בס"ד לפרשת מטות-מסעי התשפ"א
בפרשת מטות מסופר על מלחמת הנקמה במדין שנערכה בעקבות המגפה שפשטה בישראל. הסיפור  הזה מובא בתורה בהמשכים, הוא מתגלגל מפרשת בלק לפרשת פנחס ולמטות. בפרשתנו מתגלה לנו שתחילת הסיפור היתה בעצם עצת בלעם הרשע. לאחר ניסיונותיו לקלל ואחר כך לברך את ישראל כדי לחבל בתוכנית הא-לוהית לתיקון עולם באמצעות עם קדוש החי בארצו חיים בריאים ומתוקנים, בלעם נתן עצה להחטיא את עם ישראל על ידי בנות מדין. המידע כביכול נחשף בדרך מקרה, לאחר שהלוחמים חוזרים מהקרב עם ניצחון מזהיר (כל כוחותינו שבו בשלום) ושלל רב, משה רבנו קוצף על הלוחמים מדוע הם הביאו שלל את בנות מדין מדוע החיו את כל הנשים: וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵיהֶ֖ם מֹשֶׁ֑ה הַֽחִיִּיתֶ֖ם כׇּל־נְקֵבָֽה׃ הֵ֣ן הֵ֜נָּה הָי֨וּ לִבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ בִּדְבַ֣ר בִּלְעָ֔ם לִמְסׇר־מַ֥עַל בַּי-הֹוָ֖ה עַל־דְּבַר־פְּע֑וֹר וַתְּהִ֥י הַמַּגֵּפָ֖ה בַּעֲדַ֥ת יְ-הֹוָֽה׃ הלא על ידי בנות מדין בלעם וראשי מדין החטיאו את ישראל לעבודת הפעור.
בסופו של דבר משה לא מצוה להרוג את כל הנשים שלקחו בשבי, אלא רק את "כׇל־אִשָּׁ֗ה יֹדַ֥עַת אִ֛ישׁ לְמִשְׁכַּ֥ב זָכָ֖ר הֲרֹֽגוּ". כיצד ידעו מי מהנשים היתה בכלל 'ידעת איש'? אומרת הגמרא שהם העבירו את הנשים לפני הציץ, והראויה להיבעל פניה היו מוריקות. מין מבחן קדושה, מי מבנות מואב יכולה לעמוד בפני הקרינה הקדושה ולא לקבל צבע ירוק בפנים. אם מטרת בדיקה זו לדעת מי מהן חטאה עם אנשים מישראל, די היה שתפסלנה אלו שנבעלו ולא כל הראויות להיבעל שהן הרבה יותר מכך.
ככלל אנו יכולים להבין בסיפור שלא מדובר במאבק או מלחמה קלאסיים, לא היה כאן מאבקים טריטוריאליים ומדין לא ניסו להשמיד פיזית את עם ישראל, להיפך הם שלחו את בנותיהם "לעשות אהבה" עם בני ישראל. המטרה של בלעם ושלהם היתה להפיל את עם ישראל לטומאה, לקלקל את התכנית הקדושה, לעשות לנו 'שואה לבנה'. החוטאים בעם ישראל כבר קבלו את עונשם מאת ה' במגפה מקודם, אבל עם מדיין היה חשבון פתוח, לשם כך נועדה מלחמה זו.
מדין היה בן של אברהם אבינו מקטורה אותה לקח לאישה אחרי מות שרה אימנו. מה היתה מטרת לקיחת קטורה על ידי אברהם אחרי שכבר למד שביצחק יקרא לו זרע, ומיצחק תבוא הגאולה לעולם? כנראה שרצה אברהם אבינו להביא לעולם עוד עמים שיהיו קרובים ברוחם ובליבם לעם ישראל ויסיעו לו להביא את הבשורה לכלל העולם. האם המהלך הצליח? תלוי, מחד יתרו חותן משה ומשפחתו הצטרפו לעם ישראל והם נקראים בתנ"ך הקיני. מאידך אנו רואים כאן את מדין מנסים לקלקל את עם ישראל מוסרית, הפך מטרתו של אברהם.
התבוננות במלחמת הנקם במדין מראה שהמלחמה עצמה כמעט לא תופסת מקום בסיפור, עיקר הסיפור אצלנו הוא בשלל ובמעשר שניתן ממנו לקודש. בשלל הכלים והמתכות, בשלל המקנה העצום שנלקח, ובשלל בנות מדין שנלקח.
כיון שבמלחמת הטומאה בקדושה עסקינן, מטרתנו איננה רק למנוע מהטומאה לשבות אורות מהקדושה, אלא להציל כל כלי שניתן לקדש אותו, ולהביאו אל הקודש. לכן כל דיני הכשרת כלים וטבילת כלים מקורם כאן. ולכן ישנה התעסקות לא קטנה בשלל המלחמה.
הנושא שבו הופיעה תרעומת של משה הינו בנוגע לבנות מדין, בשל שותפותן בהחטאת בני ישראל, אפשר להבין. אבל פלא שבסופו של דבר הם מחיים להם 32 אלף מבנות מדין, מה קורה פה?
נראה שמדין ירשו מאברהם אבינו כוחות ומעלות, וחושך ואור התערבבו באומה זו. לא בכדי משה רבנו מצא את זיווגו במדין וכך גם אלעזר הכהן. כשבנות מדין משכו ופיתו את בני ישראל אליהן, תוך כדי שהן דבוקות בעבודת האלילים-זה גרם להרס בעם ישראל, ובטח פגע קשות בשלמות המשפחה הישראלית ובשלומה. אולם כשישראל לקחו את בנות מדין-ילדות קטנות (עד גיל 3), גיירו אותן וגדלו אותן כחלק מעם ישראל, אין זה פוגע בשלמות העם ויותר מזה המעשה הרים מהטומאה אל הקדושה כוחות חיוניים שהיו במדין.
שלל בנות מדין, לא רק שנקמה גדולה יש בו כנגד מה שעוללו לנו המדיינים, הוא גם מאיר למפרע את הסיפור באור חדש. בנות מדין ש"הסכימו" או נמשכו למעשה המכוער של "עשית אהבה" ופיתוי אנשים מישראל בעצת בלעם, חשפו שבעצם ישנם חלקים בתוך מדין שנמשכים לעם ישראל, ששייכים אל הקודש. ההשגחה העליונה "השתמשה" בבלעם וזקני מדין כדי לגאול ולקדש החלק הראוי לקדושה בתוך אומה זו, ולכן העבירו את בנות מדין שנלקחו בשלל מול הציץ לדעת מי מסוגלת לעמוד בקדושה ולהיות חלק מעם ישראל.
שבת שלום בעז מלט

בס"ד לפרשת מטות-מסעי התשפ"ב
בס"ד לפרשת מטות-מסעי התשפ"ג
החתימה של ספר במדבר.

תקציר הפרשה:
בפרשת מסעי מופיעים המסעות והנדודים של היהודים במדבר, הציווי לרשת את הארץ, לנחול אותה לפי גודל השבטים, תיאור גבולות הארץ, והצורך להקצות ערים מיוחדות ללויים וערי מקלט לרוצחים בשוגג, בני שבט מנשה חוששים שלא תיסוב נחלה משבטם במקרה ובנות צלפחד תנשאנה לבני שבטים אחרים, בקשתם מתקבלת ובנות צלפחד מתחתנות עם בני הדודים. הפרשה מסתיימת בפסוק:
אֵלֶּה הַמִּצְוֺת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְ-הוָה בְּיַד־מֹשֶׁה אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ׃

אחד היסודות המעניינים שהעלנו בעבר מדבר שלספרי החומשים שבחמשה חומשי תורה יש אפילוג, ובעצם כל אחד מהחומשים שבתורה נותן לנו סיומת חגיגית עם טעימה אוטופית מהגאולה השלמה, הפעם נתמקד באבל, כי בתוך כל הסיומים הנחמדים הללו בתוך כל אחד מבצבץ איזה אבל, משהו חסר.
ספר בראשית אכן מסתיים כשכל משפחת ישראל מאוחדת ומבורכת מיעקב אבינו,אף שזמן קצר לפני כן היה נראה שאנו לפני פיצוץ, מלחמת אחים, הפי אנד - האחווה ניצחה והשלום חזר למשפחה, יש שם אפילו טעימה מתיקון אומות העולם שיוסף מנסה לעשות.
אבל השלום במשפחה הושג כשהמשפחה בגלות, וזה אתגר יחסית קל לעומת שלום אמיתי בארץ, והעולם עוד לא תוקן באמת. יצטרכו לזרום עוד הרבה מים בירדן עד שנשיג שלום ביננו כשאנו יושבים על אדמתנו ואנחנו עם שלם (ולא רק משפחה).
בספר שמות הסיפור מסתיים בהופעה של השכינה, יש לנו משכן - יש חיבור קבוע של השמים עם הארץ.
וזו הסיומת של הספר בו נולד העם זכינו לקבל תורה להקים משכן שמחבר שמים לארץ - חידוש עצום ונפלא. אולם קבלת התורה טרם הסתיימה, זוהמתו של נחש הקדמוני עוד לא פרחה.
ויקרא מסתיים בברכה מקסימה בפרשת בחוקותי - החסרון היחיד הוא רק שאנו עדיין מחכים לה, היא עוד לא התקיימה, אנו מצפים שתתקיים ותתגשם בקרוב בימינו אם ירצה השם. חלום של שלום, שלווה, שפע, חזרה של והתהלכתי בתוככם-קשר חזק עם הקב"ה שנגנז בגרוש מגן עדן, ועדיין לא חזר.
מסיבת הסיום של ספר במדבר, עוסקת במסעות עם ישראל במדבר תוך רמז מרתק למסעות של עם ישראל במדבר העמים בימי גלותנו, ואפילו למסעותיו של כל אחד ואחד בחייו הפרטיים. החלום של ספר המדבר כספר הנדודים הוא להגיע לארץ ישראל. הסיום בערבות מואב על ירדן יריחו כאשר עם ישראל נעשים ערבים זה לזה, יורשים את עבר הירדן המזרחי. אבל משה רבנו לא ממשיך מכאן עם עם ישראל לגדה המערבית, ואנו מחכים לשובו ולהשלמת המשימה. שממנה קבלנו טעימה.
והמשימה היא הארץ המובטחת:
ה' הבטיח לנו לנחול ארץ של עשרת עממים, משימה שטרם הושלמה במלואה עד היום. בינתיים ירשו בעיקר את 7 העממים פלוס חלקים מסוימים משלושת הנותרים, אלה ש"טוהרו בסיחון". אבל העניין הוא שגם את 7 העמים שכן הורשנו - לא הורשנו בצורה מושלמת. התורה מציינת שבמלחמת מדין לא היו לנו אבדות כלל. וגם כיבושי סיחון ועוג בידי משה היו מאוד ניסיות וככל הנראה גם בהם לא היו לישראל כלל אבדות. אנו יכולים לתאר לעצמנו שאם משה היה נכנס לגדה המערבית כנראה ירושת הארץ היתה נראית אחרת לגמרי. משה רבנו כבש במשך כמה ימים בודדים מרחבי ארץ עצומים כמו שהשבטים לאחר מעבר הירדן לא כבשו במשך 14 שנים. חז"ל מציינים לנו על הפסוק "עלה רש" שאם ישראל היו נכנסים לארץ בתמימות ובפשיטות כי כך ה' ציווה,היינו זוכים לרשת את הארץ ללא מלחמות. זו בעצם הטעימה האוטופית שנותנת לנו כאן התורה. כמו שמשה רבנו כבש את הגדה המזרחית אנו עוד נזכה לזה גם בגדה המערבית. נזכה לסיים את המסעות הפרטיות והכליות ונגיע אל המנוחה ואל הנחלה.
ידוע בחז"ל ש7 עממים רומזים ל7 הספירות התחתונות והשלושה הנותרים רומזים לספירות החב"ד (חכמה בינה ודעת). מה שטרם השלמנו בעבודה הרוחנית שלנו,זה ירושת ספירות החכמה מחד-זיכוך האמונה הנאמנה. ומאידך גם השלמת תיקון שבעת אבני הבניין, הבאת העולם הגשמי להיות מתוקן במלכות שדי. שה' יהיה למלך על כל הארץ. הביטוי לחסרון זה בתורה הינו שמשה רבנו לא זכה להכנס לעבר הירדן המערבי,ולא זכינו להשלים את תיקון המלכות כפי רצון ה' יתברך.

המסר לדורנו, המלחמות אינן גזרת גורל שתלוה אותנו לנצח. עוד נזכה לשבת בטח ושאנן בארץ המובטחת. כדי לזכות למנוחת שלום ושלוה אנו זקוקים לחזק את הערבות זה לזה וצריכים לקבל מחדש תמימות וענוה כלפי שמים ירושה ממשה רבינו.

053-525-3443

מייל: serge@hermesh.co.il

פוגל סרז'