בס"ד ערב שבועות התשפ"א
בפרשת אמור מובא: וּסְפַרְתֶּ֤ם לָכֶם֙ מִמָּחֳרַ֣ת הַשַּׁבָּ֔ת מִיּוֹם֙ הֲבִ֣יאֲכֶ֔ם אֶת־עֹ֖מֶר הַתְּנוּפָ֑ה שֶׁ֥בַע שַׁבָּת֖וֹת תְּמִימֹ֥ת תִּהְיֶֽינָה: עַ֣ד מִֽמָּחֳרַ֤ת הַשַּׁבָּת֙ הַשְּׁבִיעִ֔ת תִּסְפְּר֖וּ חֲמִשִּׁ֣ים י֑וֹם וְהִקְרַבְתֶּ֛ם מִנְחָ֥ה חֲדָשָׁ֖ה לַי-הוָֽה׃ מִמּוֹשְׁבֹ֨תֵיכֶ֜ם תָּבִ֣יאּוּ ׀ לֶ֣חֶם תְּנוּפָ֗ה שְׁ֚תַּיִם שְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֔ים סֹ֣לֶת תִּהְיֶ֔ינָה חָמֵ֖ץ תֵּאָפֶ֑ינָה בִּכּוּרִ֖ים לַֽי-הוָֽה׃
הנה התורה מצוה אותנו לספור  שבע שבועות וגם לספור חמישים יום, אנו סופרים שבע שבועות בלבד. ומה עם יום החמישים?
רש"י מפרש עד ולא עד בכלל, כאילו אמר הכתוב תספרו שבע שבועות עד ליום החמישים ואותו אל תספרו. או פרש שהאמירה חמישים יום מתייחסת למנחה החדשה שאותה יש להביא ביום החמישים. הכתב והקבלה מבאר יותר את פרוש רש"י, מכיוון שאומרת התורה עד ממחרת השבת השביעית, עד ממחרת מורה שאין לספור עוד יום שלם אלא להגיע לתוך יום החמישים ובו להביא את שתי הלחם. המהר"ל מפראג מציין לנו שיש כאן דבר מופלג בחכמה , וכך כותב: כי החמישים הוא המשלים, והמשלים אינו פרטי, ואין בו ספירה. ולפיכך אי אפשר לפרש רק הסוכם ומשלים מספר החמישים. ומכל מקום כאשר יזכיר הכלל אמר "תספרו חמשים יום". וכאשר תבין תדע כי זהו פירוש הראשון. ואלו הם דרכי חכמה וסודי התורה, שהם עמוקים מני ים.
והנה לא עלינו המלאכה לגמור אבל אין אנו בני חורין מלנסות להבין הענין, כידוע שהשבע הוא המספר ששייך לעולם הזה, הטבע עם יום השבת. וכך שבע שבתות של ספירת העומר, שבהם אנו עסוקים בתיקון המידות והכנה לחתונה עם הקב"ה שבשבועות. החמישים בדומה לשמונה מבטא מדרגה גבוהה יותר, להשיג את שער החמישים אין ביכולתנו ללא חסד השם. במעמד הר סיני עם ישראל השיג לזמן מה את שער החמישים אבל אין ביכולתנו לספור את יום החמישים כשאר הימים.
והנה כבר הזכרתי בעבר את דברי המהר"ל מפראג שמקשר את הימים הטובים לימות המשיח ואת השבת לעולם הבא. הימים הטובים נותנים לנו טעימה מימות המשיח, כל אחד מהם מצד מה.
אז איזו טעימה נותן לנו חג השבועות מימות המשיח?

הנה מעמד הר סיני היה מעמד כריתת ברית בין עם ישראל והקב"ה, באותו זמן פרחה זוהמתם של ישראל, אמנם לא לאורך זמן, אבל השתחררנו מחטא עץ הדעת וטעמנו את טעם עץ החיים. בימות המשיח מנבא ירמיהו: הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־יְ-הוָ֑ה וְכָרַתִּ֗י אֶת־בֵּ֧ית יִשְׂרָאֵ֛ל וְאֶת־בֵּ֥ית יְהוּדָ֖ה בְּרִ֥ית חֲדָשָֽׁה׃ לֹ֣א כַבְּרִ֗ית אֲשֶׁ֤ר כָּרַ֙תִּי֙ אֶת־אֲבוֹתָ֔ם בְּיוֹם֙ הֶחֱזִיקִ֣י בְיָדָ֔ם לְהוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֖רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁר־הֵ֜מָּה הֵפֵ֣רוּ אֶת־בְּרִיתִ֗י וְאָנֹכִ֛י בָּעַ֥לְתִּי בָ֖ם נְאֻם־יְ-הוָֽה׃ כִּ֣י זֹ֣את הַבְּרִ֡ית אֲשֶׁ֣ר אֶכְרֹת֩ אֶת־בֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל אַחֲרֵ֨י הַיָּמִ֤ים הָהֵם֙ נְאֻם־יְ-הוָ֔ה נָתַ֤תִּי אֶת־תּֽוֹרָתִי֙ בְּקִרְבָּ֔ם וְעַל־לִבָּ֖ם אֶכְתֲּבֶ֑נָּה וְהָיִ֤יתִי לָהֶם֙ לֵֽא-לֹהִ֔ים וְהֵ֖מָּה יִֽהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם׃
ירמיהו מתייחס כאן לברית הישנה(ברית הר סיני) שהופרה ומבטיח לנו שהברית החדשה תהיה על ליבנו כתובה, היא תהיה נצחית. ואם החגים הם הארה שאנו מקבלים מימות המשיח כאן לתוך העולם הזה, הרי שבחג השבועות אנו מקבלים הארה מהברית החדשה שנזכה לה בימות המשיח בע"ה בקרוב בימינו , אולי אפילו יש לומר שמעמד הר סיני היה הארה מימות המשיח, טעימה. הקב"ה ידע שפריחת זוהמת הנחש במעמד הר סיני לא תחזיק הרבה זמן מעמד, אבל רצה לתת לנו בראשית דרכנו הלאומית לטעום את טעם גן עדן. מכח טעימה זו אנו התמלאנו בכוחות פנימיים שמלווים אותנו ודוחפים אותנו לחפש את גן עדן.
מנחה חדשה -מנחת שתי הלחם שאנו מצווים להביא בשבועות רומזת לביטול היצר הרע בימות המשיח, להפרדת הרע מעץ הדעת טוב. ולכן דוקא צריכה להיות אפויה חמץ, כי הרע יהיה חיצוני לאדם ושני חדרי הלב יהיו מתוקנים. חז"ל אומרים שבעתיד כל הקורבנות יתבטלו מלבד מנחת התודה שאינה בטלה, אליה רומזת מנחת שתי הלחם שבשבועות. על פי זה יובן שמה, מנחה חדשה, לא רק כי היא מובאת מהיבול של השנה החדשה, אלא כי היא שייכת אל הברית החדשה שנזכה לה בימות המשיח ואל הלב החדש שהשם יתן לנו.
ביטול הקורבנות- הקורבנות שייכים לעולם התיקון, בעולם התיקון אנו צריכים להקריב קורבנות כדי להתקדם, אבל כשנזכה להיטהר מהזוהמה כבר לא יהיה צורך בהם וכך כותב הרב קוק:
הקורבנות, הננו משיגים אותם לא רק עבודות חיצוניות סימבוליות, אלא תיקונים, פעולות שהעולם מתבסס על ידם. אמנם התוכן הסימבולי הוא תוארם, לבושם וגופם, וברור הדבר שיחס גדול יש להצורך הסימבולי עם הצורך הפנימי. וכשיבאו ימים והצורך הפנימי יחדל, בביטול הקורבנות, יפסק ג"כ הכח הסימבולי לגמרי מפעולתו, ותחתיו יברא תוכן יותר עשיר לנושא הסימבוליות, שתתקשר עם העבודה היותר עליונה, שתכיל בקרבה את כל העובדא הפועלת המתקנת של הקרבנות כולם, בצורה יותר עליונה. זאת היא המנחה הערבה שלעתיד, אשר תערב לד' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות.
לסיכום: אנו מתקרבים ליום שבו הקב"ה יכרות עמנו ברית חדשה, בכריתת ברית זו בעצם נקבל לב חדש, נגמור את תיקוני עץ הדעת ונאכל מעץ החיים, נביא מנחת תודה חדשה לה', הודאה על שזכינו להגיע ליום המיוחד. אז גם נזכה להגיע לשער החמישים ונשלים את הספירה שהתחלנו ביציאת מצרים, צעדנו בה כל אותם אלפי שנים והנה אנו מתקרבים לסופה, לשער החמישים לגן עדן.
וְעָרְבָה לַי-הוָה מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ‍ִם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת.

בס"ד ערב שבועות התשפ"ב
במעמד הר סיני היו ב' שלבים:
האחד, בעצם העמידה לפני הר סיני במעמד קבלת התורה.
והשני, שמיעת עשרת הדברות וקבלת התורה.
ולכל שלב יש את מעלתו
כי רק מעצם המעמד כבר פרחה זוהמתם של ישראל.
אותה זוהמה שנכנסה בבני האדם בשל חטא אדם הראשון. זאת אומרת שזכינו לכמה רגעים, פעם ראשונה בהיסטוריה לחזור להיות כאדם הראשון  קודם החטא, זכינו בהר סיני לאכול מעץ החיים.
וכמו שמובא במסכת שבת:
"בְּשָׁעָה שֶׁבָּא נָחָשׁ עַל חַוָּה הֵטִיל בָּהּ זוּהֲמָא, יִשְׂרָאֵל שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי — פָּסְקָה זוּהֲמָתָן, גּוֹיִם שֶׁלֹּא עָמְדוּ עַל הַר סִינַי — לֹא פָּסְקָה זוּהֲמָתָן. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: גֵּרִים מַאי? אֲמַר לֵיהּ: אַף עַל גַּב דְּאִינְהוּ לָא הֲווֹ, מַזָּלַיְיהוּ הֲווֹ.(אע"פ שהגרים לא היו בהר סיני,מזלם היה) דִּכְתִיב: ״אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עוֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה וְגוֹ׳״.( שבת קמ"ו,ע"א)
למה אומרים חכמינו שפסיקת זוהמתם היתה מחמת המעמד של הר סיני ולא מעצם זה שקיבלו את התורה?
מבאר הבן איש חי:
יִשְׂרָאֵל שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי, פָּסְקָה זֻהֲמָתָן. יש להקשות למה תלה פסיקת הזוהמא במעמד הר סיני, והוה ליה למימר יִשְׂרָאֵל שֶׁקִּבְּלוּ הַתּוֹרָה פָּסְקָה זֻהֲמָתָן? ונראה לי בס"ד על פי מה שכתב הגאון מהר"י ז"ל בי"ד דהאש מגרש ארס הנחש הנדבק בפירות וכל מיני מאכל, ולכן כל פרי המתבשל אף על פי שנאכל כשהוא חי בלאו הכי הנה הוא יהיה נקי על ידי הבישול מן חלק הזוהמה והוא משובח בכך טפי מן החי, כי טבע האש לגרש ארסו של נחש. גם ידוע דמעמד הר סיני היה בו דבר פלא, כי האש שירדה מן השמים גירשה את האויר של כל אותו המקום שהיו עומדים בו כל ישראל ונעשה החלל ריקן מן האויר, והיו ישראל חיים אותה עת בנס, כי אי אפשר לבריה לחיות בלתי שאיבתה האויר, ולכן כתיב (שמות כ, טו) וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת, שראו אֶת הַקּוֹלֹת ממש מהלכין בתוך חלל אותו מקום ומגיעים ודופקים בתוף שבאזניהם, כי מניעת האדם מראיית הקולות הוא מכח שהחלל מלא אויר עד שנדבק בעינים ממש, לכך אין רואין הקולות העוברים בתוכו, וכמו שכתב הרב אפיקי יהודה בזה באורך. ועל כן אם אש גשמי מגרש ארס הנחש שהוא הזוהמה הנזכרת, כל שכן אש קדוש שהיה במעמד הר סיני באותו מקום שעמדו בו ישראל ולכן פָּסְקָה זֻהֲמָתָם, נמצא פסיקת הזוהמה לא היתה מכח קבלת התורה שאמרו נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, אלא היתה מחמת עמידתם אצל הר סיני ששם ירד אש של מעלה וגירש את האויר וממילא פירש ודחה ארס של נחש שהיה דבוק בהם, לכך תלו הדבר במעמד הר סיני, ולכך יש מצות עשה בזכר מעמד הר סיני בכל יום.( בן יהוידע על שבת קמ״ו א:א)

על פי דבריו הנפלאים גם נוכל להבין מדוע אנו אומרים בהגדה של פסח "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה- דיינו", לכאורה מה די היה לנו בכך, אבל לדברי הבן איש חי, דיינו כי זכינו כבר אז להיטהר מזוהמת הנחש, על כך אכן ראוי להודות לה'.

ועכשיו לעצם שמיעת הדיברות, אשר אף הם נועדו לתת לנו כוחות נפש לקיים את התורה כי עשרת הדברות באו לא רק לתת לנו ציווים ואיסורים אלא גם ובעיקר נתנו לנו את הכוחות לעשות זאת.
וכמו שמובא בילקוט שמעוני: 
משל למלך שהיה מבקש לישא לו אשה בת טובים, וגניסין שלח אצלה שליח, ואמרה לו, איני כדאי לשפחתו אלא רצוני לשמוע הדבר מפיו, כך תבעו רצוננו לראות את מלכנו, הדא הוא דכתיב וישב משה את דברי העם אל ה', ומשעה ששמעו "אנכי" מפי הגבורה היו למדין ולא שכחין, כשאמרו למשה דבר אתה עמנו חזרו להיות למדין ושכחין, חזרו ואמרו משה בשר ודם עובר כך תלמודו עובר, חזרו אצל משה ואמרו לו משה רבינו הלואי יגלה פעם שניה, הלואי ישקני מנשיקות פיהו כמות שהיה, הלואי יתקע תורתו בליבנו כמות שהיה, אמר להם אין זו עכשו, לעתיד לבא הוא שנאמר נתתי את תורתי  בקרבם ועל לבם אכתבנה. אמר ר' נחמיה בשעה ששמעו ישראל בסיני "לא יהיה לך" נעקר יצר הרע מלבם, וכיון שאמרו דבר אתה עמנו חזר יצר הרע למקומו וכו', עד לעתיד לבא הוא, דכתיב והסירותי את לב האבן,(ילק"ש נ"ך תתקפ"א)
דהיינו העם אמר למשה "רצוננו לראות את מלכנו", עם ישראל רצה לקבל התורה ישירות מהמקור, כי הנתינה ישירות מהמקור תקיים הרבה יותר את היעוד הזה של הדיברות לקבל כוחות נפש מתאימים ובאמת שתי הדברות הראשונות שהם קבלו מהמקור היו מאוד עוצמתיות, זכו להיות למדים ולא שוכחים, ונעקר יצר הרע מלבם.

מבאר השם משמואל שכמו שהיו שני שלבים במתן תורה כמו שראינו במדרש ובתלמוד, כך היו כאן שני שלבים בנפילה שלהם, כבר כשהם אמרו למשה דבר אתה עמנו, חזר יצר הרע לשכון בתוכם. על ידי זה יכל היצר להפילם יותר מאוחר בחטא העגל, ואז חזרה זוהמתם וחזר מלאך המוות לעבודה.

הנה יש כאן חידוש גדול, בני ישראל חששו שמגודל האור שהם מקבלים תפרח נשמתם, הם פחדו מהמוות ולכן ביקשו ממשה שיחזור לתווך בינם לבין הקב"ה, ודוקא בפחדם מהמוות הם נתנו לו מקום להתנחל חזרה, וחזרו להיות מתים. כמאמר "אשר יגורתי בא לי" אם הם לא היו פוחדים, לא היו חוטאים ולא היו מאבדים את מעלתם הגדולה.
הדבר מזכיר את הפספוס של העם כשביקשו ממשה לשלוח אנשים לחפור את הארץ, עצם הבקשה גרמה שיהיה צריך לרשת את הארץ במלחמות. אם לא היו מבקשים לשלוח את המרגלים אומרים חז"ל, איש לא היה מעכב בעדם. היו יורשים את הארץ בלי מלחמות.

מה עומד מאחורי הבקשה: וַיֹּאמְרוּ אֶל־מֹשֶׁה דַּבֵּר־אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל־יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱ-לֹהִים פֶּן־נָמוּת׃?

עם ישראל פחד להישאר במדרגה של נביאים המקבלים את הנבואה ישירות מה' יתברך. הם פחדו שבמצב שלא יהיו מוכנים מספיק, הנבואה תהרוג אותם. לכן העדיפו לרדת מדרגה אבל לעמוד יציב עליה. אולם יש בבקשה זו שלהם במידת מה חוסר אמון בה' יתברך, כי למה תדאגו אחר שאתם תחת הנהגת השי"ת,בטח הוא לא יעמיס עליכם אורות שמעל ליכולתכם לקבל. זו חזרה במידת מה של חטא אדם הראשון, גם אז החטא התחיל מחוסר אמון בקב"ה, מחוסר תמימות. אם ה' אמר לך לא לאכול מהעץ הזה, מה אכפת לך מה הסיבה, בטוח שהעץ לא טוב לך, אחר שכך הוא ציווה והוא רוצה את טובתך. אנו רואים שכבר שם בגן עדן אדם הראשון פחד מהמפגש עם השם יתברך והתחבא ממנו.
אז מה הרווחנו אם במעמד הר סיני פרחה הזוהמה ומיד אחר כך היא חזרה לשכון בנו?

אומר רבי לוי יצחק מברדיצב: כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים (שמות כ, טז). פירוש, כי זה שאמר הקדוש ברוך הוא בעצמו אנכי ולא יהיה לך, נרשם ונחקק בלב כל איש ישראל עד שאפילו הקל שבקלים מוסר נפשו על קידוש שמו יתברך וזה לבעבור נסות שתעמדו בניסיון:(קדושת לוי,שמות לג)
ז"א זה שאת שתי הדברות הראשונות (וי"א את כל עשרת הדברות) שמענו ישירות מאת השם בזמן שאין בנו זוהמה, אפילו שהיא חזרה אחר כך, הרווחנו שנשאר רושם חזק בנפשנו מנוכחות השם יתברך.

לסיכום: אחרי כל מה שאמרנו, סוף סוף הכל גלוי וידוע לפניו, השם ידע שעם ישראל עוד לא מוכן להיות "כל עם ה' נביאים", וצריכים את משה רבינו שיתווך ביננו לבין השם. גם מזה צמחה תועלת לישראל כי משה רבינו יכל להשיג השגות גבוהות מאוד מעל ליכולתנו אנו, ועל ידו כולנו יכולנו במשך הדורות לדלות מהתורה עוד ועוד השגות קדושות. בכל אופן דבר השם יקום, ואנו נזכה בגאולה להיות כולנו נביאים, נזכה להיטהר מזוהמת הנחש. נזכה להשלים את מעמד הר סיני, לכרות ברית חדשה שלא תופר, לחדש את האהבה הגדולה ביננו לבין ריבונו של עולם.
" הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְ-הוָה וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה.  לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם יְ-הוָה.  כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם יְ-הוָה נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵא-לֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם.  וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת יְ-הוָה כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם יְ-הוָה כִּי אֶסְלַח לַעֲו‍ֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד.(ירמיהו לא,ל-לג)



בס"ד ערב שבועות התשפ"ג
בס"ד ערב שבועות התשפ"ד

משה דוד וישראל רוקדים יחד בחג השבועות.
יש לנו שלוש דמויות דומיננטיות בחג השבועות: משה רבנו,דוד המלך והבעש"ט. משה קיבל תורה מסיני בחג השבועות. דוד שנולד ונפטר בשבועות, והבעש"ט שגם כן נפטר בשבועות. מה המשותף לשלושתם?

נראה ששלושתם שייכים לספירת המלכות. הספירה שעוסקת בחיבור שמים וארץ ושיש לה קשר עמוק לחג השבועות. עצם שמו כבר קשור למלכות שהיא השביעית, והספירה האחרונה שאנו סופרים בספירת העומר הינה ספירת שבעה שבועות שהיא מלכות שבמלכות. ומעמד הר סיני הינו מעמד של הכתרת המלך או חתונת המלך עם הכלה-היא כנסת ישראל. בהתאם לכך המידה האופיינית לשלושתם נראה שהיא הענווה.

על משה לא צריך להכביר במילים כי התורה כבר העידה עליו שהוא הענו באדם. היכן אנו מוצאים זאת בסיפורי המקרא? ראשית כשה' רצה לשלוח אותו להוציא את ישראל ממצרים. כשמשה נעמד להתפלל על ישראל בחטא העגל ואמר מחני נא מספרך אשר כתבת, או במחלוקת קורח ועדתו שמשה הלך לאהלי דתן ואבירם חלק להם כבוד וניסה לשדל אותם לסגת מהמחלוקת, או כשאמר מי יתן כל עם השם נביאים כאשר יהושע קינא לכבודו של משה בעקבות נבואת אלדד ומידד במחנה. אפשר לומר בפשיטות שמידת הענוה של משה התבטאה מעבר להתבטלות שלו כלפי ה' יתברך גם בכך שהוא תמיד שם את טובת עם ישראל לפני טובתו הפרטית.

דוד המלך אמר על עצמו כמה אמירות המשקפות את הענוה שלו, כמו "וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם."(תהלים כב,ז) או בדברי דוד לשאול הרודף אחריו למדבר זיף ומכנה את עצמו פַּרְעֹשׁ  " כִּי־יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַקֵּשׁ אֶת־פַּרְעֹשׁ אֶחָד כַּאֲשֶׁר יִרְדֹּף הַקֹּרֵא בֶּהָרִים׃"(שמואל א,כו,כ) והיא גם ניכרת בסיפור העלאת הארון לירושלים,"וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכׇל־עֹז לִפְנֵי יְהֹוָה וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד׃"(שמואל ב,ו,יד) ניכרת ביכולת קבלת הביקורת שלו מנתן הנביא בעקבות המעשה עם בת שבע,(שמואל ב,יב,יג) או שתיקתו בזמן ששמעי בן גרא קילל אותו,(שמואל ב,טז,יא-יב) ובסיפורים רבים הקשורים אליו בתנ"ך. גם נצחונו את גלית הפלשתי נראה שהגיעה בזכות מידת הענווה שלו.
לכאורה היה צריך לומר להפך, היכולת לנצח אדם גיבור כמו גלית, מצריכה את הלוחם להיות עם בטחון עצמי מאוד גדול, וכדי להשיג בטחון עצמי האדם צריך להחשיב את עצמו, אבל אי אפשר לומר שזה היה הסיפור כאן. נראה שכל גיבורי שאול המלך החשיבו את יכולתם הצבאית והיה להם בטחון עצמי ולמרות זאת כשהם העריכו את כוחם מול גלית הם לא ראו כיצד הם יכולים  לנצח אותו. לעומתם דוד לא עסק בכל אלו, הוא בענוותנותו ראה את חילול השם שקורה כאן, והשם הוא כל יכול, ואנחנו צריכים להיות כאן נציגיו בארץ, הניצחון לא בא מעוצמת כלי הנשק שלנו אלא מחסדי השם ביד עבדיו. ובכן היתה כאן צדקת דרך ברורה של דוד,הכנעה מול ה' יתברך, מוטיבציה חזקה להצליח, ולבסוף גם תכנית מעשית המשקללת את נקודת התורפה של האויב ונקודת החוזק שלנו.
הבעש"ט בדומה למשה רבינו לא מיהר להתגלות ולהנהיג עד שלא דחקו בו לעשות כן. הוא ראה את העניים והאנשים הפשוטים בכללם כאוצרות גדולים שצריך להרים מהקרשים. היה מוכן לעסוק גם בדברים פשוטים של החיים כמו ללמד אלף בית יהודי שטרם למד קרוא וכתוב. עם כל גדלותו בתורה הוא בחר והעדיף להתעסק עם האנשים הפשוטים.

כיצד הם חיברו שמים וארץ?

משה רבינו זכה כידוע להוריד תורה מהשמים,אצלו ירדו בעשרת הספירות תורות ואורות מהשמים ועד הארץ. אצלו השמים והארץ התחברו על ידי התורה. גם חנוכת המשכן בימי משה היתה בזכותו ובמשכן היו שמים וארץ מחוברים דרך קבע.
דוד המלך זכה לחבר שמים וארץ בניהול ממלכה על פי תורה,על פי רצון השם יתברך. בנוסף על זה גם חנוכת בית המקדש זקופה לזכותו של דוד, כי כששלמה המלך חנך את בית המקדש דבקו שערים זה בזה ולא רצו לתת לו להכניס את הארון לקה"ק, עד שאמר זכרה לחסדי דוד עבדך אל תשב פני משיחך ואז נכנס הארון. למדנו מכאן שזכה דוד בענוה שלו שבזכותו יתחברו שמים וארץ בבית המקדש-במקום המיועד לכך מששת ימי בראשית, ויחנך בית המקדש-תרד השכינה את כל עשרת הספירות עד הארץ.
הבעש"ט זה סיפור אחר, עם ישראל כבר נודד מארץ לארץ מאות רבות של שנים. יש בעם ישראל את מחזיקי התורה הלמדנים תלמידי החכמים. אבל עם ישראל ברובו נחלש ולא הכיר דרך שתתאים לאנשים הפשוטים להיות מחוברים ליושב במרומים. עד שבא רבי ישראל ולימד שלא חייבים להיות גדולי הדור כדי להיות מחוברים לה' יתברך. ויותר מכך יכול יהודי פשוט להיות מחובר לה' באיכות גדולה שאפשר שאף גדולי החכמים לא יצליחו להשיג.
אפשר לסכם זאת כך:
משה רבנו זכה לחבר שמים וארץ על ידי הורדת התורה שזהו חיבור לנצח,שהזמן לא יפגע בו.
דוד המלך זכה לחבר שמים וארץ במקום אשר יבחר ה', במקום שממנו נשתת העולם.

והבעש"ט זכה לחבר שמים וארץ בנפשות עם ישראל, לכן גם הוא פעל בגלות ללמדנו שאפילו שאנו מפוזרים וגולים מארצנו לא נס לכנו. לא פלא שהתחלת שיבת ציון היתה בידי תלמידי הבעש"ט ששאבו ממנו את הציפייה לגאולה.

מה אנו לומדים מכך על חג השבועות?

שהוא יום המסוגל לקבלת התורה,יש לו מימד שמחוץ למעגל הזמן הרגיל ולכן לא נתנה לו התורה תאריך קבוע בחודש אלא רק מרחק קבוע מיציאת מצרים, ובזה הוא מחובר לחיי עולם.
מבחינת דוד המלך אנו רואים שחג השבועות הוא גם חג הביכורים, מגלה את האהבה שיש בשמים לארץ ישראל ולהיפך, זהו גילוי הקדושה במקום.
מבחינת הבעש"ט-גילוי הקדושה בנפש, אנו רואים שפסח שייך לכלל, עם ישראל בכללותו יצא ממצרים וזכה לחרות עולם, אבל כל פרט ופרט עוד לא זכה לגאולה, לזה נועדה ספירת העומר, להכין אותנו הפרטים גם להשיג את הגאולה עד שבמעמד הר סיני בחג השבועות זכינו שתפרח מאיתנו הזוהמה. נמצא שאמנם משה רבינו קיבל התורה מסיני עבור כל עם ישראל, אבל אנו האנשים הפשוטים, מה שזכינו היה שתפרח הזוהמה לפחות לזמן מה. פריחת הזוהמה התרחשה עוד לפני שמיעת עשרת הדברות, כבר בעמידה מול הר סיני.

נמצא שחג השבועות כבר חשף בימים קדמונים את מעלתו בתחום הזמן והמקום אבל טרם חשף באופן מלא את מעלתו לנפש הישראלי הפרטי, ברמה הפרטית עוד לא השגנו בשלמות את שער החמישים, אנו עוד מייחלים ומצפים לכריתת הברית המחודשת שתהיה לנו בהמשך הגאולה עם הקב"ה בה נזכה להשיג באופן מלא את קדושת הנפש.


053-525-3443

מייל: serge@hermesh.co.il

פוגל סרז'