בס"ד לפרשת שלח התשפ"א
ערב שבת פרשת שלח
כיצד בכלל אפשר להעמיד את טובת הארץ לשאלה? אחרי שהקב"ה נתנה לנו וציין את שבחה? כיצד משה רבנו מבקש מהמרגלים לבדוק האם הארץ או לא?
ראשית, נראה ברור שמשה רבינו כשלעצמו לא הטיל כל ספק בטובת הארץ, ולדידו אין צורך לשלוח אנשים שיבדקו את טיב הארץ.
שנית , משה אומר להם לתור את הארץ, תחפשו ותנסו לראות את מעלותיה, את יתרונה על שאר ארצות..
הוא בטוח שאם הם יבואו אל הארץ בפתיחות בלי דעות קדומות, לא תצא תקלה מתחת ידיהם. הלא השם אמר לנו שהארץ טובה אז בודאי שלא יתגלה בה חסרון, ובלבד שלא יבואו עם דעה קדומה.
אתם מכירים את זה שבדרך כלל כשאנו חלילה פוסלים דברים או אנשים, הסיבה לזה היא, כי אנו באנו עם תזה מוקדמת ורק חיפשנו בשטח ראיות להצדיק את התזה שלנו? אמנם יתכן שבאנו נקיים בלי דעה קדומה ובכל זאת ראינו משהו שלא מצא חן, זה אפשרי בדברים או אנשים שיש להם גם חסרונות אבל לא יתכן בנוגע לארץ החיים.
אכן כך לימדונו חכמינו ואמרו שכשם שהם חזרו מהמסע להוציא דיבה כך כבר היתה דעתם מתחילה כשהלכו לראות הארץ.
בעצם הבעיה השורשית שלהם היתה חוסר תמימות עם השם.
התמימות הינה מידה מאוד שורשית ויסודית ביהדות. כבר החטא הראשון בהיסטוריה היה בעצם ביטוי של חוסר תמימות, כי מה זה משנה איזו תועלת תצמח לנו מאכילת עץ הדעת, הלא השם יתברך אמר לנו לא! וכי אנו יודעים טוב ממנו מה טוב לנו?! וכי יתכן שהוא לא רוצה בטובתנו?!
בתורה הציווי תמים תהיה עם ה' אלוהיך נאמר בהקשר לדורשי העתידות. אם אנחנו יודעים מה השם רוצה מאיתנו שוב אין לנו כל טעם וענין לעסוק בשאלה האם זה ריאלי, מעשי וכדו' עלינו רק להפעיל שיקולים אייך לעשות ולא אם לעשות.
נכון כשאיננו יודעים מה השם מצפה מאיתנו, ידיעת העתיד אכן מעסיקה אותנו, האם נצליח בתוכניות שלנו או לא, האם אנו בכיוון הנכון. גם כשהיו בקרבנו נביאים היכולים לומר עתידות, הלגיטימיות לשאול אותם היתה בדברי הרשות, במצבים שאינם לא חובה ולא מצוה.
ברור שהשם מצפה מאיתנו להיות מחוברים לקרקע, לבחון ולבחור את הדרך לבצע דברים בצורה הגיונית לפי המצב בשטח, אבל לא לבחור את המטרה, ולא להחליט מהשטח אם המטרה מעשית כאשר השם כך ציווה עלינו.
פרשת ציצית שגם מופיעה בפרשתנו באה להזכיר לנו לא להמשך אחר אותם דעות קדומות, נטיות לב בלתי מתוקנות, ולא תתורו אחרי לבבכם.
מהי התמימות המתבקשת מאיתנו?
הנושא ארוך ונשברו על זה הרבה קולמוסים, אבל בקצרה: במישור האמוני, התמימות משמעה להיות שלם עם השם, תם כמו שלם, כך כותב אונקלוס ועוד פרשנים. להיות שלם זה אומר לחיות בהכרה שה' יודע מה הוא עושה בעולם, כל מצוותיו שציוונו הן לטובתנו, אין מי שרוצה ויודע את טובתי יותר ממנו. הוא ברא אותי בדיוק מושלם עם הכישרונות והתכונות המתאימים למה שיעד אותי בעולם, גם מאורעות החיים שאנו עוברים מכוונים על ידו במדויק כדי לאפשר לנו לממש את יעודנו בעולם.
בעולם המידות, התם עומד כנגד הערום. לכן מי שהסית את אדם הראשון מתואר בפסוק כערום מכל חיית השדה. זה מצחיק אבל דוקא הערום הוא מי שמסתיר את עצמו. השם משמואל מגדיר את התם כמי שחיצוניותו ופנימיותו שוים. אני חושב שהעבודה על התמימות מתחילה בהתבוננות שלנו פנימה ובחינה מתמדת של עצמנו האם אנו מקרינים ומשדרים את שאנו גם בפנים.
אז המסקנה שצריך להיות דוגרי? מה שאני מרגיש בפנים לשדר בחוץ? זה נחמד להיות דוגרי אבל לא תמיד. לפעמים כשיש סתירה בין החוץ לפנים, המשימה איננה לשנות את החוץ אלא את הפנים, נגיד שיש לי הקפדה בפנים על מישהו, אני יכול, אומר הרמב"ם, ללמד עליו זכות ולסלוח לו, ואני יכול לדבר איתו דוגרי, בכבוד ובנועם, ולשאול אותו למה עשית לי כך וכך? ברור שהחיים מורכבים, ולא תמיד יש לנו עצה ופתרון לסתירות בין החוץ והפנים, אבל מה שאנו כן יודעים שהשם מצפה מאיתנו להיות תמימים.
אתם המרגלים לטובת הענין, פוחדים לאבד את המשרה שלכם? פוחדים בכלל מההתמודדות עם החיים בארץ ישראל? מרגישים שאתם כמו חגבים? תהיו כנים ותמימים, תגידו לה' זאת ואף לבני ישראל: הארץ שהלכנו לראות ארץ נהדרת מלאה חיים, פרותיה מדהימים, היא מגדלת אנשי מידות טובות, והיא אוכלת את הרשעים, מפחיד אותנו להיכנס לארץ, אנו חוששים לאבד את עמדתנו הציבורית. גישה כזו היתה מביאה לסוף הרבה יותר טוב לסיפור הזה.
זה מדהים באמת כיצד הארץ הזו אוכלת את יושביה, כיצד היא שממה כל אותם השנים שאנו היינו במרחקים. כיצד היא מאירה פנים לבני ישראל השבים הביתה לאחר שנות נדודים כה רבים, ואפילו כיום כיצד היא מתנהגת עם העזתים, ולעומת זאת הארת הפנים שלה ליהודים.

תמימות גוררת תמימות, וכנות גוררת כנות. ככל שנסגל חיים יותר תמימים כך גם נקבל. כמו כן בנוגע ליחסנו אנו לארץ ישראל, אם נדע לגשת אליה בתמימות גם נגלה שהיא שלמה איתנו, טובה הארץ מאוד מאוד.
היא תביט אלי טובה וחכמה
כמו בבן השב הביתה מן הדרך
תחבק אותי אליה בנשימה חמה
אמא אדמה.
היא תגיד - "אתה עייף מן המסע
אל תפחד אני חובשת את פצעיך"
היא תיקח אותי אליה כשאקרא בשמה
אמא אדמה
היא תביט אלי טובה וחכמה
היא שקטה כל כך וכמו תמיד סולחת
תחבק אותי אליה בנשימה חמה
אמא אדמה.
שבת שלום בעז מלט


בס"ד לפרשת שלח התשפ"ב
המרגלים טענו שהארץ אוכלת את יושביה,אמירה מאוד קשה. אבל האם היא בכלל שלילית כמו שנראה במבט ראשון או דוקא חיובית?
אנשים כיום שואלים כיצד ניפטר יום אחד מהאויבים שלנו החיים פה בתוכנו, האם יש סיכוי? חולמים על כפתור שאפשר ללחוץ עליו וברגע קט כל אויבינו יעלמו מכאן. חולמים אבל פוחדים לומר בפה.
אמירה כזו נשמעת ממש דמיונית ותלושה מהמציאות, אבל התורה מלמדת אותנו לימוד עוד יותר יומרני, המצב הקבוע,הטבעי של הארץ הוא שלא תיתן לאויבנו לחיות עליה, וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ׃(ויקרא כו,לח). וכמו שכותב שם רש"י מהמדרש ספרא :זוֹ מִדָּה טוֹבָה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא יִמְצְאוּ הָאוֹיְבִים נַחַת רוּחַ בְּאַרְצָם, שֶׁתְּהֵא שׁוֹמֵמָה מִיּוֹשְׁבֶיהָ. וכידוע כך אכן היה במשך כל שנות הנדודים שלנו במדבר העמים, הארץ שמרה לנו אמונים ולא הסכימה לקבל עליה כל עם אחר. השאלה הנכונה היתה צריכה להיות הפוכה, כיצד למרות זאת עדין חיים על הארץ אנשים רשעים וחטאים? דוקא המצב הנוכחי שחיים כאן בארץ אנשים רשעים וחטאים הוא הזמני, הצריך הסבר.
אומר מי השילוח:
וידבר ה' אל משה לאמר, שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען וגו' וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום וגו'. זה שאמר הכתוב (תהלים קי"ט,י"ח) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, איתא בזהר הקדוש (בהעלותך קנ"ב.) מה דתחות לבושא דאורייתא, כי שורש ארץ ישראל הוא שמפורש בה הדברי תורה, ושם נתגלה שהוא ארץ אשר ה' דורש אותה תמיד, ולכן לא היה להכותים קיום בארץ ישראל עד שלמדו משפט אלהי הארץ וקיימו דברי תורה, כי הדברי תורה הנקבעים בדומם מאוד נסתרים על הלבוש ולא יתראו, כי גם בדברי תורה מפורשים לא נתראה על הלבוש עומק יקרותם, כי על הלבוש יתראו כעול ומשא, אך המבקש ה' מתפלל להשי"ת שיגלה עיניו ויביט נפלאות מתורתו מה דתחות לבושא דאורייתא ואז יראה שתוכם רצוף אהבה, וכן להמרגלים צוה משה רבינו שיביטו לעומק הפנימיות שזה מורה לשון ויתרו, ואם עשו כן היה רואים שבעומק הוא מלא טובה, אך הם הסתכלו רק על הלבוש והיה נראה שהוא ארץ אוכלת יושביה, ואם לא התרעמו בכעס רק התפללו להשי"ת שיגל עינם ויראו נפלאות מתורתו אז הכירו שבעומק יש שם דברי תורה מפורשים ותחת הלבוש הוא רצוף אהבה.
לפי דברי מי השילוח משה רבנו ציווה עליהם להסתכל לפנימיות הארץ, אם היו עושים כן היו רואים באמת שזו ארץ קדושה, עיני השם א-לוהינו בה מראשית שנה ועד אחרית שנה. אז מדוע הכנענים בכל מקום שעברו  בו המרגלים קברו את מתיהם? כי הארץ לא יכולה לסבול את החטאים האלה.
על כן אנו מבינים שברור שהארץ תקיא את מי שלא מתאים לה, תקיא את כל הרשעים. (אני לא טוען שכל הערבים כאן בארץ רשעים, אבל כל הטרוריסטים ותומכיהם, וכל אויבי העם הזה בודאי שלא יוכלו להתמיד כאן על הארץ)
על פי ביאור זה אפשר לומר שדוקא המעלה המיוחדת הזו של הארץ היא שהפחידה את המרגלים, לפחות בתת הכרה שלהם, לחיות על ארץ כזו שהיא מגיבה ליושבים עליה, אוכלת או מקיאה או קולטת, זה יכול להפחיד,זה מאוד תובעני ולכן הם העדיפו להישאר במדבר.
אומר האגרא דכלא: הנה המרגלים אמת דברו מה שראו, וכן צוה להם משה (במדבר יג יח) וראיתם את הארץ וכו', ואת העם החזק וכו' (במדבר יג יט), ומה הערים וכו'. והנה באו ואמרו מה שראו שבעצם הארץ טובה שמוציאה זבת כו', רק שהערים בצורות וחזק העם, וכן היה באמת כאשר הש"י אמר על ידי נביאו (עמוס ב ט) ואנכי השמדתי את האמרי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו. וכן מה שאמרו ארץ אוכלת יושביה (במדבר יג לב), בעיניהם ראו ותמהו, הגם שכוונת היוצר כל הוא אלקינו היה לטובה כמו שאמרו רז"ל (סוטה ל"ה ע"א), עם כל זה מי סיפר להם הענין בנבואה, והנה לפי זה מה יש לנו עוד להאשים את המרגלים. אך הוא כאשר נודע לנו על פי יסודי התורה אשר מדרך הטוב והמטיב לכל להיטיב לבריותיו, ובשביל זה ברא העולם לא למלאות חסרון ח"ו, כי הוא השלם בתכלית השלימות, רק ברא להיטיב לבריותיו, וכל מה שברא לא ברא לריק רק להיטב, הנה כאשר רואין אנחנו איזה טובה באיזה ארץ ביתר שאת משאר ארצות מבלי שיעור, על כרחך הוא לטובת יושב הארץ אשר הם טובים בעיני י"י להטיב להם בהעדפה יתירה כפי עבודתם. והנה כאשר רואים שעם הטובה הלזו העודפת, הארץ משכלת, איך נוכל לומר שהוא לטובת יושב הארץ, דהנה הארץ אוכלת יושביה, על כרחך צריכין אנו לומר דמה שהארץ מוציאה פירות שלא כטבע והיא משכלת, צריכין להתבונן שהיא מעותדת להינתן ביד אומה אחרת שיאכלו מפריה וישבעו מטובה, וכהיום היא ברשות אחרים, על כן אוכלת יושביה כי מדרך הטוב להיטיב ולא ברא דבר לריק, וראינו הענין בגמרא (תענית ח' ע"ב) כד יהיב קוב"ה מזוני לחיי יהיב, ובשביל זה עליהם הושם אשמה בדבר על אשר לא התבוננו אדרבה מדאוכלת יושביה, על כרחך הכנענים אינם בעלי הארץ הזאת, כיון שטובתה בעצם הוא בהפלגה רבה ואוכלת יושביה, אם כן הטובה היא לחנם ולריק, וכד יהיב קוב"ה מזוני חיי יהיב, על כן היה להם לשפוט כנ"ל. וזה שאמרו יהושע וכלב הארץ אשר עברנו בה לתור אותה, (על כרחך צריכין אנו לומר שבודאי) טובה הארץ מא"ד מא"ד (בכפל, היינו הן בענין הפירות והן בענין תוקף החיים והבריאות, היינו באופן ובתנאי) אם חפץ בנו י"י והביא אותנו וכו' ארץ אשר היא (בעצם) זבת חלב ודבש (כאשר אתם מודים בדבר, ואיך יהיה הדבר לריק ח"ו, על כרחך שהכנענים אינם בעלי הארץ הזאת. וזה שסיימו) אך בי"י אל תמרודו (במדבר יד ט), (שלפי דעתיכם הנה היא מרידה בעצם הויה המהוה כל הויות, באמור שהוא מהווה לריק ח"ו ושלא להיטיב, הנה כשלא תמרודו בהויה ותבינו הענין, הנה) ואתם אל תיראו את עם הארץ, (כי אדרבא תבינו מהענין הנעשה בפניהם) כי לחמנו הם סר צלם וכו', הבן הענין וינעם לך:(ע"כ)
אם כן לדברי האגרא דכלא, הנתונים שהם ראו נכונים אבל ההסבר שהם הסבירו את הדברים היה קלוקל, כי אם אתה רואה ארץ טובה מחד ואוכלת יושביה מאידך, המסקנה שאתה צריך להסיק, שהיא לא מיועדת לאלו שגרים עליה עכשיו.
אז כיצד באמת מצליחים עדין אויבי ישראל לחיות על הארץ הקדושה? בפשיטות אנו רואים שכל זמן שאנו היינו מפוזרים בעולם הארץ לא נתנה יבולה, ורק לכבודם של ישראל השבים אליה היא נותנת פירותיה בעין יפה. מצב החסה ברצועת עזה יוכיח. והערבים כידוע עלו לארץ בעקבות קיבוץ הגלויות שלנו(ראו פרוט הדברים בספר מאז ומקדם-מתורגם מאנגלית מהמחברת גון פיטרס). פשוט שכמעט כל מחייתם באה מאיתנו, גם ברמת האדם הפרטי וגם הרשות הפלסטינית רוב תקציבה בא ממדינת ישראל. לזהר הקדוש הסבר אחר , זכות ברית המילה שהם מקיימים עמדה להם. בכל אופן ככל שהארץ הולכת וחושפת יותר ויותר את סגולותיה כך יותר ויותר רשעים לא יכולים להחזיק מעמד על הארץ ונוטשים אותה. ידועה התופעה הן ביו"ש והן בעזה שכל שנה עשרות אלפי ערבים עוזבים את ארץ הקודש לטובת ארצות שיותר מתאימות להם.
לסיכום: המרגלים טעו בהבנת סגולתה של הארץ ולא הבינו שמפאת קדושתה היא אוכלת את יושביה הרשעים. ארץ ישראל הינה ארץ קדושה שלא מתאימה לאנשים רשעים. יכולים לחיות עליה בהצלחה חוץ מעם ישראל גם גוים המקיימים את שבע מצוות בני נוח ומכירים בריבונות ישראל.


בס"ד לפרשת שלח התשפ"ג

בשיאה של הדרמה כאשר הם מוקפים בהמון העומד לרגום אותם באבנים, והם בעמדת מיעוט מול עשרת המנהיגים המרגלים, מעלים כלב ויהושע טענה נוספת מול המרגלים,
והם אומרים
"הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד׃
אִם־חָפֵץ בָּנוּ יְ-הוָה וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל־הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר־הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ׃
אַךְ בַּי-הוָה אַל־תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל־תִּירְאוּ אֶת־עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַי-הוָה אִתָּנוּ אַל־תִּירָאֻם"(במדבר יד,ט)
מה זה "אִם־חָפֵץ בָּנוּ יְ-הוָה" וכי לא ברור שה' חפץ בנו?
הפרשנים הלכו כאן לכמה כיוונים שונים ומרתקים להבין איזה תנאי הם הכניסו בדבריהם, אם חפץ בנו:

1 - אור החיים הקדוש מסביר זה בכלל היה טקטיקה ולא איזה אמירה ערכית, הם פשוט נתחכמו לדבר בלשון ספק, כדי שיניחו להם לגמור הדברים, והראיה שבסוף דבריהם הם אומרים וה' איתנו בלי הטלת ספק בדבר.

2 - לדעת האגרא דכלה זה אכן חלק משמעותי במשא ומתן מול טענות הפחד של המרגלים, בעוד המרגלים מנסים לבסס תזה מרתיעה, הנה ראו, כיצד זה ארץ בעלת פירות כל כך טובים ועוד היא מגדלת ענקים, מגיעה לכזה משבר, כאשר יושביה מתמעטים, ורבים מהם קוברים את מתיהם,  לתפיסתם אין זה אלא ראיה כי מדובר בארץ אוכלת את יושביה. כעת מגיעים יהושע וכלב ומפריכים את ההזיה, ההפך הוא הנכון, באמת הארץ טובה מאוד מאוד, הן בפירותיה והן באנשים שהיא מצמיחה. ולשאלתכם מדוע הם קוברים את מתיהם, אתם הייתם צריכים לענות לעצמכם אין זאת אלא שהארץ שומרת את טובה לעם אחר המתאים לה, לעם שה' חפץ בו ואוהבו, ולכן למרות טובה של הארץ היא לא רוצה לקיים עליה עם של חטאים כמו הכנענים. ובזה הם תוקפים את תעיית לבבם של המרגלים הרשעים, המשליכים את החסרונות שלהם על בורא העולם והטוב,
וזה לשונו בספר אגרא דכלה "מדרך הטוב והמטיב לכל להיטיב לבריותיו, ובשביל זה ברא העולם לא למלאות חסרון ח"ו, כי הוא השלם בתכלית השלימות, רק ברא להיטיב לבריותיו, וכל מה שברא לא ברא לריק רק להיטב, הנה כאשר רואין אנחנו איזה טובה באיזה ארץ ביתר שאת משאר ארצות מבלי שיעור, על כרחך הוא לטובת יושב הארץ אשר הם טובים בעיני ה' להטיב להם בהעדפה יתירה כפי עבודתם. והנה כאשר רואים שעם הטובה הלזו העודפת, הארץ משכלת, איך נוכל לומר שהוא לטובת יושב הארץ, דהנה הארץ אוכלת יושביה, על כרחך צריכין אנו לומר דמה שהארץ מוציאה פירות שלא כטבע והיא משכלת, צריכין להתבונן שהיא מעותדת להינתן ביד אומה אחרת שיאכלו מפריה וישבעו מטובה, וכהיום היא ברשות אחרים, על כן אוכלת יושביה כי מדרך הטוב להיטיב ולא ברא דבר לריק," ולכן הם אחר כך מוסיפים ואומרים "אַךְ בַּי-הוָה אַל־תִּמְרֹדוּ" כי יש משום מרידה בה' לטעון שהוא ברא ארץ טובה לחינם. רעיון זה אף מסביר כיצד נכנס שם הוי"ה המשמש להורות על מידת הרחמים, ללמד אותך כאן על הנהגת הרחמים, אשר היא אהבת ה' אותנו.

הבאר מים חיים מסביר באופן אחר, וכך כותב: "אם חפץ בנו ה' פירוש אם ה' המהוה יחפוץ בנו לעשות נוראות שלא בטבע אז ודאי והביא אותנו אל הארץ וגו' ונתנה לנו וגו' כי הוא אשר המהוה את כל הבריאה כולה ובידו לשברה ולעשותה אפס ואין." לפרוש זה יהושע וכלב בעצם אומרים להם, אם אנחנו נתעלה מעל לחישובים שלנו ונלך במסירות נפש אחר ה' יתברך,הוא יכול לשבר לנו את סדרי הטבע כמו קריעת ים סוף ונוכל לרשת את הארץ בכלל בלי מלחמה, איש לא יעכב בעדנו. אבל בשביל שה' יחפוץ בדרך זו ,אל תמרודו!

3 - התפארת שלמה מסביר שטענת המרגלים היתה שכיוון שהארץ כה טובה, אזי כשיכנסו ישראל לארץ הם יבעטו בה' בבחינת "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱ-לוֹהַ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ."(דברים לב',טו') וכנגד זה ענו להם יהושע וכלב "מה לנו לירא מכל אלה הלא אם אנחנו נהי' חזקים ביראת ה' ולא נטה אל תאוות הארץ אזי לא יזיק לנו כל דבר וז"ש אם חפץ בנו ה' ר"ל אם עיקר החפץ והמבוקש אשר בנו יהי' רק ה' לעשות רצונו ית"ש אז והביא אותנו כו' ויכול נוכל לה ועלה נעלה וירשנו אותה"(תפארת שלמה שלח). ז"א לפרושו של התפארת שלמה הם מדברים כאן על החפץ/הרצון שבנו לה' ואם הוא קיים אין לנו מה לירא מהכניסה לארץ.

4 - אפשרות אחרת להבין את דבריהם,אמנם ברור שה' חפץ בעם ישראל וקשר זה בל ינתק. אבל כלב ויהושע לאחר שהמרגלים הצליחו להחליש את לב ישראל , כבר הרגישו בלבם את הגזירה/עונש המרחף באויר של 40 שנות הנדודים במדבר, לכן הם דברו בלשון התניה "אִם־חָפֵץ בָּנוּ יְ-הוָה וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל־הָאָרֶץ הַזֹּאת" - בנו בדור שלנו, זה היה מסופק בליבם של כלב ויהושע. בנו ולא בעם ישראל בכללותו. לכלל ישראל ברור שה' יתברך מחויב היה להביאם אל הארץ, אלא שזה התקיים לבניהם לאחר 40 שנה. ואכן הם צדקו להפליא כי מחד הדור הזה לא זכה להיכנס לארץ, מאידך יהושע וכלב עצמם אכן חשו שה' חפץ בנו, והם עצמם כן זכו להיכנס לארץ לאחר תום שנות הנדודים.
לסיכום: ארץ ישראל לכל הדעות היתה ארץ טובה ומשובחת. היא קברה את מתי הכנענים כי הם לא היו ראוים לה. בין אם המרגלים חששו ממלחמות או חששו מחיי שפע בארץ, התשובה לכך שחיזוק הקשר עם ה' יתברך וההליכה אחריו בתמימות היתה מזכה אותם לרשת את הארץ ללא מלחמות, וחיי החומר לא היו מפילים אותם מקדושתם. יהושע וכלב היו מהתרים את הארץ, ראו את טובתה הגדולה והלכו בתמימות אחר ה',לכן הם אף זכו להיכנס ולרשת את הארץ הטובה.

053-525-3443

מייל: serge@hermesh.co.il

פוגל סרז'