בס"ד לפרשת תולדות התשפ"א
רבקה מתחננת ליעקב בנה שישתף איתה פעולה ויביא אוכל ליצחק אביו על מנת שיקבל את הברכה שיצחק מתכנן לתת לעשיו אחיו. יעקב בקושי מסכים להשתתף במלאכה אבל יש לה בעיה, יעקב איש חלק ועשיו איש שעיר. אם יצחק ימשש את יעקב הוא מיד ירגיש שהוא איננו עשיו ועלולה להגיע קללה במקום ברכה. הפתרון שהיא מצאה אלו בגדי עשיו שאיתה בבית. וַתִּקַּ?ח רִ?בְקָה אֶת־בִּגְדֵ?י עֵשָׂ?ו בְּנָ?הּ הַגָּדֹל? הַחֲמֻדֹ?ת אֲשֶׁ?ר אִתָּ?הּ בַּבָּ?יִת וַתַּלְבֵּ?שׁ אֶֽת־יַעֲקֹ?ב בְּנָ?הּ הַקָּטָֽן.
הקטע המדהים בסיפור כאן שיעקב לובש את הבגד הזה כדי להתחפש לעשיו אחיו, הוא חושב שבזכות זה יצחק יחשוב שהוא עשיו ויברכהו. אולם נראה שמה ששכנע את יצחק לברכו היה הריח שנדף ממנו דווקא. חז"ל אומרים שבגד זה לקח אותו עשיו מנמרוד לאחר שהרגו. ונמרוד לקחו מאדם הראשון. ז"א הבגד הזה מקורו בגן עדן. ואומר הזוהר הקדוש שכל זמן שעשיו היה לובש בגדים אלו לא היה עולה מהם ריח ניחוח, רק כשיעקב לבש אותם עלה הריח הנפלא הזה. יוצא שעשיו בכלל לא היה יכול לקבל את הברכה שהרי אם הוא היה נכנס ראשון יצחק היה ישר מריח ריח גיהנום כמו שאכן קרה כמה רגעים אחר כך, ואפילו אם היה בא עם בגדי החמודות, לא היו מועילים לו. ואילו יעקב זכה בברכה בזכות עצמו.
כשיעקב אבינו נכנס ליצחק אביו לקבל הברכה נאמר: וַיִּגַּשׁ? וַיִּשַּׁק־ל?וֹ וַיָּ?רַח אֶת־רֵ?יחַ בְּגָדָ?יו וַֽיְבָרֲכֵ?הוּ וַיֹּ?אמֶר רְאֵה? רֵ?יחַ בְּנִ?י כְּרֵ?יחַ שָׂדֶ?ה אֲשֶׁ?ר בֵּרֲכ?וֹ יְ-ה-וָֽ-ה.
ראשית למה פותח הפסוק שהוא הריח את בגדיו ואחר כך אומר ריח בני, הריח בא מהבגד או מיעקב?
ועוד למה אומר יצחק ראה, ולמי אומר ראה? היינו מצפים שיאמר הרח או משהו כזה?
והנה כבר ראינו מדברי הזוהר שהבגדים המיוחדים האלו לא העלו את ריחם אלא דווקא כשיעקב לבשם, לכן אמנם יצחק הריח הבגד אבל השכיל שהריח מגיע בזכותו של יעקב(הוא עדיין חושב שזהו עשיו). אומר המלבי"ם שהבגדים הם משל לעניינים שחוץ לגופו של אדם כעושר ונכסים, בדרך כלל אין בדברים אלו ריח ורוחניות, אבל אדם כיעקב אבינו שעושה צדקות וחסדים ברכושו גרם שגם בגדיו יעלו ריח טוב.
ולמי אמר יצחק אבינו ראה?
הטור מפרש שיצחק אמר זאת בלבו לעצמו, הוא עודד את עצמו והתחזק בדעתו לברכו. אור החיים הקדוש מפרש שלשון ראה כאן איננו במובן של ראיה אלא של חשיבות, הריח הנודף ממך כריח גן עדן. הספורנו מפרש שיצחק אומר ליעקב בנו, אתה בני ראה שריח זה הוא ריח שדה אשר ברכו ה'. יצחק בא ללמד את בנו להשיג ולהכיר את ריח גן עדן. לצרור המור פרוש שונה לגמרי, בתחילה הוא מפרש שיצחק אומר את דבריו לאדם הראשון ראה את ריחו של בני שהוא כריח שדה אשר ברכו ה'. ואז מציע עוד פרוש שיצחק אומר זאת כלפי השכינה כדי שתסכים לברכה שרוצה לתת לבנו.
נראה שיש כאן עוד נקודה חשובה, יצחק אבינו אומר "ראה ריח" אצלו המוחשיות של הריח כל כך גדולה היתה כמו בראיה של הדבר. יצחק היה ממש רואה את הריח. כדוגמת זה מצאנו במעמד הר סיני, שם נאמר "וכל העם רואים את הקולות", גם שם העם שמע את עשרת הדיברות כל כך ברורות ומוחשיות עד שאמר על כך הכתוב " רואים את הקולות". גם על מלך המשיח נאמר שיהיה לו יכולת הרחה מעולה, שנזכה בע"ה לבואו בקרוב בימינו. וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְ-ה-וָ-ה וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ.
שבת שלום בעז מלט
רבקה מתחננת ליעקב בנה שישתף איתה פעולה ויביא אוכל ליצחק אביו על מנת שיקבל את הברכה שיצחק מתכנן לתת לעשיו אחיו. יעקב בקושי מסכים להשתתף במלאכה אבל יש לה בעיה, יעקב איש חלק ועשיו איש שעיר. אם יצחק ימשש את יעקב הוא מיד ירגיש שהוא איננו עשיו ועלולה להגיע קללה במקום ברכה. הפתרון שהיא מצאה אלו בגדי עשיו שאיתה בבית. וַתִּקַּ?ח רִ?בְקָה אֶת־בִּגְדֵ?י עֵשָׂ?ו בְּנָ?הּ הַגָּדֹל? הַחֲמֻדֹ?ת אֲשֶׁ?ר אִתָּ?הּ בַּבָּ?יִת וַתַּלְבֵּ?שׁ אֶֽת־יַעֲקֹ?ב בְּנָ?הּ הַקָּטָֽן.
הקטע המדהים בסיפור כאן שיעקב לובש את הבגד הזה כדי להתחפש לעשיו אחיו, הוא חושב שבזכות זה יצחק יחשוב שהוא עשיו ויברכהו. אולם נראה שמה ששכנע את יצחק לברכו היה הריח שנדף ממנו דווקא. חז"ל אומרים שבגד זה לקח אותו עשיו מנמרוד לאחר שהרגו. ונמרוד לקחו מאדם הראשון. ז"א הבגד הזה מקורו בגן עדן. ואומר הזוהר הקדוש שכל זמן שעשיו היה לובש בגדים אלו לא היה עולה מהם ריח ניחוח, רק כשיעקב לבש אותם עלה הריח הנפלא הזה. יוצא שעשיו בכלל לא היה יכול לקבל את הברכה שהרי אם הוא היה נכנס ראשון יצחק היה ישר מריח ריח גיהנום כמו שאכן קרה כמה רגעים אחר כך, ואפילו אם היה בא עם בגדי החמודות, לא היו מועילים לו. ואילו יעקב זכה בברכה בזכות עצמו.
כשיעקב אבינו נכנס ליצחק אביו לקבל הברכה נאמר: וַיִּגַּשׁ? וַיִּשַּׁק־ל?וֹ וַיָּ?רַח אֶת־רֵ?יחַ בְּגָדָ?יו וַֽיְבָרֲכֵ?הוּ וַיֹּ?אמֶר רְאֵה? רֵ?יחַ בְּנִ?י כְּרֵ?יחַ שָׂדֶ?ה אֲשֶׁ?ר בֵּרֲכ?וֹ יְ-ה-וָֽ-ה.
ראשית למה פותח הפסוק שהוא הריח את בגדיו ואחר כך אומר ריח בני, הריח בא מהבגד או מיעקב?
ועוד למה אומר יצחק ראה, ולמי אומר ראה? היינו מצפים שיאמר הרח או משהו כזה?
והנה כבר ראינו מדברי הזוהר שהבגדים המיוחדים האלו לא העלו את ריחם אלא דווקא כשיעקב לבשם, לכן אמנם יצחק הריח הבגד אבל השכיל שהריח מגיע בזכותו של יעקב(הוא עדיין חושב שזהו עשיו). אומר המלבי"ם שהבגדים הם משל לעניינים שחוץ לגופו של אדם כעושר ונכסים, בדרך כלל אין בדברים אלו ריח ורוחניות, אבל אדם כיעקב אבינו שעושה צדקות וחסדים ברכושו גרם שגם בגדיו יעלו ריח טוב.
ולמי אמר יצחק אבינו ראה?
הטור מפרש שיצחק אמר זאת בלבו לעצמו, הוא עודד את עצמו והתחזק בדעתו לברכו. אור החיים הקדוש מפרש שלשון ראה כאן איננו במובן של ראיה אלא של חשיבות, הריח הנודף ממך כריח גן עדן. הספורנו מפרש שיצחק אומר ליעקב בנו, אתה בני ראה שריח זה הוא ריח שדה אשר ברכו ה'. יצחק בא ללמד את בנו להשיג ולהכיר את ריח גן עדן. לצרור המור פרוש שונה לגמרי, בתחילה הוא מפרש שיצחק אומר את דבריו לאדם הראשון ראה את ריחו של בני שהוא כריח שדה אשר ברכו ה'. ואז מציע עוד פרוש שיצחק אומר זאת כלפי השכינה כדי שתסכים לברכה שרוצה לתת לבנו.
נראה שיש כאן עוד נקודה חשובה, יצחק אבינו אומר "ראה ריח" אצלו המוחשיות של הריח כל כך גדולה היתה כמו בראיה של הדבר. יצחק היה ממש רואה את הריח. כדוגמת זה מצאנו במעמד הר סיני, שם נאמר "וכל העם רואים את הקולות", גם שם העם שמע את עשרת הדיברות כל כך ברורות ומוחשיות עד שאמר על כך הכתוב " רואים את הקולות". גם על מלך המשיח נאמר שיהיה לו יכולת הרחה מעולה, שנזכה בע"ה לבואו בקרוב בימינו. וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְ-ה-וָ-ה וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ.
שבת שלום בעז מלט
בס"ד לפרשת תולדות התשפ"ב
תורתנו הקדושה לא מספרת הרבה על יצחק אבינו, אבל מהמועט שכן נכתב עולה לנו תמונה של עובד ה', של עולה תמימה, אדם מיוחד במינו. אדם שתפילתו מתקבלת בשמים וברכתו מתקיימת בארץ. התורה מעידה שאהב את רבקה אשתו(לא הרבה זכו שהתורה תעיד עליהם כך),ואפילו את עשו בנו שלא הלך בדרך טובה אהב ורצה לקרב ולברך. מחד הוא לא עסק בגדולות, הוא לא ערך מלחמות, הוא היה עובד אדמה וחופר בארות, ודוקא בעיסוקו בעבודת האדמה התגלתה השגחה אלוהית מופלאה, יצחק היה פוגש את הקב"ה בשדה: בעבודתו בשדה ובתפילת המנחה שהיה מתפלל בשדה, ויצא יצחק לשוח בשדה.
לכאורה היה אדם חלש שברח מהתמודדויות כשהפלישתים סתמו את הבארות שחפר, אבל הזהר הקדוש דוקא מיחס לו את מידת הגבורה, מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה'. זֶה יִצְחָק.(זהר תולדות קלה,ע"א). באמת צריך להתבונן כיצד יצחק ביטא את מידת הגבורה?
אבותינו הקדושים היו המרכבה לשכינה. הם גילו את מלכות השם בעולם. כבר הזכרתי בעבר(במאמר שבע מצוות בני נח אברהם אבינו ועשרת הדברות) את המדרש המתאר את הנפילות המוסריות של האנושות בראשית דרכה שגרמו לשכינה להתרומם ולהתרחק מהארץ שבעה רקיעים, עד שבאו אבותינו והורידו אותה חזרה לארץ, ואת ביאור המהר"ל מפראג שסידר את הקלקולים כנגד שבע מצוות בני נח שאת כולם האנושות באותם זמנים הפרה. אברהם אבינו תיקן את קלקול מצרים שפגמו באיסור עריות והוריד השכינה מהרקיע השביעי לרקיע השישי. אחריו בא יצחק אבינו שהיה מתוקן במידת הדין ותיקן את הקלקול של אנשי סדום שקלקלו את מערכת המשפט, את הדין, זה לא שהם התנהגו ללא סדרי דין, אלא שהם קבעו סדרי דין כה מעוותים הפך הצדק והיושר. לעומתם יצחק אבינו קיבל עליו את הדין הא-לוהי באהבה, נהג ביושר עם סביבתו וחפר בארות מים לטובת הכלל, יצחק הוריד השכינה לרקיע החמישי.
חלק ממידת הגבורה היא היכולת להשקיע בפרטים, לדקדק בהם ביסודיות,לסדר דברים בדיוק במקום הנכון להם, לקבוע גבולות. נראה שכך הוא הצליח לקצור מאה שערים בגידולי השדה שלו, הוא התבונן,למד את חוקיות הצמחים וצרכיהם, והוא למד את תפקיד וחשיבות הזבל בעבודת האדמה. נכון זו היתה ברכת השם ששרתה במעשה ידיו, אבל הקב"ה הלה נותן חכמה לחכמים.
עוד מרכיב במידת הגבורה זו ההתמדה, העקביות. נכון שיצחק לא התעמת עם הפלישתים, לא נלחם בהם, הוא אפילו יצא חד צדדית מגוש קטיף. אבל הם לא הורידו אותו מהתוכנית שלו, הוא לא התקפל והמשיך את מפעל הפרחת הנגב,וגם הנגב עוד יהיה פורח. בסופו של דבר הפלישתים כמו הספרדים והפורטוגלים הבינו שלא רק שיצחק לא עצם מהם, אלא שדוקא ברכתם הם באה ממנו. אנחנו הולכים ומתקרבים למצב שכל העולם יקיר שהצלחתו וברכתו באה מאת ה' באמצעות היהודים.
מדברי הזהר שהבאתי לעיל אפשר ללמוד שהמיוחד ביצחק שהוא פרסם בעולם את גבורות השם, הדגש לא בגבורת יצחק עצמו אלא שהוא היה מרכבה לגבורה העליונה. הברכה השניה בתפילת העמידה, ברכת גבורות, בה אנו משבחים את ה' על גבורתו. בגבורתו יתברך הוא נותן מקום לנו ולכלל העולם להתקיים, לקבל גשמים וחיים. הנה יצחק בהנהגתו חשף ופרסם את גבורת השם, כולם ראו שמי ששם שמים שגור בפיו, שלא תולה את ברכתו והצלחתו בעצמו אלא בברכת שמים, והוא זה שמצליח יותר מכולם? נראה שלעומת אנשי סדום שאחזו בדגל שלי שלי ושלך שלך, שאמרו שאין אידאליסטים בעולם וכלם מתנהגים מאינטרסים, בא יצחק ואחז בדגל שלי-של ה' ושלכם של ה', כל הברכה מאת ה'. כבר הזכרתי בעבר שהדור שאנו חיים בו מקביל במובנים רבים ליצחק אבינו, לכן כדאי וחשוב לנו ללמוד ממנו.
מענין שדוקא בסיפורי התורה על יצחק אבינו, בתיאור חפירת הבארות רמזה התורה את העתיד להיות בכל הדורות עד הגאולה השלמה. חפירת הבארות של יצחק באה לחשוף את המים החיים בעולם הזה, כל באר שחפר מבטאת עוד נדבך בתהליך הפרחת העולם ותיקונו, בגילוי מלכות ה' בעולם, על פי זה עכשיו אנו חופרים כבר את רחובות ומצפים לישועות.
שבת שלום בעז מלט
תורתנו הקדושה לא מספרת הרבה על יצחק אבינו, אבל מהמועט שכן נכתב עולה לנו תמונה של עובד ה', של עולה תמימה, אדם מיוחד במינו. אדם שתפילתו מתקבלת בשמים וברכתו מתקיימת בארץ. התורה מעידה שאהב את רבקה אשתו(לא הרבה זכו שהתורה תעיד עליהם כך),ואפילו את עשו בנו שלא הלך בדרך טובה אהב ורצה לקרב ולברך. מחד הוא לא עסק בגדולות, הוא לא ערך מלחמות, הוא היה עובד אדמה וחופר בארות, ודוקא בעיסוקו בעבודת האדמה התגלתה השגחה אלוהית מופלאה, יצחק היה פוגש את הקב"ה בשדה: בעבודתו בשדה ובתפילת המנחה שהיה מתפלל בשדה, ויצא יצחק לשוח בשדה.
לכאורה היה אדם חלש שברח מהתמודדויות כשהפלישתים סתמו את הבארות שחפר, אבל הזהר הקדוש דוקא מיחס לו את מידת הגבורה, מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה'. זֶה יִצְחָק.(זהר תולדות קלה,ע"א). באמת צריך להתבונן כיצד יצחק ביטא את מידת הגבורה?
אבותינו הקדושים היו המרכבה לשכינה. הם גילו את מלכות השם בעולם. כבר הזכרתי בעבר(במאמר שבע מצוות בני נח אברהם אבינו ועשרת הדברות) את המדרש המתאר את הנפילות המוסריות של האנושות בראשית דרכה שגרמו לשכינה להתרומם ולהתרחק מהארץ שבעה רקיעים, עד שבאו אבותינו והורידו אותה חזרה לארץ, ואת ביאור המהר"ל מפראג שסידר את הקלקולים כנגד שבע מצוות בני נח שאת כולם האנושות באותם זמנים הפרה. אברהם אבינו תיקן את קלקול מצרים שפגמו באיסור עריות והוריד השכינה מהרקיע השביעי לרקיע השישי. אחריו בא יצחק אבינו שהיה מתוקן במידת הדין ותיקן את הקלקול של אנשי סדום שקלקלו את מערכת המשפט, את הדין, זה לא שהם התנהגו ללא סדרי דין, אלא שהם קבעו סדרי דין כה מעוותים הפך הצדק והיושר. לעומתם יצחק אבינו קיבל עליו את הדין הא-לוהי באהבה, נהג ביושר עם סביבתו וחפר בארות מים לטובת הכלל, יצחק הוריד השכינה לרקיע החמישי.
חלק ממידת הגבורה היא היכולת להשקיע בפרטים, לדקדק בהם ביסודיות,לסדר דברים בדיוק במקום הנכון להם, לקבוע גבולות. נראה שכך הוא הצליח לקצור מאה שערים בגידולי השדה שלו, הוא התבונן,למד את חוקיות הצמחים וצרכיהם, והוא למד את תפקיד וחשיבות הזבל בעבודת האדמה. נכון זו היתה ברכת השם ששרתה במעשה ידיו, אבל הקב"ה הלה נותן חכמה לחכמים.
עוד מרכיב במידת הגבורה זו ההתמדה, העקביות. נכון שיצחק לא התעמת עם הפלישתים, לא נלחם בהם, הוא אפילו יצא חד צדדית מגוש קטיף. אבל הם לא הורידו אותו מהתוכנית שלו, הוא לא התקפל והמשיך את מפעל הפרחת הנגב,וגם הנגב עוד יהיה פורח. בסופו של דבר הפלישתים כמו הספרדים והפורטוגלים הבינו שלא רק שיצחק לא עצם מהם, אלא שדוקא ברכתם הם באה ממנו. אנחנו הולכים ומתקרבים למצב שכל העולם יקיר שהצלחתו וברכתו באה מאת ה' באמצעות היהודים.
מדברי הזהר שהבאתי לעיל אפשר ללמוד שהמיוחד ביצחק שהוא פרסם בעולם את גבורות השם, הדגש לא בגבורת יצחק עצמו אלא שהוא היה מרכבה לגבורה העליונה. הברכה השניה בתפילת העמידה, ברכת גבורות, בה אנו משבחים את ה' על גבורתו. בגבורתו יתברך הוא נותן מקום לנו ולכלל העולם להתקיים, לקבל גשמים וחיים. הנה יצחק בהנהגתו חשף ופרסם את גבורת השם, כולם ראו שמי ששם שמים שגור בפיו, שלא תולה את ברכתו והצלחתו בעצמו אלא בברכת שמים, והוא זה שמצליח יותר מכולם? נראה שלעומת אנשי סדום שאחזו בדגל שלי שלי ושלך שלך, שאמרו שאין אידאליסטים בעולם וכלם מתנהגים מאינטרסים, בא יצחק ואחז בדגל שלי-של ה' ושלכם של ה', כל הברכה מאת ה'. כבר הזכרתי בעבר שהדור שאנו חיים בו מקביל במובנים רבים ליצחק אבינו, לכן כדאי וחשוב לנו ללמוד ממנו.
מענין שדוקא בסיפורי התורה על יצחק אבינו, בתיאור חפירת הבארות רמזה התורה את העתיד להיות בכל הדורות עד הגאולה השלמה. חפירת הבארות של יצחק באה לחשוף את המים החיים בעולם הזה, כל באר שחפר מבטאת עוד נדבך בתהליך הפרחת העולם ותיקונו, בגילוי מלכות ה' בעולם, על פי זה עכשיו אנו חופרים כבר את רחובות ומצפים לישועות.
שבת שלום בעז מלט
בס"ד לפרשת תולדות התשפ"ג
הסיפור עצמו ידוע, רבקה אוהבת את יעקב ויודעת עוד מאז הריונה שהאחד יהיה צדיק והשני רשע, היא מלחיצה את יעקב להתחפש לעשיו ולגנוב את ברכתו. משמים סייעו להם ואכן יעקב קיבל את הברכה. אבל האם זה היה משתלם? זה היה נכון?
עשיו בסופו של דבר קיבל ברכה ויש להניח שגם אם יעקב לא היה עושה את התרגיל, עשיו היה מקבל את אותה הברכה, כי זה מה שהשם שם בפיו של יצחק אבינו, מדובר בברכות נבואיות שמאת השם הן. אז עשיו לא הפסיד את הברכה ומה יעקב הרוויח? לכאורה הוא רק הפסיד, מהר מאוד הוא נאלץ לברוח מעשיו הזומם להורגו. בבית לבן הוא אוכל תרמית שלבן מרמה אותו ונאלץ לעבוד עוד שבע שנים נוספות כדי לזכות באהובת ליבו, חז"ל מקשרים בין הרמאות שהוא מרמה את אביו לזו שלבן מרמה אותו. אפילו התרמית שעושים לו בניו עם כתונת הפסים של יוסף מקושרת לתרמית שלו, וכמספר השנים שהוא נדד בנכר ולא כיבד את הוריו כך היה מספר השנים שיוסף היה בנכר ולא כיבד אותו. בקיצור הרבה סיבוכים עברו עליו בעקבות הברכה הגנובה,ומה בה לטובה?
ראשית יעקב אבינו כן הרוויח, אמנם נכון שאת ברכת עשיו הוא לא לקח, כי אין אדם נוגע למוכן לחברו כמלוא נימה, ובטח עשיו קיבל המוכן לו. אבל יעקב קיבל שתי ברכות ולא אחת כפי התוכנית המקורית. אמנם יצחק שמר לו בכל מקרה את הברכה הרוחנית וברך אותו בה לפני ששלח אותו לחרן, אבל הוא הרוויח את הברכה הגשמית. כיוון שעשיו בז לבכורה ומכרה ליעקב, כיוון שהוא מאס בעבודה ובתיקון-יעקב אבינו קיבל על עצמו לטפל גם במשימה של עשיו לתיקון העולם, וקיבל גם את הברכה המתאימה לכך. זה שהוא נאלץ לברוח מעשיו היה סיבה לכך שהוא הגיע יותר מהר למצוא את אהבת ליבו ולהקים את בית ישראל. גם הרמאות שמרמים אותו בבית לבן, באמת לטובה ולברכה, בזכותה הוא זוכה לשאת את לאה ולהוליד ממנה חצי מעם ישראל ובתוכם את שבטי לוי ויהודה-שבטי הכהונה והמלכות. הכהונה המבטאת את הקדושה שבטבע והמלכות שנועדה לתקן את הטבע. כל זה השיג בזכות אותה גניבת ברכה.
שנית גם יצחק אבינו הרוויח מכך. כי תארו לעצמכם שיעקב לא היה מקדים את עשיו וכשעשיו היה בא מהשדה יצחק היה נחרד חרדה גדולה, והיה רואה תהום פעורה תחת רגליו, איזה דכאון ויאוש היה חלילה מגיע אליו. אבל ה' הקדים תרופה למכה ויצחק התוודע לשפלות של עשיו רק לאחר שגילה שכמו לכל אחד גם לעשיו יש תחליף, ויעקב אחיו מוכשר לטפל בתיקון העולם הזה, ואף קנה את הבכורה מעשיו זה מכבר. ועל זה יצחק מיד מודה להשם ואומר גם ברוך יהיה, הוא דוקא מתעודד מזה שיעקב לקח את ברכת עשיו.
אבל קשה על טענתנו שאי אפשר להשיג ברכה של מישהו אחר ברמיה מדברי עשיו "וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת־בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי", הנה עשיו אומר במפורש שיעקב לקח את ברכתו? אלא שצריך לדייק, עשיו לא אמר גנב את ברכתי אלא לקח, כמו שאת הבכורה לקח. את הבכורה יעקב קנה, ובעקבות זאת גם הברכה לקוחה בידו. זאת אומרת הברכה הראויה להינתן לבעל הבכורה עברה ליעקב, ולכן גם לאה עברה ליעקב והולידה לו את הכוחות באומה שיעשו את תפקידו של עשיו.(על פי זה נבין שאמנם יוסף שטנו של עשיו, אבל לוי ויהודה הם מחליפי עשיו)
לסיכום: נכון שהרבה סיבוכים צמחו ליעקב אבינו ואף לנו כל ההיסטוריה מכך, אבל ראשית הסיבוך מתחיל ממאיסת עשיו בתפקידו בעולם, ויעקב הצדיק לקח על עצמו לשאת גם את הפקל של עשיו,גם ברוך יהיה.
הסיפור עצמו ידוע, רבקה אוהבת את יעקב ויודעת עוד מאז הריונה שהאחד יהיה צדיק והשני רשע, היא מלחיצה את יעקב להתחפש לעשיו ולגנוב את ברכתו. משמים סייעו להם ואכן יעקב קיבל את הברכה. אבל האם זה היה משתלם? זה היה נכון?
עשיו בסופו של דבר קיבל ברכה ויש להניח שגם אם יעקב לא היה עושה את התרגיל, עשיו היה מקבל את אותה הברכה, כי זה מה שהשם שם בפיו של יצחק אבינו, מדובר בברכות נבואיות שמאת השם הן. אז עשיו לא הפסיד את הברכה ומה יעקב הרוויח? לכאורה הוא רק הפסיד, מהר מאוד הוא נאלץ לברוח מעשיו הזומם להורגו. בבית לבן הוא אוכל תרמית שלבן מרמה אותו ונאלץ לעבוד עוד שבע שנים נוספות כדי לזכות באהובת ליבו, חז"ל מקשרים בין הרמאות שהוא מרמה את אביו לזו שלבן מרמה אותו. אפילו התרמית שעושים לו בניו עם כתונת הפסים של יוסף מקושרת לתרמית שלו, וכמספר השנים שהוא נדד בנכר ולא כיבד את הוריו כך היה מספר השנים שיוסף היה בנכר ולא כיבד אותו. בקיצור הרבה סיבוכים עברו עליו בעקבות הברכה הגנובה,ומה בה לטובה?
ראשית יעקב אבינו כן הרוויח, אמנם נכון שאת ברכת עשיו הוא לא לקח, כי אין אדם נוגע למוכן לחברו כמלוא נימה, ובטח עשיו קיבל המוכן לו. אבל יעקב קיבל שתי ברכות ולא אחת כפי התוכנית המקורית. אמנם יצחק שמר לו בכל מקרה את הברכה הרוחנית וברך אותו בה לפני ששלח אותו לחרן, אבל הוא הרוויח את הברכה הגשמית. כיוון שעשיו בז לבכורה ומכרה ליעקב, כיוון שהוא מאס בעבודה ובתיקון-יעקב אבינו קיבל על עצמו לטפל גם במשימה של עשיו לתיקון העולם, וקיבל גם את הברכה המתאימה לכך. זה שהוא נאלץ לברוח מעשיו היה סיבה לכך שהוא הגיע יותר מהר למצוא את אהבת ליבו ולהקים את בית ישראל. גם הרמאות שמרמים אותו בבית לבן, באמת לטובה ולברכה, בזכותה הוא זוכה לשאת את לאה ולהוליד ממנה חצי מעם ישראל ובתוכם את שבטי לוי ויהודה-שבטי הכהונה והמלכות. הכהונה המבטאת את הקדושה שבטבע והמלכות שנועדה לתקן את הטבע. כל זה השיג בזכות אותה גניבת ברכה.
שנית גם יצחק אבינו הרוויח מכך. כי תארו לעצמכם שיעקב לא היה מקדים את עשיו וכשעשיו היה בא מהשדה יצחק היה נחרד חרדה גדולה, והיה רואה תהום פעורה תחת רגליו, איזה דכאון ויאוש היה חלילה מגיע אליו. אבל ה' הקדים תרופה למכה ויצחק התוודע לשפלות של עשיו רק לאחר שגילה שכמו לכל אחד גם לעשיו יש תחליף, ויעקב אחיו מוכשר לטפל בתיקון העולם הזה, ואף קנה את הבכורה מעשיו זה מכבר. ועל זה יצחק מיד מודה להשם ואומר גם ברוך יהיה, הוא דוקא מתעודד מזה שיעקב לקח את ברכת עשיו.
אבל קשה על טענתנו שאי אפשר להשיג ברכה של מישהו אחר ברמיה מדברי עשיו "וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת־בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי", הנה עשיו אומר במפורש שיעקב לקח את ברכתו? אלא שצריך לדייק, עשיו לא אמר גנב את ברכתי אלא לקח, כמו שאת הבכורה לקח. את הבכורה יעקב קנה, ובעקבות זאת גם הברכה לקוחה בידו. זאת אומרת הברכה הראויה להינתן לבעל הבכורה עברה ליעקב, ולכן גם לאה עברה ליעקב והולידה לו את הכוחות באומה שיעשו את תפקידו של עשיו.(על פי זה נבין שאמנם יוסף שטנו של עשיו, אבל לוי ויהודה הם מחליפי עשיו)
לסיכום: נכון שהרבה סיבוכים צמחו ליעקב אבינו ואף לנו כל ההיסטוריה מכך, אבל ראשית הסיבוך מתחיל ממאיסת עשיו בתפקידו בעולם, ויעקב הצדיק לקח על עצמו לשאת גם את הפקל של עשיו,גם ברוך יהיה.
"וישב יצחק ויחפר..."
בס"ד לפרשת תולדות התשפ"ד
הפרשה שלנו עוסקת במפעל חפירת הבארות של יצחק אבינו ברצועת עזה, מה שמעלה את הצורך בהתבוננות בשביל יצחק צריך כמה בארות, מה הוא יעשה עם כל המיים?
לעומת אברהם אבינו שהכניס אורחים, משום שאחז במידת החסד, יצחק בנו דווקא אחז במידת הגבורה, ולכן אנו רואים שהוא התבדל מהגוים. אבל אז באה חפירת הבארות שחושפת את זה שגם הוא עסק בהשפעה לאומות העולם, באמצעות הבארות. נכון הוא לא הכניס אורחים לבית שלו אבל כן שלח להם שפע שיוכלו לקחתו אליהם הביתה.
למעשה מי שמעורר את יצחק לחפור את הבארות אלו דווקא ההצקות שהפלישתים מציקים לו!
מבאר זאת מי השילוח כאשר הקב"ה נותן איזה כוח לאומות לשלוט על ישראל, עלינו להתבונן איזה חטא וחסרון בנו גרמו לזה לקרות, ואז ללמוד איך לחזור בתשובה בדבר זה, ואם עשינו את התיקון הנכון אזי נזכה כי "ישב רוח יזלו מים", נזכה להשתחרר מכבליהם.
יצחק אבינו מתבונן מדוע הפלישתים מציקים לו, והוא מגיע למסקנה מפתיעה, כנראה הוא צריך לחזק את מידת האהבה והנתינה, הוא מסיק זאת מתוך ההבנה שלאברהם אביו לא הציקו. לכן הוא מחליט לחפור עוד בארות מים. בארות שהוא אינו צריך אותם לעצמו, הוא רוצה להשקות את העולם במים חיים. מהלך זה מאפשר לו מצד אחד להשפיע, אך עם זאת הוא אינו נוטש את המשימה המרכזית שלו, מידת הגבורה, כי חפירת הבארות מאפשרת לו מהצד השני להמשיך לברר את עצמו מאומות העולם. כי בעוד העולם עסוק בסתימת בארות הוא אדרבה דווקא עסוק בחפירתם. זאת אומרת האירוע עזר ליצחק ללמוד ולהבין את השוני המהותי שבינו לבין שאר העולם. בשפה עכשוית אפשר לומר שאברהם היה משפיע שהוא גם חבר, ואילו יצחק היה משפיע במידת הגבורה,הטבה עם הצבת גבולות בינו לבין שאר העולם.
כעת נחשוף איזה מים יצחק אבינו חושף בבארות שחפר, איזה שפע הוא מבקש להשפיע על העולם?
הבאר הראשונה שחפר יצחק הינה כנגד ספירת הנצח. כנגד משה רבנו. ( אחרי שלושת הבארות שחפר אברהם אבינו שהיו כנגד השלשה הראשונים שהם חג"ת) מבאר מי השילוח שהבאר הזו היא כנגד התורה, באר מים חיים המשקה את העולם בדעת כי יש בורא לעולם והוא נתן לנו התורה, הפלישתים רבים על הבאר הזו, כי הם טוענים שגם להם יש אמונה בהשם וגם להם יש תורה, הלא הם קיבלו על עצמם את שבע מצוות בני נח. זה גם מסתדר עם מה שידוע בחז"ל שבאר זו רומזת לבית המקדש הראשון, בית שהיו בו הרבה מלחמות עם מלכי האומות. למעשה זה נרמז בתיאור הפסוקים על הריב של הרועים. מבאר הכלי יקר, שהיה מצה ומריבה בין רועי ישראל, דהיינו בין מלכי ישראל ומלכי יהודה ולכן גם מלכי האומות נלחמו בנו.
ברבות ימי ההיסטוריה אנו רואים שהאומות טוענות שהן אף קבלו תורה ישירות מאת השם, כמו יש"ו הנוצרי או מוחמד המוסלמי שלטענתם היו נביאים מסוג משה רבנו, דהיינו נביאים שרשאים לקבל תורה ולכן אותם "נביאים" עשו שינויים בתורה, מה שלא ניתן להיעשות על פי התורה על ידי אף נביא זולת משה רבינו שקיבל תורה במסיני , באופן שלא היה ספק לאף אדם בישראל שתורה זו מהשמים היא.
הבאר השנייה שחפר יצחק נקראת שטנה והיא כנגד ספירת ההוד. כנגד אהרן הכהן. מבאר מי השילוח שזה כנגד העבודה והקורבנות שעם ישראל קיבלו על עצמם לקיים. גם עליה רבו הפלישתים, אם כי כאן בפסוקים לא מוזכרים הרועים כגורם המריבה. למה הם רבו עליה? מבאר מי השילוח, כי לטענתם גם הם עובדים את השם, גם הם יכולים להקריב קורבנות להשם, הלא ההלכה אומרת שנדרים ונדבות מקבלים מהם. באר זו רומזת לבית המקדש השני שנחרב בעוון שנאת חינם. גם כאן השנאה בתוכנו עוררה את שנאת עשיו וצאצאיו, שמה מעיד על כך "שטנה". אגב, בתלמוד מסופר מעשה קמצא ובר קמצא שהביא לחורבן, שם רוגזם של הרומאים היה על שלא קבלו מהם את הקרבן שהם שלחו להקריב בבית המקדש, שלא הסכמנו לתת להם לעבוד את ה' על ידי קרבן.
הבאר השלישית-רחובות כנגד ספירת היסוד,כנגד יוסף הצדיק. מבאר מי השילוח " היינו שבחר בסבלנות ויסורין, רצונו לומר לסבול עבור עבודת הש"י כדאיתא במדרש (בראשית רבה ס"ט,ח) יצחק חידש יסורין, ולא רבו עליה כי מיד שחפר הבאר הזאת ברחו הכל כי הם בעטו בזה". באר זו רומזת לבית המקדש השלישי שעליו לא תהיינה מחלוקות. כך גם מתואר בחז"ל שעשיו מכר ליעקב את הבכורה כי הוא לא רצה לקבל על עצמו את היסורין שצריך לסבול בשבילה. עם ישראל אחרי אלפיים שנות גלות חזר לארץ כדי לבנות את הבית השלישי, את רחובות.
הבאר הרביעית-באר שבע כנגד ספירת המלכות,כנגד דוד המלך ומלך המשיח. מבאר מי השילוח "רומז על עתיד כידוע, היינו כי לעתיד יחזיר הקב"ה לכל מי שסבל יסורין בעבור קדושת שמו יתברך." נשמע מדבריו שבאר זו רומזת לימים שלאחר תחיית המתים שאז יצטרפו כל מי שפעל עם אל בכל ימי ההיסטוריה ויקבלו את שכרם. מעניין שבתורה בין הבאר השלישית לרביעית מסופר על אבימלך ופמליתו שבאו ליצחק לכרות איתו ברית ולאחר שיצחק משלחם לדרכם בשלום, באים עבדיו ומספרים לו מצאנו מים. ללמדך שהמים חיים האלה כבר שייכים לשלב שלאחר השלום העולמי.
שלבים בתוך מהלך שיבת ציון- לקראת בניית הבית השלישי:
כבר דברנו מזה שמהלך שיבת ציון הינו מעין סיכום מהלך ההיסטוריה הכללי. לכן דור ראשון של שבי ציון מקביל לתקופת הבית הראשון. אלו היו אנשים כללים שויתרו על הנאות היחיד למען טובת הכלל, אבל היו בדור זה כל מיני תורות, סכסוכים עקרוניים אידיאולוגים. הדור השני התמקד בעולם הפרטי בזכויות הפרט ומימוש עצמי, בדומה לתקופת הבית השני, גם בו הרבה מריבות פנימיות אבל פחות אידיאולוגיות, גם החוצה המלחמות נהיו מול ארגוני טרור ופחות מול מדינות, סבלנו יותר משנאה ופגיעה אישית ברמה הפרטית ופחות ממלחמה עם מדינות. נכון לעכשו אנחנו הולכים ומתקרבים לרחובות, לבניית בית המקדש שעליו כבר לא יעז אף אדם לעורר מריבות.
וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית־יְ-הוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל־הַגּוֹיִם׃
וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל־הַר־יְ-הוָה אֶל־בֵּית אֱ-לֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר־יְ-הוָה מִירוּשָׁלִָם׃
וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא־יִשָּׂא גוֹי אֶל־גּוֹי חֶרֶב וְלֹא־יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה׃ (ישעיה ב,ב-ד)
בס"ד לפרשת תולדות התשפ"ד
הפרשה שלנו עוסקת במפעל חפירת הבארות של יצחק אבינו ברצועת עזה, מה שמעלה את הצורך בהתבוננות בשביל יצחק צריך כמה בארות, מה הוא יעשה עם כל המיים?
לעומת אברהם אבינו שהכניס אורחים, משום שאחז במידת החסד, יצחק בנו דווקא אחז במידת הגבורה, ולכן אנו רואים שהוא התבדל מהגוים. אבל אז באה חפירת הבארות שחושפת את זה שגם הוא עסק בהשפעה לאומות העולם, באמצעות הבארות. נכון הוא לא הכניס אורחים לבית שלו אבל כן שלח להם שפע שיוכלו לקחתו אליהם הביתה.
למעשה מי שמעורר את יצחק לחפור את הבארות אלו דווקא ההצקות שהפלישתים מציקים לו!
מבאר זאת מי השילוח כאשר הקב"ה נותן איזה כוח לאומות לשלוט על ישראל, עלינו להתבונן איזה חטא וחסרון בנו גרמו לזה לקרות, ואז ללמוד איך לחזור בתשובה בדבר זה, ואם עשינו את התיקון הנכון אזי נזכה כי "ישב רוח יזלו מים", נזכה להשתחרר מכבליהם.
יצחק אבינו מתבונן מדוע הפלישתים מציקים לו, והוא מגיע למסקנה מפתיעה, כנראה הוא צריך לחזק את מידת האהבה והנתינה, הוא מסיק זאת מתוך ההבנה שלאברהם אביו לא הציקו. לכן הוא מחליט לחפור עוד בארות מים. בארות שהוא אינו צריך אותם לעצמו, הוא רוצה להשקות את העולם במים חיים. מהלך זה מאפשר לו מצד אחד להשפיע, אך עם זאת הוא אינו נוטש את המשימה המרכזית שלו, מידת הגבורה, כי חפירת הבארות מאפשרת לו מהצד השני להמשיך לברר את עצמו מאומות העולם. כי בעוד העולם עסוק בסתימת בארות הוא אדרבה דווקא עסוק בחפירתם. זאת אומרת האירוע עזר ליצחק ללמוד ולהבין את השוני המהותי שבינו לבין שאר העולם. בשפה עכשוית אפשר לומר שאברהם היה משפיע שהוא גם חבר, ואילו יצחק היה משפיע במידת הגבורה,הטבה עם הצבת גבולות בינו לבין שאר העולם.
כעת נחשוף איזה מים יצחק אבינו חושף בבארות שחפר, איזה שפע הוא מבקש להשפיע על העולם?
הבאר הראשונה שחפר יצחק הינה כנגד ספירת הנצח. כנגד משה רבנו. ( אחרי שלושת הבארות שחפר אברהם אבינו שהיו כנגד השלשה הראשונים שהם חג"ת) מבאר מי השילוח שהבאר הזו היא כנגד התורה, באר מים חיים המשקה את העולם בדעת כי יש בורא לעולם והוא נתן לנו התורה, הפלישתים רבים על הבאר הזו, כי הם טוענים שגם להם יש אמונה בהשם וגם להם יש תורה, הלא הם קיבלו על עצמם את שבע מצוות בני נח. זה גם מסתדר עם מה שידוע בחז"ל שבאר זו רומזת לבית המקדש הראשון, בית שהיו בו הרבה מלחמות עם מלכי האומות. למעשה זה נרמז בתיאור הפסוקים על הריב של הרועים. מבאר הכלי יקר, שהיה מצה ומריבה בין רועי ישראל, דהיינו בין מלכי ישראל ומלכי יהודה ולכן גם מלכי האומות נלחמו בנו.
ברבות ימי ההיסטוריה אנו רואים שהאומות טוענות שהן אף קבלו תורה ישירות מאת השם, כמו יש"ו הנוצרי או מוחמד המוסלמי שלטענתם היו נביאים מסוג משה רבנו, דהיינו נביאים שרשאים לקבל תורה ולכן אותם "נביאים" עשו שינויים בתורה, מה שלא ניתן להיעשות על פי התורה על ידי אף נביא זולת משה רבינו שקיבל תורה במסיני , באופן שלא היה ספק לאף אדם בישראל שתורה זו מהשמים היא.
הבאר השנייה שחפר יצחק נקראת שטנה והיא כנגד ספירת ההוד. כנגד אהרן הכהן. מבאר מי השילוח שזה כנגד העבודה והקורבנות שעם ישראל קיבלו על עצמם לקיים. גם עליה רבו הפלישתים, אם כי כאן בפסוקים לא מוזכרים הרועים כגורם המריבה. למה הם רבו עליה? מבאר מי השילוח, כי לטענתם גם הם עובדים את השם, גם הם יכולים להקריב קורבנות להשם, הלא ההלכה אומרת שנדרים ונדבות מקבלים מהם. באר זו רומזת לבית המקדש השני שנחרב בעוון שנאת חינם. גם כאן השנאה בתוכנו עוררה את שנאת עשיו וצאצאיו, שמה מעיד על כך "שטנה". אגב, בתלמוד מסופר מעשה קמצא ובר קמצא שהביא לחורבן, שם רוגזם של הרומאים היה על שלא קבלו מהם את הקרבן שהם שלחו להקריב בבית המקדש, שלא הסכמנו לתת להם לעבוד את ה' על ידי קרבן.
הבאר השלישית-רחובות כנגד ספירת היסוד,כנגד יוסף הצדיק. מבאר מי השילוח " היינו שבחר בסבלנות ויסורין, רצונו לומר לסבול עבור עבודת הש"י כדאיתא במדרש (בראשית רבה ס"ט,ח) יצחק חידש יסורין, ולא רבו עליה כי מיד שחפר הבאר הזאת ברחו הכל כי הם בעטו בזה". באר זו רומזת לבית המקדש השלישי שעליו לא תהיינה מחלוקות. כך גם מתואר בחז"ל שעשיו מכר ליעקב את הבכורה כי הוא לא רצה לקבל על עצמו את היסורין שצריך לסבול בשבילה. עם ישראל אחרי אלפיים שנות גלות חזר לארץ כדי לבנות את הבית השלישי, את רחובות.
הבאר הרביעית-באר שבע כנגד ספירת המלכות,כנגד דוד המלך ומלך המשיח. מבאר מי השילוח "רומז על עתיד כידוע, היינו כי לעתיד יחזיר הקב"ה לכל מי שסבל יסורין בעבור קדושת שמו יתברך." נשמע מדבריו שבאר זו רומזת לימים שלאחר תחיית המתים שאז יצטרפו כל מי שפעל עם אל בכל ימי ההיסטוריה ויקבלו את שכרם. מעניין שבתורה בין הבאר השלישית לרביעית מסופר על אבימלך ופמליתו שבאו ליצחק לכרות איתו ברית ולאחר שיצחק משלחם לדרכם בשלום, באים עבדיו ומספרים לו מצאנו מים. ללמדך שהמים חיים האלה כבר שייכים לשלב שלאחר השלום העולמי.
שלבים בתוך מהלך שיבת ציון- לקראת בניית הבית השלישי:
כבר דברנו מזה שמהלך שיבת ציון הינו מעין סיכום מהלך ההיסטוריה הכללי. לכן דור ראשון של שבי ציון מקביל לתקופת הבית הראשון. אלו היו אנשים כללים שויתרו על הנאות היחיד למען טובת הכלל, אבל היו בדור זה כל מיני תורות, סכסוכים עקרוניים אידיאולוגים. הדור השני התמקד בעולם הפרטי בזכויות הפרט ומימוש עצמי, בדומה לתקופת הבית השני, גם בו הרבה מריבות פנימיות אבל פחות אידיאולוגיות, גם החוצה המלחמות נהיו מול ארגוני טרור ופחות מול מדינות, סבלנו יותר משנאה ופגיעה אישית ברמה הפרטית ופחות ממלחמה עם מדינות. נכון לעכשו אנחנו הולכים ומתקרבים לרחובות, לבניית בית המקדש שעליו כבר לא יעז אף אדם לעורר מריבות.
וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית־יְ-הוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל־הַגּוֹיִם׃
וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל־הַר־יְ-הוָה אֶל־בֵּית אֱ-לֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר־יְ-הוָה מִירוּשָׁלִָם׃
וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא־יִשָּׂא גוֹי אֶל־גּוֹי חֶרֶב וְלֹא־יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה׃ (ישעיה ב,ב-ד)
בס"ד לפרשת תולדות התשפ"ה
אז מי צדק יותר יצחק או רבקה?
במבט ראשון רבקה צדקה, כך פשט הסיפור נראה. הכתוב מעיד על כך שיצחק אהב את עשיו כי ציד בפיו, הוא היה צד את אביו בפיו,קרי היה מתיפיף בפני אביו כדי שיאהבו, ובשל כך לפני מותו יצחק רצה לברך את עשיו. רבקה שומעת מכך ומצוה את יעקב להתחפש לעשיו ולגשת לקבל הוא את הברכה כדי שהברכה לא תגיע לעשיו שלפי דעתה לא ראוי לכך וממילא זה לא טוב שהוא יקבל אותה. אנו יודעים שיעקב היה הצדיק ועשיו הרשע, ואנו רואים שמשמים מסיעים לרבקה וליעקב לעשות את התרגיל,בזמן שעשיו מסתבך עם מלאכת הציד ולא מצליח לצוד,בינתיים יעקב מביא שני גדיי עיזים לאימו והיא מתקתקת את ההכנה שלהם,יעקב מגיע בזמן לאביו ומקבל את הברכה, ובדיוק כאשר יעקב יוצא מאביו עשיו מגיע. הנה היא הצליחה במעשיה בסיעתא דשמיא ואפילו יצחק השלים עם זה, ואמר "גם ברוך יהיה" על ברכת יעקב.
אבל לכאורה היה אפשר גם להגיד הפוך, בשל התרגיל הזה עשיו מחליט להרוג יעקב, והוא יוצא לגלות. מרגע זה רבקה לא תראה יותר את יעקב בנה האהוב.ויעקב עצמו- הרבה סיבוכים הגיעו לו בשל כך,ריחוק מההורים ומהארץ,סיבוכים עם לבן הרמאי ועוד. והלא מעשה אבות סימן לבנים,אז גם הגלות שלנו מתגלגלת מכך ואיתה שנאת בני עשיו לבני ישראל הנמשכת כל ההיסטוריה. חוץ מזה האם בשל יוזמת רבקה עשיו לא קיבל ברכה? הוא קיבל ברכה ועוד איך. ויש להניח שהוא קיבל בדיוק את מה שהיה צריך לקבל. יצחק לא בא לברכה עם דף מוכן, כאשר יעקב נכנס אליו והוא הריח ריח גן עדן ,הוא ברך את יעקב ברוח קודשו לפי מה שמתאים ליעקב, וכאשר עשיו נכנס אחריו הוא ברך אותו בברכה המתאימה לעשיו. אז מה שינתה רבקה במהלך המתחכם הזה? ואנו גם רואים שלפני שיעקב יוצא לחרן יצחק מברך אותו ברכה נוספת והיא בכלל הברכה העיקרית הרוחנית, אז גם אם נסבור שיעקב "לקח" את הברכה של עשיו, אנו רואים שאת הברכה היותר עיקרית יצחק שמר ליעקב, אז הוא לא היה כזה "עיוור" כמו שנדמה לנו והוא ידע מי מהבנים שלו הוא הצדיק ומי לא.
אבל האמת היא שגם יצחק צדק וגם רבקה צדקה. יצחק אבינו לא רק צדק בגישה החינוכית שלו, הוא צדק שרצה לברך את עשיו, מכוח הברכה שברכו יצטרפו במשך הדורות כהנה וכהנה צאצאים מעשיו לעם ישראל , נשמות גדולות ויהיו שותפים בתיקון העולם. יצחק אולי לא ראה היטב לטווח קרוב אבל לטווח רחוק הוא ראה היטב. האם רבקה הרוויחה משהו מהתרגיל? אנו רואים מדברי יצחק אבינו לעשיו כאשר הוא נכנס אליו לקבל ברכה שאכן יעקב קיבל ברכה שהיתה אמורה להגיע לעשיו על פי דעתו של יצחק אבינו. אז נכון שעשיו מקבל בכל אופן ברכה, והיא בדיוק מה שהוא היה צריך לקבל, אבל היא לא בדיוק מה שיצחק חשב שהוא צריך לקבל. יצחק הבין את זה בדיעבד ולכן אמר מיד כשנודע לו שיעקב קיבל הברכה שהוא חשב לברך בה את עשיו "גם ברוך יהיה".
נראה שמתחילה, יצחק חשב שעשיו ויעקב יהיו שותפים במלאכת תיקון העולם,מעין מודל יששכר וזבולון, לכן הוא רצה לברך את עשיו את הברכה הגשמית המתאימה לכך. שינוי התכנית הוציא את עשיו החוצה,מודל יששכר וזבולון יתממש בתוך עם ישראל,יעקב קיבל מיצחק גם הברכה גשמית -אחריות לתיקון הגשמי של העולם. עשיו לעומת זאת קיבל ברכה, אומר רש"י שבין צדיק ובין רשע יקבל את משמני הארץ. לכאורה זו ברכה יותר טובה, כי יקבל את השפע בכל מקרה. אולם לאמיתו של דבר בזה הוא הפסיד את ההשגחה עליו, ואת שותפותו בתיקון עולם.
הזהר הקדוש מחדד את חשיבות לקיחת ברכה זאת מעשו ליעקב וכך מובא "רִבִּי יוֹסֵי אָמַר, תָּא חֲזֵי, אִי חַס וְשָׁלוֹם בְּהַהוּא זִמְנָא יִתְבָּרַךְ עֵשָׂו, לָא שְׁלוֹט יַעֲקֹב לְעָלְמִין. אֶלָּא מֵעִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה, וְכֹלָּא בְּאַתְרֵיהּ אֲתָא כְּדְקָא חָזֵי."(זהר תולדות טז) מבאר בעל הסולם "רבי יוסי אמר וכו': רי"א בוא וראה. אם חס ושלום, היה עשו מתברך באותו זמן, לא היה שולט עוד יעקב לעולם. והיה נשאר ח"ו תמיד בגלות, אלא מעם הקב"ה היה שיתברך יעקב, והכל על מקומו בא כראוי."
האם העוינות שבין עשיו ליעקב הנמשכת כל ההיסטוריה מאז אותה ברכה הינה רעה?לא! היא אמנם קשה, להיות עם נרדף במשך אלפי שנים זה לא דבר פשוט, אבל אנו יכולים להבין שיש לזה סיבה. עם שנבחר לתקן עולם במלכות שדי, גם צריך להתעצם בתוך עצמו כדי להגיע להצלחת המשימה, והתעצמות זאת מצריכה את ההיבדלות משאר העולם. הדבר לא התחיל ממעשה רבקה ויעקב בנה, הקב"ה כבר הרחיק את אברהם ממשפחתו ומארצו, יצחק אבינו עצמו המשיך את אותה מגמה של התרחקות משאר הגוים. ונכון שהשנאה וההתרחקות עלתה קומה בימי יעקב ועשיו, אולם זה מה שההשגחה העליונה רצתה, ולכן היתה סיעתא דשמיא לרבקה וליעקב להשיג את הברכה, וגם סיעתא דשמיא היתה שעשיו ישנא את יעקב.
השנאה אלינו איננה דבר נעים, אנו בודאי מחכים ליום שהעולם יאהב אותנו. אבל אנו יכולים להודות לקב"ה ולהכיר שהיא שמרה עלינו במשך כל ההיסטוריה. הסיבוכים שאנו רואים אצל יעקב אבינו, אמנם קשורים לתרגילים שהוא ואימו עשו לעשיו, אבל הם לא מתחילים מכאן, יש להם שורשים קדומים, אם בריב קין והבל אם בחטא אדם הראשון-שהביא לזוהמת הנחש שנכנסה לאדה"ר והשתלשלה לעשיו . יש לציין שרבקה כבר קבלה נבואה בזמן הריונה שבישרה לה על מתח זה, כך שיש להבין שעשיו בכל מקרה היה שונא ליעקב, וההשגחה העליונה כך גלגלה שזה יתפרץ על ידי סיפור הברכות של יצחק.
אז מי צדק יותר יצחק או רבקה?
במבט ראשון רבקה צדקה, כך פשט הסיפור נראה. הכתוב מעיד על כך שיצחק אהב את עשיו כי ציד בפיו, הוא היה צד את אביו בפיו,קרי היה מתיפיף בפני אביו כדי שיאהבו, ובשל כך לפני מותו יצחק רצה לברך את עשיו. רבקה שומעת מכך ומצוה את יעקב להתחפש לעשיו ולגשת לקבל הוא את הברכה כדי שהברכה לא תגיע לעשיו שלפי דעתה לא ראוי לכך וממילא זה לא טוב שהוא יקבל אותה. אנו יודעים שיעקב היה הצדיק ועשיו הרשע, ואנו רואים שמשמים מסיעים לרבקה וליעקב לעשות את התרגיל,בזמן שעשיו מסתבך עם מלאכת הציד ולא מצליח לצוד,בינתיים יעקב מביא שני גדיי עיזים לאימו והיא מתקתקת את ההכנה שלהם,יעקב מגיע בזמן לאביו ומקבל את הברכה, ובדיוק כאשר יעקב יוצא מאביו עשיו מגיע. הנה היא הצליחה במעשיה בסיעתא דשמיא ואפילו יצחק השלים עם זה, ואמר "גם ברוך יהיה" על ברכת יעקב.
אבל לכאורה היה אפשר גם להגיד הפוך, בשל התרגיל הזה עשיו מחליט להרוג יעקב, והוא יוצא לגלות. מרגע זה רבקה לא תראה יותר את יעקב בנה האהוב.ויעקב עצמו- הרבה סיבוכים הגיעו לו בשל כך,ריחוק מההורים ומהארץ,סיבוכים עם לבן הרמאי ועוד. והלא מעשה אבות סימן לבנים,אז גם הגלות שלנו מתגלגלת מכך ואיתה שנאת בני עשיו לבני ישראל הנמשכת כל ההיסטוריה. חוץ מזה האם בשל יוזמת רבקה עשיו לא קיבל ברכה? הוא קיבל ברכה ועוד איך. ויש להניח שהוא קיבל בדיוק את מה שהיה צריך לקבל. יצחק לא בא לברכה עם דף מוכן, כאשר יעקב נכנס אליו והוא הריח ריח גן עדן ,הוא ברך את יעקב ברוח קודשו לפי מה שמתאים ליעקב, וכאשר עשיו נכנס אחריו הוא ברך אותו בברכה המתאימה לעשיו. אז מה שינתה רבקה במהלך המתחכם הזה? ואנו גם רואים שלפני שיעקב יוצא לחרן יצחק מברך אותו ברכה נוספת והיא בכלל הברכה העיקרית הרוחנית, אז גם אם נסבור שיעקב "לקח" את הברכה של עשיו, אנו רואים שאת הברכה היותר עיקרית יצחק שמר ליעקב, אז הוא לא היה כזה "עיוור" כמו שנדמה לנו והוא ידע מי מהבנים שלו הוא הצדיק ומי לא.
אבל האמת היא שגם יצחק צדק וגם רבקה צדקה. יצחק אבינו לא רק צדק בגישה החינוכית שלו, הוא צדק שרצה לברך את עשיו, מכוח הברכה שברכו יצטרפו במשך הדורות כהנה וכהנה צאצאים מעשיו לעם ישראל , נשמות גדולות ויהיו שותפים בתיקון העולם. יצחק אולי לא ראה היטב לטווח קרוב אבל לטווח רחוק הוא ראה היטב. האם רבקה הרוויחה משהו מהתרגיל? אנו רואים מדברי יצחק אבינו לעשיו כאשר הוא נכנס אליו לקבל ברכה שאכן יעקב קיבל ברכה שהיתה אמורה להגיע לעשיו על פי דעתו של יצחק אבינו. אז נכון שעשיו מקבל בכל אופן ברכה, והיא בדיוק מה שהוא היה צריך לקבל, אבל היא לא בדיוק מה שיצחק חשב שהוא צריך לקבל. יצחק הבין את זה בדיעבד ולכן אמר מיד כשנודע לו שיעקב קיבל הברכה שהוא חשב לברך בה את עשיו "גם ברוך יהיה".
נראה שמתחילה, יצחק חשב שעשיו ויעקב יהיו שותפים במלאכת תיקון העולם,מעין מודל יששכר וזבולון, לכן הוא רצה לברך את עשיו את הברכה הגשמית המתאימה לכך. שינוי התכנית הוציא את עשיו החוצה,מודל יששכר וזבולון יתממש בתוך עם ישראל,יעקב קיבל מיצחק גם הברכה גשמית -אחריות לתיקון הגשמי של העולם. עשיו לעומת זאת קיבל ברכה, אומר רש"י שבין צדיק ובין רשע יקבל את משמני הארץ. לכאורה זו ברכה יותר טובה, כי יקבל את השפע בכל מקרה. אולם לאמיתו של דבר בזה הוא הפסיד את ההשגחה עליו, ואת שותפותו בתיקון עולם.
הזהר הקדוש מחדד את חשיבות לקיחת ברכה זאת מעשו ליעקב וכך מובא "רִבִּי יוֹסֵי אָמַר, תָּא חֲזֵי, אִי חַס וְשָׁלוֹם בְּהַהוּא זִמְנָא יִתְבָּרַךְ עֵשָׂו, לָא שְׁלוֹט יַעֲקֹב לְעָלְמִין. אֶלָּא מֵעִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה, וְכֹלָּא בְּאַתְרֵיהּ אֲתָא כְּדְקָא חָזֵי."(זהר תולדות טז) מבאר בעל הסולם "רבי יוסי אמר וכו': רי"א בוא וראה. אם חס ושלום, היה עשו מתברך באותו זמן, לא היה שולט עוד יעקב לעולם. והיה נשאר ח"ו תמיד בגלות, אלא מעם הקב"ה היה שיתברך יעקב, והכל על מקומו בא כראוי."
האם העוינות שבין עשיו ליעקב הנמשכת כל ההיסטוריה מאז אותה ברכה הינה רעה?לא! היא אמנם קשה, להיות עם נרדף במשך אלפי שנים זה לא דבר פשוט, אבל אנו יכולים להבין שיש לזה סיבה. עם שנבחר לתקן עולם במלכות שדי, גם צריך להתעצם בתוך עצמו כדי להגיע להצלחת המשימה, והתעצמות זאת מצריכה את ההיבדלות משאר העולם. הדבר לא התחיל ממעשה רבקה ויעקב בנה, הקב"ה כבר הרחיק את אברהם ממשפחתו ומארצו, יצחק אבינו עצמו המשיך את אותה מגמה של התרחקות משאר הגוים. ונכון שהשנאה וההתרחקות עלתה קומה בימי יעקב ועשיו, אולם זה מה שההשגחה העליונה רצתה, ולכן היתה סיעתא דשמיא לרבקה וליעקב להשיג את הברכה, וגם סיעתא דשמיא היתה שעשיו ישנא את יעקב.
השנאה אלינו איננה דבר נעים, אנו בודאי מחכים ליום שהעולם יאהב אותנו. אבל אנו יכולים להודות לקב"ה ולהכיר שהיא שמרה עלינו במשך כל ההיסטוריה. הסיבוכים שאנו רואים אצל יעקב אבינו, אמנם קשורים לתרגילים שהוא ואימו עשו לעשיו, אבל הם לא מתחילים מכאן, יש להם שורשים קדומים, אם בריב קין והבל אם בחטא אדם הראשון-שהביא לזוהמת הנחש שנכנסה לאדה"ר והשתלשלה לעשיו . יש לציין שרבקה כבר קבלה נבואה בזמן הריונה שבישרה לה על מתח זה, כך שיש להבין שעשיו בכל מקרה היה שונא ליעקב, וההשגחה העליונה כך גלגלה שזה יתפרץ על ידי סיפור הברכות של יצחק.
053-525-3443 |
מייל: serge@hermesh.co.il |
פוגל סרז' |