בס"ד לפרשת וישלח התשפ"א
האבקות יעקב והמלאך
בפרשת וישלח מסופר לנו סיפור מאוד מוזר, יעקב אבינו בדרכו חזרה לארץ ישראל לאחר שנים רבות בבית לבן. הוא מתכונן לפגישה מאוד לא פשוטה עם עשיו אחיו, בינתיים הוא מעביר את משפחתו את היבוק ונשאר לבדו בצד השני, ואז "זוכה" להתמודדות עם מי שמתואר בתחילה כאיש ובהמשך מתגלה כמלאך. חז"ל מציינים שזה המלאך הינו שרו של עשיו, יוצא שהתמודדות זו הינה התמודדות רוחנית עם הכוח הרוחני של עשיו, מאחורי המאבקים הארציים מתרחשים מאבקים כאלה בעולמות רוחניים. לניצחון גשמי מול האויבים צריך לקדום ניצחון רוחני ומוסרי כנגד הכוחות הרוחניים שלהם, כנגד השר שלהם.
וַיִּוָּתֵ?ר יַעֲקֹ?ב לְבַדּ?וֹ וַיֵּאָבֵ?ק אִישׁ? עִמּ?וֹ עַ?ד עֲל?וֹת הַשָּֽׁחַר׃
וַיַּ?רְא כִּ?י לֹ?א יָכֹל? ל?וֹ וַיִּגַּ?ע בְּכַף־יְרֵכ?וֹ וַתֵּ?קַע? כַּף־יֶ?רֶךְ יַעֲקֹ?ב בְּהֵֽאָבְק?וֹ עִמּֽוֹ׃
וַיֹּ?אמֶר שַׁלְּחֵ?נִי כִּ?י עָלָ?ה הַשָּׁ?חַר וַיֹּ?אמֶר? לֹ?א אֲשַֽׁלֵּחֲךָ? כִּ?י אִם־בֵּרַכְתָּֽנִי׃..
וַיִּֽזְרַֽח־ל?וֹ הַשֶּׁ?מֶשׁ כַּאֲשֶׁ?ר עָבַ?ר אֶת־פְּנוּאֵ?ל וְה?וּא צֹלֵ?עַ עַל־יְרֵכֽוֹ׃
עַל־כֵּ?ן לֹֽא־יֹאכְל?וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ?ל אֶת־גִּ?יד הַנָּשֶׁ?ה אֲשֶׁר? עַל־כַּ?ף הַיָּרֵ?ךְ עַ?ד הַיּ?וֹם הַזֶּ?ה כִּ?י נָגַע? בְּכַף־יֶ?רֶךְ יַעֲקֹ?ב בְּגִ?יד הַנָּשֶֽׁה׃
מה משמעות המאבק עד עלות השחר? מה משמעות הפגיעה ששרו של עשיו פגע בירך יעקב? למה כה חשוב ליעקב לקבל ברכה מהמלאך הזה? והשאלה האחרונה מה ענין איסור גיד הנשה הנספח לסיפור?
השחר מבטא את הגאולה, את החזרה לארץ ישראל, אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד יְ-הוָה יַאַסְפֶךָ. לפני עלות השחר כוחות החושך מנסים את מלחמתם האחרונה למנוע את הזריחה. משמים הקב"ה גלגל ליעקב את המאבק הזה כדי להכין אותו למפגש עם עשיו וכדי לסלול לנו גם כן את הדרך לגאולה. המאבק בין יעקב לעשיו התחיל עוד במעי אימם ועד היום טרם הגיע לסיומו. החלום של יעקב ידוע, הוא רוצה לחבר שמים וארץ, לדבוק בה' ולתקן את העולם, לעשיו ולשרו יש תוכניות אחרות, עשיו מגיע למפגש עם יעקב כאח. הוא מציע לנו שותפות בהנהגת העולם, אבל יעקב אבינו יודע שאין אפשרות כזאת, הוא מכיר טוב את אחיו ולכן מעדיף רוטציה, עשיו ימלוך בכיפה עד השחר ואז השלטון יעבור לעם ישראל בהסכמה של עשיו, עם ברכתו. יעקב קיבל את הברכה, אבל לפני כן שרו של עשיו נגע בכך ירכו ותקע כך ירך יעקב.
מה משמעות הפגיעה הזו? הרמב"ן אומר שהיא רומזת לדורו של שמד. מדרש לקח טוב רומז לגזרות שיגזרו עלינו לא לקיים ברית המילה, חתם סופר- רומז לבתי המקדש שעתידים להיחרב, ורומז לניסיונו של עשיו לחבל בשיבת עם ישראל לארצו, כמו שאנו רואים יותר מידי טוב בדורות האחרונים ובימינו אנו.
ולמה יכל המלאך לפגוע בירכו של יעקב, מה היתה נקודת התורפה של יעקב? חזקוני מבאר מפני שיעקב התירא מעשיו, וכך גם מבאר הריב"א. העמק דבר מסביר כי המלאך כבר רצה לעזוב את יעקב ואז יעקב לא הרפה מהמלאך. צרור המור מבאר ששורש החיסרון שלו היה בזה שנשא שתי אחיות, וגם האלשיך מבאר כך. עוד נראה לומר שיעקב אבינו חלם לחבר שמים וארץ, אבל הסולם שלו לא נגע בארץ, רק קרוב. הקושי של כל מי שעסוקים לחבר שמים וארץ נמצא ברגליים. הרגליים ע"פ הקבלה מקבילות לספירות נצח והוד. ישנה רתיעה בזמן הגלות לעשות דברים ברוב פאר והדר. נצח רומז להרמוניה מוזיקאלית והוד ענינו יופי חיצוני, אלא התחומים החזקים אצל עשיו וארצות יפת. כשיבנה בית המקדש בב"א יחזרו הנצח וההוד למקומם הנכון. כנגדם עמדו בבית המקדש שני העמודים יכין ובעז.
גיד הנשה- בפשיטות תפקידו לחבר/לקשור את הרגל לכלל הגוף. באדם יש שס"ה גידים כנגד מצוות לא תעשה וכנגד שס"ה ימות החמה. אומר הארי הקדוש שגיד הנשה הוא כנגד תשעה באב. כמו שיש לנו נקודת תורפה בגוף בגיד, כך גם יש נקודה כזו בשנה. שם יש יותר אחיזה לכוחות החושך לפגוע. חז"ל מציינים שאין לגיד הנשה בכלל שום טעם . אומר הבאר מים חיים שהטעם בא מניצוצות הקדושה שבדבר, ובגיד הנשה אין כמעט בכלל קדושה, אין בו טעם. ונראה שקיום מצות גיד הנשה גם קשה להרגיש בה טעם, ובזה אנו מתחזקים בעבודת ה' תמימה. ונראה שיש כאן סוד נפלא, איסור אכילת גיד הנשה עוזר לנו לגשת בצורה נכונה לנצח ולהוד, ההכרה בשקר החן והבל היופי, מאפשרת לעסוק ביופי, בנגינה ובהוד תוך כדי חיבור לקדושה.
למה כה חשוב ליעקב לקבל משרו של עשיו ברכה? כי אנו טורחים כה רבות במשך כל ההיסטוריה להביא את הגאולה לכל העולם, הברכה מהווה חיבור ושותפות למהלך. יש בברכה סוג של תשובה של הכרה בצדקת דרכנו. יש בה רתימה של כוחות הדין לקדושה ויש בה גם השלמה, הכרה שהצלחתנו הינה הבאת השלום לעולם.
שנזכה לגאולה שלמה בקרוב, בעז מלט.
האבקות יעקב והמלאך
בפרשת וישלח מסופר לנו סיפור מאוד מוזר, יעקב אבינו בדרכו חזרה לארץ ישראל לאחר שנים רבות בבית לבן. הוא מתכונן לפגישה מאוד לא פשוטה עם עשיו אחיו, בינתיים הוא מעביר את משפחתו את היבוק ונשאר לבדו בצד השני, ואז "זוכה" להתמודדות עם מי שמתואר בתחילה כאיש ובהמשך מתגלה כמלאך. חז"ל מציינים שזה המלאך הינו שרו של עשיו, יוצא שהתמודדות זו הינה התמודדות רוחנית עם הכוח הרוחני של עשיו, מאחורי המאבקים הארציים מתרחשים מאבקים כאלה בעולמות רוחניים. לניצחון גשמי מול האויבים צריך לקדום ניצחון רוחני ומוסרי כנגד הכוחות הרוחניים שלהם, כנגד השר שלהם.
וַיִּוָּתֵ?ר יַעֲקֹ?ב לְבַדּ?וֹ וַיֵּאָבֵ?ק אִישׁ? עִמּ?וֹ עַ?ד עֲל?וֹת הַשָּֽׁחַר׃
וַיַּ?רְא כִּ?י לֹ?א יָכֹל? ל?וֹ וַיִּגַּ?ע בְּכַף־יְרֵכ?וֹ וַתֵּ?קַע? כַּף־יֶ?רֶךְ יַעֲקֹ?ב בְּהֵֽאָבְק?וֹ עִמּֽוֹ׃
וַיֹּ?אמֶר שַׁלְּחֵ?נִי כִּ?י עָלָ?ה הַשָּׁ?חַר וַיֹּ?אמֶר? לֹ?א אֲשַֽׁלֵּחֲךָ? כִּ?י אִם־בֵּרַכְתָּֽנִי׃..
וַיִּֽזְרַֽח־ל?וֹ הַשֶּׁ?מֶשׁ כַּאֲשֶׁ?ר עָבַ?ר אֶת־פְּנוּאֵ?ל וְה?וּא צֹלֵ?עַ עַל־יְרֵכֽוֹ׃
עַל־כֵּ?ן לֹֽא־יֹאכְל?וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ?ל אֶת־גִּ?יד הַנָּשֶׁ?ה אֲשֶׁר? עַל־כַּ?ף הַיָּרֵ?ךְ עַ?ד הַיּ?וֹם הַזֶּ?ה כִּ?י נָגַע? בְּכַף־יֶ?רֶךְ יַעֲקֹ?ב בְּגִ?יד הַנָּשֶֽׁה׃
מה משמעות המאבק עד עלות השחר? מה משמעות הפגיעה ששרו של עשיו פגע בירך יעקב? למה כה חשוב ליעקב לקבל ברכה מהמלאך הזה? והשאלה האחרונה מה ענין איסור גיד הנשה הנספח לסיפור?
השחר מבטא את הגאולה, את החזרה לארץ ישראל, אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד יְ-הוָה יַאַסְפֶךָ. לפני עלות השחר כוחות החושך מנסים את מלחמתם האחרונה למנוע את הזריחה. משמים הקב"ה גלגל ליעקב את המאבק הזה כדי להכין אותו למפגש עם עשיו וכדי לסלול לנו גם כן את הדרך לגאולה. המאבק בין יעקב לעשיו התחיל עוד במעי אימם ועד היום טרם הגיע לסיומו. החלום של יעקב ידוע, הוא רוצה לחבר שמים וארץ, לדבוק בה' ולתקן את העולם, לעשיו ולשרו יש תוכניות אחרות, עשיו מגיע למפגש עם יעקב כאח. הוא מציע לנו שותפות בהנהגת העולם, אבל יעקב אבינו יודע שאין אפשרות כזאת, הוא מכיר טוב את אחיו ולכן מעדיף רוטציה, עשיו ימלוך בכיפה עד השחר ואז השלטון יעבור לעם ישראל בהסכמה של עשיו, עם ברכתו. יעקב קיבל את הברכה, אבל לפני כן שרו של עשיו נגע בכך ירכו ותקע כך ירך יעקב.
מה משמעות הפגיעה הזו? הרמב"ן אומר שהיא רומזת לדורו של שמד. מדרש לקח טוב רומז לגזרות שיגזרו עלינו לא לקיים ברית המילה, חתם סופר- רומז לבתי המקדש שעתידים להיחרב, ורומז לניסיונו של עשיו לחבל בשיבת עם ישראל לארצו, כמו שאנו רואים יותר מידי טוב בדורות האחרונים ובימינו אנו.
ולמה יכל המלאך לפגוע בירכו של יעקב, מה היתה נקודת התורפה של יעקב? חזקוני מבאר מפני שיעקב התירא מעשיו, וכך גם מבאר הריב"א. העמק דבר מסביר כי המלאך כבר רצה לעזוב את יעקב ואז יעקב לא הרפה מהמלאך. צרור המור מבאר ששורש החיסרון שלו היה בזה שנשא שתי אחיות, וגם האלשיך מבאר כך. עוד נראה לומר שיעקב אבינו חלם לחבר שמים וארץ, אבל הסולם שלו לא נגע בארץ, רק קרוב. הקושי של כל מי שעסוקים לחבר שמים וארץ נמצא ברגליים. הרגליים ע"פ הקבלה מקבילות לספירות נצח והוד. ישנה רתיעה בזמן הגלות לעשות דברים ברוב פאר והדר. נצח רומז להרמוניה מוזיקאלית והוד ענינו יופי חיצוני, אלא התחומים החזקים אצל עשיו וארצות יפת. כשיבנה בית המקדש בב"א יחזרו הנצח וההוד למקומם הנכון. כנגדם עמדו בבית המקדש שני העמודים יכין ובעז.
גיד הנשה- בפשיטות תפקידו לחבר/לקשור את הרגל לכלל הגוף. באדם יש שס"ה גידים כנגד מצוות לא תעשה וכנגד שס"ה ימות החמה. אומר הארי הקדוש שגיד הנשה הוא כנגד תשעה באב. כמו שיש לנו נקודת תורפה בגוף בגיד, כך גם יש נקודה כזו בשנה. שם יש יותר אחיזה לכוחות החושך לפגוע. חז"ל מציינים שאין לגיד הנשה בכלל שום טעם . אומר הבאר מים חיים שהטעם בא מניצוצות הקדושה שבדבר, ובגיד הנשה אין כמעט בכלל קדושה, אין בו טעם. ונראה שקיום מצות גיד הנשה גם קשה להרגיש בה טעם, ובזה אנו מתחזקים בעבודת ה' תמימה. ונראה שיש כאן סוד נפלא, איסור אכילת גיד הנשה עוזר לנו לגשת בצורה נכונה לנצח ולהוד, ההכרה בשקר החן והבל היופי, מאפשרת לעסוק ביופי, בנגינה ובהוד תוך כדי חיבור לקדושה.
למה כה חשוב ליעקב לקבל משרו של עשיו ברכה? כי אנו טורחים כה רבות במשך כל ההיסטוריה להביא את הגאולה לכל העולם, הברכה מהווה חיבור ושותפות למהלך. יש בברכה סוג של תשובה של הכרה בצדקת דרכנו. יש בה רתימה של כוחות הדין לקדושה ויש בה גם השלמה, הכרה שהצלחתנו הינה הבאת השלום לעולם.
שנזכה לגאולה שלמה בקרוב, בעז מלט.
בס"ד לפרשת וישלח התשפ"ב
למה יעקב אבינו עובר באמצע הלילה את היבוק? לאיזה כיוון הוא עבר,קדימה לכיוון עשו או אחורה? אם עבר
לכיוון עשו הרי הוא דוקא מתקרב לסכנה, ואם עבר לאחור למה בכלל שלח מלאכים לעשו כדי לפגוש אותו?
וַיָּ ׇ קם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת־שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת־שְׁתֵּי שִׁפְחתָֹיו וְאֶת־אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲברֹ אֵת מַעֲבַר יַבּקֹ׃ וַיִּקָּחֵם
וַיַּעֲבִרֵם אֶת־הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת־אֲשֶׁר־לוֹ׃
בראשית לב,כג-כד
לדעת בעל ה'חיבה יתירה' יעקב חשש שעשו שמע מהשליחים את מקומו ועלול בפתע להתקיף אותו
בלילה,לכן שינה מקומו וכך כותב: ויקם בלילה הוא. עלה במחשבתו שאם פגש עשו את עבדיו ושמע מהם
היכן לן יעקב שמא יתקוף אותו בלילה או עם שחר, ולכן קם ויעבר את אשר לו. ויקח את שתי נשיו, הציל אותן
קודם לילדיו.
אמנם אין הסבר זה מסביר דוקא את מעבר היבוק אלא את עצם שינוי מקום המחנה. הרשב"ם כותב :ויקם
בלילה הוא - נתכוון לברוח דרך אחרת לפיכך עבר הנחל בלילה. וכמוהו גם החזקוני מפרש. אבל קשה מדוע
יחשוב לברוח מעשיו אם את עצם הפגישה עם עשיו הוא יזם ותכנן,וגם אחרי שעבר היבוק,הוא לא התנהג
כבורח אלא נערך לפגישה .
כדי להבין את סיבת מעבר היבוק באמצע הלילה,נראה שצריך להבין קודם למה רצה בכלל יעקב אבינו
להיפגש עם עשו בדרכו לארץ ישראל.
אומר השפת אמת: וישלח יעקב מלאכים לפניו כו'. ומקשים למה הקדים לשלוח לפניו לעורר השנאה. אבל
התירוץ הוא כי רצה להמשיכו לחו"ל וכשיבוא לארץ ישראל יהי' בכל השלימות כמ"ש ויבוא יעקב שלם כו'. וגם
זה אמת כי בודאי יעקב אע"ה בעצמו לא נתירא מפניו וכשהי' נכנס לא"י ועלה במדריגה עליונה לא הי' לעשו
שום שליטה עליו.
פרשת וישלח שנת תרל"ט
צריך להתבונן ולהבין את דברי קודשו כי לכאורה אם בארץ ישראל אין לעשו שום שליטה על יעקב,היה מוטב
להיכנס בשקט לארץ ולקבוע עובדות בשטח. בקשר לזה ברצוני להזכיר סיפור די מפורסם על מרן החפץ חיים
ראש הגולה בשנים שלפני השואה: נכדו של החפץ חיים סיפר, שאלה היו דבריו האחרונים ביום הסתלקותו.
הנכד סיפר זאת בתור עד ראיה. החפץ חיים נסתלק ביום כ"ד אלול שנת תרצ"ג. יום אחד לפני הפטירה שתק
הצדיק החולה מרוב חולשתו ולא הוציא הגה מפיו. לפתע נתעורר מתרדמתו ושאל את המקורבים: "מה
נשמע"? חתנו רבי משה לונדינסקי, ראש ישיבת ראדין, שישב ליד מיטת החולה, השיב כי עם ישראל זקוק
לרחמים, משום שהצורר ]הכוונה הייתה להיטלר ימ"ש, שאותה שנה עלה לגדולה בגרמניה את השלטון[ מאיים
בגלוי להרע ליהודים. ואז נתעורר החפץ חיים והכריז את הפסוק הזה ותו לא: "ובהר ציון תהיה פליטה והיה
קודש", בפשיטות החפץ חיים רצה לומר שהצורר הנאצי לא יצליח לפגוע ביהודי ארץ ישראל.
אוסיף עוד שאלה לטובת ברור הנושא, למה יעקב אבינו היה ירא מעשיו הלא ה' הבטיחו שישמור עליו? נאמרו
בזה תשובות רבות אבל ברצוני להביא הסבר אחד המובא בתלמוד: רבי יעקב בר אידי רמי כתיב )בראשית
כח, טו( הנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, וכתיב )בראשית לב, ח( ויירא יעקב מאד וייצר לו, שהיה
מתיירא שמא יגרום החטא, כדתניא )שמות טו, טז( עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו קנית זו
ביאה שניה, אמור מעתה ראויים היו ישראל לעשות להם נס בביאה שניה כביאה ראשונה אלא שגרם החטא.
סנהדרין צח,ע"ב
אומר בשפה פשוטה, יעקב אבינו התמהמה בגלות לבן שנים רבות, וחשש שבגלל ההתעכבות שלו הוא איבד
את ההגנה הא-לוהית.
לפי הסבר זה מוטב ליעקב אבינו להתמודד עם עשיו לאחר שיכנס לארץ ישראל, כשאז כבר לא תקטרג עליו
מידת הדין,הבאה מכוח העיכוב בגלות.
יוצא שיש כאן שני צדדים,מחד חשוב לו ליעקב אבינו לעשות את הברור עם עשו לפני שנכנס לארץ ישראל, כדי
להגיע לשכם שלם, וכדי לזכות את אומות העולם להיות אף הם שותפים לתחיית האומה. מאידך בארץ ישראל
יעקב כבר הרבה יותר בטוח מעשיו, לכן עדיף להכנס לארץ לפני ההתמודדות עם עשיו.
מיקומו של היבוק:
היבוק מתואר בתורה כגבול בין עמון לבין סיחון. את עמון עם ישראל צווה בכניסתו לארץ לא לכבוש ואילו את
סיחון כן לכבוש.סיחון הוא משבעת העממים ומשה רבנו אכן כבש את ארצו לפני מותו. יוצא מכך שיעקב אבינו
כשעבר את היבוק בזה הוא נכנס לשטח ארץ ישראל,אמנם עוד לא לעבר הירדן המערבי אבל כבר סרה ממנו
חרפת הגלות, וכנראה שלכך הוא התעורר לעבור את היבוק בלילה לפני שיפגש עם עשיו. כך כשהוא כבר
בתוך הארץ המובטחת הוא האמין שיוכל להתמודד ביתר הצלחה עם עשיו.
מעשה אבות סימן לבנים, גם בדור האחרון בני עשיו ניסו למנוע את שובם של היהודים לארץ ישראל, ועדיין
הם מנסים לפגוע בהאחזותנו בארץ,מנסים לבנות בה מדינה זרה ועוד מזימות אבל השם יבוא איתם חשבון,
גם הפטרת השבת עוסקת בהתמודדות של עם ישראל מול בית עשו במהלך הגאולה :
וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה וְהָיָה קדֶֹשׁ וְיָרְשׁוּ בֵּית יַעֲקבֹ אֵת מוֹרָשֵׁיהֶם׃ וְהָיָה בֵית־יַעֲקבֹ אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית
עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא־יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי יְ-הוָֹה דִּבֵּר׃ וְיָרְשׁוּ הַנֶּגֶב אֶת־הַר עֵשָׂו וְהַשְּׁפֵלָה
אֶת־פְּלִשְׁתִּים וְיָרְשׁוּ אֶת־שְׂדֵה אֶפְרַיִם וְאֵת שְׂדֵה שׁמְֹרוֹן וּבִנְיָמִן אֶת־הַגִּלְעָד׃ וְגָלֻת הַחֵל־הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל
אֲשֶׁר־כְּנַעֲנִים עַד־צָרְפַת וְגָלֻת יְרוּשָׁלַ͏ִם אֲשֶׁר בִּסְפָרַד יִרְשׁוּ אֵת עָרֵי הַנֶּגֶב׃ וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפּטֹ אֶת־הַר
עֵשָׂו וְהָיְתָה לַי-הוָֹה הַמְּלוּכָה׃
עובדיה א,יז-כא
למה יעקב אבינו עובר באמצע הלילה את היבוק? לאיזה כיוון הוא עבר,קדימה לכיוון עשו או אחורה? אם עבר
לכיוון עשו הרי הוא דוקא מתקרב לסכנה, ואם עבר לאחור למה בכלל שלח מלאכים לעשו כדי לפגוש אותו?
וַיָּ ׇ קם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת־שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת־שְׁתֵּי שִׁפְחתָֹיו וְאֶת־אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲברֹ אֵת מַעֲבַר יַבּקֹ׃ וַיִּקָּחֵם
וַיַּעֲבִרֵם אֶת־הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת־אֲשֶׁר־לוֹ׃
בראשית לב,כג-כד
לדעת בעל ה'חיבה יתירה' יעקב חשש שעשו שמע מהשליחים את מקומו ועלול בפתע להתקיף אותו
בלילה,לכן שינה מקומו וכך כותב: ויקם בלילה הוא. עלה במחשבתו שאם פגש עשו את עבדיו ושמע מהם
היכן לן יעקב שמא יתקוף אותו בלילה או עם שחר, ולכן קם ויעבר את אשר לו. ויקח את שתי נשיו, הציל אותן
קודם לילדיו.
אמנם אין הסבר זה מסביר דוקא את מעבר היבוק אלא את עצם שינוי מקום המחנה. הרשב"ם כותב :ויקם
בלילה הוא - נתכוון לברוח דרך אחרת לפיכך עבר הנחל בלילה. וכמוהו גם החזקוני מפרש. אבל קשה מדוע
יחשוב לברוח מעשיו אם את עצם הפגישה עם עשיו הוא יזם ותכנן,וגם אחרי שעבר היבוק,הוא לא התנהג
כבורח אלא נערך לפגישה .
כדי להבין את סיבת מעבר היבוק באמצע הלילה,נראה שצריך להבין קודם למה רצה בכלל יעקב אבינו
להיפגש עם עשו בדרכו לארץ ישראל.
אומר השפת אמת: וישלח יעקב מלאכים לפניו כו'. ומקשים למה הקדים לשלוח לפניו לעורר השנאה. אבל
התירוץ הוא כי רצה להמשיכו לחו"ל וכשיבוא לארץ ישראל יהי' בכל השלימות כמ"ש ויבוא יעקב שלם כו'. וגם
זה אמת כי בודאי יעקב אע"ה בעצמו לא נתירא מפניו וכשהי' נכנס לא"י ועלה במדריגה עליונה לא הי' לעשו
שום שליטה עליו.
פרשת וישלח שנת תרל"ט
צריך להתבונן ולהבין את דברי קודשו כי לכאורה אם בארץ ישראל אין לעשו שום שליטה על יעקב,היה מוטב
להיכנס בשקט לארץ ולקבוע עובדות בשטח. בקשר לזה ברצוני להזכיר סיפור די מפורסם על מרן החפץ חיים
ראש הגולה בשנים שלפני השואה: נכדו של החפץ חיים סיפר, שאלה היו דבריו האחרונים ביום הסתלקותו.
הנכד סיפר זאת בתור עד ראיה. החפץ חיים נסתלק ביום כ"ד אלול שנת תרצ"ג. יום אחד לפני הפטירה שתק
הצדיק החולה מרוב חולשתו ולא הוציא הגה מפיו. לפתע נתעורר מתרדמתו ושאל את המקורבים: "מה
נשמע"? חתנו רבי משה לונדינסקי, ראש ישיבת ראדין, שישב ליד מיטת החולה, השיב כי עם ישראל זקוק
לרחמים, משום שהצורר ]הכוונה הייתה להיטלר ימ"ש, שאותה שנה עלה לגדולה בגרמניה את השלטון[ מאיים
בגלוי להרע ליהודים. ואז נתעורר החפץ חיים והכריז את הפסוק הזה ותו לא: "ובהר ציון תהיה פליטה והיה
קודש", בפשיטות החפץ חיים רצה לומר שהצורר הנאצי לא יצליח לפגוע ביהודי ארץ ישראל.
אוסיף עוד שאלה לטובת ברור הנושא, למה יעקב אבינו היה ירא מעשיו הלא ה' הבטיחו שישמור עליו? נאמרו
בזה תשובות רבות אבל ברצוני להביא הסבר אחד המובא בתלמוד: רבי יעקב בר אידי רמי כתיב )בראשית
כח, טו( הנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, וכתיב )בראשית לב, ח( ויירא יעקב מאד וייצר לו, שהיה
מתיירא שמא יגרום החטא, כדתניא )שמות טו, טז( עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו קנית זו
ביאה שניה, אמור מעתה ראויים היו ישראל לעשות להם נס בביאה שניה כביאה ראשונה אלא שגרם החטא.
סנהדרין צח,ע"ב
אומר בשפה פשוטה, יעקב אבינו התמהמה בגלות לבן שנים רבות, וחשש שבגלל ההתעכבות שלו הוא איבד
את ההגנה הא-לוהית.
לפי הסבר זה מוטב ליעקב אבינו להתמודד עם עשיו לאחר שיכנס לארץ ישראל, כשאז כבר לא תקטרג עליו
מידת הדין,הבאה מכוח העיכוב בגלות.
יוצא שיש כאן שני צדדים,מחד חשוב לו ליעקב אבינו לעשות את הברור עם עשו לפני שנכנס לארץ ישראל, כדי
להגיע לשכם שלם, וכדי לזכות את אומות העולם להיות אף הם שותפים לתחיית האומה. מאידך בארץ ישראל
יעקב כבר הרבה יותר בטוח מעשיו, לכן עדיף להכנס לארץ לפני ההתמודדות עם עשיו.
מיקומו של היבוק:
היבוק מתואר בתורה כגבול בין עמון לבין סיחון. את עמון עם ישראל צווה בכניסתו לארץ לא לכבוש ואילו את
סיחון כן לכבוש.סיחון הוא משבעת העממים ומשה רבנו אכן כבש את ארצו לפני מותו. יוצא מכך שיעקב אבינו
כשעבר את היבוק בזה הוא נכנס לשטח ארץ ישראל,אמנם עוד לא לעבר הירדן המערבי אבל כבר סרה ממנו
חרפת הגלות, וכנראה שלכך הוא התעורר לעבור את היבוק בלילה לפני שיפגש עם עשיו. כך כשהוא כבר
בתוך הארץ המובטחת הוא האמין שיוכל להתמודד ביתר הצלחה עם עשיו.
מעשה אבות סימן לבנים, גם בדור האחרון בני עשיו ניסו למנוע את שובם של היהודים לארץ ישראל, ועדיין
הם מנסים לפגוע בהאחזותנו בארץ,מנסים לבנות בה מדינה זרה ועוד מזימות אבל השם יבוא איתם חשבון,
גם הפטרת השבת עוסקת בהתמודדות של עם ישראל מול בית עשו במהלך הגאולה :
וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה וְהָיָה קדֶֹשׁ וְיָרְשׁוּ בֵּית יַעֲקבֹ אֵת מוֹרָשֵׁיהֶם׃ וְהָיָה בֵית־יַעֲקבֹ אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית
עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא־יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי יְ-הוָֹה דִּבֵּר׃ וְיָרְשׁוּ הַנֶּגֶב אֶת־הַר עֵשָׂו וְהַשְּׁפֵלָה
אֶת־פְּלִשְׁתִּים וְיָרְשׁוּ אֶת־שְׂדֵה אֶפְרַיִם וְאֵת שְׂדֵה שׁמְֹרוֹן וּבִנְיָמִן אֶת־הַגִּלְעָד׃ וְגָלֻת הַחֵל־הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל
אֲשֶׁר־כְּנַעֲנִים עַד־צָרְפַת וְגָלֻת יְרוּשָׁלַ͏ִם אֲשֶׁר בִּסְפָרַד יִרְשׁוּ אֵת עָרֵי הַנֶּגֶב׃ וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפּטֹ אֶת־הַר
עֵשָׂו וְהָיְתָה לַי-הוָֹה הַמְּלוּכָה׃
עובדיה א,יז-כא
בס"ד לפרשת וישלח התשפ"ג
מה פשר המתנות שיעקב שולח לעשו?
יעקב אבינו עבד קשה על הכסף שלו. בפרשה הקודמת אנו קוראים על התחבולות שעושה יעקב אבינו כדי לקבל את שכרו מלבן, כמה קשה הוא עבד כדי לקבל את המגיע לו, ועכשיו ככה ביעף יעקב שולח מנחה לעשו של מאות בעלי חיים, בסך הכל 580 ראש, למה? מפני מה יעקב נותן לו ככה את מה שכל כך עבד עליו?
גם על פי הסוד ישנה כאן פרשה רגישה מאוד, מדוע יעקב שהוא סמל האמת והקדושה מפרנס את עשיו סמל השקר השנאה והטומאה?
זה ממש מזכיר את הסיפור הקשה של נתינת שעיר לעזאזל בעיצומו של היום הקדוש ביותר בשנה, ואכן כמה מהפרשנים רואים במתנות אלו רמז לאותו שעיר לעזאזל, ואף מחשבי חישובים העלו ש 580=שעיר. וכך כותב השל"ה: ויקח מן הבא בידו, והם העבירות שנתלכלכנו בהם כל השנה שהשעיר נושא אותם מנחה לעשו אחינו כמו שיתבאר,(עשרת הדברות, מסכת יומא, תורה אור י״ז) מה קורה כאן?
הבאר מיים חיים מבאר שיעקב אבינו לאחר שליקט את ניצוצות הקדושה שהיו בבית לבן, על ידי הבהמות שצבר שם, היה צריך אחר כך לברור אותם ברור דק ולהפריד את מה ששייך לקליפה ואותם הוא שלח לעשו.
יעקב אבינו על פתחה של ארץ ישראל, מברר את רכושו ומנקה אותו לבל יכניס לארץ הקדושה את מה שלא ראוי.הכתוב אומר "הבא בידו" ללמד שיעקב אבינו השאיר להשגחה העליונה לבור מה הולך לעשו ומה נשאר בקודש, בדומה לגורל שהיו מטילים בין השעירים איזה ילך לעזאזל ואיזה למקדש.
אם כן הבנו את הרציונל בהוצאה מרשותו של יעקב אבל מדוע לתת זאת דווקא לעשו לעזאזל ןלרוע?
במדרש רבה מובא כך: חַד עַם דְּאַרְעָא אֲמַר לֵהּ לְרַבִּי הוֹשַׁעְיָא: כָּל אוֹתָם דּוֹרוֹנוֹת שֶׁנָּתַן אָבִינוּ יַעֲקֹב לְעֵשָׂו עֲתִידִין אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהַחֲזִירָן לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ לֶעָתִיד לָבוֹא. מַה טַּעַם? "מַלְכֵי תַרְשִׁישׁ וְאִיִּים מִנְחָה יָשִׁיבוּ" (תהלים עב, י). 'יָבִיאוּ' אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא 'יָשִׁיבוּ'.(בְרֵאשִׁית רַבָּה פרשה עח סימן יו) ע"פ המדרש אנו מבינים כך שבעצם יעקב אבינו עשה כאן תוכנית חיסכון או קרן פנסיה כאשר תאריך הפירעון מתוכנן לימות המשיח. ונראה שעומק הדברים מכוון למה שאמרו חז"ל שיעקב אבינו ויתר לעת עתה על הברכות של יצחק אביו והעדיף לשמור אותם לעתיד לבוא.
כמו בסיפור הכללי של עם ישראל בהתמודדות מול עשיו, יש גם עבודת ה' פרטית באותו אופן אשר באמת היא העבודת ה' של יום הכיפורים, יום שליחת השעיר, עבודה זו היא עבודת התשובה, ואכן בעבודת התשובה גם אנו פועלים בשלוש חזיתות: תשובה,תפילה וצדקה בדומה ליעקב אבינו שפעל בשלוש חזיתות: תפילה,דורון ומלחמה. התפילה מקבילה לתפילה. התשובה מקבילה למלחמה, זו המלחמה הפנימית כנגד יצר הרע. והצדקה מקבילה לדורון. אלא שצריך להבין מדוע הצדקה באמת מהווה חלק מהותי מהתשובה? זו בודאי מצוה יקרה וחשובה, אבל הלא ישנם עוד מצוות יקרות וחשובות? ומה הקשר בין צדקה לתשובה?
נראה שנתינת הצדקה הינה חלק מהותי מהתשובה, באשר היא משנה את העמדה שלנו ביחס לחיים ולעולם,העמדה של החוטא הינה עמדה של מקבל, והעמדה שבונה הצדקה בנפשנו הינה של נותן,משפיע,צינור לשפע הא-לוהי.
עכשיו אנו גם מבינים איזו צדקה יש במנחה של יעקב אבינו לעשו, הצדקה היא עצם העמדת יעקב בעמדת ההשפעה מול עשיו, ולכן יעקב אבינו לאחר שנתן לעשו את המתנות אומר יש לי כל, לעומת עשו שעם כל המתנות שקיבל, הוא בעמדה של יש לי רב, שמבטאת רצון לקבל עוד.
יעקב אבינו נותן צדקה לעשו, או מעשר עני.
הוא משפיע שפע גשמי לעשיו ובזה הוא עובר לעמדה של משפיע, ומתחבר לחלום של אברהם אבינו שחפץ לתקן את העולם כולו.
במקביל אצל עשו זה יוצר רמה מסוימת של הכנעה ושל תלות, ואז זה עוזר ליעקב לעבור בשלום את המפגש עמו.
כך שלמרות שעשו חזר אחר כך לסורו, אבל מעשה אבות סימן לבנים וגם אנו כאשר אנו חוזרים לארץ בשובנו לציון אף אנו משנים את העמדה שלנו מול העולם, מליקוט הניצוצות שעסקנו בו בגלות לעמדה של השפעה על העולם, רק שהפעם ההשפעה על העולם לא תיפסק והעולם יחזיר למלך המשיח את כל הדורונות אלפי מונים.
וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַי-הוָה הַמְּלוּכָה.(עובדיה א,כא)
מה פשר המתנות שיעקב שולח לעשו?
יעקב אבינו עבד קשה על הכסף שלו. בפרשה הקודמת אנו קוראים על התחבולות שעושה יעקב אבינו כדי לקבל את שכרו מלבן, כמה קשה הוא עבד כדי לקבל את המגיע לו, ועכשיו ככה ביעף יעקב שולח מנחה לעשו של מאות בעלי חיים, בסך הכל 580 ראש, למה? מפני מה יעקב נותן לו ככה את מה שכל כך עבד עליו?
גם על פי הסוד ישנה כאן פרשה רגישה מאוד, מדוע יעקב שהוא סמל האמת והקדושה מפרנס את עשיו סמל השקר השנאה והטומאה?
זה ממש מזכיר את הסיפור הקשה של נתינת שעיר לעזאזל בעיצומו של היום הקדוש ביותר בשנה, ואכן כמה מהפרשנים רואים במתנות אלו רמז לאותו שעיר לעזאזל, ואף מחשבי חישובים העלו ש 580=שעיר. וכך כותב השל"ה: ויקח מן הבא בידו, והם העבירות שנתלכלכנו בהם כל השנה שהשעיר נושא אותם מנחה לעשו אחינו כמו שיתבאר,(עשרת הדברות, מסכת יומא, תורה אור י״ז) מה קורה כאן?
הבאר מיים חיים מבאר שיעקב אבינו לאחר שליקט את ניצוצות הקדושה שהיו בבית לבן, על ידי הבהמות שצבר שם, היה צריך אחר כך לברור אותם ברור דק ולהפריד את מה ששייך לקליפה ואותם הוא שלח לעשו.
יעקב אבינו על פתחה של ארץ ישראל, מברר את רכושו ומנקה אותו לבל יכניס לארץ הקדושה את מה שלא ראוי.הכתוב אומר "הבא בידו" ללמד שיעקב אבינו השאיר להשגחה העליונה לבור מה הולך לעשו ומה נשאר בקודש, בדומה לגורל שהיו מטילים בין השעירים איזה ילך לעזאזל ואיזה למקדש.
אם כן הבנו את הרציונל בהוצאה מרשותו של יעקב אבל מדוע לתת זאת דווקא לעשו לעזאזל ןלרוע?
במדרש רבה מובא כך: חַד עַם דְּאַרְעָא אֲמַר לֵהּ לְרַבִּי הוֹשַׁעְיָא: כָּל אוֹתָם דּוֹרוֹנוֹת שֶׁנָּתַן אָבִינוּ יַעֲקֹב לְעֵשָׂו עֲתִידִין אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהַחֲזִירָן לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ לֶעָתִיד לָבוֹא. מַה טַּעַם? "מַלְכֵי תַרְשִׁישׁ וְאִיִּים מִנְחָה יָשִׁיבוּ" (תהלים עב, י). 'יָבִיאוּ' אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא 'יָשִׁיבוּ'.(בְרֵאשִׁית רַבָּה פרשה עח סימן יו) ע"פ המדרש אנו מבינים כך שבעצם יעקב אבינו עשה כאן תוכנית חיסכון או קרן פנסיה כאשר תאריך הפירעון מתוכנן לימות המשיח. ונראה שעומק הדברים מכוון למה שאמרו חז"ל שיעקב אבינו ויתר לעת עתה על הברכות של יצחק אביו והעדיף לשמור אותם לעתיד לבוא.
כמו בסיפור הכללי של עם ישראל בהתמודדות מול עשיו, יש גם עבודת ה' פרטית באותו אופן אשר באמת היא העבודת ה' של יום הכיפורים, יום שליחת השעיר, עבודה זו היא עבודת התשובה, ואכן בעבודת התשובה גם אנו פועלים בשלוש חזיתות: תשובה,תפילה וצדקה בדומה ליעקב אבינו שפעל בשלוש חזיתות: תפילה,דורון ומלחמה. התפילה מקבילה לתפילה. התשובה מקבילה למלחמה, זו המלחמה הפנימית כנגד יצר הרע. והצדקה מקבילה לדורון. אלא שצריך להבין מדוע הצדקה באמת מהווה חלק מהותי מהתשובה? זו בודאי מצוה יקרה וחשובה, אבל הלא ישנם עוד מצוות יקרות וחשובות? ומה הקשר בין צדקה לתשובה?
נראה שנתינת הצדקה הינה חלק מהותי מהתשובה, באשר היא משנה את העמדה שלנו ביחס לחיים ולעולם,העמדה של החוטא הינה עמדה של מקבל, והעמדה שבונה הצדקה בנפשנו הינה של נותן,משפיע,צינור לשפע הא-לוהי.
עכשיו אנו גם מבינים איזו צדקה יש במנחה של יעקב אבינו לעשו, הצדקה היא עצם העמדת יעקב בעמדת ההשפעה מול עשיו, ולכן יעקב אבינו לאחר שנתן לעשו את המתנות אומר יש לי כל, לעומת עשו שעם כל המתנות שקיבל, הוא בעמדה של יש לי רב, שמבטאת רצון לקבל עוד.
יעקב אבינו נותן צדקה לעשו, או מעשר עני.
הוא משפיע שפע גשמי לעשיו ובזה הוא עובר לעמדה של משפיע, ומתחבר לחלום של אברהם אבינו שחפץ לתקן את העולם כולו.
במקביל אצל עשו זה יוצר רמה מסוימת של הכנעה ושל תלות, ואז זה עוזר ליעקב לעבור בשלום את המפגש עמו.
כך שלמרות שעשו חזר אחר כך לסורו, אבל מעשה אבות סימן לבנים וגם אנו כאשר אנו חוזרים לארץ בשובנו לציון אף אנו משנים את העמדה שלנו מול העולם, מליקוט הניצוצות שעסקנו בו בגלות לעמדה של השפעה על העולם, רק שהפעם ההשפעה על העולם לא תיפסק והעולם יחזיר למלך המשיח את כל הדורונות אלפי מונים.
וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַי-הוָה הַמְּלוּכָה.(עובדיה א,כא)
בס"ד לפרשת וישלח התשפ"ד
יעקב אבינו בחיר האבות חוזר הביתה ושב לארץ החלומות. מעשה אבות סימן לבנים, גם בני יעקב אחרי שנות הנדודים בגלות חוזרים הביתה לארץ היהודים. גם הסמל של הביאה השלישית לארץ שהיא בית המקדש השלישי, מכונה בחזון הנביאים בית אלוהי יעקב, יש קשר בין יעקב אבינו לבין הסיפור של הבית השלישי. חזרת יעקב לארץ מבטאת אצל ילדיו את סוף הגלות. וכמו יעקב הנאבק במלאכו של עשיו אנו ילדיו מתמודדים עם צאצאיו של עשיו המנסים לפגוע בנו.
למרות המכה שהוא חוטף,המאבק מסתיים בניצחון של יעקב, המלאך מנסה לסגת "וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר" יעקב מוכן רק בתנאי אחד "וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם־בֵּרַכְתָּנִי"
הגמרא מביאה: ויאמר שלחני כי עלה השחר, אמר לו גנב אתה או קוביוסטוס אתה, שמתיירא מן השחר? אמר לו מלאך אני ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו.(מסכת חולין צ"א)
זה נראה לא הגיוני, איך יכול להיות שבדיוק עכשיו הגיע הזמן של המלאך של עשיו לומר שירה, ולמה זה אמור להזיז ליעקב בכלל?
לדעת הסנגור רבי לוי יצחק מברדיצב יש קשר בין מעשיהם של הנציגים האנושיים לבין המלאך שאחראי על החיות שלהם, וכשעשו עשה כאן חסד עם יעקב בפעם הראשונה בחייו, זכה השר שלו שבשמים לומר שירה. אל תחשבו שמדובר במי יודע מה איזה חסד עשו עשה, בסך הכל עשו הסכים לקבל את הדורון שיעקב שלח לו, וכתוצאה מכך כבר התקרבה דעתו ורצונו היה לבוא לפגישת שלום עם יעקב.
לדעת הבן איש חי יש הסבר אחר לגמרי למה המלאך פתאום רוצה לומר שירה, וכך כותב: כונתו הוא כי עתה נפל בסכנה שנתגשם וירד למטה וגבר עליו יעקב אבינו ע"ה להזיקו ולאבדו ועל כן בדין הוא כאשר ינצל מידו צריך לעלות לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא על הנס הזה כדין חולה ואסור שצריכים לברך ברכת הגומל כשיצאו מן הצרה ואמר שהוא מיום שנברא לא נפל בצרה כזאת שצריך לומר שירה בהצלתו על כן עזבני כדי לומר שירה על הצלתי (בן יהוידע חולין צא) לפירושו השירה המדוברת כאן הינה בכלל ברכת הגומל על הצלתו מיעקב אבינו.
הכלי יקר סובר שאותה שירה חד פעמית שיש למלאך הרי היא שירת הסיום של תפקידו, ומכיוון שהגיע השחר אזי בעצם תם הזמן שניתן לאותו מלאך לנסות להזיק ליעקב. משמע שאמירת השירה שהוא עולה לומר באה בעקבות סיום שליחותו. מה היתה שליחותו? עונה הכלי יקר לנסות להביא את יעקב לכפירה בה'. נמצא שהשירה המדוברת הינה שיר הלל לישראל.
לפרושו היקר, השחר מבטא את בהירות האמונה במלכות ה' יתברך, בעלות השחר בעצם הסתיימה משימתו של המלאך והוא צריך לחזור למקור.
בדומה לזה גם המלבי"ם כותב: שלא נתן לו רשות לנסותו וללחום אתו רק עד עלות השחר וסוף הלילה, ואז ביקש מיעקב שישלחו לדרכו, ויעקב שאל ממנו שיברך אותו, היינו שיסכים על ברכת יעקב שעשו יהיה לו עבד,
המלבי"ם רואה בזה שני רמזים: אחד רמז לאדם הפרטי, שכל ימי חייו בעולם הזה היצר הרע מנסה להסיתו ולהפילו, וכשמגיע השחר " בעת שישוב האדם אל עולם האורה והרוח תשוב אל אלהים אשר נתנה, שאז חדלה המלחמה, כי אז תפרד נפשו מגופו, ואז יקח ברכה גם מן החומר אשר עמד לשטן לו כל ימי חייו, שע"י שהיתה נפשו מורכבת בחומר ונצחה אותו גדלה מעלתה על הנפשות השוכנות בסתר עליון אשר עדן לא היו מלובשות בחומר ובגוף, שהם היו רק אלהיים, אבל אתה שרית עם אלהים ועם אנשים, שהיית מורכב מכח אלהי ואנושי ותוכל."
שנים, רמז ליעקב הכללי-עם ישראל "וזה יהיה באחרית הימים, אבל אז יאיר השחר ויכלה הלילה כי אז יבא עת הגאולה והאורה ואז יבקש שרו של עשו שישלחהו כי עלה השחר, כי אז רוח הטומאה יעבור מן הארץ וכלם ישובו אל האמונה האמיתית, אבל יעקב רצה להשיג הברכה שיהיה לו מן הגאולה הזאת, כי אחר שאז יבטל היצה"ר לא יהיה להם עוד ברכה ועבודה, והשיב לו כי אז אין צריך אתה לזאת, כי אז יהיה כח ישראל גדול מכח מלאכי השרת שהם לא נצחו בבחירתם והיו מוכרחים במעשיהם, ואתה נצחת בבחירתך, ועל זה אמר כי שרית עם אלהים ועם אנשים, שהגם שהיית עם אנשים נצחת בכח אלהים וזה ברכתך:"
אחרי המאבק עם המלאך הכתוב אומר "ויזרח לו השמש", שואל המדרש רבה וּלְמִי לֹא זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ?! הלא השמש זורחת לכולם? וכך מובא :
וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ וגו' (בראשית לב, לב), אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה וּלְמִי לֹא זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ, אֶלָּא לוֹ לִרְפוּאָתוֹ, אֲבָל לַאֲחֵרִים אוֹרָה. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא אָמַר, כָּךְ הָיְתָה הַשֶּׁמֶשׁ מַרְפֵּא בְּאָבִינוּ יַעֲקֹב וּמְלַהֶטֶת בְּעֵשָׂו וּבְאַלּוּפָיו. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתְּ סִימָן לְבָנֶיךָ, מַה אַתְּ הַשֶּׁמֶשׁ מַרְפֵּא בְךָ וּמְלַהֶטֶת בְּעֵשָׂו וּבְאַלּוּפָיו, כָּךְ בָּנֶיךָ תְּהֵא הַשֶּׁמֶשׁ מַרְפֵּא בָהֶן וּמְלַהֶטֶת בְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, מַרְפֵּא בָהֶן (מלאכי ג, כ): וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ, וּמְלַהֶטֶת בְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים (מלאכי ג, יט): הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וגו'.
הנה חכמי הרפואה אומרים שישנם כוחות ריפוי לשמש, ישנן מחלות שהשמש מרפאת. אור השמש מועיל במובן נוסף, פרסום אירועים ותודעת הציבור הינו מרפא להרבה פשעים שנעשים בעולם.
בחז"ל מובאת לזריחת השמש קומה נוספת - אור השמש רומז לאור בהיר של אמונה טהורה בה' יתברך שיכבוש את העולם, השמש תזרח באור יקרות, ישראל יתרפאו בה ורשעי העולם ישרפו בה. אז רוח הכפירה והיצר הרע יעזבונו לחיים טובים ולשלום. אור החיים הקדוש מאיר שזרח בנו של יהודה רומז לאותה זריחה שתהיה, לאותו אור בהיר שאת כל היקום יזהיר כשהשמש תזרח.
וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק.(מלאכי ג,כ)
יעקב אבינו בחיר האבות חוזר הביתה ושב לארץ החלומות. מעשה אבות סימן לבנים, גם בני יעקב אחרי שנות הנדודים בגלות חוזרים הביתה לארץ היהודים. גם הסמל של הביאה השלישית לארץ שהיא בית המקדש השלישי, מכונה בחזון הנביאים בית אלוהי יעקב, יש קשר בין יעקב אבינו לבין הסיפור של הבית השלישי. חזרת יעקב לארץ מבטאת אצל ילדיו את סוף הגלות. וכמו יעקב הנאבק במלאכו של עשיו אנו ילדיו מתמודדים עם צאצאיו של עשיו המנסים לפגוע בנו.
למרות המכה שהוא חוטף,המאבק מסתיים בניצחון של יעקב, המלאך מנסה לסגת "וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר" יעקב מוכן רק בתנאי אחד "וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם־בֵּרַכְתָּנִי"
הגמרא מביאה: ויאמר שלחני כי עלה השחר, אמר לו גנב אתה או קוביוסטוס אתה, שמתיירא מן השחר? אמר לו מלאך אני ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו.(מסכת חולין צ"א)
זה נראה לא הגיוני, איך יכול להיות שבדיוק עכשיו הגיע הזמן של המלאך של עשיו לומר שירה, ולמה זה אמור להזיז ליעקב בכלל?
לדעת הסנגור רבי לוי יצחק מברדיצב יש קשר בין מעשיהם של הנציגים האנושיים לבין המלאך שאחראי על החיות שלהם, וכשעשו עשה כאן חסד עם יעקב בפעם הראשונה בחייו, זכה השר שלו שבשמים לומר שירה. אל תחשבו שמדובר במי יודע מה איזה חסד עשו עשה, בסך הכל עשו הסכים לקבל את הדורון שיעקב שלח לו, וכתוצאה מכך כבר התקרבה דעתו ורצונו היה לבוא לפגישת שלום עם יעקב.
לדעת הבן איש חי יש הסבר אחר לגמרי למה המלאך פתאום רוצה לומר שירה, וכך כותב: כונתו הוא כי עתה נפל בסכנה שנתגשם וירד למטה וגבר עליו יעקב אבינו ע"ה להזיקו ולאבדו ועל כן בדין הוא כאשר ינצל מידו צריך לעלות לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא על הנס הזה כדין חולה ואסור שצריכים לברך ברכת הגומל כשיצאו מן הצרה ואמר שהוא מיום שנברא לא נפל בצרה כזאת שצריך לומר שירה בהצלתו על כן עזבני כדי לומר שירה על הצלתי (בן יהוידע חולין צא) לפירושו השירה המדוברת כאן הינה בכלל ברכת הגומל על הצלתו מיעקב אבינו.
הכלי יקר סובר שאותה שירה חד פעמית שיש למלאך הרי היא שירת הסיום של תפקידו, ומכיוון שהגיע השחר אזי בעצם תם הזמן שניתן לאותו מלאך לנסות להזיק ליעקב. משמע שאמירת השירה שהוא עולה לומר באה בעקבות סיום שליחותו. מה היתה שליחותו? עונה הכלי יקר לנסות להביא את יעקב לכפירה בה'. נמצא שהשירה המדוברת הינה שיר הלל לישראל.
לפרושו היקר, השחר מבטא את בהירות האמונה במלכות ה' יתברך, בעלות השחר בעצם הסתיימה משימתו של המלאך והוא צריך לחזור למקור.
בדומה לזה גם המלבי"ם כותב: שלא נתן לו רשות לנסותו וללחום אתו רק עד עלות השחר וסוף הלילה, ואז ביקש מיעקב שישלחו לדרכו, ויעקב שאל ממנו שיברך אותו, היינו שיסכים על ברכת יעקב שעשו יהיה לו עבד,
המלבי"ם רואה בזה שני רמזים: אחד רמז לאדם הפרטי, שכל ימי חייו בעולם הזה היצר הרע מנסה להסיתו ולהפילו, וכשמגיע השחר " בעת שישוב האדם אל עולם האורה והרוח תשוב אל אלהים אשר נתנה, שאז חדלה המלחמה, כי אז תפרד נפשו מגופו, ואז יקח ברכה גם מן החומר אשר עמד לשטן לו כל ימי חייו, שע"י שהיתה נפשו מורכבת בחומר ונצחה אותו גדלה מעלתה על הנפשות השוכנות בסתר עליון אשר עדן לא היו מלובשות בחומר ובגוף, שהם היו רק אלהיים, אבל אתה שרית עם אלהים ועם אנשים, שהיית מורכב מכח אלהי ואנושי ותוכל."
שנים, רמז ליעקב הכללי-עם ישראל "וזה יהיה באחרית הימים, אבל אז יאיר השחר ויכלה הלילה כי אז יבא עת הגאולה והאורה ואז יבקש שרו של עשו שישלחהו כי עלה השחר, כי אז רוח הטומאה יעבור מן הארץ וכלם ישובו אל האמונה האמיתית, אבל יעקב רצה להשיג הברכה שיהיה לו מן הגאולה הזאת, כי אחר שאז יבטל היצה"ר לא יהיה להם עוד ברכה ועבודה, והשיב לו כי אז אין צריך אתה לזאת, כי אז יהיה כח ישראל גדול מכח מלאכי השרת שהם לא נצחו בבחירתם והיו מוכרחים במעשיהם, ואתה נצחת בבחירתך, ועל זה אמר כי שרית עם אלהים ועם אנשים, שהגם שהיית עם אנשים נצחת בכח אלהים וזה ברכתך:"
אחרי המאבק עם המלאך הכתוב אומר "ויזרח לו השמש", שואל המדרש רבה וּלְמִי לֹא זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ?! הלא השמש זורחת לכולם? וכך מובא :
וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ וגו' (בראשית לב, לב), אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה וּלְמִי לֹא זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ, אֶלָּא לוֹ לִרְפוּאָתוֹ, אֲבָל לַאֲחֵרִים אוֹרָה. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא אָמַר, כָּךְ הָיְתָה הַשֶּׁמֶשׁ מַרְפֵּא בְּאָבִינוּ יַעֲקֹב וּמְלַהֶטֶת בְּעֵשָׂו וּבְאַלּוּפָיו. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתְּ סִימָן לְבָנֶיךָ, מַה אַתְּ הַשֶּׁמֶשׁ מַרְפֵּא בְךָ וּמְלַהֶטֶת בְּעֵשָׂו וּבְאַלּוּפָיו, כָּךְ בָּנֶיךָ תְּהֵא הַשֶּׁמֶשׁ מַרְפֵּא בָהֶן וּמְלַהֶטֶת בְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, מַרְפֵּא בָהֶן (מלאכי ג, כ): וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ, וּמְלַהֶטֶת בְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים (מלאכי ג, יט): הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וגו'.
הנה חכמי הרפואה אומרים שישנם כוחות ריפוי לשמש, ישנן מחלות שהשמש מרפאת. אור השמש מועיל במובן נוסף, פרסום אירועים ותודעת הציבור הינו מרפא להרבה פשעים שנעשים בעולם.
בחז"ל מובאת לזריחת השמש קומה נוספת - אור השמש רומז לאור בהיר של אמונה טהורה בה' יתברך שיכבוש את העולם, השמש תזרח באור יקרות, ישראל יתרפאו בה ורשעי העולם ישרפו בה. אז רוח הכפירה והיצר הרע יעזבונו לחיים טובים ולשלום. אור החיים הקדוש מאיר שזרח בנו של יהודה רומז לאותה זריחה שתהיה, לאותו אור בהיר שאת כל היקום יזהיר כשהשמש תזרח.
וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק.(מלאכי ג,כ)
053-525-3443 |
מייל: serge@hermesh.co.il |
פוגל סרז' |