נהג בכבוד עם כל ישראל, אנו רואים כאן בפרשה שמשה הלך לאוהלי קורח ועדתו, כדי לכבדם ואולי בכך לעצור את המחלוקת באיבה. אבל ברור שעם זה משה נהג כבוד בעצמו לא מצד עצמו אלא מצד טובת האומה, כמו שמלמדים אותנו חז"ל שמלך אסור לו למחול על כבודו, "מֶלֶךְ שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל שֶׁנֶּאֱמַר שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ"(קידושין לב), ולכן מצד הנהגת הציבור היה אפשר לראות ולחשוב שמשה ואהרן מתנשאים על הציבור.
לעומת הסברים אלו, לרבי צדוק הכהן מלובלין הסבר אחר לגמרי, אדרבה דוקא בגלל שמשה רבינו היה בתכלית הענווה, הפוך לגמרי שהטענה שנטענה כנגדו, בגלל זה כך העלילו עליו ועל אהרן שהם מתנשאים, וכך הוא כותב: וידוע כי כל שקר שאומרים על אדם הוא מה שאותו אדם מיוחד לטובה באותו דבר כמ"ש למשה מדוע תתנשאו וגו' ונא' והאיש משה ענו וגו'.(צדקת הצדיק קנ"ז)
באמת למה זה כך?
מבאר מורו בעל מי השילוח: ומדוע תתנשאו על קהל ה'. כתוב (ישעיה נ"א, ט"ו) ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך. והענין בזה כי בכל נפש מישראל נמצא נקודה טובה ויקרה אשר חלק לה השי"ת בפרט, אך בעוה"ז הנקודה הזאת היא בלבוש שנראה להיפך וזה פירש ובצל ידי כסיתיך. והנה גם לנפשות יקרות תיקן הש"י לבושים הנראים היפך מיקרותם. וכמו כן מרע"ה מאחר שהכתוב מעיד עליו שהיה עניו מאד והיה על הלבוש ההיפך. ולכן טענו עליו שרוצה בהתנשאות וכן דהע"ה שהיתה מידתו להיטיב לכל ישראל והיה אוהב ישראל כדאיתא במדרש שוחר טוב [מזמור א'] יבקש רצון זה דוד שהיה אוהב את ישראל, ועליו נאמר (דברים י"ז, ט"ו) מקרב אחיך תשים עליך מלך היינו מי שנמצא בו אהבה לכלל ישראל. ועל הלבוש היה נראה להיפך כדאיתא (בגמ') (בראשית רבה פרשה ס"ג, י"א) בשעה שראה שמואל את דוד אדמוני אמר שמא ח"ו הוא שופך דמים כעשיו והשיב לו הש"י עם יפה עינים וכו'.(מי השילוח ח"א, פרשת קורח)
הדברים הנפלאים האלו של מי השילוח ורבי צדוק מאירים לנו גם סיפור שמובא בתלמוד, מסופר שם על יוסף בנו של רבי יהושע שמת מוות קליני וחזר לחיים, שאל אותו אביו מה ראית שם? ענה לו בנו: עולם הפוך ראיתי. ענה לו אביו רבי יהושע: עולם ברור ראית.(בבא בתרא י,ע"ב) למדנו שכיוון שהלבוש של האדם כאן בעולם הינו הפוך מפנימיותו, לא פלא שבשמים האנשים נראים הפוך ממראיהם כאן למטה.
נראה שהלבוש הזה שנראה הפוך מאותה נקודה טובה הנמצאת בתוכנו, מבלבל לא רק את שאר הבריות לחשוב עלינו הפך מה שאנחנו, אלא אפילו את עצמנו הוא מבלבל, במה שאנו הכי מוכשרים לפעול בעולם, אנו חושבים שאין זה תחומנו וכשרוננו. וכך ממש כותב רבי צדוק: באותו דבר שבו החיסרון של אדם באותו דבר ועל ידיה עצמו הוא מעלתו (צדקת הצדיק ע).
למדנו דרך למצוא את הנקודה הטובה המיוחדת לנו, אפשרות אחת לראות מה אוהבים האנשים לרנן עלינו, אפשרות שניה לבדוק מה היצר הרע שלנו מאוד לא רוצה שנעשה ומנסה לשכנע אותנו שזה לא בשבילנו, אפשרות שלישית שנשאל את עצמנו מה החיסרון הכי גדול שלנו. גם למדנו שלא כל מה שאומרים על אנשים באמת נכון, ואם הוא לא נכון אז אדרבה, מה שמעלילים עליהם, זהו הפך גמור למה שהם באמת. אז מה נלמד מזה שטוענים כלפי עם ישראל, שהוא העם המסוכן ביותר לשלום העולם?(סקר האיחוד האירופי ,התפרסם בשנת תשס"ד)
עיקרה של הפרשה סובב על מחלוקת קורח ועדתו, על טענתם כלפי משה ואהרן: רַב־לָכֶם כִּי כׇל־הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְ-הֹוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל־קְהַל יְ-הֹוָה׃ צועקת כאן השאלה, כיצד בכלל היתה הווה אמינא לטעון על משה ואהרן טענה כה הזויה, משה שהתורה מעידה עליו "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה ענו [עָנָיו] מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה."(במדבר יב,ג) ואף אהרן אחיו היתה ענו ביותר, אז כיצד בכלל יכל מישהו להעלות כזה שקר גס ולטעון שהם מתנשאים על עם ישראל?
יש אומרים שבאמת דוקא על מי שעניו ביותר יש אפשרות לטעון כזו טענה, כי כל אחד שיודע שאיננו ענו כל כך, ממילא הוא נזהר ומחשב דרכיו ודיבורו באופן שלא ישתמע מדבריו שהוא מתנשא על אחרים, אבל ענו אמיתי כיוון שהוא איננו נחשב בעיני עצמו לכלום, ממילא גם אין הווה אמינא שהוא צריך להיזהר בדיבורו שמא יחשבו שהוא מתנשא על אחרים, וכי מי יהין לחשוב שאני מתנשא על אחרים, אדם שפל שכמוני, ולכן דוקא אדם עניו ביותר אפשרי שהתנהגותו תוכל להתפרש כהתנשאות והתגאות.
אפשרות אחרת להבין את הדבר, אמנם משה היה גדול הענווים,( או צריך לומר קטן הענווים ) אבל מידת הענווה ביסודה הינה מידה ביחס שביננו לבין ריבונו של עולם, העמדה הנפשית של משה רבינו מול השם יתברך היתה של ביטול גמור, שאין לו מעצמו כלום, וכל השפע, החכמה, העצה והתבונה רק מאיתו יתברך. אבל בנוגע להנהגת עם ישראל הדברים קצת שונים, משה רבינו בוודאי נהג בכבוד עם כל ישראל, אנו רואים כאן בפרשה שמשה הלך לאוהלי קורח ועדתו, כדי לכבדם ואולי בכך לעצור את המחלוקת באיבה. אבל ברור שעם זה משה נהג כבוד בעצמו לא מצד עצמו אלא מצד טובת האומה, כמו שמלמדים אותנו חז"ל שמלך אסור לו למחול על כבודו, "מֶלֶךְ שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל שֶׁנֶּאֱמַר שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ"(קידושין לב), ולכן מצד הנהגת הציבור היה אפשר לראות ולחשוב שמשה ואהרן מתנשאים על הציבור.
לעומת הסברים אלו, לרבי צדוק הכהן מלובלין הסבר אחר לגמרי, אדרבה דוקא בגלל שמשה רבינו היה בתכלית הענווה, הפוך לגמרי שהטענה שנטענה כנגדו, בגלל זה כך העלילו עליו ועל אהרן שהם מתנשאים, וכך הוא כותב: וידוע כי כל שקר שאומרים על אדם הוא מה שאותו אדם מיוחד לטובה באותו דבר כמ"ש למשה מדוע תתנשאו וגו' ונא' והאיש משה ענו וגו'.(צדקת הצדיק קנ"ז)
באמת למה זה כך?
מבאר מורו בעל מי השילוח: ומדוע תתנשאו על קהל ה'. כתוב (ישעיה נ"א, ט"ו) ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך. והענין בזה כי בכל נפש מישראל נמצא נקודה טובה ויקרה אשר חלק לה השי"ת בפרט, אך בעוה"ז הנקודה הזאת היא בלבוש שנראה להיפך וזה פירש ובצל ידי כסיתיך. והנה גם לנפשות יקרות תיקן הש"י לבושים הנראים היפך מיקרותם. וכמו כן מרע"ה מאחר שהכתוב מעיד עליו שהיה עניו מאד והיה על הלבוש ההיפך. ולכן טענו עליו שרוצה בהתנשאות וכן דהע"ה שהיתה מידתו להיטיב לכל ישראל והיה אוהב ישראל כדאיתא במדרש שוחר טוב [מזמור א'] יבקש רצון זה דוד שהיה אוהב את ישראל, ועליו נאמר (דברים י"ז, ט"ו) מקרב אחיך תשים עליך מלך היינו מי שנמצא בו אהבה לכלל ישראל. ועל הלבוש היה נראה להיפך כדאיתא (בגמ') (בראשית רבה פרשה ס"ג, י"א) בשעה שראה שמואל את דוד אדמוני אמר שמא ח"ו הוא שופך דמים כעשיו והשיב לו הש"י עם יפה עינים וכו'.(מי השילוח ח"א, פרשת קורח)
הדברים הנפלאים האלו של מי השילוח ורבי צדוק מאירים לנו גם סיפור שמובא בתלמוד, מסופר שם על יוסף בנו של רבי יהושע שמת מוות קליני וחזר לחיים, שאל אותו אביו מה ראית שם? ענה לו בנו: עולם הפוך ראיתי. ענה לו אביו רבי יהושע: עולם ברור ראית.(בבא בתרא י,ע"ב) למדנו שכיוון שהלבוש של האדם כאן בעולם הינו הפוך מפנימיותו, לא פלא שבשמים האנשים נראים הפוך ממראיהם כאן למטה.
נראה שהלבוש הזה שנראה הפוך מאותה נקודה טובה הנמצאת בתוכנו, מבלבל לא רק את שאר הבריות לחשוב עלינו הפך מה שאנחנו, אלא אפילו את עצמנו הוא מבלבל, במה שאנו הכי מוכשרים לפעול בעולם, אנו חושבים שאין זה תחומנו וכשרוננו. וכך ממש כותב רבי צדוק: באותו דבר שבו החיסרון של אדם באותו דבר ועל ידיה עצמו הוא מעלתו (צדקת הצדיק ע).
למדנו דרך למצוא את הנקודה הטובה המיוחדת לנו, אפשרות אחת לראות מה אוהבים האנשים לרנן עלינו, אפשרות שניה לבדוק מה היצר הרע שלנו מאוד לא רוצה שנעשה ומנסה לשכנע אותנו שזה לא בשבילנו, אפשרות שלישית שנשאל את עצמנו מה החיסרון הכי גדול שלנו. גם למדנו שלא כל מה שאומרים על אנשים באמת נכון, ואם הוא לא נכון אז אדרבה, מה שמעלילים עליהם, זהו הפך גמור למה שהם באמת. אז מה נלמד מזה שטוענים כלפי עם ישראל, שהוא העם המסוכן ביותר לשלום העולם?(סקר האיחוד האירופי ,התפרסם בשנת תשס"ד)
בס"ד לפרשת קורח התשפ"ג
הסערה שככה, קרח ועדתו במעמקי האדמה, מאתיים וחמישים הבכירים מקטירי הקטורת גם הם כבר שרופים,ואפילו המגפה כבר נעצרה, אך דווקא עכשיו שנראה שהכל כבר נרגע, משה רבנו בשליחות ה' פותח את הנושא מחדש ועורך את ניסוי המטות הפומבי:
דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה לְבֵית אָב מֵאֵת כׇּל־נְשִׂיאֵהֶם לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת אִישׁ אֶת־שְׁמוֹ תִּכְתֹּב עַל־מַטֵּהוּ׃
וְאֵת שֵׁם אַהֲרֹן תִּכְתֹּב עַל־מַטֵּה לֵוִי כִּי מַטֶּה אֶחָד לְרֹאשׁ בֵּית אֲבוֹתָם׃
וְהִנַּחְתָּם בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הָעֵדוּת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה׃
וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר־בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח וַהֲשִׁכֹּתִי מֵעָלַי אֶת־תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵם מַלִּינִם עֲלֵיכֶם׃(במדבר יז,טז'-כ')
השאלה הזועקת היא: למה עכשיו?
די, כולם כבר ראו שאהרן הוא הכהן?
ועוד, בשביל מה צריך את השמות של הנשיאים שיופיעו על המטות?
הקושיה מובלטת ביתר שאת באמירה "האיש אשר אבחר בו" כאילו שיש כאן איזה בחירות, כאשר לכולם כבר ברור שאהרון הוא הכהן הנבחר?
ולסיום השאלות, מטרת הניסוי לפי ההגדרה של הפסוק הוא: שהתלונות של העם יגמרו, איזה תלונות מדובר כאן, הלא אנו כבר לאחר הסערה ואין כעת תלונות של בני ישראל?
כל זה מכוון אותנו להבין, שמדובר כאן על מסקנות גדולות יותר, שחורגות מהמיקום של הסיפור המקומי של מחלוקת קרח, יש כאן סיפור גדול של מציאת המקום של כל אחד ואחד במרקם החיים, כי לו קורח היה מכיר את מקומו ושמח בחלקו הרי לא היה נכנס לשטות זו, דתן ואבירם היו שמחים בחלקם גם הם אילו היו יודעים את מקומם, גם שרפתם של מאתיים חמישים נשיאי העדה שהשתוקקו לשרת בקודש, באה מטעות בשיקול הדעת על מקומם הנכון, ההשתוקקות להקטיר קטורת מעל ההשגה הרוחנית שהיו מתאימים לה אכן הרימה את נשמתם למרומים, אך היות והגוף נשאר כאן, נפרדה להם הנשמה מהגוף.
הדברים כמובן נכונים לכל הדורות, כמה מאיתנו מרגישים שלא נמצאים במקומם הנכון? כמה מאיתנו חושבים שאם אני הייתי המנהיג במקום פלוני אלמוני בטח מצב האומה המועצה או הישיבה היה טוב שבעתיים?
הפתרון של הקב"ה הוא ניסוי המטות, הוא בא להוכיח לעם כי לא רק שהכהנים ואהרן נבחרו לכהונת עולם, אלא להסב את תשומת ליבם שמטרת העל היא שכל המטות יפרחו. שכל השבטים יבטאו ויממשו את סגולתם. זהו אשר אבחר בו בלשון עתיד, כל שבט ושבט יפרח בזמן שלו כשיהיה הוא המתאים לפרוח ולהנהיג. ולכן גם נרשמו שמותם על מטותם, כי שמו של אדם מבטא את יעודו. מה מבטאת פריחת כל מטות השבטים בעתיד אחר שהכהונה נתונה עולמית לבני אהרן? אומר רבי אליעזר "אֵין לְךָ כׇּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הֶעֱמִיד מִמֶּנּוּ שׁוֹפֵט." ועוד הוא אמר "אֵין לְךָ כׇּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יָצְאוּ מִמֶּנּוּ נְבִיאִים."(מסכת סוכה כז' ע"ב) נמצא לפי רבי אליעזר שאכן ישנן כוחות מיוחדים בכל אחד מהשבטים שבבוא היום יתרמו את תרומתם לכלל האומה,שינהיגו בכתר מלכות או נבואה, לכן אומרת התורה אשר אבחר בו בעתיד. כל שבט ושבט יפרח בזמן המתאים לכך.
וכך אומר מי השילוח מאיזביצא : ענין המטות שציווה הקב"ה ליקח אחר מעשה קרח, כי מטה רומז על חיים כידוע, דכתיב [זכריה ח',ד'] ואיש משענתו בידו, וציוה הש"י ליקח המטות לרמוז כי לעתיד יראה הש"י לכל אחד ואחד שיגיע לחלקו ומקומו האמיתי בחיים הנצחיים ולא יתאווה לחלק חברו, כי קודם שנתברר לכל אחד חלקו משתוקק לו נחלת חבירו, כמו שהיה מחלוקת קרח שהיה רוצה ומשתוקק לחלק אהרן הכהן, וזה היה ענין המטות שהראה הש"י לכאו"א את מקומו שיש לכאו"א מקום טוב ולא התלוננו על חלק אהרן, ומה שתרגם אונקלוס על "ויראו ויקחו איש מטהו" ואשתמודעי ולא תרגום וחזי כי ואשתמודעי [הוא כמו שני אחים שלא ראו זה את זה זמן כביר ואחר כן ראו זה את זה והכירו זה את זה, וכן בכאן שהראה השי"ת לכל אחד חלק החיים שלו והכירו אותו יען שכל אחד ראה אותו קודם בואו לעולם הזה] והיינו שהבינו ועמדו על ברור הדבר והכירו עומק שורש כל אחד ואחד, ואף שלא נאמר פריחה רק על מטה אהרן נראה שכל המטות פרחו, רק שעל מטה אהרן נגמל פרותיו, כי חלק אהרן הוא שלימות בעוה"ז בכל מעשה ומעשה ולא שיעשה מעשה שיצרך עוד בירר אח"כ, אבל שאר השבטים אינם כן רק בירורם צריך זמן, אף שנמצא שבטים שיקרותם גדולה מיקרת כהונה כמו שבט יהודא מ"מ השלמתם צריך זמן,(מי השילוח חלק א,פרשת קורח)
למדנו מכאן על הצורך להכיר בחלק שלנו המיוחד לנו, להכיר במטה המיוחד שלנו, אשר הוא חלק החיים שה' הראה לנו לפני שירדנו לעולם הזה, תפקידנו לאהוב את החלק הזה, לחיות בשמחה- וכך לא ניפול לקנאה ותחרות, ולא נשתוקק לחלק של חברינו, כמובן שכך גם לא ננסה להנמיך את האחרים כדי להרגיש שווים,
התוצאה: החיים שלנו ושל כלל העם יהיו הרבה יותר מאושרים.
הסערה שככה, קרח ועדתו במעמקי האדמה, מאתיים וחמישים הבכירים מקטירי הקטורת גם הם כבר שרופים,ואפילו המגפה כבר נעצרה, אך דווקא עכשיו שנראה שהכל כבר נרגע, משה רבנו בשליחות ה' פותח את הנושא מחדש ועורך את ניסוי המטות הפומבי:
דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה לְבֵית אָב מֵאֵת כׇּל־נְשִׂיאֵהֶם לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת אִישׁ אֶת־שְׁמוֹ תִּכְתֹּב עַל־מַטֵּהוּ׃
וְאֵת שֵׁם אַהֲרֹן תִּכְתֹּב עַל־מַטֵּה לֵוִי כִּי מַטֶּה אֶחָד לְרֹאשׁ בֵּית אֲבוֹתָם׃
וְהִנַּחְתָּם בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הָעֵדוּת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה׃
וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר־בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח וַהֲשִׁכֹּתִי מֵעָלַי אֶת־תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵם מַלִּינִם עֲלֵיכֶם׃(במדבר יז,טז'-כ')
השאלה הזועקת היא: למה עכשיו?
די, כולם כבר ראו שאהרן הוא הכהן?
ועוד, בשביל מה צריך את השמות של הנשיאים שיופיעו על המטות?
הקושיה מובלטת ביתר שאת באמירה "האיש אשר אבחר בו" כאילו שיש כאן איזה בחירות, כאשר לכולם כבר ברור שאהרון הוא הכהן הנבחר?
ולסיום השאלות, מטרת הניסוי לפי ההגדרה של הפסוק הוא: שהתלונות של העם יגמרו, איזה תלונות מדובר כאן, הלא אנו כבר לאחר הסערה ואין כעת תלונות של בני ישראל?
כל זה מכוון אותנו להבין, שמדובר כאן על מסקנות גדולות יותר, שחורגות מהמיקום של הסיפור המקומי של מחלוקת קרח, יש כאן סיפור גדול של מציאת המקום של כל אחד ואחד במרקם החיים, כי לו קורח היה מכיר את מקומו ושמח בחלקו הרי לא היה נכנס לשטות זו, דתן ואבירם היו שמחים בחלקם גם הם אילו היו יודעים את מקומם, גם שרפתם של מאתיים חמישים נשיאי העדה שהשתוקקו לשרת בקודש, באה מטעות בשיקול הדעת על מקומם הנכון, ההשתוקקות להקטיר קטורת מעל ההשגה הרוחנית שהיו מתאימים לה אכן הרימה את נשמתם למרומים, אך היות והגוף נשאר כאן, נפרדה להם הנשמה מהגוף.
הדברים כמובן נכונים לכל הדורות, כמה מאיתנו מרגישים שלא נמצאים במקומם הנכון? כמה מאיתנו חושבים שאם אני הייתי המנהיג במקום פלוני אלמוני בטח מצב האומה המועצה או הישיבה היה טוב שבעתיים?
הפתרון של הקב"ה הוא ניסוי המטות, הוא בא להוכיח לעם כי לא רק שהכהנים ואהרן נבחרו לכהונת עולם, אלא להסב את תשומת ליבם שמטרת העל היא שכל המטות יפרחו. שכל השבטים יבטאו ויממשו את סגולתם. זהו אשר אבחר בו בלשון עתיד, כל שבט ושבט יפרח בזמן שלו כשיהיה הוא המתאים לפרוח ולהנהיג. ולכן גם נרשמו שמותם על מטותם, כי שמו של אדם מבטא את יעודו. מה מבטאת פריחת כל מטות השבטים בעתיד אחר שהכהונה נתונה עולמית לבני אהרן? אומר רבי אליעזר "אֵין לְךָ כׇּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הֶעֱמִיד מִמֶּנּוּ שׁוֹפֵט." ועוד הוא אמר "אֵין לְךָ כׇּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יָצְאוּ מִמֶּנּוּ נְבִיאִים."(מסכת סוכה כז' ע"ב) נמצא לפי רבי אליעזר שאכן ישנן כוחות מיוחדים בכל אחד מהשבטים שבבוא היום יתרמו את תרומתם לכלל האומה,שינהיגו בכתר מלכות או נבואה, לכן אומרת התורה אשר אבחר בו בעתיד. כל שבט ושבט יפרח בזמן המתאים לכך.
וכך אומר מי השילוח מאיזביצא : ענין המטות שציווה הקב"ה ליקח אחר מעשה קרח, כי מטה רומז על חיים כידוע, דכתיב [זכריה ח',ד'] ואיש משענתו בידו, וציוה הש"י ליקח המטות לרמוז כי לעתיד יראה הש"י לכל אחד ואחד שיגיע לחלקו ומקומו האמיתי בחיים הנצחיים ולא יתאווה לחלק חברו, כי קודם שנתברר לכל אחד חלקו משתוקק לו נחלת חבירו, כמו שהיה מחלוקת קרח שהיה רוצה ומשתוקק לחלק אהרן הכהן, וזה היה ענין המטות שהראה הש"י לכאו"א את מקומו שיש לכאו"א מקום טוב ולא התלוננו על חלק אהרן, ומה שתרגם אונקלוס על "ויראו ויקחו איש מטהו" ואשתמודעי ולא תרגום וחזי כי ואשתמודעי [הוא כמו שני אחים שלא ראו זה את זה זמן כביר ואחר כן ראו זה את זה והכירו זה את זה, וכן בכאן שהראה השי"ת לכל אחד חלק החיים שלו והכירו אותו יען שכל אחד ראה אותו קודם בואו לעולם הזה] והיינו שהבינו ועמדו על ברור הדבר והכירו עומק שורש כל אחד ואחד, ואף שלא נאמר פריחה רק על מטה אהרן נראה שכל המטות פרחו, רק שעל מטה אהרן נגמל פרותיו, כי חלק אהרן הוא שלימות בעוה"ז בכל מעשה ומעשה ולא שיעשה מעשה שיצרך עוד בירר אח"כ, אבל שאר השבטים אינם כן רק בירורם צריך זמן, אף שנמצא שבטים שיקרותם גדולה מיקרת כהונה כמו שבט יהודא מ"מ השלמתם צריך זמן,(מי השילוח חלק א,פרשת קורח)
למדנו מכאן על הצורך להכיר בחלק שלנו המיוחד לנו, להכיר במטה המיוחד שלנו, אשר הוא חלק החיים שה' הראה לנו לפני שירדנו לעולם הזה, תפקידנו לאהוב את החלק הזה, לחיות בשמחה- וכך לא ניפול לקנאה ותחרות, ולא נשתוקק לחלק של חברינו, כמובן שכך גם לא ננסה להנמיך את האחרים כדי להרגיש שווים,
התוצאה: החיים שלנו ושל כלל העם יהיו הרבה יותר מאושרים.
בס"ד לפרשת קורח התשפ"ד
מאתים וחמישים מקטירי הקטורת היו חטאים או חסידים?
מה היה הסיפור שלהם? מחד הם היו חלק מעדת קורח אבל הם קיבלו "טיפול" מסוג אחר.הם נענשו בשריפה ולא נבלעו באדמה ובני משפחותיהם לא נענשו. אנו רואים שמשה חשש שה' יקבל את מנחתם-הקטורת שלהם והתפלל לה' שלא יפנה למנחתם. למה הוא חשש מהם? ואם הם היו ראוים שה' יקבל את מנחתם אז למה לא? האם משה רבינו אכן "הכשיל" אותם ונתן להם עצה שתביא לשריפתם כמו שהתלוננו עליו בני ישראל? אמנם מעשה אהרן עם הקטורת שעצר את המגפה הוכיח שהקטורת איננה בהכרח הורגת כשהיא נעשית מחוץ למשכן, אבל אהרן היה הכהן הגדול והם לא?
הנה התורה בתיאור הסיפור מכבדת אותם וקוראת להם " חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי־שֵׁם׃"(במדבר טז,ב) חז"ל מבארים "ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל, חמשים ומאתים -מיוחדים שבעדה, קריאי מועד- שהיו יודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים, אנשי שם- שהיה להם שם בכל העולם."(מסכת סנהדרין קי,ע"א) אם כן הם באמת היו אנשי מעלה מיוחדים מאוד.
אנו גם למדים מהמשך הסיפור שהיתה להם כאן כוונה טובה, הלא ה' מצוה את משה לקחת את מחתות הנחושת של אותם אנשים ולעשות אותם ציפוי למזבח, הפיכתם לחלק מהמזבח מגלה שהיתה להם כוונה לשם שמים, ה' אמנם לא פנה למנחתם אבל כן פנה למחתותם וקיבלם אל הקודש.
משה רבינו השכיל להבין שאכן לא דומים 250 אנשי השם לשאר החבורה, אלו רוצים קרבת השם, אמנם לא לפי הכללים שה' קבע, אבל כוונתם טובה, ושאר החבורה לעומתם רצתה שררה וכבוד. הדרך להתמודד עם עדת קורח בראש ובראשונה הינה להפריד ביניהם, לנתק את הכוחות החיוביים המשמשים כעלה תאנה לשאר. זו תובנה חזקה, דומה לחנית של גלית שדוד השתמש בה להרוג את גלית, כך היווצרות המחלוקת בתוך עדת קורח עזרה לנצח את המחלוקת שעדת קורח יצרה בעם ישראל.
האם משה רבנו תכנן שהם ישרפו ,ידע שכך יהיה שהקטורת תשרוף אותם, או רצה לעשות מבחן בלבד שיחשוף שה' לא חפץ בקטורת שלהם?
אמנם משה מתפלל שה' לא יפנה אל מנחתם, אבל האם פירושו של דבר שהוא מתפלל שהם ישרפו?!
יש דעות שונות במפרשים, חלקם כתבו שמשה ידע שהקטרת קטורת בחוץ אם לא על ידי הכהן הגדול דינה מות, אבל משה חשב שהם יחזרו בהם וימנעו להקטיר הקטורת וכך יינצלו. ויש מפרשים שמדייקים מהפסוקים שאותם 250 איש לא עשו כפי שציווה אותם משה, משה רבינו בבניית המבחן איתם אומר להם "וּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וּנְתַתֶּם עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וְהִקְרַבְתֶּם לִפְנֵי יְ-הֹוָה אִישׁ מַחְתָּתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַחְתֹּת וְאַתָּה וְאַהֲרֹן אִישׁ מַחְתָּתוֹ׃"(במדבר טז,יז)
אולם הפסוק הבא מתאר את הביצוע שלהם שונה "וַיִּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ עֲלֵיהֶם אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וַיַּעַמְדוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן׃" הם שמו גם אש בנוסף לקטורת בניגוד לציווי של משה לשים רק קטורת. וכן משה ציוה עליהם לתת הקטרת.,והם שמו אותה במחתות.
הם שמו אש למרות שמשה רצה שלא ישימו. לדעת הנצי"ב משה רצה שהאש תרד מהשמים ויהיה בזה יותר קידוש השם מאשר האש שהם שמים במחתה.
אם הם לא היו שמים אש במחתות האם הם היו נשארים בחיים? אפשר שכן, אמנם הכתוב אומר שהם נשרפו מאש שיצאה מאת ה', אבל אפשר שלקיחת מחתה עם סממני הקטורת בלי לשים עליה אש אינה בכלל הקטרת קטורת ולכן הם לא היו נענשים על כך אם לא היו שמים אש במחתות.
כותב הנצי"ב:
כבר נתבאר שר״ן איש הללו היו חסידי הדור. ומסרו נפשם על אהבת ה׳ ומשום הכי כתיב זה הלשון כמו בנזיר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש אלא דשם כתיב על הנפש דמשמעו על הנפש החיוני לצערו מבלי הועיל לפי כחו כמש״כ לעיל שם. וכאן כתיב בנפשותם והוא נפש המעלה שנקראת נשמה. שחטאו במה שרצו להעלות אותה ע״י אבדון מזה העולם:
למדנו שהתורה קוראת להם חוטאים בנפשותם כי התורה לא רוצה שאנו נשיג קדושה מתוך בריחה מהחיים , הכהנים נבחרו למלאכת הקודש כי ניתן להם כשרון מיוחד להיות דבקים בקודש יחד עם חיבור לחיים. למדנו שהדרך להציל את העם מהמחלוקת על ידי היוצרות מחלוקת בתוך מחוללי המחלוקת. למדנו שהקריאה להמתין לבוקר גם תרמה את חלקה. למדנו שמשה רבינו ניסה להציל ככל האפשר, לאחר שמשה העביר על מידותיו והלך לאהלי קורח דתן ואבירם, והם הוסיפו להתחצף משה הבין שאין להם תקנה , אבל מעבר לזה הוא ניסה להציל את שאר העם. בזכות המאמצים של משה וחכמת אשתו- און בן פלת ניצל מההפכה, וגם ה250 מקטירי קטורת אמנם נצלו באש אבל נצלו מהבליעה באדמה, והמחתות שלהם זכו להיות ציפוי מזבח. מבאר השם משמואל שמחתות הנחושת מבטאות את מידת העזות. היתה ל 250 מקטירי הקטורת מידת עזות לא מבוררת. לאחר הניקוי שלה מעזות הפנים, יש מקום בקודש לשימוש במידה זו. לכן היה אפשר להשתמש במחתות הנחושת לציפוי המזבח.
מאתים וחמישים מקטירי הקטורת היו חטאים או חסידים?
מה היה הסיפור שלהם? מחד הם היו חלק מעדת קורח אבל הם קיבלו "טיפול" מסוג אחר.הם נענשו בשריפה ולא נבלעו באדמה ובני משפחותיהם לא נענשו. אנו רואים שמשה חשש שה' יקבל את מנחתם-הקטורת שלהם והתפלל לה' שלא יפנה למנחתם. למה הוא חשש מהם? ואם הם היו ראוים שה' יקבל את מנחתם אז למה לא? האם משה רבינו אכן "הכשיל" אותם ונתן להם עצה שתביא לשריפתם כמו שהתלוננו עליו בני ישראל? אמנם מעשה אהרן עם הקטורת שעצר את המגפה הוכיח שהקטורת איננה בהכרח הורגת כשהיא נעשית מחוץ למשכן, אבל אהרן היה הכהן הגדול והם לא?
הנה התורה בתיאור הסיפור מכבדת אותם וקוראת להם " חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי־שֵׁם׃"(במדבר טז,ב) חז"ל מבארים "ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל, חמשים ומאתים -מיוחדים שבעדה, קריאי מועד- שהיו יודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים, אנשי שם- שהיה להם שם בכל העולם."(מסכת סנהדרין קי,ע"א) אם כן הם באמת היו אנשי מעלה מיוחדים מאוד.
אנו גם למדים מהמשך הסיפור שהיתה להם כאן כוונה טובה, הלא ה' מצוה את משה לקחת את מחתות הנחושת של אותם אנשים ולעשות אותם ציפוי למזבח, הפיכתם לחלק מהמזבח מגלה שהיתה להם כוונה לשם שמים, ה' אמנם לא פנה למנחתם אבל כן פנה למחתותם וקיבלם אל הקודש.
משה רבינו השכיל להבין שאכן לא דומים 250 אנשי השם לשאר החבורה, אלו רוצים קרבת השם, אמנם לא לפי הכללים שה' קבע, אבל כוונתם טובה, ושאר החבורה לעומתם רצתה שררה וכבוד. הדרך להתמודד עם עדת קורח בראש ובראשונה הינה להפריד ביניהם, לנתק את הכוחות החיוביים המשמשים כעלה תאנה לשאר. זו תובנה חזקה, דומה לחנית של גלית שדוד השתמש בה להרוג את גלית, כך היווצרות המחלוקת בתוך עדת קורח עזרה לנצח את המחלוקת שעדת קורח יצרה בעם ישראל.
האם משה רבנו תכנן שהם ישרפו ,ידע שכך יהיה שהקטורת תשרוף אותם, או רצה לעשות מבחן בלבד שיחשוף שה' לא חפץ בקטורת שלהם?
אמנם משה מתפלל שה' לא יפנה אל מנחתם, אבל האם פירושו של דבר שהוא מתפלל שהם ישרפו?!
יש דעות שונות במפרשים, חלקם כתבו שמשה ידע שהקטרת קטורת בחוץ אם לא על ידי הכהן הגדול דינה מות, אבל משה חשב שהם יחזרו בהם וימנעו להקטיר הקטורת וכך יינצלו. ויש מפרשים שמדייקים מהפסוקים שאותם 250 איש לא עשו כפי שציווה אותם משה, משה רבינו בבניית המבחן איתם אומר להם "וּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וּנְתַתֶּם עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וְהִקְרַבְתֶּם לִפְנֵי יְ-הֹוָה אִישׁ מַחְתָּתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַחְתֹּת וְאַתָּה וְאַהֲרֹן אִישׁ מַחְתָּתוֹ׃"(במדבר טז,יז)
אולם הפסוק הבא מתאר את הביצוע שלהם שונה "וַיִּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ עֲלֵיהֶם אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וַיַּעַמְדוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן׃" הם שמו גם אש בנוסף לקטורת בניגוד לציווי של משה לשים רק קטורת. וכן משה ציוה עליהם לתת הקטרת.,והם שמו אותה במחתות.
הם שמו אש למרות שמשה רצה שלא ישימו. לדעת הנצי"ב משה רצה שהאש תרד מהשמים ויהיה בזה יותר קידוש השם מאשר האש שהם שמים במחתה.
אם הם לא היו שמים אש במחתות האם הם היו נשארים בחיים? אפשר שכן, אמנם הכתוב אומר שהם נשרפו מאש שיצאה מאת ה', אבל אפשר שלקיחת מחתה עם סממני הקטורת בלי לשים עליה אש אינה בכלל הקטרת קטורת ולכן הם לא היו נענשים על כך אם לא היו שמים אש במחתות.
כותב הנצי"ב:
כבר נתבאר שר״ן איש הללו היו חסידי הדור. ומסרו נפשם על אהבת ה׳ ומשום הכי כתיב זה הלשון כמו בנזיר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש אלא דשם כתיב על הנפש דמשמעו על הנפש החיוני לצערו מבלי הועיל לפי כחו כמש״כ לעיל שם. וכאן כתיב בנפשותם והוא נפש המעלה שנקראת נשמה. שחטאו במה שרצו להעלות אותה ע״י אבדון מזה העולם:
למדנו שהתורה קוראת להם חוטאים בנפשותם כי התורה לא רוצה שאנו נשיג קדושה מתוך בריחה מהחיים , הכהנים נבחרו למלאכת הקודש כי ניתן להם כשרון מיוחד להיות דבקים בקודש יחד עם חיבור לחיים. למדנו שהדרך להציל את העם מהמחלוקת על ידי היוצרות מחלוקת בתוך מחוללי המחלוקת. למדנו שהקריאה להמתין לבוקר גם תרמה את חלקה. למדנו שמשה רבינו ניסה להציל ככל האפשר, לאחר שמשה העביר על מידותיו והלך לאהלי קורח דתן ואבירם, והם הוסיפו להתחצף משה הבין שאין להם תקנה , אבל מעבר לזה הוא ניסה להציל את שאר העם. בזכות המאמצים של משה וחכמת אשתו- און בן פלת ניצל מההפכה, וגם ה250 מקטירי קטורת אמנם נצלו באש אבל נצלו מהבליעה באדמה, והמחתות שלהם זכו להיות ציפוי מזבח. מבאר השם משמואל שמחתות הנחושת מבטאות את מידת העזות. היתה ל 250 מקטירי הקטורת מידת עזות לא מבוררת. לאחר הניקוי שלה מעזות הפנים, יש מקום בקודש לשימוש במידה זו. לכן היה אפשר להשתמש במחתות הנחושת לציפוי המזבח.
053-525-3443 |
מייל: serge.fogiel@gmail.com |
פוגל סרז' |