בס"ד לפרשת וזאת הברכה השפש"א
בס"ד לפרשת וזאת הברכה השפש"ב
בס"ד לפרשת וזאת הברכה השפש"ג
בס"ד לפרשת וזאת הברכה השפש"ד
חול המועד סוכות התשפ"ד
אומרת התורה במצות ארבעת המינים:
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ־עָבֹת וְעַרְבֵי־נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְ-הֹוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים׃(ויקרא כג,מ)
ואומרים חז"ל מהו פרי עץ הדר?
תָּנוּ רַבָּנַן: ״פְּרִי עֵץ הָדָר״, עֵץ שֶׁטַּעַם עֵצוֹ וּפִרְיוֹ שָׁוֶה — הֱוֵי אוֹמֵר זֶה אֶתְרוֹג. (סוכה לה,ע"א)
יש לעיין מה משמעות טעם עצו וטעם פריו, אבל כבר ברור שהאתרוג מיוחד במינו מכל שאר העצים.
מובאות בחז"ל כמה דעות מיהו עץ הדעת טוב ורע שנאסר על האדם לאכול ממנו,אחת הדעות הינה שזו האתרוג מאותו הטעם שראינו עכשיו:
רַבִּי אַבָּא דְּעַכּוֹ אָמַר אֶתְרוֹג הָיָה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (בראשית ג, ו): וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ וגו', אֲמַרְתְּ צֵא וּרְאֵה אֵיזֶהוּ אִילָן שֶׁעֵצוֹ נֶאֱכָל כְּפִרְיוֹ, וְאֵין אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא אֶתְרוֹג.(מדרש רבה טו,ז,וכן במדרשים נוספים)
מה המשמעות שטעם עצו כטעם פריו? מה מבטא העץ ומה הפרי? מה הקשר בין זה לחטא אדה"ר?
כותב הסוד ישרים:
תדשא ארץ דשא וגו' רומז על יוה"כ. עץ פרי רומז על חג הסוכות עם הארבעה מינים שמרמזין על עולם התיקון והוא כי על עץ פרי אמרו ז"ל שיהיה טעם עצו ופריו שוה והארץ לא עשתה כן אלא ותוצא הארץ עץ עושה פרי ולא העץ פרי. והענין מזה כי באמת יש בהעץ עיקר עוצם המתיקות יען ששורה על העץ השם אהיה דאנא זמין לאולדא משא"כ לאחר שנצמח הפרי ובא בתפיסת אדם אזי נכחש ממנה השמנונית ואין בה עוד זאת המתיקות שהיה בה מלפנים בעת שהיתה קשורה בשורש המקור כי עיקר מתיקות העצום מכל הדברים הוא באמת רק קודם בואם בתפיסת אדם כדאיתא בגמ' (סוטה מח:) כדמתרגם רב ששת כמא דנתזין דבריאתא ושייטין ברומא עלמא ומתיין דובשא מעשבא טוריא הרי שעיקר מתיקות הדבש הוא דוקא מעשבא ברא שאינו מאכל אדם אלא שעדיין שורה עליהם השם אהיה דאנא זמין לאולדא. ובזה הוא עיקר המתיקות לכן אמר השי"ת עץ פרי שיהיה טעם עצו ופריו שוה כי השי"ת ברוב חסדו חפץ באמת למסור להבריאה כל הטובות עם אותו טעם המתיקות העצום כמו שיש בהם בהשורש בשם אהיה שיהיה טעם עצו ופריו שוה. ולעתיד אחר שיגמרו כל הברורין בתכלית השלימות ויהיה בכח הבריאה לקבל כל התקיפות בלי צמצום כלל אזי יהיה באמת כך טעם העץ כטעם הפרי…(סוד ישרים לחג סוכות -הרב גרשון ליינר.האדמו"ר השלישי בשושלת איזביצא,נכדו של מי השילוח)
נראה שהסוד ישרים בא לומר לנו שהעץ רומז לבריאה בכללה,לעולם הזה. וכמו שהעצים ככלל אין בהם עצמם טעם של הפרי,כך הבריאה. עוד מלמד אותנו שעשיית הפירות היא המחלישה את טעמו של העץ ולכן עיקר הדבש לעת עתה נמצא בצמחי הבר ולא בעצי הפרי, עד שיפוח היום ונסו הצללים וימתקו כל העצים.
ואומר רבי נתן בכיר תלמידי רבי נחמן מברסלב:
ועיקר הוא האתרוג שהוא פרי עץ שטעם עצו ופריו שוה היינו שזוכין שהעוה"ב והעוה"ז הכל א'. כי מרגישין בהמצוות העוה"ב בעוה"ז, כי עוה"ז שעושין בו המצוות הוא בחי' העץ שעושה פירות ועיקר אכילת וטעם הפירות מקבלין בעוה"ב כי היום לעשותם ומחר לקבל שכרם וע"כ העוה"ז כמו שזורעין או נוטעין עץ עושה פרי ואח"כ לעתיד בעת קבול השכר יזכה לקבל פירותיו מהעץ החיים ע"י המצוות ומע"ט שזכה לסגל בעוה"ז הוא הזריעה והנטיעה ובעוה"ב הוא זמן אסיפת הפירות אבל מי שזוכה לעשות המצוות בשמחה הנ"ל עד שאין רוצה שום עוה"ב רק כל העוה"ב שלו הוא המצוה בעצמה נמצא שמרגיש טעם הפרי בתוך העץ הנטוע בעצמו שזהו בחי' אתרוג שטעם עצו ופריו שוה. כי מרגישין טעם הפרי שהוא בחי' עוה"ב בתוך העץ הנטוע בעצמו שהוא בחי' עוה"ב כנ"ל כי ע"י מצוות אתרוג ומיניו זוכין לזה כנ"ל:(ליקוטי הלכות חו"מ, הלכות חזקת קרקעות, ג׳:י״ב)
מוסיף לנו כאן רבי נתן שהאתגר שלנו הינו להצליח להשיג את טעם העץ כבר כאן בעולם הזה. ועוד הוא מוסיף לנו שעיקר הטעם הינו השמחה בתיקוני העולם הזה.
כיצד מצות 4 המינים יכולה לעזור לנו להשיג השמחה?
דרך אחת להתבונן, הינה בהרחקת השמחה יותר ויותר רחוק מהפרי, מהמטרה, האתרוג- הוא הכי קרוב למטרה וקל לשמוח בו, כשאני נוטל את 4 המינים אני כבר מחזיק את הפרי בידיים שלי. אחריו התמר- פרי מובחר ביותר אבל אני צריך לשמוח עם הלולב, עם הענף ש מייצר את הסוכר לפרי. אחריו ההדס אין לו פרי כמו התמר, אבל ריח מיוחד יש לו,הריח הוא גם סוג של פרי. מהריח הנשמה היא הנהנית. ולשמוח בערבה כבר יותר מאתגר, אין לה טעם ואין לה ריח, אבל אנו מתעודדים מכך שיהיה לה בעתיד, כי עתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל שיטענו פירות.
דרך אחרת להתבונן וללמוד לטעום בעץ את טעם הפרי,לנסות להבין את המיוחד שבעצים אלו. האתרוג ניחן בתכונה דומה לירקות לא בכדי יש לו דין מיוחד בנוגע למעשרות ושמיטה. הוא כל הזמן עוסק בגידול פירות, פחרותיו מתחייבים במעשרות ושייכים לשנה בה הם נקטפים מהעץ ולא כמו עצים אחרים שהחנטה קובעת את שנת הפרי, כי אין עונתיות לעץ הזה. אנחנו יודעים שהעונות התחילו מהמבול. לפני כן היה אקלים אחר- אביב כל השנה. אפשר להבין אולי את טעם העץ באתרוג, כל הזמן הוא נושא פירות, העץ מחובר לפירות שלו תמידית. גם הפירות נמצאים עליו משנה לשנה והם לא ממהרים לעזוב את העץ.
התמר- עץ מאוד מסודר, הוא מאוד אוהב חום, יש לו לב אחד לאביו שבשמים. מעלה זו נותנת לו להגיע מאוד גבוה מעל כולם, וגם מאפשרת לו לתת את הפירות המתוקים ביותר . עוד תכונה מיוחדת לו שאפשר לאכול את העץ עצמו את הלב שלו הוא ממש מתוק.
ההדס מצליח להביא לנו את ריח גן עדן, להריח אותו זה להתחבר לעולם הבא כאן בעולם הזה.
הערבה-אין כמוה במידת ההשתוקקות שלה למים, בלעדיהם היא מיד קמילה ואתם הוא מיד מתעוררת לחיים. בחסרונה גם מעלתה כי היא לא מחזיקה מעצמה לכלום. להרגיש את טעם העץ כטעם הפרי בין השאר זה לא לאבד את ההשתוקקות להשם. כשאנו מדברים על הערבה עולה דמותו של דוד המלך מול העיניים, כולו בהשתוקקות להשם יתברך, צימאון לא-ל חי
אז מה אנו לומדים מארבעת המינים?
להיות מחוברים לפירות, לילדים ולמעשים הטובים שלנו. להיות ממוקדי מטרה ולהתחזק באהבת השם. לפתח את חוש הריח שלנו , לא להחזיק מעצמנוולהיות בשמחה תמיד.
בס"ד לפרשת וזאת הברכה השפש"ה
053-525-3443 |
מייל: serge@hermesh.co.il |
פוגל סרז' |