בס"ד לפרשת נח התשפ"א
עד מאה ועשרים וזהו?
אנו רגילים לברך אחד את השני בברכת עד מאה ועשרים, למה דוקא 120? האם הברכה הזו צפויה להשתנות בעתיד?
אנו רואים בסיפור ראשית האנושות בפרשות בראשית ונח שבתחילה חיי האדם נמשכו עד קרוב לאלף שנה, יש להניח שאז ברכו איש את חברו עד אלף שנים בטוב ובנעימים. אולם חטאי האנושות הביאו לשינוי מדיניות הקב"ה: וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה.(בראשית ו,ג)
ברם רוב הפרשנים לא ראו בפסוק זה אמירה שה' מתכנן לקצר את חיי האדם ל120 שנה, אלא הקצבת הזמן שהקב"ה נתן לאנושות לתקן את דרכה בטרם יביא עליה את המבול. פרוש זה מסביר מדוע נח עסק בבניית התיבה 120 שנה, בניית התיבה במשך כל השנים האלו אותתה לבני האדם שובו מדרכיכם הרעה לפני שתסתיים בנייתה ויגיע המבול.
אבל גם אם זה לא פשט הפסוק, אנו רואים שתוך כמה דורות חיי האדם התקצרו עד מתחת ל 120 שנה, ובהמשך אפילו התקצרו יותר, כפי שאנו רואים בדברי נעים זמירות ישראל, יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה.(תהלים צ,י) אמנם יש לנו עדויות על חכמי ישראל שחיו 120 שנה, אבל לא רבים זכו להגיע לכך. בעתיד אנו רואים שהחיים יחזרו לאורכם המקורי כפי שאומר הנביא ישעיהו :לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד עוּל יָמִים וְזָקֵן אֲשֶׁר לֹא יְמַלֵּא אֶת יָמָיו כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת וְהַחוֹטֶא בֶּן מֵאָה שָׁנָה יְקֻלָּל.(ישעיהו סה,כ)
כותב הכתב והקבלה:
כי קודם המבול היה מהלך השמש תמיד בקו משוה היום ולזה היה תמיד עת האביב. ובו היו תקון כללי לכל היסודות לצמחים ולבע"ח לאורך ימיהם, ואמר עוד כל ימי הארץ כלומר שיהיה זה כל ימי הארץ עד אשר יתקן האל את הקלקול שנעשה בה במבול, כאמרו הארץ החדשה אשר אני עושה כי אז ישוב מהלך השמש אל קו משוה היום כמאז קודם המבול כמאמר הנביא מאריכת ימים העתידים והנער בן מאה שנים ימות עכ"ד. ואמרו (מ"ר פי"ג) אחת למ' שנה היה אד עולה מן הארץ והיה משקה את האדמה וזה הספיק להם על מ' שנה.(בראשית ט,יג)
מבאר לנו הכתב הקבלה שחטאי דור המבול הביאו את הקב"ה לקצר את חיי בני האדם בכלל הבעלי החיים והצמחים, על ידי שהטה את קו המשוה מכיוון השמש, וכשיגמר הקלקול יוכלו לחזור החיים למצבם המקורי.
ובכן מה ה "תועלת" שצמחה מקיצור חיי האדם? ומדוע בעתיד חיי האדם יחזרו לאורך של מאות שנים?
1. קיצור אורך החיים הינו חלק מקיצור עוצמת החיים, בדורות הראשונים היתה עוצמת חיים אדירה לאנשים והם נשאבו והשתעבדו אליה, התקשו לטפס לדרגה שבה לבם נתון בידם, קיצור החיים היווה החלשה של כוחות החיים הפיזיים ואיפשר לאנשים לשלוט בכוחותיהם. בעצם התקצרות אורך החיים היתה תוצאה של ירידה רוחנית שקדמה לה.
2. כשאדם יודע שהבית שהוא בונה לא ישרת אותו הרבה שנים, ובמהרה הוא יעבור לעולם אחר, הוא פחות נמשך להשקיע וליפיף את ביתו, כך קיצור חיי האדם איפשר לאנשים להשקיע פחות בעולם הזה הגשמי ויותר לטרוח בבניין העולם הרוחני.
3. אם יציעו לך פרויקט גדול ,כזה שיקח לך כמה שנים טובות לעבוד עליו, ובסוף הפרויקט תקבל שכר בהתאם, או לחלופין פרויקט מחולק לכמה שלבים, ובכל שלב שתסיים, תקבל חלק מהשכר, מה תעדיף? קיצור חיי האדם זוהי בעצם תוכנית לחלוקת המשימה שלנו בעולם לכמה שלבים/גלגולים. כך אנו רואים שבמשך הזמן עוד ועוד תחומי חיים הופכים למודולרים, חברות תוכנה מחלקות את המשימה לחלקיקים, כל חלק נבחן בפני עצמו שהוא עובד כמו שצריך. נכון שכל אחד עושה הרבה פחות ממה שהיה פעם, אבל ביחד עושים דברים גדולים.
4. קיצור אורך החיים גורם לכל אחד לעמוד כמה פעמים בפני בית דין של מעלה, לתת דין וחשבון ולהיזכר בשביל מה הוא ירד לעולם הזה. הנקודה איננה אורך החיים אלא אבני הדרך שנוספו בדרך. כך לדוגמא הגיעו בני האדם להבנה שעדיף לתת למנהיג המדינה רק 4 או 5 שנים כל פעם, ולאחריהם לערוך בחירות חוזרות. כל מערכת בחירות מצריכה את המנהיג לתת דין וחשבון על פעילותו ולזכות מחדש באמון הציבור.
5. קיצור אורך החיים מדרבן אותנו להזדרז ולעשות את משימתנו בעולם. אם אתה מקבל משימה ועליך להגיש אותה עוד כמה חודשים, סביר שאתה תדחה את ביצועה, אבל משימה שתקבל להגיש בשבוע הבא, כנראה שתיגש מיד לעשות אותה. כך קיצור החיים מזרז את האנשים לתקן את מה שצריך כאן בעולם הזה.
6. כשהאנשים חיו מאות שנים, היה להם הרבה זמן פנוי מטבעו של עולם. לדוגמא כמה זמן לוקח לאדם לבנות את ביתו? כיום עולה בית כשווי משכורת של חצי חיים אם לא יותר. אבל אם היינו חיים אלף שנה? אז קיצור החיים גרם לצימצום ניכר של הבטלה. וידוע שהבטלה מביאה לידי חטא והעמל טוב לאדם.
על שאלתנו הראשונה ראינו כמה תשובות, אבל מדוע בעתיד יתארכו בכל זאת חיי האנשים?
1. המקובלים אומרים שנשמות דור המבול עדין לא זכו להשלים את תיקונם. לימדונו חכמינו שתיקון אמיתי צריך להיות בתנאים דומים ככל האפשר לתנאי הנסיון שבו האדם נכשל. דור המבול נכשל כשהיה להם הרבה שפע וחיים ארוכים ולכן הם צריכים לחזור לעולם בדור הדומה לזה. אומר הארי הקדוש שנשמות דור המבול יחזרו לעולם בדור המשיח להשלים את תיקונם.
2. נכון שקיצור אורך החיים תרם להצלחה בתיקון העולם, להקטנת חשיבות העולם הגשמי החומרי, לדרבון וזרוז האנשים במשימה, למניעת בטלה מסוכנת, לעמידה מול בית דין של מעלה, וכיוצא בזה, אולם ככל שעברו השנים והתיקון מתקרב לסיומו, העולם פחות זקוק לעמל וליזע, לא צריך להזיע הרבה כדי לאכול לחם, גם הבטלה פחות מסוכנת מבעבר, וכך כותב הרמב"ם: לֹא נִתְאַוּוּ הַחֲכָמִים וְהַנְּבִיאִים יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ. לֹא כְּדֵי שֶׁיִּשְׁלְטוּ עַל כָּל הָעוֹלָם. וְלֹא כְּדֵי שֶׁיִּרְדּוּ בָּעַכּוּ''ם. וְלֹא כְּדֵי שֶׁיְּנַשְּׂאוּ אוֹתָם הָעַמִּים. וְלֹא כְּדֵי לֶאֱכל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמֹחַ. אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ פְּנוּיִין בַּתּוֹרָה וְחָכְמָתָהּ.(הלכות מלכים יב,ד) התארכות החיים תאפשר לנו לגדול בתורה ובחכמה ברמה שלא קיימת בחיים קצרים.
3. התארכות החיים בימות המשיח הינה חזרת העולם למקומו הנכון, לטבעיותו המקורית.
לסיכום: אנו יכולים להבין למה קוצרו חיי האנשים, וככל שאנו לומדים לנצל טוב יותר את הפנאי מטרדות החיים ולהנות ממנו הנאות קדושות כך אנו יכולים לרצות לזכות בחיים ארוכים יותר. כיום אנו עדים לפריצות ראשונות של מחסום ה 120 ברחבי העולם, והחיים הולכים ומתארכים. אז כנראה שנצטרך בקרוב לעדכן את ברכת עד מאה ועשרים למספר גדול יותר. שתזכו כולכם לאריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים.
בעז מלט
עד מאה ועשרים וזהו?
אנו רגילים לברך אחד את השני בברכת עד מאה ועשרים, למה דוקא 120? האם הברכה הזו צפויה להשתנות בעתיד?
אנו רואים בסיפור ראשית האנושות בפרשות בראשית ונח שבתחילה חיי האדם נמשכו עד קרוב לאלף שנה, יש להניח שאז ברכו איש את חברו עד אלף שנים בטוב ובנעימים. אולם חטאי האנושות הביאו לשינוי מדיניות הקב"ה: וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה.(בראשית ו,ג)
ברם רוב הפרשנים לא ראו בפסוק זה אמירה שה' מתכנן לקצר את חיי האדם ל120 שנה, אלא הקצבת הזמן שהקב"ה נתן לאנושות לתקן את דרכה בטרם יביא עליה את המבול. פרוש זה מסביר מדוע נח עסק בבניית התיבה 120 שנה, בניית התיבה במשך כל השנים האלו אותתה לבני האדם שובו מדרכיכם הרעה לפני שתסתיים בנייתה ויגיע המבול.
אבל גם אם זה לא פשט הפסוק, אנו רואים שתוך כמה דורות חיי האדם התקצרו עד מתחת ל 120 שנה, ובהמשך אפילו התקצרו יותר, כפי שאנו רואים בדברי נעים זמירות ישראל, יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה.(תהלים צ,י) אמנם יש לנו עדויות על חכמי ישראל שחיו 120 שנה, אבל לא רבים זכו להגיע לכך. בעתיד אנו רואים שהחיים יחזרו לאורכם המקורי כפי שאומר הנביא ישעיהו :לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד עוּל יָמִים וְזָקֵן אֲשֶׁר לֹא יְמַלֵּא אֶת יָמָיו כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת וְהַחוֹטֶא בֶּן מֵאָה שָׁנָה יְקֻלָּל.(ישעיהו סה,כ)
כותב הכתב והקבלה:
כי קודם המבול היה מהלך השמש תמיד בקו משוה היום ולזה היה תמיד עת האביב. ובו היו תקון כללי לכל היסודות לצמחים ולבע"ח לאורך ימיהם, ואמר עוד כל ימי הארץ כלומר שיהיה זה כל ימי הארץ עד אשר יתקן האל את הקלקול שנעשה בה במבול, כאמרו הארץ החדשה אשר אני עושה כי אז ישוב מהלך השמש אל קו משוה היום כמאז קודם המבול כמאמר הנביא מאריכת ימים העתידים והנער בן מאה שנים ימות עכ"ד. ואמרו (מ"ר פי"ג) אחת למ' שנה היה אד עולה מן הארץ והיה משקה את האדמה וזה הספיק להם על מ' שנה.(בראשית ט,יג)
מבאר לנו הכתב הקבלה שחטאי דור המבול הביאו את הקב"ה לקצר את חיי בני האדם בכלל הבעלי החיים והצמחים, על ידי שהטה את קו המשוה מכיוון השמש, וכשיגמר הקלקול יוכלו לחזור החיים למצבם המקורי.
ובכן מה ה "תועלת" שצמחה מקיצור חיי האדם? ומדוע בעתיד חיי האדם יחזרו לאורך של מאות שנים?
1. קיצור אורך החיים הינו חלק מקיצור עוצמת החיים, בדורות הראשונים היתה עוצמת חיים אדירה לאנשים והם נשאבו והשתעבדו אליה, התקשו לטפס לדרגה שבה לבם נתון בידם, קיצור החיים היווה החלשה של כוחות החיים הפיזיים ואיפשר לאנשים לשלוט בכוחותיהם. בעצם התקצרות אורך החיים היתה תוצאה של ירידה רוחנית שקדמה לה.
2. כשאדם יודע שהבית שהוא בונה לא ישרת אותו הרבה שנים, ובמהרה הוא יעבור לעולם אחר, הוא פחות נמשך להשקיע וליפיף את ביתו, כך קיצור חיי האדם איפשר לאנשים להשקיע פחות בעולם הזה הגשמי ויותר לטרוח בבניין העולם הרוחני.
3. אם יציעו לך פרויקט גדול ,כזה שיקח לך כמה שנים טובות לעבוד עליו, ובסוף הפרויקט תקבל שכר בהתאם, או לחלופין פרויקט מחולק לכמה שלבים, ובכל שלב שתסיים, תקבל חלק מהשכר, מה תעדיף? קיצור חיי האדם זוהי בעצם תוכנית לחלוקת המשימה שלנו בעולם לכמה שלבים/גלגולים. כך אנו רואים שבמשך הזמן עוד ועוד תחומי חיים הופכים למודולרים, חברות תוכנה מחלקות את המשימה לחלקיקים, כל חלק נבחן בפני עצמו שהוא עובד כמו שצריך. נכון שכל אחד עושה הרבה פחות ממה שהיה פעם, אבל ביחד עושים דברים גדולים.
4. קיצור אורך החיים גורם לכל אחד לעמוד כמה פעמים בפני בית דין של מעלה, לתת דין וחשבון ולהיזכר בשביל מה הוא ירד לעולם הזה. הנקודה איננה אורך החיים אלא אבני הדרך שנוספו בדרך. כך לדוגמא הגיעו בני האדם להבנה שעדיף לתת למנהיג המדינה רק 4 או 5 שנים כל פעם, ולאחריהם לערוך בחירות חוזרות. כל מערכת בחירות מצריכה את המנהיג לתת דין וחשבון על פעילותו ולזכות מחדש באמון הציבור.
5. קיצור אורך החיים מדרבן אותנו להזדרז ולעשות את משימתנו בעולם. אם אתה מקבל משימה ועליך להגיש אותה עוד כמה חודשים, סביר שאתה תדחה את ביצועה, אבל משימה שתקבל להגיש בשבוע הבא, כנראה שתיגש מיד לעשות אותה. כך קיצור החיים מזרז את האנשים לתקן את מה שצריך כאן בעולם הזה.
6. כשהאנשים חיו מאות שנים, היה להם הרבה זמן פנוי מטבעו של עולם. לדוגמא כמה זמן לוקח לאדם לבנות את ביתו? כיום עולה בית כשווי משכורת של חצי חיים אם לא יותר. אבל אם היינו חיים אלף שנה? אז קיצור החיים גרם לצימצום ניכר של הבטלה. וידוע שהבטלה מביאה לידי חטא והעמל טוב לאדם.
על שאלתנו הראשונה ראינו כמה תשובות, אבל מדוע בעתיד יתארכו בכל זאת חיי האנשים?
1. המקובלים אומרים שנשמות דור המבול עדין לא זכו להשלים את תיקונם. לימדונו חכמינו שתיקון אמיתי צריך להיות בתנאים דומים ככל האפשר לתנאי הנסיון שבו האדם נכשל. דור המבול נכשל כשהיה להם הרבה שפע וחיים ארוכים ולכן הם צריכים לחזור לעולם בדור הדומה לזה. אומר הארי הקדוש שנשמות דור המבול יחזרו לעולם בדור המשיח להשלים את תיקונם.
2. נכון שקיצור אורך החיים תרם להצלחה בתיקון העולם, להקטנת חשיבות העולם הגשמי החומרי, לדרבון וזרוז האנשים במשימה, למניעת בטלה מסוכנת, לעמידה מול בית דין של מעלה, וכיוצא בזה, אולם ככל שעברו השנים והתיקון מתקרב לסיומו, העולם פחות זקוק לעמל וליזע, לא צריך להזיע הרבה כדי לאכול לחם, גם הבטלה פחות מסוכנת מבעבר, וכך כותב הרמב"ם: לֹא נִתְאַוּוּ הַחֲכָמִים וְהַנְּבִיאִים יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ. לֹא כְּדֵי שֶׁיִּשְׁלְטוּ עַל כָּל הָעוֹלָם. וְלֹא כְּדֵי שֶׁיִּרְדּוּ בָּעַכּוּ''ם. וְלֹא כְּדֵי שֶׁיְּנַשְּׂאוּ אוֹתָם הָעַמִּים. וְלֹא כְּדֵי לֶאֱכל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמֹחַ. אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ פְּנוּיִין בַּתּוֹרָה וְחָכְמָתָהּ.(הלכות מלכים יב,ד) התארכות החיים תאפשר לנו לגדול בתורה ובחכמה ברמה שלא קיימת בחיים קצרים.
3. התארכות החיים בימות המשיח הינה חזרת העולם למקומו הנכון, לטבעיותו המקורית.
לסיכום: אנו יכולים להבין למה קוצרו חיי האנשים, וככל שאנו לומדים לנצל טוב יותר את הפנאי מטרדות החיים ולהנות ממנו הנאות קדושות כך אנו יכולים לרצות לזכות בחיים ארוכים יותר. כיום אנו עדים לפריצות ראשונות של מחסום ה 120 ברחבי העולם, והחיים הולכים ומתארכים. אז כנראה שנצטרך בקרוב לעדכן את ברכת עד מאה ועשרים למספר גדול יותר. שתזכו כולכם לאריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים.
בעז מלט
בס"ד לפרשת נח התשפ"ב
בס"ד לפרשת נח התשפ"ג
בעקבות המבול נתן הקב"ה את הקשת כאות שלא יביא עוד מבול לשחת כל בשר על הארץ, וכך נאמר:
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים זֹאת אוֹת־הַבְּרִית אֲשֶׁר־אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כׇּל־נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם׃
אֶת־קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ׃ וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל־הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן׃
וְזָכַרְתִּי אֶת־בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כׇּל־נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכׇל־בָּשָׂר וְלֹא־יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כׇּל־בָּשָׂר׃
וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱ-לֹהִים וּבֵין כׇּל־נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכׇל־בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל־הָאָרֶץ׃
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל־נֹחַ זֹאת אוֹת־הַבְּרִית אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כׇּל־בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל־הָאָרֶץ׃ (בראשית ט,יג-יז)
לכאורה זה סימן טוב, תזכורת שהשם התחייב שלא יביא עוד מבול לעולם. אולם מובא במקומות שונים בחז"ל שאמנם יש לנו ברכה ואנו מברכים על הקשת, אבל היא גם מזכירה לנו שיש איזו הקפדה עלינו בשמים ואילולא ההבטחה של השם חלילה היה מגיע מבול לעולם. מסופר בתלמוד (כתובות ע"ז) שכאשר הגיע רבי יהושע בן לוי לשמים הוא פוגש שם את רבי שמעון בר יוחאי. שואל אותו רשב"י: אַתְּ הוּא בַּר לֵיוַאי? (אתה הוא בן לוי?)אֲמַר לֵיהּ: הֵן. נִרְאֲתָה קֶשֶׁת בְּיָמֶיךָ? אֲמַר לֵיהּ: הֵן. אִם כֵּן, אִי אַתָּה בַּר לֵיוַאי. וְלָא הִיא, דְּלָא הֲוַאי מִידֵּי. אֶלָּא סָבַר: לָא אַחְזֵיק טֵיבוּתָא לְנַפְשַׁאי.
תקציר הסיפור: רשב"י שואל את ריב"ל אם הקשת נראתה בימיו, והוא עונה לו שכן. אז אם כן אומר לו רשב"י אתה לא בן לוי,אתה זה לא אתה. אבל הגמרא ממשיכה ואומרת שלא היא, שלא היה כך, אלא למה ריב"ל אמר שהקשת כן נראתה? כדי שלא להחזיק טובה לעצמו.
רוב הפרשנים מבארים שכל ימי ריב"ל לא היתה נראית הקשת כמו שהיה בימי רשב"י, והוא סימן טוב שהצדיקים הללו הגנו על דורם כך שלא היה צורך להראות את הקשת. מסופר בחז"ל על עוד דור שבו לא נראתה הקשת-דורו של חזקיהו המלך. אבל כיצד ריב"ל הרשה לעצמו לומר דבר שקר?
הבן איש חי מבאר שאמנם כשהיה ילד קטן נראתה הקשת ולכן לא הוציא שקר מפיו, ורשב"י שאל אותו על ימי היותו גדול שאז הוא הגן על דורו. הפתח עיניים מביא תרוץ אחר, בימיו לא נראתה הקשת בארץ ישראל בה היה חי רבי יהושע ובזכותו היא לא היתה נראית, אבל בבבל נראתה הקשת. וכך הוא לא שיקר בדבריו מחד, אבל גם מאידך באמת הוא הגן על דורו ולכן בארץ היא לא היתה נראית. לפי כיוון זה, אכן טוב לו לדור שבו לא נראית הקשת בענן.
אולם למרבה הפלא מי השילוח מבאר את הסיפור בגמרא אחרת לגמרי, וכך כותב:
"והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן. ענן היינו יראה והסתר, וקשת היינו מבטח עוז, כי בכל תוקף היראה יהיה לך בטחון גדול וזאת הבטיח הקב"ה לנח. וזה שנאמר בזוה"ק (בראשית ע"ב:) לא תצפה לרגלי דמשיחא עד דתחזי קשתא בגוונין נהורין, היינו שיהיה התקופות מהש"י בולט ומפורש נגד עיניך אז תצפה לרגלי דמשיחא. וזה ששאל רשב"י את ריב"ל (כתובות ע"ז:) נראתה הקשת בימיך ולא שאל אותו בלשון ראית, דנראתה משמע לפעמים ולא בתמידות, ולרשב"י היתה הקשת בתמידות. והקשת והתקופות של ישראל הוא הפרשה שמע ישראל שהוא נותן תקופות בלב המיחלים לחסדו."(מי השילוח ח"א פרשת נח)
מי השילוח הופך את הסיפור, לפירושו אצל רבי שמעון הקשת היה נראית בתמידות, והוא שאל את ריב"ל האם אצלו היא היתה נראת לפעמים או בקביעות? וריב"ל שלא רצה להחזיק טובה לעצמו לא רצה לספר שאף אצלו היא היתה בתמידות.
אמנם עם לשון הגמרא מי השילוח מסתדר, אבל עדין קשה עליו כי הלא מובא בכמה מקומות בחז"ל שבימי רשב"י ריב"ל וחזקיהו לא היתה נראית הקשת, כיצד אפשר לישב אותו עם חז"ל?
רבי יעקב לינר-בנו וממשיך דרכו של מי השילוח בא לעזרתנו, וכך כותב הבית יעקב: "והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן. בענני ענן על הארץ, היינו בעת התגברות ההסתרה. והחושך יכסה ארץ אז ונראתה הקשת בענן, שיתגלה עוצם התקיפות והבהירות שנמצא בההעלם, שענין הקשת הוא להזכיר מדת יום בלילה…ומשום זה בדורו של חזקיה ודור של רשב"י לא נראתה קשת מימיהם, כדאיתא בב"ר (פ' לה), לפי שהם היו בבחינת וי"ו המחבר, והאירו במעשיהם שלא יהיה חושך גדול כזה בעולם, וממילא לא נצרך לאור הקשת. כי עיקר אות הקשת הוא להראות שגם בחושך יש אור, ואצלם לא היה חושך כלל.
הבית יעקב קורא להם ואו החיבור, רבי נחמן מברסלב אומר שהם עצמם בחינת קשת(ליקוטי מוהר"ן מ"ב,ב). בשפה פשוטה ההסבר כזה, אם הקשת נראית לנו לבני האדם זה סימן שנותן לנו השם שהוא מאיר לנו אפילו בזמנים קשים של הסתרה. לכן בדורם של צדיקים מיוחדים שהם עצמם שימשו כקשת של דורם, העולם לא היה חשוך כל כך , ולכן לא היתה נראית לציבור הקשת. אולם מצד שני בדורות אלו הקב"ה ראה כל הזמן את הקשת, ראה כל הזמן את צדיקי הדור המגינים על דורם ומרוממים אותו, ולכן מי השילוח מדבר על קשת בקביעות בדורם של הצדיקים, כוונתו שהיה בדורם הארה אלוהית גדולה, הצדיקים ראו בקביעות את הקשת-את ההארה הזו. בדורם גם הקב"ה ראה את הקשת-ראה את הזכויות שלהם,שהם נאמנים בברית. לכן לא היה צורך שהציבור הרחב יראה את הקשת.
אז אחרי כל הברור הזה, מה אנו אמורים להבין כשאנו רואים את הקשת בענן? מצד אחד לברך ולהודות לקב"ה שהוא נאמן בבריתו והוא לא נותן לחושך לכסות ארץ, אין מצב שבו השם יפסיק מלרחם עלינו, מעל לכיפות הברזל ומעילי הרוח נמצאת כיפת הקשת הא-לוהית. מצד שני זו נורת ביקורת צבעונית שבאה לעורר אותנו לשוב בתשובה ולתקן את דרכינו. מצד שלישי אומר לנו הזהר הקדוש שכאשר אנו נזכה לראות את הקשת בכל גווניה המאירים-יבוא המשיח. כנראה הכוונה שאנו נראה את הקשת כמו שראו אותה הצדיקים הללו, אור אלוהי גדול שיאיר את כל העולם, שנחיה ונראה בע"ה.
בעקבות המבול נתן הקב"ה את הקשת כאות שלא יביא עוד מבול לשחת כל בשר על הארץ, וכך נאמר:
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים זֹאת אוֹת־הַבְּרִית אֲשֶׁר־אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כׇּל־נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם׃
אֶת־קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ׃ וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל־הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן׃
וְזָכַרְתִּי אֶת־בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כׇּל־נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכׇל־בָּשָׂר וְלֹא־יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כׇּל־בָּשָׂר׃
וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱ-לֹהִים וּבֵין כׇּל־נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכׇל־בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל־הָאָרֶץ׃
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל־נֹחַ זֹאת אוֹת־הַבְּרִית אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כׇּל־בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל־הָאָרֶץ׃ (בראשית ט,יג-יז)
לכאורה זה סימן טוב, תזכורת שהשם התחייב שלא יביא עוד מבול לעולם. אולם מובא במקומות שונים בחז"ל שאמנם יש לנו ברכה ואנו מברכים על הקשת, אבל היא גם מזכירה לנו שיש איזו הקפדה עלינו בשמים ואילולא ההבטחה של השם חלילה היה מגיע מבול לעולם. מסופר בתלמוד (כתובות ע"ז) שכאשר הגיע רבי יהושע בן לוי לשמים הוא פוגש שם את רבי שמעון בר יוחאי. שואל אותו רשב"י: אַתְּ הוּא בַּר לֵיוַאי? (אתה הוא בן לוי?)אֲמַר לֵיהּ: הֵן. נִרְאֲתָה קֶשֶׁת בְּיָמֶיךָ? אֲמַר לֵיהּ: הֵן. אִם כֵּן, אִי אַתָּה בַּר לֵיוַאי. וְלָא הִיא, דְּלָא הֲוַאי מִידֵּי. אֶלָּא סָבַר: לָא אַחְזֵיק טֵיבוּתָא לְנַפְשַׁאי.
תקציר הסיפור: רשב"י שואל את ריב"ל אם הקשת נראתה בימיו, והוא עונה לו שכן. אז אם כן אומר לו רשב"י אתה לא בן לוי,אתה זה לא אתה. אבל הגמרא ממשיכה ואומרת שלא היא, שלא היה כך, אלא למה ריב"ל אמר שהקשת כן נראתה? כדי שלא להחזיק טובה לעצמו.
רוב הפרשנים מבארים שכל ימי ריב"ל לא היתה נראית הקשת כמו שהיה בימי רשב"י, והוא סימן טוב שהצדיקים הללו הגנו על דורם כך שלא היה צורך להראות את הקשת. מסופר בחז"ל על עוד דור שבו לא נראתה הקשת-דורו של חזקיהו המלך. אבל כיצד ריב"ל הרשה לעצמו לומר דבר שקר?
הבן איש חי מבאר שאמנם כשהיה ילד קטן נראתה הקשת ולכן לא הוציא שקר מפיו, ורשב"י שאל אותו על ימי היותו גדול שאז הוא הגן על דורו. הפתח עיניים מביא תרוץ אחר, בימיו לא נראתה הקשת בארץ ישראל בה היה חי רבי יהושע ובזכותו היא לא היתה נראית, אבל בבבל נראתה הקשת. וכך הוא לא שיקר בדבריו מחד, אבל גם מאידך באמת הוא הגן על דורו ולכן בארץ היא לא היתה נראית. לפי כיוון זה, אכן טוב לו לדור שבו לא נראית הקשת בענן.
אולם למרבה הפלא מי השילוח מבאר את הסיפור בגמרא אחרת לגמרי, וכך כותב:
"והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן. ענן היינו יראה והסתר, וקשת היינו מבטח עוז, כי בכל תוקף היראה יהיה לך בטחון גדול וזאת הבטיח הקב"ה לנח. וזה שנאמר בזוה"ק (בראשית ע"ב:) לא תצפה לרגלי דמשיחא עד דתחזי קשתא בגוונין נהורין, היינו שיהיה התקופות מהש"י בולט ומפורש נגד עיניך אז תצפה לרגלי דמשיחא. וזה ששאל רשב"י את ריב"ל (כתובות ע"ז:) נראתה הקשת בימיך ולא שאל אותו בלשון ראית, דנראתה משמע לפעמים ולא בתמידות, ולרשב"י היתה הקשת בתמידות. והקשת והתקופות של ישראל הוא הפרשה שמע ישראל שהוא נותן תקופות בלב המיחלים לחסדו."(מי השילוח ח"א פרשת נח)
מי השילוח הופך את הסיפור, לפירושו אצל רבי שמעון הקשת היה נראית בתמידות, והוא שאל את ריב"ל האם אצלו היא היתה נראת לפעמים או בקביעות? וריב"ל שלא רצה להחזיק טובה לעצמו לא רצה לספר שאף אצלו היא היתה בתמידות.
אמנם עם לשון הגמרא מי השילוח מסתדר, אבל עדין קשה עליו כי הלא מובא בכמה מקומות בחז"ל שבימי רשב"י ריב"ל וחזקיהו לא היתה נראית הקשת, כיצד אפשר לישב אותו עם חז"ל?
רבי יעקב לינר-בנו וממשיך דרכו של מי השילוח בא לעזרתנו, וכך כותב הבית יעקב: "והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן. בענני ענן על הארץ, היינו בעת התגברות ההסתרה. והחושך יכסה ארץ אז ונראתה הקשת בענן, שיתגלה עוצם התקיפות והבהירות שנמצא בההעלם, שענין הקשת הוא להזכיר מדת יום בלילה…ומשום זה בדורו של חזקיה ודור של רשב"י לא נראתה קשת מימיהם, כדאיתא בב"ר (פ' לה), לפי שהם היו בבחינת וי"ו המחבר, והאירו במעשיהם שלא יהיה חושך גדול כזה בעולם, וממילא לא נצרך לאור הקשת. כי עיקר אות הקשת הוא להראות שגם בחושך יש אור, ואצלם לא היה חושך כלל.
הבית יעקב קורא להם ואו החיבור, רבי נחמן מברסלב אומר שהם עצמם בחינת קשת(ליקוטי מוהר"ן מ"ב,ב). בשפה פשוטה ההסבר כזה, אם הקשת נראית לנו לבני האדם זה סימן שנותן לנו השם שהוא מאיר לנו אפילו בזמנים קשים של הסתרה. לכן בדורם של צדיקים מיוחדים שהם עצמם שימשו כקשת של דורם, העולם לא היה חשוך כל כך , ולכן לא היתה נראית לציבור הקשת. אולם מצד שני בדורות אלו הקב"ה ראה כל הזמן את הקשת, ראה כל הזמן את צדיקי הדור המגינים על דורם ומרוממים אותו, ולכן מי השילוח מדבר על קשת בקביעות בדורם של הצדיקים, כוונתו שהיה בדורם הארה אלוהית גדולה, הצדיקים ראו בקביעות את הקשת-את ההארה הזו. בדורם גם הקב"ה ראה את הקשת-ראה את הזכויות שלהם,שהם נאמנים בברית. לכן לא היה צורך שהציבור הרחב יראה את הקשת.
אז אחרי כל הברור הזה, מה אנו אמורים להבין כשאנו רואים את הקשת בענן? מצד אחד לברך ולהודות לקב"ה שהוא נאמן בבריתו והוא לא נותן לחושך לכסות ארץ, אין מצב שבו השם יפסיק מלרחם עלינו, מעל לכיפות הברזל ומעילי הרוח נמצאת כיפת הקשת הא-לוהית. מצד שני זו נורת ביקורת צבעונית שבאה לעורר אותנו לשוב בתשובה ולתקן את דרכינו. מצד שלישי אומר לנו הזהר הקדוש שכאשר אנו נזכה לראות את הקשת בכל גווניה המאירים-יבוא המשיח. כנראה הכוונה שאנו נראה את הקשת כמו שראו אותה הצדיקים הללו, אור אלוהי גדול שיאיר את כל העולם, שנחיה ונראה בע"ה.
בס"ד לפרשת נח התשפ"ד
סקר רגשי גדול ומקיף, לו היה נערך היום, תוצאותיו היו מראים קרוב לודאי עלייה תלולה במידת הדאגה, החמלה , הרחמים והכעס. אבל העליה הכי דרסטית בסולם הרגשות כנראה תתגלה במידת החרדה והפחד. כאן ישנה עליה תלולה ומסוכנת ואנו חייבים לתת עליה את הדעת. ובכן מה ניתן לעשות, כיצד נוכל להתמודד נכון עם החרדה הכובשת כמעט כל חלקה טובה?
ראשית לפני שנלמד מחז"ל מה הם מייעצים לנו כן לעשות, עלינו לברר מה אסור לעשות. אסור לנו לכבות את נורות האזעקה, אסור לנו לרמות את עצמנו שאלו חששות שוא, אסור לנו לספר לעצמנו שהחמאס הינו ארגון נאצי איום ונורא אבל חוץ ממנו כל שאר האחים שלהם הם צדיקים תמימים, כי יש עדין רע בארץ ובעולם שכל מעייניו רק להרוס ולחבל. אסור לנו לחזור על המנטרה המסוכנת שצה"ל הוא הצבא הכי חזק בעולם ומי יעמוד נגדנו. אל יתהלל הגבור בגבורתו ואל יתהלל הצבא במרכבתו.
ירמיהו הנביא אמר יותר נחרץ, אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם. אז השאננות מסוכנת מאוד, ושומה עלינו להקשיב וללמוד מהאויבים שלנו מה הם באמת מתכננים לעשות לנו ואכן מבחינה מעשית להתארגן בהתאם.
חוזרים לחרדה, מה העצה ,כיצד להתמודד איתה?
מלמד אותנו הבעל שם טוב יסוד חשוב מאוד. והוא: עלך מוטל התפקיד להעלות לשורשם את הרגשות הקשים שלך. וזה עובד ככה, כאשר מתעוררת בלבך חרדה יראה ופחד, תפוס את נקודת הפחד ותכוון אותה למעלה, אין לנו לירא משום דבר בעולם, רק מהשם יתברך. הכל בידיו, הוא מנהיג את העולם, הוא הנותן לנו כוח לעשות חיל, הוא בעל המלחמות, הוא מגן לכל החוסים בו. הבעל שם טוב נותן לזה משל, לאדם שבאמצע הלילה דופקים לו חיילים על דלת ביתו דפיקות עזות. אנשים רבים נוטים להיבהל ולהתפחד מהחיילים, אבל החכם אומר בליבו מה יש לי לירא מהם, יש לי לירא רק מהמלך ששלח את החיילים, הם בסך הכל השליחים ומהם אין לפחד כלל. האתגר שלנו בימים אלו להעלות את היראה לשורשה, כל התעוררות של יראה בנפשנו להסב אותה כלפי שמים, לחזק באמצעותה את יראת השמים שלנו.
אם לתמצת במשפט אחד את מה שאני מבין שהשם יתברך רוצה מאיתנו במישור הנפשי בימים אלו אומר: הָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו. (קהלת ג,יד)
כיצד נח יכל במשך 120 שנה לבנות את התיבה מבלי לספור ולהתחשב באנשים סביבו, באלו שזלזלו בו וצחקו עליו, באלו שאיימו עליו שהם ישברו לו את התיבה וכיוצא בזה? פשוט, כי מה' יתברך הוא היה ירא הרבה יותר מאשר מהם.
את ההשלכות הטובות לכך אנו מזהים רק אחר כך, כאשר נח כבר יוצא מהתיבה, אז מבטיח לו השם יתברך, שלא יביא יותר מבול לעולם ומבשר על הקשת בענן.
מה מבטא הענן ומה מבטאת הקשת בענן?
מבאר לנו מי השילוח:
"והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן. ענן היינו יראה והסתר, וקשת היינו מבטח עוז, כי בכל תוקף היראה יהיה לך בטחון גדול וזאת הבטיח הקב"ה לנח. וזה שנאמר בזוה"ק (בראשית ע"ב:) לא תצפה לרגלי דמשיחא עד דתחזי קשתא בגוונין נהורין, היינו שיהיה התקופות מהש"י בולט ומפורש נגד עיניך אז תצפה לרגלי דמשיחא."
ובכן הענן רומז ליראה והקשת לבטחון בה'. עוד רומז לנו כאן מי השילוח שלפני בואו של המשיח יבואו עננים שיגרמו לנו להתחזק ביראת השם ולבטוח בו.
עצה מעשית:
בהמשך דבריו מי השילוח נותן לנו עצה מעשית וכך כותב:" והקשת והתקופות של ישראל הוא הפרשה שמע ישראל שהוא נותן תקופות בלב המיחלים לחסדו.
קריאת פרשת שמע ישראל בכוונה בכוחה לתת בטחון ועוז בלב עם ישראל"
הרמב"ם בהלכות מלכים ומלחמות כותב כך:
וּמֵאַחַר שֶׁיִּכָּנֵס בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה יִשָּׁעֵן עַל מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל וּמוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה וְיֵדַע שֶׁעַל יִחוּד הַשֵּׁם הוּא עוֹשֶׂה מִלְחָמָה וְיָשִׂים נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ וְלֹא יִירָא וְלֹא יִפְחָד וְלֹא יַחְשֹׁב לֹא בְּאִשְׁתּוֹ וְלֹא בְּבָנָיו אֶלָּא יִמְחֶה זִכְרוֹנָם מִלִּבּוֹ וְיִפָּנֶה מִכָּל דָּבָר לַמִּלְחָמָה. וְכָל הַמַּתְחִיל לַחְשֹׁב וּלְהַרְהֵר בַּמִּלְחָמָה וּמַבְהִיל עַצְמוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ, ג) "אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם". וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל דְּמֵי יִשְׂרָאֵל תְּלוּיִין בְּצַוָּארוֹ. וְאִם לֹא נִצֵּחַ וְלֹא עָשָׂה מִלְחָמָה בְּכָל לִבּוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ. הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁשָּׁפַךְ דְּמֵי הַכּל. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ, ח) "וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ". וַהֲרֵי מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה (ירמיה מח, י) "אָרוּר עשֶֹׁה מְלֶאכֶת ה' רְמִיָּה" וְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִדָּם. וְכָל הַנִּלְחָם בְּכָל לִבּוֹ בְּלֹא פַּחַד וְתִהְיֶה כַּוָּנָתוֹ לְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם בִּלְבַד. מֻבְטָח לוֹ שֶׁלֹּא יִמְצָא נֵזֶק וְלֹא תַּגִּיעֵהוּ רָעָה. וְיִבְנֶה לוֹ בַּיִת נָכוֹן בְּיִשְׂרָאֵל וְיִזְכֶּה לוֹ וּלְבָנָיו עַד עוֹלָם וְיִזְכֶּה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כה, כח) "כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה ה' לַאדֹנִי בַּיִת נֶאֱמָן כִּי מִלְחֲמוֹת ה' אֲדֹנִי נִלְחָם וְרָעָה לֹא תִמָּצֵא בְךָ" וְגוֹ' (שמואל א כה, כט) "וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ":
כשם שהרמב"ם מבטיח ליוצאים מלחמה שכאשר הם ילחמו בכל ליבם בלא פחד ותהיה כונתם לקדש את השם יתברך בלבד-מובטחים הם שלא ינזקו, כך גם אנו צריכים ללמוד לעשות בעורף, להעלות את היראה לשורשה, להזכיר לעצמנו שוב ושוב שאין לנו לירא משום דבר בעולם רק מה' יתברך.
כך נוושע מכל אויבנו מבית ומחוץ.
רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע וְהַבּוֹטֵחַ בַּי-הוָה חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ. שִׂמְחוּ בַי-הוָה וְגִילוּ צַדִּיקִים וְהַרְנִינוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב.(תהלים לב,י-יא)
סקר רגשי גדול ומקיף, לו היה נערך היום, תוצאותיו היו מראים קרוב לודאי עלייה תלולה במידת הדאגה, החמלה , הרחמים והכעס. אבל העליה הכי דרסטית בסולם הרגשות כנראה תתגלה במידת החרדה והפחד. כאן ישנה עליה תלולה ומסוכנת ואנו חייבים לתת עליה את הדעת. ובכן מה ניתן לעשות, כיצד נוכל להתמודד נכון עם החרדה הכובשת כמעט כל חלקה טובה?
ראשית לפני שנלמד מחז"ל מה הם מייעצים לנו כן לעשות, עלינו לברר מה אסור לעשות. אסור לנו לכבות את נורות האזעקה, אסור לנו לרמות את עצמנו שאלו חששות שוא, אסור לנו לספר לעצמנו שהחמאס הינו ארגון נאצי איום ונורא אבל חוץ ממנו כל שאר האחים שלהם הם צדיקים תמימים, כי יש עדין רע בארץ ובעולם שכל מעייניו רק להרוס ולחבל. אסור לנו לחזור על המנטרה המסוכנת שצה"ל הוא הצבא הכי חזק בעולם ומי יעמוד נגדנו. אל יתהלל הגבור בגבורתו ואל יתהלל הצבא במרכבתו.
ירמיהו הנביא אמר יותר נחרץ, אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם. אז השאננות מסוכנת מאוד, ושומה עלינו להקשיב וללמוד מהאויבים שלנו מה הם באמת מתכננים לעשות לנו ואכן מבחינה מעשית להתארגן בהתאם.
חוזרים לחרדה, מה העצה ,כיצד להתמודד איתה?
מלמד אותנו הבעל שם טוב יסוד חשוב מאוד. והוא: עלך מוטל התפקיד להעלות לשורשם את הרגשות הקשים שלך. וזה עובד ככה, כאשר מתעוררת בלבך חרדה יראה ופחד, תפוס את נקודת הפחד ותכוון אותה למעלה, אין לנו לירא משום דבר בעולם, רק מהשם יתברך. הכל בידיו, הוא מנהיג את העולם, הוא הנותן לנו כוח לעשות חיל, הוא בעל המלחמות, הוא מגן לכל החוסים בו. הבעל שם טוב נותן לזה משל, לאדם שבאמצע הלילה דופקים לו חיילים על דלת ביתו דפיקות עזות. אנשים רבים נוטים להיבהל ולהתפחד מהחיילים, אבל החכם אומר בליבו מה יש לי לירא מהם, יש לי לירא רק מהמלך ששלח את החיילים, הם בסך הכל השליחים ומהם אין לפחד כלל. האתגר שלנו בימים אלו להעלות את היראה לשורשה, כל התעוררות של יראה בנפשנו להסב אותה כלפי שמים, לחזק באמצעותה את יראת השמים שלנו.
אם לתמצת במשפט אחד את מה שאני מבין שהשם יתברך רוצה מאיתנו במישור הנפשי בימים אלו אומר: הָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו. (קהלת ג,יד)
כיצד נח יכל במשך 120 שנה לבנות את התיבה מבלי לספור ולהתחשב באנשים סביבו, באלו שזלזלו בו וצחקו עליו, באלו שאיימו עליו שהם ישברו לו את התיבה וכיוצא בזה? פשוט, כי מה' יתברך הוא היה ירא הרבה יותר מאשר מהם.
את ההשלכות הטובות לכך אנו מזהים רק אחר כך, כאשר נח כבר יוצא מהתיבה, אז מבטיח לו השם יתברך, שלא יביא יותר מבול לעולם ומבשר על הקשת בענן.
מה מבטא הענן ומה מבטאת הקשת בענן?
מבאר לנו מי השילוח:
"והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן. ענן היינו יראה והסתר, וקשת היינו מבטח עוז, כי בכל תוקף היראה יהיה לך בטחון גדול וזאת הבטיח הקב"ה לנח. וזה שנאמר בזוה"ק (בראשית ע"ב:) לא תצפה לרגלי דמשיחא עד דתחזי קשתא בגוונין נהורין, היינו שיהיה התקופות מהש"י בולט ומפורש נגד עיניך אז תצפה לרגלי דמשיחא."
ובכן הענן רומז ליראה והקשת לבטחון בה'. עוד רומז לנו כאן מי השילוח שלפני בואו של המשיח יבואו עננים שיגרמו לנו להתחזק ביראת השם ולבטוח בו.
עצה מעשית:
בהמשך דבריו מי השילוח נותן לנו עצה מעשית וכך כותב:" והקשת והתקופות של ישראל הוא הפרשה שמע ישראל שהוא נותן תקופות בלב המיחלים לחסדו.
קריאת פרשת שמע ישראל בכוונה בכוחה לתת בטחון ועוז בלב עם ישראל"
הרמב"ם בהלכות מלכים ומלחמות כותב כך:
וּמֵאַחַר שֶׁיִּכָּנֵס בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה יִשָּׁעֵן עַל מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל וּמוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה וְיֵדַע שֶׁעַל יִחוּד הַשֵּׁם הוּא עוֹשֶׂה מִלְחָמָה וְיָשִׂים נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ וְלֹא יִירָא וְלֹא יִפְחָד וְלֹא יַחְשֹׁב לֹא בְּאִשְׁתּוֹ וְלֹא בְּבָנָיו אֶלָּא יִמְחֶה זִכְרוֹנָם מִלִּבּוֹ וְיִפָּנֶה מִכָּל דָּבָר לַמִּלְחָמָה. וְכָל הַמַּתְחִיל לַחְשֹׁב וּלְהַרְהֵר בַּמִּלְחָמָה וּמַבְהִיל עַצְמוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ, ג) "אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם". וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל דְּמֵי יִשְׂרָאֵל תְּלוּיִין בְּצַוָּארוֹ. וְאִם לֹא נִצֵּחַ וְלֹא עָשָׂה מִלְחָמָה בְּכָל לִבּוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ. הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁשָּׁפַךְ דְּמֵי הַכּל. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ, ח) "וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ". וַהֲרֵי מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה (ירמיה מח, י) "אָרוּר עשֶֹׁה מְלֶאכֶת ה' רְמִיָּה" וְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִדָּם. וְכָל הַנִּלְחָם בְּכָל לִבּוֹ בְּלֹא פַּחַד וְתִהְיֶה כַּוָּנָתוֹ לְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם בִּלְבַד. מֻבְטָח לוֹ שֶׁלֹּא יִמְצָא נֵזֶק וְלֹא תַּגִּיעֵהוּ רָעָה. וְיִבְנֶה לוֹ בַּיִת נָכוֹן בְּיִשְׂרָאֵל וְיִזְכֶּה לוֹ וּלְבָנָיו עַד עוֹלָם וְיִזְכֶּה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כה, כח) "כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה ה' לַאדֹנִי בַּיִת נֶאֱמָן כִּי מִלְחֲמוֹת ה' אֲדֹנִי נִלְחָם וְרָעָה לֹא תִמָּצֵא בְךָ" וְגוֹ' (שמואל א כה, כט) "וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ":
כשם שהרמב"ם מבטיח ליוצאים מלחמה שכאשר הם ילחמו בכל ליבם בלא פחד ותהיה כונתם לקדש את השם יתברך בלבד-מובטחים הם שלא ינזקו, כך גם אנו צריכים ללמוד לעשות בעורף, להעלות את היראה לשורשה, להזכיר לעצמנו שוב ושוב שאין לנו לירא משום דבר בעולם רק מה' יתברך.
כך נוושע מכל אויבנו מבית ומחוץ.
רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע וְהַבּוֹטֵחַ בַּי-הוָה חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ. שִׂמְחוּ בַי-הוָה וְגִילוּ צַדִּיקִים וְהַרְנִינוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב.(תהלים לב,י-יא)
בס"ד לפרשת נח התשפ"ה
לשם מה שבעים אומות?
בפרשת נח לאחר המבול מסופר לנו על הצאצאים שנולדו ל שם חם ויפת, שהם היוו את הראשית להיווצרות שבעים אומות העולם. דחיפה נוספת לכיוון זה הביא הקב"ה על ידי שבלל את שפת האנשים בבבל: "וַיֹּאמֶר יְ-הֹוָה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא־יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת׃ הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ׃ וַיָּפֶץ יְ-הֹוָה אֹתָם מִשָּׁם עַל־פְּנֵי כׇל־הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר׃"(בראשית יא,ו)
באמירה הזו השם ממש חותר לזה שזה לא טוב שכל האנשים יהיו שפה אחת , על כן יש להפרידם ולפזרם על פני תבל, וכך נוצרו 70 האומות.
למה? האם לא יותר טוב שכל העולם היה כפר גלובלי-שפה אחת ודברים אחדים? ועוד הלא במשך ההיסטוריה אנו רואים שהישות "אומה" לא היה סיפור הצלחה מסחרר, ועל כן נביאי ישראל מתנבאים שלעתיד לבוא יתבטלו אומות העולם וכל העולם יהיה רק שפה אחת. וכך אומר צפניה הנביא "כִּי־אָז אֶהְפֹּךְ אֶל־עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְ-הֹוָה לְעׇבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד׃"(צפניה ג,ט) ובכן הכל צפוי וגלוי וידוע לפניו יתברך, השם ידע שהאומות יקלקלו ויכשלו, אז למה הוא נתן להן להיווצר בכלל?
ראשית אנו רואים שה"אחדות" שהיתה בבבל לא היתה לשם שמים, בסיסה היה הפוך מזה,היה היתה בנויה על "מרידה בריבונו של עולם" ולכן השם ביטל אותה. אבל במקומה קיבלנו 70 עמי זאבים שאף הם מורדים בריבונו של עולם, מה הרווחנו מכך?
הרמב"ם מסביר שתיקון העולם בידי יחידים צדיקים נכשל כבר בתקופה ראשונה של העולם. הסיכוי של העולם להגיע לתיקונו יתממש רק על ידי אומה אחת שתתנהל בדרך נכונה וממנה כל העולם ילמד ויתקן את דרכיו. לשם כך בחר השם באברהם אבינו ואחריו ביצחק ויעקב, כדי להוציא מהם אומה נבחרה שהיא בבוא הזמן תהיה אור לגוים וממנה ילמדו ויתקנו את דרכם.
על פי מבט זה אין זה סיפור כישלון -יצירת 70 האומות, כי היה שווה להשם לברוא 70 אומות על מנת שאחת מהן תצליח להיתקן וממילא בסוף כל העולם כולו יתוקן. באותה צורה כמו שהיה שווה להשם לברוא את העולם מתוך ידיעה שכמעט כל בשר ישחית את דרכו על הארץ, על מנת שיוולד יום אחד נח-איש צדיק תמים שלא נסחף אחר דורו, וממנו יוכל להתחיל בבוא הזמן תיקון העולם. האם לתקן אומה אחת זה סיפור פשוט? גם לא, אבל אנחנו עובדים על זה כבר כמה אלפי שנים, ולאט לאט אנחנו מתקרבים למטרה. כיצד האומה הזאת תצליח לסחוף אחריה את כל שאר העולם ולהמליך את השם למלך על כל הארץ? זאת נראה בפרקי הסדרה הבאים. בינתיים אנו רואים כיצד שאר העולם הולך ותופס עמדות יותר ויותר נחרצות בעד ונגד מהלך תקומת ישראל, מתפצל בין הרואים את ישראל כתקוות העולם לרואים אותנו כסכנת העולם.
ובכן ראינו בינתיים שהשם יצר את שבעים האומות כדי להוציא מתוכם אומה אחת מתוקנת. מה רעיון בזה, האם השם החליט לירות שבעים קרני לייזר מתוך תקוה שאחת מהן פשוט תפגע במטרה?
זה כמובן הרבה יותר עמוק. רבי יהודה הלוי ממשיל את היחס בין עם ישראל והאומות כיחד בין הלב לשאר האיברים בגוף האדם.(כוזרי ב,לו-מד) הלב לא רק המרכזי והחשוב באיברים, הוא מושפע מכל האיברים מחד ומחיה את כולם מאידך. נמצא ששבעים האומות הינן כר גידול חיוני לבניית עם ישראל.
הרב קוק כותב:
כל העמים מתפתחים, ויוצאים אל הפועל על ידי תנועותיהם הטבעיות. המלחמות מעמיקות את הערך המיוחד של כל עם, עד שמתבלטת צורתו ויוצאת אל הפועל בהגמרה בכל פרטי עמקיה. ישראל הוא האספקלריא הכללית של כל העולם, וכל זמן שיש עם בעולם, שלא יצא אל הפועל הגמור בכל תכסיסיו, יש כהות לעומת זה באור הספוג של כנסת ישראל. על כן בכל זמן שמלכיות מתגרות זו בזו יוצאים אל הפועל ציורים מיוחדים להשלמתם של העמים, וממילא יולד כח השלמה בכנסת ישראל והיא מצפה לרגלו של משיח שיבא ויופיע במהרה בימינו אמן.(שמונה קבצים ו,קנב. ומובא גם בספר אורות)
ובכן למדנו שיצירת 70 האומות נועדה להצמיח את העם הנבחר שיביא לתיקון כל העולם. לשם כך האומות צריכות לפתח את הכשרונות שלהן. עם ישראל התפזר בכל העולם כדי ללקט את אותם הכשרונות וכך ליצור את הלב של העולם. החלוקה לשבעים אומות אכן צפויה להיבטל במהלך הגאולה, כי אין זה אידיאל אלא אמצעי בלבד לפיתוח כל הכשרונות האנושיים הטובים. בעתיד העולם כולו יחזור להיות שפה אחת אבל בשונה מדור מגדל בבל, השפה תהיה ברורה, לא שפה של טשטוש הייחודיות של כל אחד ואחד, אלא שילוב מרהיב של מימוש אישי יחד עם חברה אנושית מתוקנת.
"כִּי־אָז אֶהְפֹּךְ אֶל־עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְ-הֹוָה לְעׇבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד׃"
לשם מה שבעים אומות?
בפרשת נח לאחר המבול מסופר לנו על הצאצאים שנולדו ל שם חם ויפת, שהם היוו את הראשית להיווצרות שבעים אומות העולם. דחיפה נוספת לכיוון זה הביא הקב"ה על ידי שבלל את שפת האנשים בבבל: "וַיֹּאמֶר יְ-הֹוָה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא־יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת׃ הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ׃ וַיָּפֶץ יְ-הֹוָה אֹתָם מִשָּׁם עַל־פְּנֵי כׇל־הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר׃"(בראשית יא,ו)
באמירה הזו השם ממש חותר לזה שזה לא טוב שכל האנשים יהיו שפה אחת , על כן יש להפרידם ולפזרם על פני תבל, וכך נוצרו 70 האומות.
למה? האם לא יותר טוב שכל העולם היה כפר גלובלי-שפה אחת ודברים אחדים? ועוד הלא במשך ההיסטוריה אנו רואים שהישות "אומה" לא היה סיפור הצלחה מסחרר, ועל כן נביאי ישראל מתנבאים שלעתיד לבוא יתבטלו אומות העולם וכל העולם יהיה רק שפה אחת. וכך אומר צפניה הנביא "כִּי־אָז אֶהְפֹּךְ אֶל־עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְ-הֹוָה לְעׇבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד׃"(צפניה ג,ט) ובכן הכל צפוי וגלוי וידוע לפניו יתברך, השם ידע שהאומות יקלקלו ויכשלו, אז למה הוא נתן להן להיווצר בכלל?
ראשית אנו רואים שה"אחדות" שהיתה בבבל לא היתה לשם שמים, בסיסה היה הפוך מזה,היה היתה בנויה על "מרידה בריבונו של עולם" ולכן השם ביטל אותה. אבל במקומה קיבלנו 70 עמי זאבים שאף הם מורדים בריבונו של עולם, מה הרווחנו מכך?
הרמב"ם מסביר שתיקון העולם בידי יחידים צדיקים נכשל כבר בתקופה ראשונה של העולם. הסיכוי של העולם להגיע לתיקונו יתממש רק על ידי אומה אחת שתתנהל בדרך נכונה וממנה כל העולם ילמד ויתקן את דרכיו. לשם כך בחר השם באברהם אבינו ואחריו ביצחק ויעקב, כדי להוציא מהם אומה נבחרה שהיא בבוא הזמן תהיה אור לגוים וממנה ילמדו ויתקנו את דרכם.
על פי מבט זה אין זה סיפור כישלון -יצירת 70 האומות, כי היה שווה להשם לברוא 70 אומות על מנת שאחת מהן תצליח להיתקן וממילא בסוף כל העולם כולו יתוקן. באותה צורה כמו שהיה שווה להשם לברוא את העולם מתוך ידיעה שכמעט כל בשר ישחית את דרכו על הארץ, על מנת שיוולד יום אחד נח-איש צדיק תמים שלא נסחף אחר דורו, וממנו יוכל להתחיל בבוא הזמן תיקון העולם. האם לתקן אומה אחת זה סיפור פשוט? גם לא, אבל אנחנו עובדים על זה כבר כמה אלפי שנים, ולאט לאט אנחנו מתקרבים למטרה. כיצד האומה הזאת תצליח לסחוף אחריה את כל שאר העולם ולהמליך את השם למלך על כל הארץ? זאת נראה בפרקי הסדרה הבאים. בינתיים אנו רואים כיצד שאר העולם הולך ותופס עמדות יותר ויותר נחרצות בעד ונגד מהלך תקומת ישראל, מתפצל בין הרואים את ישראל כתקוות העולם לרואים אותנו כסכנת העולם.
ובכן ראינו בינתיים שהשם יצר את שבעים האומות כדי להוציא מתוכם אומה אחת מתוקנת. מה רעיון בזה, האם השם החליט לירות שבעים קרני לייזר מתוך תקוה שאחת מהן פשוט תפגע במטרה?
זה כמובן הרבה יותר עמוק. רבי יהודה הלוי ממשיל את היחס בין עם ישראל והאומות כיחד בין הלב לשאר האיברים בגוף האדם.(כוזרי ב,לו-מד) הלב לא רק המרכזי והחשוב באיברים, הוא מושפע מכל האיברים מחד ומחיה את כולם מאידך. נמצא ששבעים האומות הינן כר גידול חיוני לבניית עם ישראל.
הרב קוק כותב:
כל העמים מתפתחים, ויוצאים אל הפועל על ידי תנועותיהם הטבעיות. המלחמות מעמיקות את הערך המיוחד של כל עם, עד שמתבלטת צורתו ויוצאת אל הפועל בהגמרה בכל פרטי עמקיה. ישראל הוא האספקלריא הכללית של כל העולם, וכל זמן שיש עם בעולם, שלא יצא אל הפועל הגמור בכל תכסיסיו, יש כהות לעומת זה באור הספוג של כנסת ישראל. על כן בכל זמן שמלכיות מתגרות זו בזו יוצאים אל הפועל ציורים מיוחדים להשלמתם של העמים, וממילא יולד כח השלמה בכנסת ישראל והיא מצפה לרגלו של משיח שיבא ויופיע במהרה בימינו אמן.(שמונה קבצים ו,קנב. ומובא גם בספר אורות)
ובכן למדנו שיצירת 70 האומות נועדה להצמיח את העם הנבחר שיביא לתיקון כל העולם. לשם כך האומות צריכות לפתח את הכשרונות שלהן. עם ישראל התפזר בכל העולם כדי ללקט את אותם הכשרונות וכך ליצור את הלב של העולם. החלוקה לשבעים אומות אכן צפויה להיבטל במהלך הגאולה, כי אין זה אידיאל אלא אמצעי בלבד לפיתוח כל הכשרונות האנושיים הטובים. בעתיד העולם כולו יחזור להיות שפה אחת אבל בשונה מדור מגדל בבל, השפה תהיה ברורה, לא שפה של טשטוש הייחודיות של כל אחד ואחד, אלא שילוב מרהיב של מימוש אישי יחד עם חברה אנושית מתוקנת.
"כִּי־אָז אֶהְפֹּךְ אֶל־עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְ-הֹוָה לְעׇבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד׃"
053-525-3443 |
מייל: serge@hermesh.co.il |
פוגל סרז' |