בס"ד לפרשת חוקת התשפ"א
פרה אדומה תמימה
כידוע חז"ל מצינים את פרה אדומה כמצוה הכי חוקתית, הכי רחוקה מתפיסת שכל האדם. לכן קורא אותה הכתוב חוקת התורה. תודעת החידלון הינה גורם הדיכאון הכי גדול למין האנושי-נתנה התורה מצוה שבאמצעותה נוכל להיטהר מתודעת החידלון. קרי הדרך להיגמל מהחידלון נמצא בחיי תמימות מול השם. בהכרה שהעולם הזה הוא רק הופעה אחת של החיים.
מיקומה של פרשת פרה אדומה בפרשת חוקת, בה עם ישראל משלים את ארבעים שנות נדודיו , כובש את סיחון מלך האמורי ואת עוג מלך הבשן ומגיע לערבות מואב, על פיתחה של ארץ ישראל מול ירדן יריחו, מלמד אותנו שההדרכה לירושת הארץ הינה בבניית התמימות בנפשנו. וכך כותב השם משמואל :
ונראה עוד לומר דהנה ידוע דארץ ישראל למטה היא דוגמא למלכות שמים לעילא, וענין קבלת עול מלכות הוא לעשות ככל אשר נצטוה בלי חיקור אם נכון או לא ואחת הוא אם מבין הטעם או נעלם ממנו, ואפי' בדבר שמבין הטעם אם עושה מחמת שמבין שכך צריך להיות אין זה קבלת עול מלכות, אלא צריך שיעשה בתמימות מפני שכך נצטוה, ומכבוד המלכות הוא לחפש אחר הטעם כמ"ש וכבוד מלכים חקור דבר, אבל העשי' צריכה להיות בתמימות בלי שום חקירות, וכענין שאמרו ז"ל למה תוקעין רחמנא אמר תקעו, ועל כן לירש את ארץ ישראל שהיא דוגמא למלכות שמים צריך להיות דווקא ע"י תמימות, וכן מצינו באברהם אבינו שראשית מאמר הש"י אליו הי' לך לך, וקיבל הדבר בתמימות אף שעדיין לא ידע הטעם כי לא נאמר לו בתחילה אלא אל הארץ אשר אראך, ולא אמר לו מארץ ישראל כלל, והוא לא ידע אלא כהולך ותועה מפני שכך נצטוה כמ"ש ויהי כאשר התעו אותי אלקים מבית אבי, וע"כ זכה תיכף בארץ ישראל, וזה הי' מאמר הראשון אחרי שקיים כנ"ל כתיב לזרעך נתתי את הארץ הזאת, וכן כתיב אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, היינו שהסיבה לירושת הארץ היתה ההוצאה מאור כשדים שהיתה בתמימות, ונכפלה מתנת הארץ בפרשת מילה דכתיב בה התהלך לפני והי' תמים,...
הדברים משלימים מה שכתבתי על חטא המרגלים שעיקרו היה חוסר תמימות מול השם. לכן לא זכו להיכנס לארץ.
אם נתבונן בהמשך הפרשה נוכל לראות שהתמימות היא הציר עליה סובבת הפרשה:
1. במי מריבה לאחר מות מרים הנביאה, כיון שפסקה בארה של מרים , לא היה מים לעדה, העם בוכה למשה, השם מצוה אותו לקחת את המטה ולדבר אל הסלע. משה רבנו מכה במקום לדבר. למה? כי משה רבנו התחכם, וחשב למה השם צווה עלי לקחת מטה אם לא להכות בו?, ועוד כיצד מדברים אל סלע, לא עם מכות? אבל התמימות אומרת כך השם ציווה כך אני עושה. נקודה . לכך נגזר על משה ואהרן לא להיכנס לארץ.
2. בהמשך, אחר מותו של אהרן הכהן בא העמלקי ומתחפש לכנעני ונלחם בישראל. הם התחכמו, אבל עם ישראל נהג בתמימות, הבין ששורש הניצחון בתפילה ופניה אל ה', אבל יש בעיה אנחנו לא יודעים מיהם, לכן התפללו לה' "אם נתן תתן את העם הזה בידי", יהיו מי שיהיו, והתפילה התקבלה.
3. כך אנו יכולים להבין נושא נוסף בפרשה, מדוע עם ישראל מבקש הן מאדום והן מסיחון לעבור בגבולם, זוהי בקשה ממש לא הגיונית, לא סבירה. עמים שונאי ישראל שכל כולם אנטי, לבקש מהם לעבור דרכם? לגבי סיחון השאלה עוד יותר גדולה , הלא ה' ציווה עלינו להתגרות בם מלחמה, במקום מלחמה אתם שולחים מלאכים ומבקשים את רשותם? אבל התמימות המדהימה הזו היתה חכמה גדולה, סיחון התנפח, יצא מהערים המבוצרות יהצה ונלחם בישראל. בשטח הפתוח ישראל ידעו להילחם טוב והניצחון היה מזהיר.
4. נחש הנחושת- עם ישראל בעקבות קוצר רוח מהמסע מתלונן כנגד השם ומשה עבדו. נחשים נושכים את העם. הרפואה באה באמצעות נחש הנחושת. אמרו חכמינו וכי נחש ממית וכי נחש מחיה? אלא בזמן שישראל משעבדים את ליבם לאביהם שבשמים, מכירים שלא הנחשים ממיתים כמו שהם גם לא המרפאים, אלא הכל מאת השם יתברך.
5. מרגלי יעזר- סיפור מופלא המובא בפסוק אחד מהתורה. וַיִּשְׁלַ֤ח מֹשֶׁה֙ לְרַגֵּ֣ל אֶת־יַעְזֵ֔ר וַֽיִּלְכְּד֖וּ בְּנֹתֶ֑יהָ (ויירש) [וַיּ֖וֹרֶשׁ] אֶת־הָאֱמֹרִ֥י אֲשֶׁר־שָֽׁם׃
משה שולח צוות מ"סיירת מטכ"ל" של אותם ימים לרגל את יעזר, הצוות הזה לוכד את העיר לבד. וכך מובא במדרש רבה: וַיִּשְׁלַח משֶׁה לְרַגֵּל אֶת יַעְזֵר, אוֹתָן מְרַגְּלִים זְרִיזִין הָיוּ, אָמְרוּ בְּטוּחִין אָנוּ בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁל משֶׁה, וּכְבָר שָׁלַח מְרַגְּלִים לְשֶׁעָבַר וְהֵבִיאוּ תְּקָלָה, אָנוּ לֹא נַעֲשֶׂה כֵן, אֶלָּא בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נַאֲמִין וְנַעֲשֶׂה מִלְחָמָה, עָשׂוּ כָּךְ וְהָרְגוּ אֶת הָאֱמוֹרִי אֲשֶׁר בָּהּ.
מובא במשנה שעד כה נעשו 9 פרות אדומות, והפרה העשירית והאחרונה יעשה אותה בע"ה מלך המשיח. המשיח שייך לספירה העשירית, ספירת המלכות. ההשלמה של המלכות היא בהשגת התמימות. כך מלך המשיח ישלים את מצות ירושת הארץ שלא הושגה במלואה עד כה. ישיג את השראת השכינה בארץ שלא הושגה במלואה עד כה. ישיג את ההיטהרות מטומאת המוות והחידלון שאף היא לא הושלמה עד כה.
אמנם נראה לעין שהעולם הלך והתרחק מהתמימות, וכיום הוא הכי פחות תמים משהיה אי פעם, אבל מבט מעמיק יותר מלמד שהכל עתיד להתהפך לטובה. דוקא ההתפתחות המדעית המנסה להסביר את כל ההתופעות בעולם בכלים מדעיים, תאפשר באותה מידה לאנושות להכיר בצורה חד משמעית בפעולת כוחות על טבעיים במציאות העולם, בהשגחת השם. בעולם העתיק כשהאנושות טרם למדה וחקרה לעומק את התנהגות הטבע, כשהופיעו כוחות על טבעיים, האנשים נסחפו אחר דמיונות מעוותים ועבודה זרה. אולם כיום ההתפתחות המדעית, כבר הכשירה הלבבות לראות את הסדר במציאות. והסדר האלוהי בנוי כמו הסדר הטבעי, לכן יקל להכיר בו ולקבל אותו. יוצא שדוקא מה שנראה כריחוק מהתמימות יכשיר את האנושות להשיג תמימות שלא היה כדוגמתה מאז ומעולם. תמימות ישרה לא מדומיינת. ההתפתחות המדעית גמלה את האנושות מכל מיני העבודות זרות שרחשו בעולם. נשארה רק עוד עבודה זרה אחת בעולם, אלילות האדם. ממנה נזכה להיגאל בע"ה באמצעות שחיטת הפרה האחרונה. כך חותם הושע הנביא את ספרו: אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ עַל סוּס לֹא נִרְכָּב וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱ-לֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ אֲשֶׁר בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם.
שבת שלום בעז מלט
פרה אדומה תמימה
כידוע חז"ל מצינים את פרה אדומה כמצוה הכי חוקתית, הכי רחוקה מתפיסת שכל האדם. לכן קורא אותה הכתוב חוקת התורה. תודעת החידלון הינה גורם הדיכאון הכי גדול למין האנושי-נתנה התורה מצוה שבאמצעותה נוכל להיטהר מתודעת החידלון. קרי הדרך להיגמל מהחידלון נמצא בחיי תמימות מול השם. בהכרה שהעולם הזה הוא רק הופעה אחת של החיים.
מיקומה של פרשת פרה אדומה בפרשת חוקת, בה עם ישראל משלים את ארבעים שנות נדודיו , כובש את סיחון מלך האמורי ואת עוג מלך הבשן ומגיע לערבות מואב, על פיתחה של ארץ ישראל מול ירדן יריחו, מלמד אותנו שההדרכה לירושת הארץ הינה בבניית התמימות בנפשנו. וכך כותב השם משמואל :
ונראה עוד לומר דהנה ידוע דארץ ישראל למטה היא דוגמא למלכות שמים לעילא, וענין קבלת עול מלכות הוא לעשות ככל אשר נצטוה בלי חיקור אם נכון או לא ואחת הוא אם מבין הטעם או נעלם ממנו, ואפי' בדבר שמבין הטעם אם עושה מחמת שמבין שכך צריך להיות אין זה קבלת עול מלכות, אלא צריך שיעשה בתמימות מפני שכך נצטוה, ומכבוד המלכות הוא לחפש אחר הטעם כמ"ש וכבוד מלכים חקור דבר, אבל העשי' צריכה להיות בתמימות בלי שום חקירות, וכענין שאמרו ז"ל למה תוקעין רחמנא אמר תקעו, ועל כן לירש את ארץ ישראל שהיא דוגמא למלכות שמים צריך להיות דווקא ע"י תמימות, וכן מצינו באברהם אבינו שראשית מאמר הש"י אליו הי' לך לך, וקיבל הדבר בתמימות אף שעדיין לא ידע הטעם כי לא נאמר לו בתחילה אלא אל הארץ אשר אראך, ולא אמר לו מארץ ישראל כלל, והוא לא ידע אלא כהולך ותועה מפני שכך נצטוה כמ"ש ויהי כאשר התעו אותי אלקים מבית אבי, וע"כ זכה תיכף בארץ ישראל, וזה הי' מאמר הראשון אחרי שקיים כנ"ל כתיב לזרעך נתתי את הארץ הזאת, וכן כתיב אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, היינו שהסיבה לירושת הארץ היתה ההוצאה מאור כשדים שהיתה בתמימות, ונכפלה מתנת הארץ בפרשת מילה דכתיב בה התהלך לפני והי' תמים,...
הדברים משלימים מה שכתבתי על חטא המרגלים שעיקרו היה חוסר תמימות מול השם. לכן לא זכו להיכנס לארץ.
אם נתבונן בהמשך הפרשה נוכל לראות שהתמימות היא הציר עליה סובבת הפרשה:
1. במי מריבה לאחר מות מרים הנביאה, כיון שפסקה בארה של מרים , לא היה מים לעדה, העם בוכה למשה, השם מצוה אותו לקחת את המטה ולדבר אל הסלע. משה רבנו מכה במקום לדבר. למה? כי משה רבנו התחכם, וחשב למה השם צווה עלי לקחת מטה אם לא להכות בו?, ועוד כיצד מדברים אל סלע, לא עם מכות? אבל התמימות אומרת כך השם ציווה כך אני עושה. נקודה . לכך נגזר על משה ואהרן לא להיכנס לארץ.
2. בהמשך, אחר מותו של אהרן הכהן בא העמלקי ומתחפש לכנעני ונלחם בישראל. הם התחכמו, אבל עם ישראל נהג בתמימות, הבין ששורש הניצחון בתפילה ופניה אל ה', אבל יש בעיה אנחנו לא יודעים מיהם, לכן התפללו לה' "אם נתן תתן את העם הזה בידי", יהיו מי שיהיו, והתפילה התקבלה.
3. כך אנו יכולים להבין נושא נוסף בפרשה, מדוע עם ישראל מבקש הן מאדום והן מסיחון לעבור בגבולם, זוהי בקשה ממש לא הגיונית, לא סבירה. עמים שונאי ישראל שכל כולם אנטי, לבקש מהם לעבור דרכם? לגבי סיחון השאלה עוד יותר גדולה , הלא ה' ציווה עלינו להתגרות בם מלחמה, במקום מלחמה אתם שולחים מלאכים ומבקשים את רשותם? אבל התמימות המדהימה הזו היתה חכמה גדולה, סיחון התנפח, יצא מהערים המבוצרות יהצה ונלחם בישראל. בשטח הפתוח ישראל ידעו להילחם טוב והניצחון היה מזהיר.
4. נחש הנחושת- עם ישראל בעקבות קוצר רוח מהמסע מתלונן כנגד השם ומשה עבדו. נחשים נושכים את העם. הרפואה באה באמצעות נחש הנחושת. אמרו חכמינו וכי נחש ממית וכי נחש מחיה? אלא בזמן שישראל משעבדים את ליבם לאביהם שבשמים, מכירים שלא הנחשים ממיתים כמו שהם גם לא המרפאים, אלא הכל מאת השם יתברך.
5. מרגלי יעזר- סיפור מופלא המובא בפסוק אחד מהתורה. וַיִּשְׁלַ֤ח מֹשֶׁה֙ לְרַגֵּ֣ל אֶת־יַעְזֵ֔ר וַֽיִּלְכְּד֖וּ בְּנֹתֶ֑יהָ (ויירש) [וַיּ֖וֹרֶשׁ] אֶת־הָאֱמֹרִ֥י אֲשֶׁר־שָֽׁם׃
משה שולח צוות מ"סיירת מטכ"ל" של אותם ימים לרגל את יעזר, הצוות הזה לוכד את העיר לבד. וכך מובא במדרש רבה: וַיִּשְׁלַח משֶׁה לְרַגֵּל אֶת יַעְזֵר, אוֹתָן מְרַגְּלִים זְרִיזִין הָיוּ, אָמְרוּ בְּטוּחִין אָנוּ בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁל משֶׁה, וּכְבָר שָׁלַח מְרַגְּלִים לְשֶׁעָבַר וְהֵבִיאוּ תְּקָלָה, אָנוּ לֹא נַעֲשֶׂה כֵן, אֶלָּא בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נַאֲמִין וְנַעֲשֶׂה מִלְחָמָה, עָשׂוּ כָּךְ וְהָרְגוּ אֶת הָאֱמוֹרִי אֲשֶׁר בָּהּ.
מובא במשנה שעד כה נעשו 9 פרות אדומות, והפרה העשירית והאחרונה יעשה אותה בע"ה מלך המשיח. המשיח שייך לספירה העשירית, ספירת המלכות. ההשלמה של המלכות היא בהשגת התמימות. כך מלך המשיח ישלים את מצות ירושת הארץ שלא הושגה במלואה עד כה. ישיג את השראת השכינה בארץ שלא הושגה במלואה עד כה. ישיג את ההיטהרות מטומאת המוות והחידלון שאף היא לא הושלמה עד כה.
אמנם נראה לעין שהעולם הלך והתרחק מהתמימות, וכיום הוא הכי פחות תמים משהיה אי פעם, אבל מבט מעמיק יותר מלמד שהכל עתיד להתהפך לטובה. דוקא ההתפתחות המדעית המנסה להסביר את כל ההתופעות בעולם בכלים מדעיים, תאפשר באותה מידה לאנושות להכיר בצורה חד משמעית בפעולת כוחות על טבעיים במציאות העולם, בהשגחת השם. בעולם העתיק כשהאנושות טרם למדה וחקרה לעומק את התנהגות הטבע, כשהופיעו כוחות על טבעיים, האנשים נסחפו אחר דמיונות מעוותים ועבודה זרה. אולם כיום ההתפתחות המדעית, כבר הכשירה הלבבות לראות את הסדר במציאות. והסדר האלוהי בנוי כמו הסדר הטבעי, לכן יקל להכיר בו ולקבל אותו. יוצא שדוקא מה שנראה כריחוק מהתמימות יכשיר את האנושות להשיג תמימות שלא היה כדוגמתה מאז ומעולם. תמימות ישרה לא מדומיינת. ההתפתחות המדעית גמלה את האנושות מכל מיני העבודות זרות שרחשו בעולם. נשארה רק עוד עבודה זרה אחת בעולם, אלילות האדם. ממנה נזכה להיגאל בע"ה באמצעות שחיטת הפרה האחרונה. כך חותם הושע הנביא את ספרו: אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ עַל סוּס לֹא נִרְכָּב וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱ-לֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ אֲשֶׁר בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם.
שבת שלום בעז מלט
בס"ד לפרשת חוקת התשפ"ב
מסופר בפרשתנו על המלחמה של ישראל עם סיחון מלך האמורי וכך נאמר:
וְלֹא־נָתַן סִיחֹן אֶת־יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת־כׇּל־עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה וַיָּבֹא יָהְצָה וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל׃ וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי־חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת־אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד־יַבֹּק עַד־בְּנֵי עַמּוֹן כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן׃
וַיִּקַּח יִשְׂרָאֵל אֵת כׇּל־הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכׇל־עָרֵי הָאֱמֹרִי בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכׇל־בְּנֹתֶיהָ׃ כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת־כׇּל־אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד־אַרְנֹן׃ עַל־כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן׃
טוב אמנם מקובל לומר שההגנה הכי טובה הינה ההתקפה, אבל זה לא עבד הפעם לאמורים, הם יצאו לקראת ישראל למדבר, הפסידו במלחמה וכל עריהם המבוצרות נפלו בידי ישראל ללא מאמץ. הפעם ברצוני להתבונן בחשבון, מה חשיבותה ובמיוחד מה ענין הפסוק האחרון שציטטתי " עַל־כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן׃",למה לבוא חשבון? ומי הם המושלים הקוראים לנו לבוא אליה?
כדי להבין את הסיפור צריך הקדמה קצרה, ה' הבטיח לאברהם אבינו ארץ עשרת עממים, אבל בינתיים עד שעם ישראל חזר לארץ יושבים שלושה עמים "משלנו" בארצות קני,קנזי וקדמוני והקב"ה ציווה עלינו לא להלחם בהם, מדובר באדום ,עמון ומואב. ולמעשה התוכנית של ארץ ישראל השלמה נדחתה בכמה אלפי שנים, ועם ישראל ירש בינתים רק ארץ 7 עממים. ברור לנו שיש עומק רב מאחורי הענינים האלו כי יש יחס בין אורות וכלים, כדי שנוכל להוריד את כל האורות של הקדושה לארץ אנו צריכים כלי קיבול בהתאם. אז לעת עתה אנו יודעים לנגן רק עם 7 תווים, ואנו מצפים ומייחלים לנבל עשור. 7 עממים מכוונים כנגד שבעת הספירות התחתונות, ואנו עוד לא השלמנו את הכלים לאורות העליונים.
מה שמתגלה לנו פה בסיפור שאין לה' התנגדות שאנו נתיישב בארצות אדום עמון ומואב, אלא שאסור לנו להלחם בהם, ולקחת מהם את הארץ,ואילו מעצמם הם עוד לא פינו לנו את מקומם,(עדין) אולם בכל זאת ההשגחה העליונה גלגלה לנו לרשת חלקים מארצות עמון ומואב "עמון ומואב אשר טהרו בסיחון"(גיטין לח), ז"א סיחון כבש חלקים גדולים מהם ובין השאר כבש את העיר חשבון, ואותה הפך לעיר ממשלה שלו, כך הוא חשב לפחות, אבל ה' חשבה לטובה "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכׇל־עָרֵי הָאֱמֹרִי בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכׇל־בְּנֹתֶיהָ".
את הרקע הסברנו, אולם מי הם המושלים ולמה הם קוראים לנו לבוא חשבון?
פשט הדברים שהמושלים בסיחון קראו לאנשים לבוא ולגור בחשבון לאחר שכבשוה מהמואבים, או שהמושלים בישראל קראו לבני ישראל לבוא ולגור בה לאחר שנכבשה מהאמורי. אבל נראה שהתשובות האלו לא מספקות, למה נקראים הם נקראים כאן מושלים? ולמה דוקא לבוא חשבון, אין עוד ערים שנכבשו? הבא נעבור למבט יותר עמוק:
אומרים חז"ל: אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מַאי דִּכְתִיב עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים וְגוֹ׳ הַמֹּשְׁלִים אֵלּוּ הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם בּוֹאוּ חֶשְׁבּוֹן בּוֹאוּ וּנְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ וּשְׂכַר עֲבֵירָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן תִּבָּנֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְתִכּוֹנֵן לָעוֹלָם הַבָּא (בבא בתרא עח,ע"ב)
המסר בסך הכל מובן, אם אנו נחשוב לפני שאנו נאמר משהו או נעשה אותו, נחשב רווח והפסד של התנהגותנו ונשלוט על כוחות החיים שבנו-נזכה לחיים טובים בעולם הזה ואף לעולם הבא. למה המושלים ביצרם הם הקוראים לנו לבוא חשבון? הן משום שהם יודעים את הרווח הצומח מכך כי הם כבר צלחו את הדרך, והן משום שאין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים.
וכיצד זה קשור לחשבון העיר שסיחון כבש ממואב?
המלבי"ם מבאר את הקשר בין הסיפור ההיסטורי לבין הדרשה: והנה השכילו במלחמה זו של סיחון עם מואב שסיחון התגבר אז על מואב מפני שני דברים, [א] שהנהגת מדינת סיחון היתה הנהגה בדעת ובחשבון שחשבו ושקלו כל מעשי הנהגת המדינה שיהיה קרוב לשכר ורחוק מהפסד ועל כן קראו את שם עיר הבירה בשם חשבון ששם זה התחדש אז אחר שכבשה סיחון, לרמז בזה על שהיו מחשבים. כל מעשיהם, לא כן הנהגת מואב היתה פרוע בלא השבון וסדרים, וז״ש במשל בואו חשבון היינו שלכן יבואו וינצחו מפני שהם מחשבים ושוקלים מעשיהם,..[ב] שסיחון נצח מלחמה זו היה מפני שאנשי סיחון כלם שמעו פקודת מלכם שהוא , יצא לפניהם ולחם מלחמתם משא״כ אנשי מואב היו פרועים בלתי שומעים פקודת מלכם והיו כצאן בלא רועה ואבדו, שעז״א תבנה ותכונן עיר סיחון, ר״ל שלכן נבנית ועמדה בתקפה יען היתה עיר סיחון מתיחסת אליו שכלם שמעו לפקודתו,(ע"כ לשון המלבי"ם)
למדנו ששתי מעלות היו לסיחון שבגינם ניצחו במלחמה את מואב, היו מחושבים-בואו חשבון, וקבלו על עצמם את מרות המושלים. וחז"ל בעקבות המושלים, לקחו מכאן מוסר כיצד נוכל גם במלחמת היצר הפרטית שלנו לנצח.
אחרי כל זאת נשאר לנו להבין כיצד זה חוכמתם של האמורים לא עמדה להם במלחמתם כנגד ישראל, ומה הנמשל מכך למלחמת היצר?
סיחון עשה טעות חמורה, הוא יצא להלחם בנו במדבר, בכך הוא יצא מחוץ לערים המבוצרות שלו והפסיד הכל. מה הטעות בזה? אמנם בדרך כלל זה נכון להילחם בשטח האויב ולא לחכות שיבואו אליך לעריך, אבל אין עצה ואין תבונה נגד ה'. עם ישראל שלח אליו שליחים וביקש לעבור בארצו ובזה נתן לסיחון לחשוב שעם ישראל פוחד מהם והביא את סיחון להתגאות ולחשוב שזו משימה קלה בשבילו להילחם בנו ולכן הרשה לעצמו לצאת מהאזור הבטוח.
מה אנו לומדים מזה למלחמת היצר?
לא לסמוך יתר על המידה על כוחנו,להתפלל אל השם שיושיענו ויתן לנו כוח לנצח. ועוד לימוד,ישנם כוחות רעים שכל זמן שהם בתוך העיר קשה לנצח אותם, אולם דוקא כשהם תופסים אומץ ויוצאים החוצה,אנו יכולים לנצחם,"בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד."(תהלים צב,ח) יותר מזה אנו יכולים ללמוד מכאן לימוד למהלך הגאולה,השם מסכסך את הרשעים אלו באלו כדי להכשיר את הקרקע לגאולה. אחרי זה הוא נותן בלב שרידי כוחות הרע לצאת נגדנו למלחמה, כדי להשמידם ולכלותם. בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד. וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם יְ-הוָה.
שבת שלום!
מסופר בפרשתנו על המלחמה של ישראל עם סיחון מלך האמורי וכך נאמר:
וְלֹא־נָתַן סִיחֹן אֶת־יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת־כׇּל־עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה וַיָּבֹא יָהְצָה וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל׃ וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי־חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת־אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד־יַבֹּק עַד־בְּנֵי עַמּוֹן כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן׃
וַיִּקַּח יִשְׂרָאֵל אֵת כׇּל־הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכׇל־עָרֵי הָאֱמֹרִי בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכׇל־בְּנֹתֶיהָ׃ כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת־כׇּל־אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד־אַרְנֹן׃ עַל־כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן׃
טוב אמנם מקובל לומר שההגנה הכי טובה הינה ההתקפה, אבל זה לא עבד הפעם לאמורים, הם יצאו לקראת ישראל למדבר, הפסידו במלחמה וכל עריהם המבוצרות נפלו בידי ישראל ללא מאמץ. הפעם ברצוני להתבונן בחשבון, מה חשיבותה ובמיוחד מה ענין הפסוק האחרון שציטטתי " עַל־כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן׃",למה לבוא חשבון? ומי הם המושלים הקוראים לנו לבוא אליה?
כדי להבין את הסיפור צריך הקדמה קצרה, ה' הבטיח לאברהם אבינו ארץ עשרת עממים, אבל בינתיים עד שעם ישראל חזר לארץ יושבים שלושה עמים "משלנו" בארצות קני,קנזי וקדמוני והקב"ה ציווה עלינו לא להלחם בהם, מדובר באדום ,עמון ומואב. ולמעשה התוכנית של ארץ ישראל השלמה נדחתה בכמה אלפי שנים, ועם ישראל ירש בינתים רק ארץ 7 עממים. ברור לנו שיש עומק רב מאחורי הענינים האלו כי יש יחס בין אורות וכלים, כדי שנוכל להוריד את כל האורות של הקדושה לארץ אנו צריכים כלי קיבול בהתאם. אז לעת עתה אנו יודעים לנגן רק עם 7 תווים, ואנו מצפים ומייחלים לנבל עשור. 7 עממים מכוונים כנגד שבעת הספירות התחתונות, ואנו עוד לא השלמנו את הכלים לאורות העליונים.
מה שמתגלה לנו פה בסיפור שאין לה' התנגדות שאנו נתיישב בארצות אדום עמון ומואב, אלא שאסור לנו להלחם בהם, ולקחת מהם את הארץ,ואילו מעצמם הם עוד לא פינו לנו את מקומם,(עדין) אולם בכל זאת ההשגחה העליונה גלגלה לנו לרשת חלקים מארצות עמון ומואב "עמון ומואב אשר טהרו בסיחון"(גיטין לח), ז"א סיחון כבש חלקים גדולים מהם ובין השאר כבש את העיר חשבון, ואותה הפך לעיר ממשלה שלו, כך הוא חשב לפחות, אבל ה' חשבה לטובה "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכׇל־עָרֵי הָאֱמֹרִי בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכׇל־בְּנֹתֶיהָ".
את הרקע הסברנו, אולם מי הם המושלים ולמה הם קוראים לנו לבוא חשבון?
פשט הדברים שהמושלים בסיחון קראו לאנשים לבוא ולגור בחשבון לאחר שכבשוה מהמואבים, או שהמושלים בישראל קראו לבני ישראל לבוא ולגור בה לאחר שנכבשה מהאמורי. אבל נראה שהתשובות האלו לא מספקות, למה נקראים הם נקראים כאן מושלים? ולמה דוקא לבוא חשבון, אין עוד ערים שנכבשו? הבא נעבור למבט יותר עמוק:
אומרים חז"ל: אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מַאי דִּכְתִיב עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים וְגוֹ׳ הַמֹּשְׁלִים אֵלּוּ הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם בּוֹאוּ חֶשְׁבּוֹן בּוֹאוּ וּנְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ וּשְׂכַר עֲבֵירָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן תִּבָּנֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְתִכּוֹנֵן לָעוֹלָם הַבָּא (בבא בתרא עח,ע"ב)
המסר בסך הכל מובן, אם אנו נחשוב לפני שאנו נאמר משהו או נעשה אותו, נחשב רווח והפסד של התנהגותנו ונשלוט על כוחות החיים שבנו-נזכה לחיים טובים בעולם הזה ואף לעולם הבא. למה המושלים ביצרם הם הקוראים לנו לבוא חשבון? הן משום שהם יודעים את הרווח הצומח מכך כי הם כבר צלחו את הדרך, והן משום שאין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים.
וכיצד זה קשור לחשבון העיר שסיחון כבש ממואב?
המלבי"ם מבאר את הקשר בין הסיפור ההיסטורי לבין הדרשה: והנה השכילו במלחמה זו של סיחון עם מואב שסיחון התגבר אז על מואב מפני שני דברים, [א] שהנהגת מדינת סיחון היתה הנהגה בדעת ובחשבון שחשבו ושקלו כל מעשי הנהגת המדינה שיהיה קרוב לשכר ורחוק מהפסד ועל כן קראו את שם עיר הבירה בשם חשבון ששם זה התחדש אז אחר שכבשה סיחון, לרמז בזה על שהיו מחשבים. כל מעשיהם, לא כן הנהגת מואב היתה פרוע בלא השבון וסדרים, וז״ש במשל בואו חשבון היינו שלכן יבואו וינצחו מפני שהם מחשבים ושוקלים מעשיהם,..[ב] שסיחון נצח מלחמה זו היה מפני שאנשי סיחון כלם שמעו פקודת מלכם שהוא , יצא לפניהם ולחם מלחמתם משא״כ אנשי מואב היו פרועים בלתי שומעים פקודת מלכם והיו כצאן בלא רועה ואבדו, שעז״א תבנה ותכונן עיר סיחון, ר״ל שלכן נבנית ועמדה בתקפה יען היתה עיר סיחון מתיחסת אליו שכלם שמעו לפקודתו,(ע"כ לשון המלבי"ם)
למדנו ששתי מעלות היו לסיחון שבגינם ניצחו במלחמה את מואב, היו מחושבים-בואו חשבון, וקבלו על עצמם את מרות המושלים. וחז"ל בעקבות המושלים, לקחו מכאן מוסר כיצד נוכל גם במלחמת היצר הפרטית שלנו לנצח.
אחרי כל זאת נשאר לנו להבין כיצד זה חוכמתם של האמורים לא עמדה להם במלחמתם כנגד ישראל, ומה הנמשל מכך למלחמת היצר?
סיחון עשה טעות חמורה, הוא יצא להלחם בנו במדבר, בכך הוא יצא מחוץ לערים המבוצרות שלו והפסיד הכל. מה הטעות בזה? אמנם בדרך כלל זה נכון להילחם בשטח האויב ולא לחכות שיבואו אליך לעריך, אבל אין עצה ואין תבונה נגד ה'. עם ישראל שלח אליו שליחים וביקש לעבור בארצו ובזה נתן לסיחון לחשוב שעם ישראל פוחד מהם והביא את סיחון להתגאות ולחשוב שזו משימה קלה בשבילו להילחם בנו ולכן הרשה לעצמו לצאת מהאזור הבטוח.
מה אנו לומדים מזה למלחמת היצר?
לא לסמוך יתר על המידה על כוחנו,להתפלל אל השם שיושיענו ויתן לנו כוח לנצח. ועוד לימוד,ישנם כוחות רעים שכל זמן שהם בתוך העיר קשה לנצח אותם, אולם דוקא כשהם תופסים אומץ ויוצאים החוצה,אנו יכולים לנצחם,"בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד."(תהלים צב,ח) יותר מזה אנו יכולים ללמוד מכאן לימוד למהלך הגאולה,השם מסכסך את הרשעים אלו באלו כדי להכשיר את הקרקע לגאולה. אחרי זה הוא נותן בלב שרידי כוחות הרע לצאת נגדנו למלחמה, כדי להשמידם ולכלותם. בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד. וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם יְ-הוָה.
שבת שלום!
בס"ד לפרשת חוקת התשפ"ג
בפרשת חוקת התורה מדלגת את כל ארבעים שנות הנדודים ונוחתת בשנה האחרונה. סקירה קצרה על הפרשה מעלה שהשנה האחרונה מביאה מגוון של רעיונות שצריך להבין את ההקשר ביניהם, יש לנו את הפרה האדומה, מותם של מרים ואהרן, תלונת ישראל שאין להם מים, על המן שנפשם כבר קצה בו, על מסע איגוף אדום עמון ומואב, על מלחמות כיבוש עבר הירדן המזרחי מידי האמורי. נתמקד כעת בהגעת ישראל לבארה שם מתחוללת שירת הבאר:
אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ־לָהּ׃ בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה׃ וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת׃ וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְנִשְׁקָפָה עַל־פְּנֵי הַיְשִׁימֹן׃
מה זאת השירה המיוחדת הזאת?
הדבר הראשון שקופץ מולנו זה זהות הזמרים "אז ישיר ישראל" בניגוד לים סוף שמשה מוביל את השירה, כאן עם ישראל ועוד כגוף אחד הוא השר, 'ישיר' כתוב, לא ישירו! זה נתון משמעותי אשר מעיד על התרוממות האומה במשך שנות הנדודים. דור הבנים שכבר עומד על דעתו עומד כאן גם עומד על שירתו.
בעוד הדעה המקובלת שהשירה הייתה על אותה באר שלוותה אותם בכל ימי המדבר, בארה של מרים. אבל לאחר מותה של מרים כשנסתמה הבאר וחזרה בזכות משה ואהרן, גרמה להתרגשות מחודשת מפלאי הבאר.
אך במדרש תנחומא מובא נס מיוחד שנעשה לישראל עם מים אלו והביאו רש"י. האמורים תכננו לתקוף את ישראל בזמן שיעברו בתוך נקיק נחל. לפני שישראל הגיעו לשם הקב"ה עשה נס וסגר את הנקיק על האמורים והרגם. לאחר שישראל עברו ולא ידעו מהנס שקרה להם, זרמו המים בנחל וסחפו איתם את פגרי האויבים לגלות לישראל הנס.
ניתן לחבר בין ההסברים, ולומר שאכן הם שרו על הבאר עצמה, אבל מה שעורר אותם דווקא אחרי שכבר קהה ליבם מרוב ניסים ארבעים שנה, הענן ליווה אותם ואיתו בארה של מרים, וכל מה שמופיע על דור המדבר, אז לא היתה להם התרגשות גדולה מהם, אך כאן לאור התשועה המיוחדת שזכו לה הם התעוררו לומר שירה. כיוון אחר מסביר הנצי"ב ואומר "משום שאין מברכין על הנס עד שנגמר כל צרכו" לכן רק עכשיו שהבאר סיימה את שירותיה ועצרה במקום הנקרא בארה, אמרו ישראל שירה על כך. יוצא לפי הסבר זה שהמקומות המתוארים בתוך השירה הן התחנות של הבאר, מדבר, מתנה, נחליאל, במות, כשהתחנה האחרונה בסמוך למקום קבורת משה רבנו "ראש הפסגה".
(השרים אומר הנצי"ב אלו ראשי השבטים שמשכו תעלות של מים מהבאר לשטח חניית שבטם. המחוקקים אלו אנשים שהתנדבו לעשות תעלות יותר קטנות כדי שהמים יגיעו עד לכל משפחה ומשפחה)
האור החיים הקדוש בכלל לוקח את שירת הבאר לשירה על התורה שעם ישראל זכה לקבלה והיא משולה למים, "עלי באר" הכוונה לבאר העליונה. "החופרים" של הבאר הם אבות האומה, ואחריהם בא משה רבנו ופעל להוריד את התורה כך שתהיה לנו יכולת תפיסה בה והמשיכו אותו הזקנים הנביאים ואנשי כנסת הגדולה.והם היו מחוקקים במשענותם, חוקקו בתורה חוקים בהשענם על מוסרי התורה הראשונים, שלא לסטות מהדרך שהתוו לנו. ממדבר מתנה-בזכות הענוה זכינו לקבל את התורה. ממתנה נחליאל-בזכות שקבלנו את התורה זכינו להיות נחלת האל.מנחליאל במות-בחירתנו הביאה אותנו להתרומם מעל לכל עם. מבמות הגיא-בזכות זה נזכה גם לשכר מיוחד בעולם העליון "ראש הפסגה".
השם משמואל ממקד את מקומה של השירה ככזו שמביאה את האהבה בין ישראל לקב"ה,כך שיובן מדוע באמת זמן השירה על הבאר היה רק שהגיעו לבארה, ואומר כך: "ונראה דשירה באה מחמת תוספת אהבה שניתן להם דבר וענין גבוה שאינו שייך להם, והיו יכולין להיות אף בלעדו אלא שניתן להם בחסד הש"י לתוספות טובה, אבל לאכול ולשתות אין שייך ע"ז שירה כי לא היתה ההוצאה למדבר שימותו שם ברעב ח"ו," נמצא שדוקא כאן שהיה הנס לא לצורך קיומי אלא לגלות לישראל את אהבת ה' אליהם-לכן אמרו כאן שירה לה'.
חז"ל מונים בסך הכל עשר שירות לאורך ההיסטוריה: שירת אדם, שירת אברהם, שירת הים, שירת הבאר, שירת משה, שירת יהושע, שירת דבורה, שירת דוד, שירת שלמה דשיר השירים ושירת לעולם הבא, שנאמר: "שירו לה' שיר חדש" (ישעיה מב י).(מדרש זוטא שיר השירים)
השירה הזו בשנה האחרונה אם כן היא חלק מהכנת עם ישראל לעתידם הגדול, כמו שכאן עם ישראל הולך להיפרד מהמדבר, ולהיכנס לארץ כך לעתיד יפרדו ישראל ממדבר הגלויות ויכנסו לארץ המובטחת, וכמו השירה הפרשה נותנת לנו כמה טעימות להשגות שנשיג במהלך גאולתנו: פרה אדומה- תזכורת לפרה אדומה העשירית שיעשה מלך המשיח, לחזרתנו למידת התמימות של משה רבנו ולגמילה שלנו ממלאך המות. טעימה להשלמת התיקונים שלנו-השלמת 42 מסעות בני ישראל. ההתמודדות עם אדום עמון ומואב זו תזכורת להשלמת הבטחת ה' לאברהם אבינו לתת לנו נחלת עשרת העממים. וכמו שראינו שירת הבאר-לשירה החדשה שנשיר להשם יתברך על גאולתנו.
בפרשת חוקת התורה מדלגת את כל ארבעים שנות הנדודים ונוחתת בשנה האחרונה. סקירה קצרה על הפרשה מעלה שהשנה האחרונה מביאה מגוון של רעיונות שצריך להבין את ההקשר ביניהם, יש לנו את הפרה האדומה, מותם של מרים ואהרן, תלונת ישראל שאין להם מים, על המן שנפשם כבר קצה בו, על מסע איגוף אדום עמון ומואב, על מלחמות כיבוש עבר הירדן המזרחי מידי האמורי. נתמקד כעת בהגעת ישראל לבארה שם מתחוללת שירת הבאר:
אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ־לָהּ׃ בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה׃ וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת׃ וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְנִשְׁקָפָה עַל־פְּנֵי הַיְשִׁימֹן׃
מה זאת השירה המיוחדת הזאת?
הדבר הראשון שקופץ מולנו זה זהות הזמרים "אז ישיר ישראל" בניגוד לים סוף שמשה מוביל את השירה, כאן עם ישראל ועוד כגוף אחד הוא השר, 'ישיר' כתוב, לא ישירו! זה נתון משמעותי אשר מעיד על התרוממות האומה במשך שנות הנדודים. דור הבנים שכבר עומד על דעתו עומד כאן גם עומד על שירתו.
בעוד הדעה המקובלת שהשירה הייתה על אותה באר שלוותה אותם בכל ימי המדבר, בארה של מרים. אבל לאחר מותה של מרים כשנסתמה הבאר וחזרה בזכות משה ואהרן, גרמה להתרגשות מחודשת מפלאי הבאר.
אך במדרש תנחומא מובא נס מיוחד שנעשה לישראל עם מים אלו והביאו רש"י. האמורים תכננו לתקוף את ישראל בזמן שיעברו בתוך נקיק נחל. לפני שישראל הגיעו לשם הקב"ה עשה נס וסגר את הנקיק על האמורים והרגם. לאחר שישראל עברו ולא ידעו מהנס שקרה להם, זרמו המים בנחל וסחפו איתם את פגרי האויבים לגלות לישראל הנס.
ניתן לחבר בין ההסברים, ולומר שאכן הם שרו על הבאר עצמה, אבל מה שעורר אותם דווקא אחרי שכבר קהה ליבם מרוב ניסים ארבעים שנה, הענן ליווה אותם ואיתו בארה של מרים, וכל מה שמופיע על דור המדבר, אז לא היתה להם התרגשות גדולה מהם, אך כאן לאור התשועה המיוחדת שזכו לה הם התעוררו לומר שירה. כיוון אחר מסביר הנצי"ב ואומר "משום שאין מברכין על הנס עד שנגמר כל צרכו" לכן רק עכשיו שהבאר סיימה את שירותיה ועצרה במקום הנקרא בארה, אמרו ישראל שירה על כך. יוצא לפי הסבר זה שהמקומות המתוארים בתוך השירה הן התחנות של הבאר, מדבר, מתנה, נחליאל, במות, כשהתחנה האחרונה בסמוך למקום קבורת משה רבנו "ראש הפסגה".
(השרים אומר הנצי"ב אלו ראשי השבטים שמשכו תעלות של מים מהבאר לשטח חניית שבטם. המחוקקים אלו אנשים שהתנדבו לעשות תעלות יותר קטנות כדי שהמים יגיעו עד לכל משפחה ומשפחה)
האור החיים הקדוש בכלל לוקח את שירת הבאר לשירה על התורה שעם ישראל זכה לקבלה והיא משולה למים, "עלי באר" הכוונה לבאר העליונה. "החופרים" של הבאר הם אבות האומה, ואחריהם בא משה רבנו ופעל להוריד את התורה כך שתהיה לנו יכולת תפיסה בה והמשיכו אותו הזקנים הנביאים ואנשי כנסת הגדולה.והם היו מחוקקים במשענותם, חוקקו בתורה חוקים בהשענם על מוסרי התורה הראשונים, שלא לסטות מהדרך שהתוו לנו. ממדבר מתנה-בזכות הענוה זכינו לקבל את התורה. ממתנה נחליאל-בזכות שקבלנו את התורה זכינו להיות נחלת האל.מנחליאל במות-בחירתנו הביאה אותנו להתרומם מעל לכל עם. מבמות הגיא-בזכות זה נזכה גם לשכר מיוחד בעולם העליון "ראש הפסגה".
השם משמואל ממקד את מקומה של השירה ככזו שמביאה את האהבה בין ישראל לקב"ה,כך שיובן מדוע באמת זמן השירה על הבאר היה רק שהגיעו לבארה, ואומר כך: "ונראה דשירה באה מחמת תוספת אהבה שניתן להם דבר וענין גבוה שאינו שייך להם, והיו יכולין להיות אף בלעדו אלא שניתן להם בחסד הש"י לתוספות טובה, אבל לאכול ולשתות אין שייך ע"ז שירה כי לא היתה ההוצאה למדבר שימותו שם ברעב ח"ו," נמצא שדוקא כאן שהיה הנס לא לצורך קיומי אלא לגלות לישראל את אהבת ה' אליהם-לכן אמרו כאן שירה לה'.
חז"ל מונים בסך הכל עשר שירות לאורך ההיסטוריה: שירת אדם, שירת אברהם, שירת הים, שירת הבאר, שירת משה, שירת יהושע, שירת דבורה, שירת דוד, שירת שלמה דשיר השירים ושירת לעולם הבא, שנאמר: "שירו לה' שיר חדש" (ישעיה מב י).(מדרש זוטא שיר השירים)
השירה הזו בשנה האחרונה אם כן היא חלק מהכנת עם ישראל לעתידם הגדול, כמו שכאן עם ישראל הולך להיפרד מהמדבר, ולהיכנס לארץ כך לעתיד יפרדו ישראל ממדבר הגלויות ויכנסו לארץ המובטחת, וכמו השירה הפרשה נותנת לנו כמה טעימות להשגות שנשיג במהלך גאולתנו: פרה אדומה- תזכורת לפרה אדומה העשירית שיעשה מלך המשיח, לחזרתנו למידת התמימות של משה רבנו ולגמילה שלנו ממלאך המות. טעימה להשלמת התיקונים שלנו-השלמת 42 מסעות בני ישראל. ההתמודדות עם אדום עמון ומואב זו תזכורת להשלמת הבטחת ה' לאברהם אבינו לתת לנו נחלת עשרת העממים. וכמו שראינו שירת הבאר-לשירה החדשה שנשיר להשם יתברך על גאולתנו.
בס"ד לפרשת חוקת התשפ"ד
מלחמת חורמה
בפרשת חוקת ישנה פרשייה קצרה אשר לימודה רב, וכך מובא:
וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ־עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי׃
וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַיהֹוָה וַיֹּאמַר אִם־נָתֹן תִּתֵּן אֶת־הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת־עָרֵיהֶם׃
וַיִּשְׁמַע יְהֹוָה בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת־הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת־עָרֵיהֶם וַיִּקְרָא שֵׁם־הַמָּקוֹם חׇרְמָה׃
הנה עם ישראל נתקל לאחר 38 שנה של נדודים במדבר בשקט מלחמתי בהתגרות מלחמתית מצד מלך ערד. הפעם האחרונה שעם ישראל נלחם היתה כשעם ישראל נטל יוזמה לאחר חטא המרגלים והחליט למרות שה' העניש אותם להסתובב במדבר 40 שנה, לעלות ולהלחם בכנענים, ה' לא היה איתם והם נגפו לפני הכנענים. היכן הם נגפו? אומר הכתוב "וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא; וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם, עַד-הַחָרְמָה.". חרמה היה מקום הכשלון. הכשלון והחרפה ליוו את עם ישראל כל אותם שנים, והנה התחלף הדור, דור שלא טעם טעם עבדות אבל גם לא טעם טעם נצחונות. והכנענים פתאום מתגרים ולוקחים מישראל שבויים והמקום נקרא חרמה גם כן ואפשר שהוא אותו המקום ממש. מסתבר דאין זה מקרה . מה עכשיו עושים? בפעם האחרונה שלקחנו יוזמה זה לא הסתיים טוב, ה' לא היה איתנו! מצד שני ישראל מבין שאסור לשתוק על התוקפנות הזו.
לפני שנעמיק באופן ההתנהלות של הצד הישראלי, הבה נלמד מעט על הצד השני. כל אותם השנים שעם ישראל הסתובב במדבר - עמי האזור לא העיזו לתקוף את ישראל, זכר הניסים הגדולים שעם ישראל זכה להם נחרתו עמוק בתודעה שלהם, הם גם ראו את הענן החופף על בני ישראל והבינו שעם ישראל מוגן. והנה מותו של אהרן הכהן הביא לעזיבת ענני הכבוד שחפפו על עם ישראל, ונתן תקוה ליושבי הנגב שיש להם הזדמנות לתקוף את ישראל. נוסף לזה הם שמעו שבא ישראל דרך האתרים, ואמרו חז"ל שזו דרך התרים-דרך המרגלים שעלו לתור את הארץ, אם עם ישראל היום באותה הדרך כנראה שהם עכשיו מתכוננים להיכנס לארץ, חייבים לעשות משהו. לכן הם תקפו את ישראל. חז"ל מציינים שהם לקחו בשבי רק שפחה אחת מישראל וחוץ מזה לא הרגו אף אחד. עוד מציינים שמדובר בעמלקים שהתחפשו לכנענים, וזאת עשו כדי שישראל יתפללו בתפילתם על הכנענים וכך הם- העמלקים ינצלו . מכל זה אנו רואים עדיין היה להם פחד להילחם בישראל מלחמה של ממש. עוד משמעות לתחפושת של העמלקים, עמלק כידוע שונא את ישראל שנאה עצמית, הוא לא צריך תירוצים כדי להרוג אותנו, ועמלק כאן התחפש לכנענים, קרי ניסה לתת למלחמה שלו כנגדנו נופך טריטוריאלי, כאילו שהמלחמה הינה על הארץ. האם זה מזכיר לנו משהו על האויבים שלנו כיום?
מהצד הישראלי עם ישראל הבין שאפילו אם לקחו ממנו רק שפחה אחת בשבי,הלא דבר הוא. עם ישראל השכיל להבין באותו הדור שאם אין להם עוון או חטא אין אומות העולם יכולים לפגוע בהם כהוא זה. ואם נלקחה שפחה בשבי, הקב"ה מאותת לנו בזה. נוסף לזה כאמור לעיל שעם ישראל חושש מהפעם הקודמת שהוא נטל יוזמה והפסיד. לכן כאן עם ישראל מתכונן למלחמה, מתפלל לה' שיתן בידיו את "העם הזה", למה הוא כך מתבטא ולא אומר את הכנעני?
חז"ל אומרים שישראל הבחינו שמשהו בזהות האויבים חשוד, ולכן בחרו בלשון סתמית שכל אויב נכנס לתוכה, בזה נוטרלה התחפוסת של העמלקים.
עם ישראל קיבל על עצמו נדר שאם ינצח את האויב הוא יחרים את השלל. למה להחרים, לא חרם?
החרם מנטרל מניעים אישיים,אנחנו לא ניקח שלל מהמלחמה ועל ידי זה מלחמתנו תהיה נקיה לשם שמים. החרם בנוי על התחיבות קולקטיבית, כל הפרטים מחויבים להחלטת הכלל. כך שיש בו גם מהלך מגבש.
החרם בדיעבד מתחבר לעובדה שמדובר היה בעמלקים, שלפי חלק מהדעות אין לנו לקחת שלל מהם, כמו שנאמר במלחמה של מרדכי ואסתר בעמלקים "ובביזה לא שלחו את ידם" וכן במלחמת שאול בעמלקים שאמנם לקח שלל אבל הקב"ה הקפיד עליו על כך. העניין שעמלק שונא ונלחם בישראל לא מאינטרסים-זו שנאה אידיאולוגית,כך שגם בטיפול בו צריך להתעלות מעל לאינטרסים אישיים.
הכתוב מעיד שהקב"ה שמע לתפילתם של ישראל וזיכה אותם בנצחון על מלך ערד. נצחון זה מחק מהזכרון הלאומי את נמיכות הקומה שליוותה את ישראל מאז המלחמה ההיא לפני 38 שנה, ופתח את הפתח למלחמות הבזק המדהימות שנכונו להם תוך תקופה קצרה.
בעל מלחמות.
הקב"ה שמות רבים לו, ואחד מהם 'בעל מלחמות'. קרי הוא מנהל את העולם בכל מיני אופנים ביניהם דרך המלחמות. מה היו הסברות על יושבי הנגב שהחליטו לתקוף את ישראל, זה דבר אחד. מאחורי הדברים האלה ניצב הקב"ה , הוא שלח אותם כדי לחזק את הביטחון העצמי של ישראל, כדי להכין אותנו לבאות.
עם ישראל תיקן במלחמת חרמה שתי טעויות ממלחמת המעפילים. במלחמה ההיא המעפילים חשבו שהם יכולים לנצח גם בלי שה' יהיה איתם, והיא לא צלחה. בנוסף המעפילים חשבו שהם יכולים להיפרד משאר העם ולהלחם לבד, וגם דרך זו לא צלחה. עם ישראל למד שיש להתפלל לפני היציאה לקרב,כי בלי עזרת ה' אי אפשר לנצח, גם למד את חשיבות הערבות ההדדית -כולם יצאו להילחם על לקיחת שבויה אחת.
עם ישראל למד שבנוגע לאויבים מסביב הכלה,איפוק וסובלנות זו חולשה מסוכנת, למלחמה יוצאים אפילו על שבוי אחד, ואפילו אם השבוי הוא רק עבד. אנו מתפללים:
עוֹשֶׂה חֲדָשׁות. בַּעַל מִלְחָמות. זוֹרֵעַ צְדָקוֹת. מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת. בּוֹרֵא רְפוּאוֹת. נוֹרָא תְהִלּוֹת. אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת:
מלחמת חורמה
בפרשת חוקת ישנה פרשייה קצרה אשר לימודה רב, וכך מובא:
וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ־עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי׃
וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַיהֹוָה וַיֹּאמַר אִם־נָתֹן תִּתֵּן אֶת־הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת־עָרֵיהֶם׃
וַיִּשְׁמַע יְהֹוָה בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת־הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת־עָרֵיהֶם וַיִּקְרָא שֵׁם־הַמָּקוֹם חׇרְמָה׃
הנה עם ישראל נתקל לאחר 38 שנה של נדודים במדבר בשקט מלחמתי בהתגרות מלחמתית מצד מלך ערד. הפעם האחרונה שעם ישראל נלחם היתה כשעם ישראל נטל יוזמה לאחר חטא המרגלים והחליט למרות שה' העניש אותם להסתובב במדבר 40 שנה, לעלות ולהלחם בכנענים, ה' לא היה איתם והם נגפו לפני הכנענים. היכן הם נגפו? אומר הכתוב "וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא; וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם, עַד-הַחָרְמָה.". חרמה היה מקום הכשלון. הכשלון והחרפה ליוו את עם ישראל כל אותם שנים, והנה התחלף הדור, דור שלא טעם טעם עבדות אבל גם לא טעם טעם נצחונות. והכנענים פתאום מתגרים ולוקחים מישראל שבויים והמקום נקרא חרמה גם כן ואפשר שהוא אותו המקום ממש. מסתבר דאין זה מקרה . מה עכשיו עושים? בפעם האחרונה שלקחנו יוזמה זה לא הסתיים טוב, ה' לא היה איתנו! מצד שני ישראל מבין שאסור לשתוק על התוקפנות הזו.
לפני שנעמיק באופן ההתנהלות של הצד הישראלי, הבה נלמד מעט על הצד השני. כל אותם השנים שעם ישראל הסתובב במדבר - עמי האזור לא העיזו לתקוף את ישראל, זכר הניסים הגדולים שעם ישראל זכה להם נחרתו עמוק בתודעה שלהם, הם גם ראו את הענן החופף על בני ישראל והבינו שעם ישראל מוגן. והנה מותו של אהרן הכהן הביא לעזיבת ענני הכבוד שחפפו על עם ישראל, ונתן תקוה ליושבי הנגב שיש להם הזדמנות לתקוף את ישראל. נוסף לזה הם שמעו שבא ישראל דרך האתרים, ואמרו חז"ל שזו דרך התרים-דרך המרגלים שעלו לתור את הארץ, אם עם ישראל היום באותה הדרך כנראה שהם עכשיו מתכוננים להיכנס לארץ, חייבים לעשות משהו. לכן הם תקפו את ישראל. חז"ל מציינים שהם לקחו בשבי רק שפחה אחת מישראל וחוץ מזה לא הרגו אף אחד. עוד מציינים שמדובר בעמלקים שהתחפשו לכנענים, וזאת עשו כדי שישראל יתפללו בתפילתם על הכנענים וכך הם- העמלקים ינצלו . מכל זה אנו רואים עדיין היה להם פחד להילחם בישראל מלחמה של ממש. עוד משמעות לתחפושת של העמלקים, עמלק כידוע שונא את ישראל שנאה עצמית, הוא לא צריך תירוצים כדי להרוג אותנו, ועמלק כאן התחפש לכנענים, קרי ניסה לתת למלחמה שלו כנגדנו נופך טריטוריאלי, כאילו שהמלחמה הינה על הארץ. האם זה מזכיר לנו משהו על האויבים שלנו כיום?
מהצד הישראלי עם ישראל הבין שאפילו אם לקחו ממנו רק שפחה אחת בשבי,הלא דבר הוא. עם ישראל השכיל להבין באותו הדור שאם אין להם עוון או חטא אין אומות העולם יכולים לפגוע בהם כהוא זה. ואם נלקחה שפחה בשבי, הקב"ה מאותת לנו בזה. נוסף לזה כאמור לעיל שעם ישראל חושש מהפעם הקודמת שהוא נטל יוזמה והפסיד. לכן כאן עם ישראל מתכונן למלחמה, מתפלל לה' שיתן בידיו את "העם הזה", למה הוא כך מתבטא ולא אומר את הכנעני?
חז"ל אומרים שישראל הבחינו שמשהו בזהות האויבים חשוד, ולכן בחרו בלשון סתמית שכל אויב נכנס לתוכה, בזה נוטרלה התחפוסת של העמלקים.
עם ישראל קיבל על עצמו נדר שאם ינצח את האויב הוא יחרים את השלל. למה להחרים, לא חרם?
החרם מנטרל מניעים אישיים,אנחנו לא ניקח שלל מהמלחמה ועל ידי זה מלחמתנו תהיה נקיה לשם שמים. החרם בנוי על התחיבות קולקטיבית, כל הפרטים מחויבים להחלטת הכלל. כך שיש בו גם מהלך מגבש.
החרם בדיעבד מתחבר לעובדה שמדובר היה בעמלקים, שלפי חלק מהדעות אין לנו לקחת שלל מהם, כמו שנאמר במלחמה של מרדכי ואסתר בעמלקים "ובביזה לא שלחו את ידם" וכן במלחמת שאול בעמלקים שאמנם לקח שלל אבל הקב"ה הקפיד עליו על כך. העניין שעמלק שונא ונלחם בישראל לא מאינטרסים-זו שנאה אידיאולוגית,כך שגם בטיפול בו צריך להתעלות מעל לאינטרסים אישיים.
הכתוב מעיד שהקב"ה שמע לתפילתם של ישראל וזיכה אותם בנצחון על מלך ערד. נצחון זה מחק מהזכרון הלאומי את נמיכות הקומה שליוותה את ישראל מאז המלחמה ההיא לפני 38 שנה, ופתח את הפתח למלחמות הבזק המדהימות שנכונו להם תוך תקופה קצרה.
בעל מלחמות.
הקב"ה שמות רבים לו, ואחד מהם 'בעל מלחמות'. קרי הוא מנהל את העולם בכל מיני אופנים ביניהם דרך המלחמות. מה היו הסברות על יושבי הנגב שהחליטו לתקוף את ישראל, זה דבר אחד. מאחורי הדברים האלה ניצב הקב"ה , הוא שלח אותם כדי לחזק את הביטחון העצמי של ישראל, כדי להכין אותנו לבאות.
עם ישראל תיקן במלחמת חרמה שתי טעויות ממלחמת המעפילים. במלחמה ההיא המעפילים חשבו שהם יכולים לנצח גם בלי שה' יהיה איתם, והיא לא צלחה. בנוסף המעפילים חשבו שהם יכולים להיפרד משאר העם ולהלחם לבד, וגם דרך זו לא צלחה. עם ישראל למד שיש להתפלל לפני היציאה לקרב,כי בלי עזרת ה' אי אפשר לנצח, גם למד את חשיבות הערבות ההדדית -כולם יצאו להילחם על לקיחת שבויה אחת.
עם ישראל למד שבנוגע לאויבים מסביב הכלה,איפוק וסובלנות זו חולשה מסוכנת, למלחמה יוצאים אפילו על שבוי אחד, ואפילו אם השבוי הוא רק עבד. אנו מתפללים:
עוֹשֶׂה חֲדָשׁות. בַּעַל מִלְחָמות. זוֹרֵעַ צְדָקוֹת. מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת. בּוֹרֵא רְפוּאוֹת. נוֹרָא תְהִלּוֹת. אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת:
053-525-3443 |
מייל: serge@hermesh.co.il |
פוגל סרז' |