בס"ד לפרשת מצורע התשפ"א
בס"ד לפרשת מצורע התשפ"ב
בדיני טהרת המצורע בפרשה נאמר:
וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי־צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב׃
וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט אֶת־הַצִּפּוֹר הָאֶחָת אֶל־כְּלִי־חֶרֶשׂ עַל־מַיִם חַיִּים׃ אֶת־הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח אֹתָהּ וְאֶת־עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת־שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת־הָאֵזֹב וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת  הַצִּפֹּר הַחַיָּה בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה עַל הַמַּיִם הַחַיִּים׃ וְהִזָּה עַל הַמִּטַּהֵר מִן־הַצָּרַעַת שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְשִׁלַּח אֶת־הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה׃
התורה מתארת כאן טקס לא מובן, צריך לקחת לטהרת המצורע שתי ציפורים, אחת מהן לשחוט ואת השנייה משלחים על פני השדה עם כל פרטי ההלכה שמובאים כאן. קשה להבין את העומק של הדברים, כמעט כמו דיני פרה אדומה שאף הם עוסקים בדיני טהרה.
הבה ננסה לעמוד במידת האפשר על משמעות הדבר. הנה אמרו חז"ל במקומות שונים שהסיבה העיקרית להופעת הצרעת הינה לשון הרע, ודרשו מצורע-מוציא שם רע. אם כן אנו יכולים להבין באופן כללי את הקשר לציפורים, שכמו הציפורים האדם גם מצפצף בטוויטר. אבל למה יש לנו שתים, ולמה את האחת יש לשחוט והשנייה לשלח?
מובא בזוהר הקדוש לפרשת תזריע ששתי הציפורים, האחת כנגד לשון הרע שאמר, והשנייה וכנגד מילים טובות שבאו לידו ולא אמרם מאידך. אם כן יש בלשון הרע שתי בעיות קשות, מה שנאמר ומה שממילא לא נאמר והיה צריך להיאמר. על פי זה מובן למה ציפור אחת שוחטים ואחת שולחים על פני השדה. זוהי התשובה לשחוט את הקול המקלקל מחד, ולשחרר את הקולות הבריאים והחיוביים שבתוכנו שיוכלו לפעול ולהיטיב בעולם.
וכך אומר השפת אמת:
דכתיב מות וחיים ביד לשון. ולפי שכח הלשון גדול מאוד צריכין להזהר מדברים בטלים והם מעכבין הפה ולשון להוציא בהם דברי קדושה כמ"ש ודברת בם אחז"ל השח שיחה בטלה עובר בעשה בם ולא בדברים אחרים. שהוא תנאי שכפי מה ששומר פיו מדברים בטלים כך יכול לדבר בם. ולכן השח שיחה בטילה א"י לקיים ודברת בם ועובר בעשה. והצפרים באים לתקן ב' החטאים. השחוטה לבער ולפרוש עצמו מדברים בטלים ומכ"ש לשון הרע. והמשולחת להכין הפה ולשון להוציא בהם דברי תורה. ולכן השחוטה אסורה ומשולחת מותרת כמ"ש חז"ל כל צפור טהורה תאכלו לרבות המשולחת שרומז על הדיבור הטהור שזה עיקר האדם. לנפש חי' לרוח ממללא
.
מעט שונה מבאר הבת עין וכך כותב:
ולזה נרמזו ענין שתי צפרים חיות כמ"ש
(ויקרא יד ד) ולקח שתי צפרים חיות, היינו לשני בחינות עבירות, אחת מה שפגם בעצמו ואחת מה שלא מיחה בחברו, ולזה ושלח על פני השדה מרמז על עבירות של אחרים שלא מיחה בהם, והיינו על פני השדה, שהוא על ידי עבירות של אחרים ולא מחמת עצמו.
יוצא מדבריהם שכדי לתקן את פגם הדיבור שלנו אין די בלהימנע מדיבורים רעים, עלינו גם ללמוד לדבר דיבורים מועילים של קודש ותיקון העולם.
על דרך הרמז מבאר אור החיים הקדוש ששתי ציפורים אלו רומזות לשני המשיחים, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד וכך כותב:
וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות הם ב' משיחים ונקרא צפור כי כן יתכנו נשמות העליונות כידוע ועוד מצינו שיתכנה הגואל לצפור וזה לך ל' הזוהר בפ' בלק ומההו מערת' יסגא חד עופא רברב' עלא' דישלוט בעלמא וליה יתיהיב מלכות' וכו' ע''כ ומצינו שאמרו ז''ל ששני משיחי ישראל הם משיח בן אפרים ומשיח בן דוד ובתחילה יתגלה משיח בן אפרים וימות ואח''כ יתגלה משיח בן דוד וכנגד ב' אלו אמר ולקח למטהר ב' צפרים חיות טהורות כל אלו הכינויים הם מעלות הקדושה כידוע ליודעי דעת
.
אם כן אור החיים רואה כאן רמז למשיחים, ומביא סיוע לדבריו מהזהר שמדבר על מלכות המשיח וקורא לה עוף גדול ועליון שישלוט בעולם. האם חייב להיות שמשיח בן יוסף ימות? בהמשך דבריו אומר אור החיים שאפשר בזכות התורה שאנו נזכה והוא לא ימות. בכל אופן שליחת הציפור החייה מבטאת את השלטון שיהיה למלך המשיח על כל העולם. טיהור המצורע מבטא את הטהרה שעם ישראל יטהר בימי המשיח מכל זוהמתו.
אחרי שהציפורים נקשרו מחד למדברי לשון הרע ומאידך לשני המשיחים, יש להתבונן בקשר זה. הנה מצאנו שהן שאול המלך והן דוד המלך נכשלו בקבלת לשון הרע. שאול המלך קיבל לשון הרע על אנשי נב הכהנים שכביכול היו שותפים למרד דוד במלכות שלו, ותקלה גדולה יצאה מתחת ידו בשל כך-הריגת אנשי נב עיר הכהנים(עיין שמואל א כב). ודוד המלך קיבל לשון הרע מציבא עבד בית שאול על מפיבושת, שכביכול הזדהה עם מרד אבשלום, ועל דברי דוד "אתה וציבא תחלקו את השדה"(שמואל ב יט,ל) אמרו חז"ל שנגזרה חלוקת הממלכה לשתים בימי רחבעם בנו וכמה צרות הגיעו עלינו בשל כך.(מסכת שבת נו')
לעומת זאת בהתייחסות הנביאים למלך המשיח, הוא משובח במיוחד בכישרון הדיבור שלו, הוא ישלוט על כל העולם בפיו, וכך אומר ישעיה הנביא: וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי־אָרֶץ וְהִכָּה־אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע
(ישעיה יא,ד)

בס"ד לפרשת מצורע התשפ"ג
הבנת ענייני הצרעת וחג הפסח
לפרשת מצורע ושבת הגדול התשפ"ד

פעמים רבות אנו קוראים בתורה לפני פסח את פרשות נגעי הצרעת. ומעניין להתבונן בקשר ביניהם.
הנה פרשות אלו עוסקות בתיקון הדיבור של האדם, כי הצרעת מופיעה בעיקר בקרב אנשים המקולקלים בדיבורם, ופסח כשמו פה-סח, הינו חג גאולת הדיבור, הוא מסוגל במיוחד לפתח בנו את הדיבור הבריא הנכון והישר.
עוד יש להתבונן מהי ההכנה שלנו לפסח. כאשר מובן שלכל הנהגה אלוהית ישנה ההכנה האנושית הנכונה. כאשר בראש השנה הקב"ה דן את כל בני האדם, אנחנו מתכוננים על ידי שמפשפשים במעשים שלנו ועושים תשובה, עוסקים בתיקון הפרטי.
לעומת זאת פסח הינו הזמן המוכשר לגאולת ישראל, ממילא ההכנה שלנו הינה הגברת הזכויות הציבוריות שלנו, הזכות להגדרה עצמית לאומית, הזכות לנהל ממלכת כהנים וגוי קדוש.

חלק מאוד מרכזי בזכות הציבור תלוי בדיבור. אכן מובא בחז"ל בזכות מה זכו אבותינו להיגאל ממצרים , רבי הונא בשם בר קפרא אמר, בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים, שלא שינו את שמם, ולא שינו את לשונם, ולא אמרו לשון הרע, ולא נמצא בהן אחד פרוץ בערוה. ( ויקרא רבה לב) מתוך ארבעה דברים שהוא מציין שלושה שייכים לדיבור!
מסופר בחז"ל על העיר לוז שתושביה לא היו מתים, ובמה היה כוחה גדול? בדיבור של אמת. גם מסופר על חייליו של המלך אחאב שלא היו מתים בקרב, גם כן בזכות הדיבור,כי אף אחד מישראל לא גילה לאחאב ואיזבל על מבצע הצלת הנביאים והחבאתם במערה שארגן עובדיה.
מסופר בספר שמואל על שני מלכי ישראל שאול ודוד שהביאו להרס לאומי גדול מאוד כשקיבלו לשון הרע, שאול, כשקיבל לשון הרע על דוד ואחר כך על אנשי העיר נוב. דוד, בעקבות לשון הרע שקיבל מציבא על מפיבושת בן יהונתן אדונו נגזר על מלכותו שתקרע לשנים(בימי רחבעם נכדו).(מסכת יומא כב, מסכת שבת נו ע"א) התפרקות הממלכה המאוחדת בגלל לשון הרע. וכך נאמר שם :  אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אִילְמָלֵי לֹא קִיבֵּל דָּוִד לָשׁוֹן הָרָע לֹא נֶחְלְקָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, וְלֹא עָבְדוּ יִשְׂרָאֵל עֲבוֹדָה זָרָה, וְלֹא גָּלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ.

הדיבור הינו החוליה המקשרת בין היחידים לבין הכלל.
אנו בימינו אלה חווים על בשרנו את מחיר המחלוקת והלשון הרעה שהילכה בקרב מחנינו בשנה האחרונה, ועדיין למרות שאנו רואים את ההרס והחורבן שהביאה עלינו,(עוד לא את סופו) מאוד קשה לנו לעשות כאן תיקון.
למה כה קשה לתקן את הדיבור?
יחסית קל לתקן אם אנו מחליטים לוותר על האמת ולדבר רק דיבור של שלום אבל בלי אמת מאחוריו. וכן קל לנו אם אנו מחליטים לוותר על השלום ולדבר רק דיבור של אמת, האתגר הרציני הוא לחבר בין השניים, לא לטשטש את האמת, קרי לא לוותר על העקרונות, ויחד עם זה להיות רודפי שלום.
זו הסיבה שאת המצורעים באים לרפא דווקא הכהנים. זו המעלה המיוחדת שלהם שהם גם אנשי אמת ויחד עם זאת הם רודפי שלום מורשה מאהרן הכהן.

אולי באמת הפתרון למריבות הפנימיות, פשוט להתפלל לחזרת הצרעת, שהיא תוקיע מחוץ למחנה את מי שצריך תיקון לפיו. עם כל הצער זו שיטה יותר רכה ממתקפות חמאס וחיזבאללה.

שנזכה כולנו לעלות קומה בחג החירות הבעל"ט, שהדיבור שלנו יצא לחירות, שכל העולם יכיר ביחודו ויעודו של עם ישראל, שחזור אלינו הנבואה, שנזכה לגאולה שלמה.

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם׃
וְאִישׁ  אֶת־רָעַת רֵעֵהוּ אַל־תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל־תֶּאֱהָבוּ כִּי אֶת־כׇּל־אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי נְאֻם־יְ-הֹוָה׃(זכריה ח,טז-יז).

053-525-3443

מייל: serge@hermesh.co.il

פוגל סרז'