בס"ד לפרשת ויצא התשפ"א
יעקב אבינו ביציאתו מארץ ישראל לחרן, פוגע במקום (מקום מיוחד למפגש עם השכינה-הר המוריה או בית אל כפשט הכתוב), מתפלל והולך לישון לא לפני שמניח אבן או שנים עשר אבנים מראשותיו. ואז זוכה לחלום נבואי, לחלום הסולם: וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. חלום זה מעורר הרבה מחשבות ושאלות, ביניהן מה מבטא סולם זה ומיהם המלאכים הנעים עליו? אולם אני רוצה להתמקד הפעם בשאלה אחת, מדוע הוא רואה מלאכים עולים ורק אז יורדים ולא להיפך, הלא המלאכים תחנת המוצא שלהם היא בשמים והיינו מצפים שקודם ירדו ורק אז יעלו? דרך שאלה זו גם נוכל לקבל מענה לשאלות האחרות.
1. רש"י שאל את השאלה ועונה לנו:
עולים וירדים. עוֹלִים תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ יוֹרְדִים? מַלְאָכִים שֶׁלִּוּוּהוּ בָּאָרֶץ אֵין יוֹצְאִים חוּצָה לָאָרֶץ, וְעָלוּ לָרָקִיעַ וְיָרְדוּ מַלְאֲכֵי חוּצָה לָאָרֶץ לְלַוּוֹתוֹ:
לפי פירושו מדובר בהחלפת משמרות ולכן מתחיל בעליית מלאכי ארץ ישראל. ברם עדין קשה למה צריכים קודם לחזור לבסיס מלאכי ארץ ישראל ורק אז לרדת מלאכי חו"ל? למה לא יעשו חפיפה ביניהם? האם אין מספיק מקום על הסולם?! נראה שבשונה מהחיילים בצבא אין המלאכים לומדים את הגיזרה מהמשמרת הקודמת, אלא פקודות אחרות ונהלים אחרים יש למלאכים אלו, ואדרבה אין מלכות נוגעת בחברתה כמלוא נימה, והעדר קודם להויה. כדי שתוכל להתחיל הנהגה השייכת לחו"ל חייבת קודם להסתיים הנהגת ארץ ישראל. שאלה נוספת שעולה על פרושו, מדוע המלאכים מתחלפים כבר בבית אל ולא ביציאה מהארץ? נראה לומר מדברי יעקב בהמשך הקורא למקום בית א-להים ושער השמים, שהוא ראה את נתיב העליה וירידה שלהם שהוא נמצא בבית אל, דהיינו כל המלאכים של כל העולם עולים ויורדים כאן. או נאמר שמגמת הליכתו של אדם כבר משפיעה עליו מתחילת ההליכה, מי שהולך לחוצה לארץ, מלאכי חו"ל מלווים אותו כבר מתחילת הליכתו.. יש מזה לימוד גדול לחיים, אם נשכיל תמיד לסמן את היעד שלנו בקדושה, בבית המקדש, בקיום מצוה מסוימת אפילו, גם בדרכנו שלוחי מצוה אנו. וממילא נזכה לשמירה קרי ליווי מלאכים בדרכנו.
2. לרמב"ן תשובה אחרת לשאלתנו:
הראהו בחלום הנבואה כי כל הנעשה בארץ נעשה על ידי המלאכים והכל בגזרת עליון עליהם כי מלאכי אלהים אשר שלח ה' להתהלך בארץ לא יעשו קטנה או גדולה עד שובם להתיצב על אדון כל הארץ לאמר לפניו התהלכנו בארץ והנה יושבת בשלוה או מלאה חרב ודם והוא יצוה עליהם לשוב לרדת בארץ ולעשות דברו…
לפי הרמב"ן אמנם נכון שדירת המלאכים בשמים, נכון שהם צריכים קודם לטוס לארץ כדי לעשות שליחותם, אבל שליחותם מתחילה מהארץ, רק אחרי שהם עולים ומביאים דוח מצב מהארץ הם נשלחים חזרה למטה לארץ לעשות דבר ה'. יוצא שאיו סתם גזרות או החלטות שרירותיות בשמים,הכל נגזר מהנעשה כאן בארץ.
3. מובא במדרש ובזהר הסבר אחר:
עליית המלאכים וירידתם הינה עליית שרי אומות העולם וירידתם , קרי לא מדובר בעליה מהארץ אלא בעלייתם לשלטון וירידתם ממנו. יעקב ראה את מלכויות העולם עולות על בימת ההיסטוריה ויורדות.
4. יש מפרשים שעלית המלאכים וירידתם בסולם מלמדת על השפעת האדם ככלל ויעקב אבינו בפרט על הנהגת העולם. לכן קודמת עליית המלאכים לירידתם. וכך כותב למשל הערבי נחל:
הראה הקב"ה ליעקב איך האדם הוא מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ועל ידו מתנהגים כל העולמות הן לטוב הן להיפוך ח"ו, וזהו אומרו והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, רוצה לומר ע"י מעשי האדם יש להם לפעמים עליה ולפעמים ירידה הכל כפי מעשיו. וכן מבאר הקדושת לוי ועוד.
5. לשם משמואל הסבר אחר:
המלאכים כאן מבטאים את העזרה והאורות שמגיעים אלינו משמים. בכל ההתחלות שלנו בחיים, כמו בבר מצוה או חתונה וכיוצא בזה, אנו מתחילים עם אורות גדולים, יש לנו סייעתא דשמיא מיוחדת, ואז לוקחים לנו אותם, המלאכים עולים למעלה בסולם, בהמשך חיינו מתוך עבודה עצמית ובנייה אנו זוכים שהמלאכים ישובו וירדו אלינו, זוכים שהאורות יחזרו ויתחברו אלינו בקביעות. למה הקב"ה העלה את המלאכים הראשונים? כי קיבלנו אותם בחסד ולא בזכות, והוא רוצה שנזכה בהם בזכות.
6. ואפשר לומר שהמלאכים בחלקם הינם מעשה ידי אדם.
שה' נתן ליעקב נבואה כפי הרהורי ליבו וחלומותיו, יעקב אבינו חלם על חיבור שמים וארץ, שאלת החיים שלו היתה כיצד לחבר שמים וארץ, כיצד לא בורחים מהארציות לרוחניות תלושה מחד, ולא שוקעים בחומריות מאידך. ראשית חלומו בא מהרהורי ליבו והמשכו היה נבואה. לכן ראה מלאכים עולים תחילה, אלו תפילותיו ומחשבותיו העולות לרקיע. בעקבותיהם יורדים מלאכים, אורות, שפע, תורה, חיים מהשמים לארץ.
שנזכה בע"ה כמו יעקב אבינו לחבר שמים וארץ בעז מלט
יעקב אבינו ביציאתו מארץ ישראל לחרן, פוגע במקום (מקום מיוחד למפגש עם השכינה-הר המוריה או בית אל כפשט הכתוב), מתפלל והולך לישון לא לפני שמניח אבן או שנים עשר אבנים מראשותיו. ואז זוכה לחלום נבואי, לחלום הסולם: וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. חלום זה מעורר הרבה מחשבות ושאלות, ביניהן מה מבטא סולם זה ומיהם המלאכים הנעים עליו? אולם אני רוצה להתמקד הפעם בשאלה אחת, מדוע הוא רואה מלאכים עולים ורק אז יורדים ולא להיפך, הלא המלאכים תחנת המוצא שלהם היא בשמים והיינו מצפים שקודם ירדו ורק אז יעלו? דרך שאלה זו גם נוכל לקבל מענה לשאלות האחרות.
1. רש"י שאל את השאלה ועונה לנו:
עולים וירדים. עוֹלִים תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ יוֹרְדִים? מַלְאָכִים שֶׁלִּוּוּהוּ בָּאָרֶץ אֵין יוֹצְאִים חוּצָה לָאָרֶץ, וְעָלוּ לָרָקִיעַ וְיָרְדוּ מַלְאֲכֵי חוּצָה לָאָרֶץ לְלַוּוֹתוֹ:
לפי פירושו מדובר בהחלפת משמרות ולכן מתחיל בעליית מלאכי ארץ ישראל. ברם עדין קשה למה צריכים קודם לחזור לבסיס מלאכי ארץ ישראל ורק אז לרדת מלאכי חו"ל? למה לא יעשו חפיפה ביניהם? האם אין מספיק מקום על הסולם?! נראה שבשונה מהחיילים בצבא אין המלאכים לומדים את הגיזרה מהמשמרת הקודמת, אלא פקודות אחרות ונהלים אחרים יש למלאכים אלו, ואדרבה אין מלכות נוגעת בחברתה כמלוא נימה, והעדר קודם להויה. כדי שתוכל להתחיל הנהגה השייכת לחו"ל חייבת קודם להסתיים הנהגת ארץ ישראל. שאלה נוספת שעולה על פרושו, מדוע המלאכים מתחלפים כבר בבית אל ולא ביציאה מהארץ? נראה לומר מדברי יעקב בהמשך הקורא למקום בית א-להים ושער השמים, שהוא ראה את נתיב העליה וירידה שלהם שהוא נמצא בבית אל, דהיינו כל המלאכים של כל העולם עולים ויורדים כאן. או נאמר שמגמת הליכתו של אדם כבר משפיעה עליו מתחילת ההליכה, מי שהולך לחוצה לארץ, מלאכי חו"ל מלווים אותו כבר מתחילת הליכתו.. יש מזה לימוד גדול לחיים, אם נשכיל תמיד לסמן את היעד שלנו בקדושה, בבית המקדש, בקיום מצוה מסוימת אפילו, גם בדרכנו שלוחי מצוה אנו. וממילא נזכה לשמירה קרי ליווי מלאכים בדרכנו.
2. לרמב"ן תשובה אחרת לשאלתנו:
הראהו בחלום הנבואה כי כל הנעשה בארץ נעשה על ידי המלאכים והכל בגזרת עליון עליהם כי מלאכי אלהים אשר שלח ה' להתהלך בארץ לא יעשו קטנה או גדולה עד שובם להתיצב על אדון כל הארץ לאמר לפניו התהלכנו בארץ והנה יושבת בשלוה או מלאה חרב ודם והוא יצוה עליהם לשוב לרדת בארץ ולעשות דברו…
לפי הרמב"ן אמנם נכון שדירת המלאכים בשמים, נכון שהם צריכים קודם לטוס לארץ כדי לעשות שליחותם, אבל שליחותם מתחילה מהארץ, רק אחרי שהם עולים ומביאים דוח מצב מהארץ הם נשלחים חזרה למטה לארץ לעשות דבר ה'. יוצא שאיו סתם גזרות או החלטות שרירותיות בשמים,הכל נגזר מהנעשה כאן בארץ.
3. מובא במדרש ובזהר הסבר אחר:
עליית המלאכים וירידתם הינה עליית שרי אומות העולם וירידתם , קרי לא מדובר בעליה מהארץ אלא בעלייתם לשלטון וירידתם ממנו. יעקב ראה את מלכויות העולם עולות על בימת ההיסטוריה ויורדות.
4. יש מפרשים שעלית המלאכים וירידתם בסולם מלמדת על השפעת האדם ככלל ויעקב אבינו בפרט על הנהגת העולם. לכן קודמת עליית המלאכים לירידתם. וכך כותב למשל הערבי נחל:
הראה הקב"ה ליעקב איך האדם הוא מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ועל ידו מתנהגים כל העולמות הן לטוב הן להיפוך ח"ו, וזהו אומרו והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, רוצה לומר ע"י מעשי האדם יש להם לפעמים עליה ולפעמים ירידה הכל כפי מעשיו. וכן מבאר הקדושת לוי ועוד.
5. לשם משמואל הסבר אחר:
המלאכים כאן מבטאים את העזרה והאורות שמגיעים אלינו משמים. בכל ההתחלות שלנו בחיים, כמו בבר מצוה או חתונה וכיוצא בזה, אנו מתחילים עם אורות גדולים, יש לנו סייעתא דשמיא מיוחדת, ואז לוקחים לנו אותם, המלאכים עולים למעלה בסולם, בהמשך חיינו מתוך עבודה עצמית ובנייה אנו זוכים שהמלאכים ישובו וירדו אלינו, זוכים שהאורות יחזרו ויתחברו אלינו בקביעות. למה הקב"ה העלה את המלאכים הראשונים? כי קיבלנו אותם בחסד ולא בזכות, והוא רוצה שנזכה בהם בזכות.
6. ואפשר לומר שהמלאכים בחלקם הינם מעשה ידי אדם.
שה' נתן ליעקב נבואה כפי הרהורי ליבו וחלומותיו, יעקב אבינו חלם על חיבור שמים וארץ, שאלת החיים שלו היתה כיצד לחבר שמים וארץ, כיצד לא בורחים מהארציות לרוחניות תלושה מחד, ולא שוקעים בחומריות מאידך. ראשית חלומו בא מהרהורי ליבו והמשכו היה נבואה. לכן ראה מלאכים עולים תחילה, אלו תפילותיו ומחשבותיו העולות לרקיע. בעקבותיהם יורדים מלאכים, אורות, שפע, תורה, חיים מהשמים לארץ.
שנזכה בע"ה כמו יעקב אבינו לחבר שמים וארץ בעז מלט
כיצד זכה יעקב אבינו לנבואת הסולם?
בס"ד לפרשת ויצא התשפ"ב
בפשטות השם נותן מתנות לכל אחד כפי ההשתדלות וההכנה שלו. הוא נותן חכמה ונבואה לחכמים ונותן נבואה למי שהכינו עצמם לכך, למי שמתקן את מידותיו ובמיוחד את מידת הגבורה והענוה. נוסף לזה גם אדם שיש לו ייעוד מיוחד, או שעה שצריכה לכך משפר את סיכויו לקבל נבואה. ואף המקום גורם לליכולת קבלת הנבואה.
יעקב היה איש אמת בוודאי היה בעל מידות טובות, גבורה ראינו שהייתה לו, גם הענוה ניכרת מהסיפור.
נוסף לזה שהוא היה נרדף על ידי עשו אחיו שביקש להורגו. מה זה קשור לנבואה? חז"ל אומרים שהאלוהים יבקש את נרדף. האם כל אדם נרדף זוכה לקרבת ה'? מסתבר שמדובר בכל מי שנרדף על לא עוול בכפו, אחרת איזו זכות יש לו. אז בפעם הבאה שאתם פוגשים מישהו רדוף, מושפל ומבוזה בקשו ממנו ברכה, יש לה סיכוי טוב להתגשם. זה מאוד מעניין, זו מעין מערכת איזונים שהשם נותן לנו בעולם, תיקון מה לעוות שיוצרים בין האדם עלי אדמות. בכל אופן יעקב אבינו זכה לקרבת השם מיוחדת. הקב"ה אומר לו: וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר־תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל־הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם־עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר־דִּבַּרְתִּי לָךְ׃
חז"ל אומרים שיש חלומות שהולכים אחר הרהורי האדם ביום ואלו רוב החלומות וישנם חלומות נבואיים. כאן נראה ששני הקווים מתחברים, יעקב אבינו שעוד בבטן אימו רב עם עשיו בנחלת שני עולמות, עולם הבא ועולם הזה. שאף קנה הבכורה מעשיו לשם כך. שקיבל מאביו שתי ברכות, גשמית ורוחנית, בזה היו מחשבות ליבו נתונות ולכן מסתבר שחלומו מלבד היותו נבואי קודם כל הושפע ממחשבותיו והרהורי ליבו.
ייעוד מיוחד - חלומו של יעקב לחבר שמים וארץ, תואם את בחירת אברהם סבו ויצחק אביו. בכך הוא זוכה להצטרף לאבות האומה. מובן למה הוא זוכה לנבואה אם חפצו לחבר שמים וארץ, לחבר ערכים ומעשים, הלא זו בדיוק עניינה של הנבואה.
שעה שצריכה לכך - יעקב אבינו שהתחיל דרכו כיושב אהלים, ועכשיו נאלץ להיות מהולכי הדרכים, ויצא לגלות הארוכה, זקוק לחיזוק רוחני ולטעינת מצברים,וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר־תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל־הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם־עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר־דִּבַּרְתִּי לָךְ׃(בראשית כח,טו) בדומה לזה הנביאים האחרונים שעמדו לנו, ההתנבאו את נבואות הגאולה, הביאו את חזון אחרית הימים, כדי להטעין לעם ישראל את המצברים לפני הגלות הארוכה. כדי לחזק את ביטחוננו שעתיד מזהיר מחכה לנו.
המקום הגורם - בין השאר הנבואה גם תלויה במקום, ריה"ל מבאר שהנבואה תלויה בארץ ישראל, מלבד מקרים חריגים. יעקב אבינו בענוותנותו תלה את השגת הנבואה במקום ואמר וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה־נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם־בֵּית אֱ-לֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם׃ הפרשנים עסוקים בשאלה האם היה זה בהר המוריה או בבית אל, מה שברור ש המקום היה מיוחד לשראת הנבואה, מקום שבו מתחברים שמים וארץ, כי הנבואה עצמה הינה נשיקת שמים לארץ.
בהמשך עוד יזכה יעקב אבינו לנבואות נוספות, חלקם אפילו בדיבור ישיר של השם ולא בחלומות הלילה, אבל שומה שהנבואה הזו יותר מכל אחת אחרת, חושפת את תמצית עניינו של יעקב אבינו בעולם, להניח סולם ולחבר שמים וארץ.
נבואה זו גם חושפת את ההבטחה אלוהית שמלוה אותנו מאז יעקב אבינו ועד להשלמת תיקון העולם :
וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כׇּל־מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ׃
וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר־תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל־הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם־עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר־דִּבַּרְתִּי לָךְ׃
לסיום כמה פסוקים מהפטרת השבת, גם הם באים לעודד אותנו ולבשר לנו על העתיד הטוב הצפוי לנו:
אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ׃
אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה וְיַךְ שׇׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן׃
יֵלְכוּ יֹנְקוֹתָיו וִיהִי כַזַּיִת הוֹדוֹ וְרֵיחַ לוֹ כַּלְּבָנוֹן׃
יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן׃( הושע יד,ה-ח)
בס"ד לפרשת ויצא התשפ"ב
בפשטות השם נותן מתנות לכל אחד כפי ההשתדלות וההכנה שלו. הוא נותן חכמה ונבואה לחכמים ונותן נבואה למי שהכינו עצמם לכך, למי שמתקן את מידותיו ובמיוחד את מידת הגבורה והענוה. נוסף לזה גם אדם שיש לו ייעוד מיוחד, או שעה שצריכה לכך משפר את סיכויו לקבל נבואה. ואף המקום גורם לליכולת קבלת הנבואה.
יעקב היה איש אמת בוודאי היה בעל מידות טובות, גבורה ראינו שהייתה לו, גם הענוה ניכרת מהסיפור.
נוסף לזה שהוא היה נרדף על ידי עשו אחיו שביקש להורגו. מה זה קשור לנבואה? חז"ל אומרים שהאלוהים יבקש את נרדף. האם כל אדם נרדף זוכה לקרבת ה'? מסתבר שמדובר בכל מי שנרדף על לא עוול בכפו, אחרת איזו זכות יש לו. אז בפעם הבאה שאתם פוגשים מישהו רדוף, מושפל ומבוזה בקשו ממנו ברכה, יש לה סיכוי טוב להתגשם. זה מאוד מעניין, זו מעין מערכת איזונים שהשם נותן לנו בעולם, תיקון מה לעוות שיוצרים בין האדם עלי אדמות. בכל אופן יעקב אבינו זכה לקרבת השם מיוחדת. הקב"ה אומר לו: וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר־תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל־הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם־עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר־דִּבַּרְתִּי לָךְ׃
חז"ל אומרים שיש חלומות שהולכים אחר הרהורי האדם ביום ואלו רוב החלומות וישנם חלומות נבואיים. כאן נראה ששני הקווים מתחברים, יעקב אבינו שעוד בבטן אימו רב עם עשיו בנחלת שני עולמות, עולם הבא ועולם הזה. שאף קנה הבכורה מעשיו לשם כך. שקיבל מאביו שתי ברכות, גשמית ורוחנית, בזה היו מחשבות ליבו נתונות ולכן מסתבר שחלומו מלבד היותו נבואי קודם כל הושפע ממחשבותיו והרהורי ליבו.
ייעוד מיוחד - חלומו של יעקב לחבר שמים וארץ, תואם את בחירת אברהם סבו ויצחק אביו. בכך הוא זוכה להצטרף לאבות האומה. מובן למה הוא זוכה לנבואה אם חפצו לחבר שמים וארץ, לחבר ערכים ומעשים, הלא זו בדיוק עניינה של הנבואה.
שעה שצריכה לכך - יעקב אבינו שהתחיל דרכו כיושב אהלים, ועכשיו נאלץ להיות מהולכי הדרכים, ויצא לגלות הארוכה, זקוק לחיזוק רוחני ולטעינת מצברים,וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר־תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל־הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם־עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר־דִּבַּרְתִּי לָךְ׃(בראשית כח,טו) בדומה לזה הנביאים האחרונים שעמדו לנו, ההתנבאו את נבואות הגאולה, הביאו את חזון אחרית הימים, כדי להטעין לעם ישראל את המצברים לפני הגלות הארוכה. כדי לחזק את ביטחוננו שעתיד מזהיר מחכה לנו.
המקום הגורם - בין השאר הנבואה גם תלויה במקום, ריה"ל מבאר שהנבואה תלויה בארץ ישראל, מלבד מקרים חריגים. יעקב אבינו בענוותנותו תלה את השגת הנבואה במקום ואמר וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה־נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם־בֵּית אֱ-לֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם׃ הפרשנים עסוקים בשאלה האם היה זה בהר המוריה או בבית אל, מה שברור ש המקום היה מיוחד לשראת הנבואה, מקום שבו מתחברים שמים וארץ, כי הנבואה עצמה הינה נשיקת שמים לארץ.
בהמשך עוד יזכה יעקב אבינו לנבואות נוספות, חלקם אפילו בדיבור ישיר של השם ולא בחלומות הלילה, אבל שומה שהנבואה הזו יותר מכל אחת אחרת, חושפת את תמצית עניינו של יעקב אבינו בעולם, להניח סולם ולחבר שמים וארץ.
נבואה זו גם חושפת את ההבטחה אלוהית שמלוה אותנו מאז יעקב אבינו ועד להשלמת תיקון העולם :
וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כׇּל־מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ׃
וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר־תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל־הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם־עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר־דִּבַּרְתִּי לָךְ׃
לסיום כמה פסוקים מהפטרת השבת, גם הם באים לעודד אותנו ולבשר לנו על העתיד הטוב הצפוי לנו:
אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ׃
אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה וְיַךְ שׇׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן׃
יֵלְכוּ יֹנְקוֹתָיו וִיהִי כַזַּיִת הוֹדוֹ וְרֵיחַ לוֹ כַּלְּבָנוֹן׃
יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן׃( הושע יד,ה-ח)
בס"ד לפרשת ויצא התשפ"ג
ה' האדם והאקלים.
אחד הצלילים העולה מועידת האקלים שהתקיימה לאחרונה בשארם א-שיח, הוא שהאנושות פושעת בתפקידה לשמור על הכדור. על פי הסרט המוקרן שם העולם הולך לקראת איבוד האיזונים האקולוגים שלו, יותר בצורות, יותר שטפונות, יותר סופות, התחממות הכדור, נמיסת הקרחונים, עלית מפלס הימים ואולי עוד כמה דברים מפחידים.
צליל נוסף שעולה מכהני האקלים, שבעצם העולם היה יכול להיות ממש מושלם אילולא היה מצוי בו האדם. פעם לפני שאנשי האקלים נהיו כהנים, הם דווקא דגלו בחיי טבע מרעיונות של פרמקלצ'ר וכיוצא בזה ועד חיי כפר או חווה. התפיסות שהם קידמו היו אלו שמנסות להרחיב את נקודות המפגש בין האדם והטבע.
אולם ראה זה פלא, כאשר הם נהפכו לכהנים החלו לדבר דוקא על חזון העיור של בני האדם, הם מבקשים לרכז את האנשים במגדלים כמה שיותר גבוהים, כדי שיתפסו פחות שטח במרחבים הטבעיים. צצו אפילו כהנים שהרהיבו עוז לדבר על ההתרבות והילודה האנושית כצרה שצריך לצמצמה. לצורך כך הם טורחים מידי פעם להתריע בפני העולם שכשהעולם יגיע לכך וכך בני אדם,כדור הארץ לא יוכל לספק את כל האוכל הנדרש ומליונים ימותו ברעב. תמצית הענין הוא שהאדם הוא הגורם המפריע לשלום העולם, וגורם מפריע צריך לסלק או לפחות לצמצם. לא פלא הוא בעיני שהמדינות בעלות האוכלוסין הכי גדול בעולם (הודו וסין) לא השתתפו בועידת האקלים, כי אם יש כאן מאבק בין האקלים לבין טובת האנשים, הן בצד של האנשים.
האם לא-ל שברא את העולם וגם את האדם, גם יש מה לומר בענין?
וַיִּקַּח יְ-הוָה אֱ-לֹהִים אֶת־הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן־עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ׃(בראשית ב׳,ט״ו)
אומר המדרש: בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי, בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך.(קהלת רבה ז׳:י״ג:א׳)
ובכן אמנם האדם עלול להרוס את העולם,ויש מצב שלא יהיה מי שיתקן אחריו. אבל האם בזה מסתכם מקומו של האדם בעולם, רק לא להרוס? לשם זה השם ברא את נזר הבריאה? מה עם "כל מה שבראתי בשבילך בראתי"?
התשובה היא שהאדם הוא שליח הא-ל לפתח את היצירה שלו, העולם.
חז"ל אומרים על הפסוק "...אֲשֶׁר־בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב,ג) שהאלוהים ברא את העולם, ואנו בני האדם צריכים לעשות. הכוונה שתפקידנו להשלים ולשכלל את העולם.
בורא העולם מטיל על בני האדם תפקיד "כִּי כֹה אָמַר ה' בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם הוּא הָאֱלֹהִים יֹצֵר הָאָרֶץ וְעֹשָׂהּ הוּא כוֹנְנָהּ לֹא־תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ " (ישעיהו מ"ה)
אבל זה ממש לא רק שכלול טכנולוגי המוטל על בני האדם לשכלל את העולם, אלא גם ובעיקר שכלול מוסרי ורוחני. זהו ענין חיבור שמים וארץ שיעקב אבינו חלם עליו, זהו ענין בית א-לוהים שיעקב רצה להקים כשיחזור לארץ, גם כיום כשאנו חוזרים לארץ תפקידנו הוא לשכלל את העולם גם פיזית ובעיקר מוסרית, ובכך אנו מבצעים חיבור של העולם הרוחני המוסרי עם העולם הטבעי הגשמי.
בעצם ההבנה היא כי אנו נציגי הא-לוהים לתקן את העולם ולשכללו,
השאיפה צריכה להיות דוקא להרחיב את נקודות הממשק בין בני האדם והטבע, בהפרחת אזורים שוממים בעולם, בהחזרת בעלי החיים לסביבת האנשים.
רבי נחמן מברסלב כבר אמר שאם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן, לכן אם האדם הוא מסוכן לטבע, אז הוא גם זה שיכול לתקן ולהעלות את הטבע, והמרכזיים שעליהם מוטלת המשימה הם בני ישראל, שעליהם לתרום בשכלול העולם בעיקר מהבחינה המוסרית.
עלינו כעם ה' ללמד את העולם כיצד להציל את עצמו מהרס המלחמות, על ידי שנלמד אותו את ערך האחווה, יעקב אבינו חלם על סולם המחבר שמים וארץ, על מלאכים העולים ויורדים בו ועל השם הניצב עליו. מתוך כך הוא ניגש לאנושות ואמר לה "אחי מאין אתם" אתם כולכם באתם מהאין סוף. בזכות זה אתם/אנחנו יכולים להתחבר ולהיות אחים. הדרך להציל את האקלים מתחילה בבניית האחוה בין העמים, בפרוז העולם מנשק, בלימוד מוסר הא-לוהים.
בדרך זו המוסריות תתפשט אפילו לבעלי החיים, כי כאשר הנביאים דברו על חזון הצמחונות העולמי, על החיות שיחזרו להיות צמחוניות כבימי בראשית, הם דברו על תיקון העולם שיהיה בבוא הגאולה, זה שעם ישראל עובד עליו כבר אלפי שנים. היות ובני האדם מקרינים על כל חלקי הבריאה, ועם ישראל על כלל האנושות, וכשאנו נהיים יותר מוסריים גם החיות מתעלות.
אחד הפלונטרים של מדעני האקלים הוא סביב ירידת הגשמים, אין עדין הסבר מניח את הדעת, מדוע התחממות הכדור מביאה במקומות מסוימים לבצורות ובמקומות אחרים שטפונות? מה התורה אומרת בנושא? אמר ר' יוחנן: ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח. ואלו הן:
מפתח של גשמים ומפתח של חיה ומפתח של תחיית המתים.
מפתח של גשמים - דכתיב: "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו" (דברים כח, יב)(מסכת תענית ב,ע"א)
התורה מלמדת אותנו שהקב"ה לא נתן לנו שליטה על ירידת הגשמים, אבל הם כן יורדים בהתאם להתנהגותנו ומוסריותנו. לכן לא פלא שהמדענים לא מוצאים הסבר מדעי לשינויי מפת הגשמים,לא התחממות הכדור גורמת לבצורת,או לשטפונות אלא המצב המוסרי האנושי.
יעקב אבינו פוגש את הרועים על הבאר. הרועים אלו מנהיגי העולם והם רובצים על הבאר, לא משקים את צאנם. יעקב אבינו לא מבין את השאננות הזו שלהם ואת הבטלנות, וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא־עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ׃(בראשית כח,ז) אם ננסה לתרגם זאת לימינו נאמר, מה שיש בכוחכם לעשות כבר היום לטובת האנושות עשו ואל תחכו שכל העולם יתכנס ויגיע להסכמות. יש כיום בעולם מדינות נחשלות שעם הידע שמצוי במדינות המפותחות אפשר להצמיחם בצורה מדהימה,אפשר לפתור את בעיות הרעב בהם. מי שגלל את האבן מעל פי הבאר היה יעקב אבינו, הוא לא רק היה נאה דורש אלא גם נאה מקיים,מעשה אבות סימן לבנים, שומה עלינו להוביל קו בעולם של דאגה אמיתית לאנושות, לרתום את המדינות המפותחות לפיתוח המדינות הטעונות פיתוח, להשקות את כל העדרים במים חיים.
ה' האדם והאקלים.
אחד הצלילים העולה מועידת האקלים שהתקיימה לאחרונה בשארם א-שיח, הוא שהאנושות פושעת בתפקידה לשמור על הכדור. על פי הסרט המוקרן שם העולם הולך לקראת איבוד האיזונים האקולוגים שלו, יותר בצורות, יותר שטפונות, יותר סופות, התחממות הכדור, נמיסת הקרחונים, עלית מפלס הימים ואולי עוד כמה דברים מפחידים.
צליל נוסף שעולה מכהני האקלים, שבעצם העולם היה יכול להיות ממש מושלם אילולא היה מצוי בו האדם. פעם לפני שאנשי האקלים נהיו כהנים, הם דווקא דגלו בחיי טבע מרעיונות של פרמקלצ'ר וכיוצא בזה ועד חיי כפר או חווה. התפיסות שהם קידמו היו אלו שמנסות להרחיב את נקודות המפגש בין האדם והטבע.
אולם ראה זה פלא, כאשר הם נהפכו לכהנים החלו לדבר דוקא על חזון העיור של בני האדם, הם מבקשים לרכז את האנשים במגדלים כמה שיותר גבוהים, כדי שיתפסו פחות שטח במרחבים הטבעיים. צצו אפילו כהנים שהרהיבו עוז לדבר על ההתרבות והילודה האנושית כצרה שצריך לצמצמה. לצורך כך הם טורחים מידי פעם להתריע בפני העולם שכשהעולם יגיע לכך וכך בני אדם,כדור הארץ לא יוכל לספק את כל האוכל הנדרש ומליונים ימותו ברעב. תמצית הענין הוא שהאדם הוא הגורם המפריע לשלום העולם, וגורם מפריע צריך לסלק או לפחות לצמצם. לא פלא הוא בעיני שהמדינות בעלות האוכלוסין הכי גדול בעולם (הודו וסין) לא השתתפו בועידת האקלים, כי אם יש כאן מאבק בין האקלים לבין טובת האנשים, הן בצד של האנשים.
האם לא-ל שברא את העולם וגם את האדם, גם יש מה לומר בענין?
וַיִּקַּח יְ-הוָה אֱ-לֹהִים אֶת־הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן־עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ׃(בראשית ב׳,ט״ו)
אומר המדרש: בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי, בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך.(קהלת רבה ז׳:י״ג:א׳)
ובכן אמנם האדם עלול להרוס את העולם,ויש מצב שלא יהיה מי שיתקן אחריו. אבל האם בזה מסתכם מקומו של האדם בעולם, רק לא להרוס? לשם זה השם ברא את נזר הבריאה? מה עם "כל מה שבראתי בשבילך בראתי"?
התשובה היא שהאדם הוא שליח הא-ל לפתח את היצירה שלו, העולם.
חז"ל אומרים על הפסוק "...אֲשֶׁר־בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב,ג) שהאלוהים ברא את העולם, ואנו בני האדם צריכים לעשות. הכוונה שתפקידנו להשלים ולשכלל את העולם.
בורא העולם מטיל על בני האדם תפקיד "כִּי כֹה אָמַר ה' בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם הוּא הָאֱלֹהִים יֹצֵר הָאָרֶץ וְעֹשָׂהּ הוּא כוֹנְנָהּ לֹא־תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ " (ישעיהו מ"ה)
אבל זה ממש לא רק שכלול טכנולוגי המוטל על בני האדם לשכלל את העולם, אלא גם ובעיקר שכלול מוסרי ורוחני. זהו ענין חיבור שמים וארץ שיעקב אבינו חלם עליו, זהו ענין בית א-לוהים שיעקב רצה להקים כשיחזור לארץ, גם כיום כשאנו חוזרים לארץ תפקידנו הוא לשכלל את העולם גם פיזית ובעיקר מוסרית, ובכך אנו מבצעים חיבור של העולם הרוחני המוסרי עם העולם הטבעי הגשמי.
בעצם ההבנה היא כי אנו נציגי הא-לוהים לתקן את העולם ולשכללו,
השאיפה צריכה להיות דוקא להרחיב את נקודות הממשק בין בני האדם והטבע, בהפרחת אזורים שוממים בעולם, בהחזרת בעלי החיים לסביבת האנשים.
רבי נחמן מברסלב כבר אמר שאם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן, לכן אם האדם הוא מסוכן לטבע, אז הוא גם זה שיכול לתקן ולהעלות את הטבע, והמרכזיים שעליהם מוטלת המשימה הם בני ישראל, שעליהם לתרום בשכלול העולם בעיקר מהבחינה המוסרית.
עלינו כעם ה' ללמד את העולם כיצד להציל את עצמו מהרס המלחמות, על ידי שנלמד אותו את ערך האחווה, יעקב אבינו חלם על סולם המחבר שמים וארץ, על מלאכים העולים ויורדים בו ועל השם הניצב עליו. מתוך כך הוא ניגש לאנושות ואמר לה "אחי מאין אתם" אתם כולכם באתם מהאין סוף. בזכות זה אתם/אנחנו יכולים להתחבר ולהיות אחים. הדרך להציל את האקלים מתחילה בבניית האחוה בין העמים, בפרוז העולם מנשק, בלימוד מוסר הא-לוהים.
בדרך זו המוסריות תתפשט אפילו לבעלי החיים, כי כאשר הנביאים דברו על חזון הצמחונות העולמי, על החיות שיחזרו להיות צמחוניות כבימי בראשית, הם דברו על תיקון העולם שיהיה בבוא הגאולה, זה שעם ישראל עובד עליו כבר אלפי שנים. היות ובני האדם מקרינים על כל חלקי הבריאה, ועם ישראל על כלל האנושות, וכשאנו נהיים יותר מוסריים גם החיות מתעלות.
אחד הפלונטרים של מדעני האקלים הוא סביב ירידת הגשמים, אין עדין הסבר מניח את הדעת, מדוע התחממות הכדור מביאה במקומות מסוימים לבצורות ובמקומות אחרים שטפונות? מה התורה אומרת בנושא? אמר ר' יוחנן: ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח. ואלו הן:
מפתח של גשמים ומפתח של חיה ומפתח של תחיית המתים.
מפתח של גשמים - דכתיב: "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו" (דברים כח, יב)(מסכת תענית ב,ע"א)
התורה מלמדת אותנו שהקב"ה לא נתן לנו שליטה על ירידת הגשמים, אבל הם כן יורדים בהתאם להתנהגותנו ומוסריותנו. לכן לא פלא שהמדענים לא מוצאים הסבר מדעי לשינויי מפת הגשמים,לא התחממות הכדור גורמת לבצורת,או לשטפונות אלא המצב המוסרי האנושי.
יעקב אבינו פוגש את הרועים על הבאר. הרועים אלו מנהיגי העולם והם רובצים על הבאר, לא משקים את צאנם. יעקב אבינו לא מבין את השאננות הזו שלהם ואת הבטלנות, וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא־עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ׃(בראשית כח,ז) אם ננסה לתרגם זאת לימינו נאמר, מה שיש בכוחכם לעשות כבר היום לטובת האנושות עשו ואל תחכו שכל העולם יתכנס ויגיע להסכמות. יש כיום בעולם מדינות נחשלות שעם הידע שמצוי במדינות המפותחות אפשר להצמיחם בצורה מדהימה,אפשר לפתור את בעיות הרעב בהם. מי שגלל את האבן מעל פי הבאר היה יעקב אבינו, הוא לא רק היה נאה דורש אלא גם נאה מקיים,מעשה אבות סימן לבנים, שומה עלינו להוביל קו בעולם של דאגה אמיתית לאנושות, לרתום את המדינות המפותחות לפיתוח המדינות הטעונות פיתוח, להשקות את כל העדרים במים חיים.
בס"ד לפרשת ויצא התשפ"ד - הדודאים נתנו ריח.
סיפור הדודאים בפרשה:
וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר־חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל־לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל־לֵאָה תְּנִי־נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ׃
וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת־אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת־דּוּדָאֵי בְּנִי וַתֹּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ׃
וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן־הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא׃
וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל־לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי׃
זה נראה שמציאת הדודאים בשדה מזכה את לאה בקלף, ואז כאשר רחל מבקשת ממנה לקבל מהדודאים היא מחליטה להחליף קלף על קלף יותר חזק, לילה עם יעקב בעלה, ואכן זה היה הקלף הנכון, והיא נפקדה בבן החמישי ביששכר ואחריו בבן השישי בזבולון. חז"ל מציינים עוד רווח שלה, היא זכתה להקבר יחד עם יעקב אבינו במערת המכפלה. אם התורה מספרת לנו סיפור זה היא רוצה שנלמד ממנו לימוד לדורות.
חז"ל התבוננו בפסוק והדגישו משהו שנראה מיותר, והוא, למה נאמר שהיה זה בימי קציר חטים, למה זה חשוב? ולמה נאמר שהוא מצא את הדודאים בשדה, מה זה משנה בכלל היכן מצאם?
מובא בתלמוד: וילך ראובן בימי קציר חטים- אמר רבא בר' יצחק אמר רב מכאן לצדיקים שאין פושטין ידיהן בגזל וימצא דודאים בשדה. (מסכת סנהדרין צ"ט). רב מלמד אותנו שאפילו שהדודאים ממילא הם הפקר, ראובן לא רצה לקחת דודאים משדה פרטית של מישהו ולקח משדה הפקר. ואומר רש"י בימי קציר חטים - לאחר שקצרו השדה שהכל רשאין ליכנס בתוך שדה חבריהן:
מה החידוש כאן, שראובן לא היה גנב? אם זה אסור ברור שהוא לא יגנוב? עונה רבי צדוק הכהן מלובלין" וזה מ"ש מכאן לצדיקים שאין פושטין ידיהם בגזל היינו שידייהם בעצמן אינם רוצים לפשוט יד בגזל. ודייק זה מראובן שהיה עוד נער קטן ובלי דעת נשמר מעצמו מגזל ולא לקח רק מן ההפקר," (פרי צדיק לפסח,לט)
ההדגשה הזו מתחברת לחינוך המרכזי שהתורה באה לחנך אותנו עם הסיפור הזה, אם אתה מצפה לקבל שפע מאת ה', ילדים פרנסה וכיוצא בזה, בראש ובראשונה צריך להפנים שכל השפע שלנו בא רק מאת ה' יתברך. אף אחד לא לקח ולא יכול לקחת לנו כלום, ואף אנו לא נרוויח כלום אם נקח משהו של הזולת. אין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימה.
מבאר המלבי"ם את השיטה של לאה וכך כותב "ענין שתי האמהות, ואיך שלם ה' לכל אחת כמפעלה, שלאה לא בטחה בסגולת הדודאים רק אל ה', ורחל שעד עתה לא התפללה חשבה שע"י סגולת הדודאים תתעבר ותלד, ולכן אמרה תני נא לי מדודאי בנך:"
חז"ל מתארים את לאה כ"עלמא דאתכסייא" ורחל "עלמא דאתגליא". לאה השייכת לעולם המכוסה מבינה שעיקר ההשתדלות שלנו בעולם הינה כלפי הקב"ה. רחל לעומת זאת העדיפה את ההשתדלות המעשית.
אלא שאז אנו מגלים דבר מעניין, כי לאה שזוכה ללדת את יששכר, בכלל לא מציינת את העסקה עם הדודאים אלא פתאום מופיע משהו אחר:
וַתֹּאמֶר לֵאָה נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר־נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ יִשָּׂשכָר׃. מסביר הבאר מים חיים,אמנם לאה הבינה בהחלט שהיה זה שכרה על מסירת הדודאים לרחל, אבל היא חששה שרחל אחותה תיפגע, אז היא צנזרה את הקטע הזה, הרשב"ם מסביר שיש 2 אותיות ש בתוך השם של יששכר, אחת, הגלויה כנגד נתינת שפחתה, והשניה- זו שלא נשמעת, כנגד שכר שכרתיך בדודאי בני. החתם סופר מוסיף רובד נוסף בקשר בין נתינת השפחה לויתור הדודאים, כי נתינת השפחה ליעקב בעלה מגלה שמעשיה לשם שמים. טבע אישה לקנא בצרתה ולאה שנתנה את שפחתה להיות צרתה מגלה שמה שחשוב לה זה העמדת השבטים ולא תאות נשים.
האם הדודאים עזרו משהו לרחל?
הכתוב אומר על רחל "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת־רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת־רַחְמָהּ׃" מה התוספת של הזכירה שמופיעה כאן מעבר לכך שהיא התפללה וה' שמע?
הספורנו כן סבור "שהשתדלה להוליד בהכניסה צרתה לביתה ובענין הדודאים. וישמע אליה אלהים. שהתפללה אחר שעשתה שני מיני השתדלות"
אבל פרשנים רבים לא פרשו כן ולדעתם הדודאים לא עזרו שום דבר, שכן עברו כמה שנים מאז אותו מקרה ועד שנפקדה.
אז מה הזכות שה' זכר? יש אומרים שמסרה את הסימנים בערב הכלולות ללאה אחותה כדי שאחותה לא תתבזה. ויש שאומרים שנתנה את שפחתה ליעקב. מי השילוח כותב שיעקב "גילה לה חסרונה שכתוב ותקנא רחל באחותה וכאשר הכירה חסרונה אמרה אם הדבר הזה מעכב הנה אמתי בלהה בא אליה ומזה נצמח הישועה ונפקדה רחל." (ד.ה ויחר אף יעקב) הוא מבאר שנתינת שפחתה ליעקב הועילה לה לתקן את קנאתה בלאה. כשרחל הצליחה לתקן את הקנאה, כשהיא הפנימה שאין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימה, ואין ללאה כל חלק בזה שהיא עקרה- ה' שמע את תפילתה וזכתה להפקד בבנים.
נמצא לפי פרושים אלו שהדודאים מבחינה גשמית לא הועילו כלום, הם כן היו קלף שאיפשר ללאה לשכור את יעקב מאחותה ולהפקד בהריון של יששכר. שתי האמהות זכו להפקד בבנים כשעשו את העבודה הנכונה מול ה' יתברך.
בשיר השירים הדודאים מוזכרים בדברי הרעיה-כנסת ישראל המזכירה לדודה-לריבונו של עולם את אהבתה אליו.לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה נָלִינָה בַּכְּפָרִים. נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים שָׁם אֶתֵּן אֶת דֹּדַי לָךְ. הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ.(שיר השירים ז)
סיפור הדודאים בפרשה:
וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר־חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל־לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל־לֵאָה תְּנִי־נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ׃
וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת־אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת־דּוּדָאֵי בְּנִי וַתֹּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ׃
וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן־הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא׃
וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל־לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי׃
זה נראה שמציאת הדודאים בשדה מזכה את לאה בקלף, ואז כאשר רחל מבקשת ממנה לקבל מהדודאים היא מחליטה להחליף קלף על קלף יותר חזק, לילה עם יעקב בעלה, ואכן זה היה הקלף הנכון, והיא נפקדה בבן החמישי ביששכר ואחריו בבן השישי בזבולון. חז"ל מציינים עוד רווח שלה, היא זכתה להקבר יחד עם יעקב אבינו במערת המכפלה. אם התורה מספרת לנו סיפור זה היא רוצה שנלמד ממנו לימוד לדורות.
חז"ל התבוננו בפסוק והדגישו משהו שנראה מיותר, והוא, למה נאמר שהיה זה בימי קציר חטים, למה זה חשוב? ולמה נאמר שהוא מצא את הדודאים בשדה, מה זה משנה בכלל היכן מצאם?
מובא בתלמוד: וילך ראובן בימי קציר חטים- אמר רבא בר' יצחק אמר רב מכאן לצדיקים שאין פושטין ידיהן בגזל וימצא דודאים בשדה. (מסכת סנהדרין צ"ט). רב מלמד אותנו שאפילו שהדודאים ממילא הם הפקר, ראובן לא רצה לקחת דודאים משדה פרטית של מישהו ולקח משדה הפקר. ואומר רש"י בימי קציר חטים - לאחר שקצרו השדה שהכל רשאין ליכנס בתוך שדה חבריהן:
מה החידוש כאן, שראובן לא היה גנב? אם זה אסור ברור שהוא לא יגנוב? עונה רבי צדוק הכהן מלובלין" וזה מ"ש מכאן לצדיקים שאין פושטין ידיהם בגזל היינו שידייהם בעצמן אינם רוצים לפשוט יד בגזל. ודייק זה מראובן שהיה עוד נער קטן ובלי דעת נשמר מעצמו מגזל ולא לקח רק מן ההפקר," (פרי צדיק לפסח,לט)
ההדגשה הזו מתחברת לחינוך המרכזי שהתורה באה לחנך אותנו עם הסיפור הזה, אם אתה מצפה לקבל שפע מאת ה', ילדים פרנסה וכיוצא בזה, בראש ובראשונה צריך להפנים שכל השפע שלנו בא רק מאת ה' יתברך. אף אחד לא לקח ולא יכול לקחת לנו כלום, ואף אנו לא נרוויח כלום אם נקח משהו של הזולת. אין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימה.
מבאר המלבי"ם את השיטה של לאה וכך כותב "ענין שתי האמהות, ואיך שלם ה' לכל אחת כמפעלה, שלאה לא בטחה בסגולת הדודאים רק אל ה', ורחל שעד עתה לא התפללה חשבה שע"י סגולת הדודאים תתעבר ותלד, ולכן אמרה תני נא לי מדודאי בנך:"
חז"ל מתארים את לאה כ"עלמא דאתכסייא" ורחל "עלמא דאתגליא". לאה השייכת לעולם המכוסה מבינה שעיקר ההשתדלות שלנו בעולם הינה כלפי הקב"ה. רחל לעומת זאת העדיפה את ההשתדלות המעשית.
אלא שאז אנו מגלים דבר מעניין, כי לאה שזוכה ללדת את יששכר, בכלל לא מציינת את העסקה עם הדודאים אלא פתאום מופיע משהו אחר:
וַתֹּאמֶר לֵאָה נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר־נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ יִשָּׂשכָר׃. מסביר הבאר מים חיים,אמנם לאה הבינה בהחלט שהיה זה שכרה על מסירת הדודאים לרחל, אבל היא חששה שרחל אחותה תיפגע, אז היא צנזרה את הקטע הזה, הרשב"ם מסביר שיש 2 אותיות ש בתוך השם של יששכר, אחת, הגלויה כנגד נתינת שפחתה, והשניה- זו שלא נשמעת, כנגד שכר שכרתיך בדודאי בני. החתם סופר מוסיף רובד נוסף בקשר בין נתינת השפחה לויתור הדודאים, כי נתינת השפחה ליעקב בעלה מגלה שמעשיה לשם שמים. טבע אישה לקנא בצרתה ולאה שנתנה את שפחתה להיות צרתה מגלה שמה שחשוב לה זה העמדת השבטים ולא תאות נשים.
האם הדודאים עזרו משהו לרחל?
הכתוב אומר על רחל "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת־רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת־רַחְמָהּ׃" מה התוספת של הזכירה שמופיעה כאן מעבר לכך שהיא התפללה וה' שמע?
הספורנו כן סבור "שהשתדלה להוליד בהכניסה צרתה לביתה ובענין הדודאים. וישמע אליה אלהים. שהתפללה אחר שעשתה שני מיני השתדלות"
אבל פרשנים רבים לא פרשו כן ולדעתם הדודאים לא עזרו שום דבר, שכן עברו כמה שנים מאז אותו מקרה ועד שנפקדה.
אז מה הזכות שה' זכר? יש אומרים שמסרה את הסימנים בערב הכלולות ללאה אחותה כדי שאחותה לא תתבזה. ויש שאומרים שנתנה את שפחתה ליעקב. מי השילוח כותב שיעקב "גילה לה חסרונה שכתוב ותקנא רחל באחותה וכאשר הכירה חסרונה אמרה אם הדבר הזה מעכב הנה אמתי בלהה בא אליה ומזה נצמח הישועה ונפקדה רחל." (ד.ה ויחר אף יעקב) הוא מבאר שנתינת שפחתה ליעקב הועילה לה לתקן את קנאתה בלאה. כשרחל הצליחה לתקן את הקנאה, כשהיא הפנימה שאין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימה, ואין ללאה כל חלק בזה שהיא עקרה- ה' שמע את תפילתה וזכתה להפקד בבנים.
נמצא לפי פרושים אלו שהדודאים מבחינה גשמית לא הועילו כלום, הם כן היו קלף שאיפשר ללאה לשכור את יעקב מאחותה ולהפקד בהריון של יששכר. שתי האמהות זכו להפקד בבנים כשעשו את העבודה הנכונה מול ה' יתברך.
בשיר השירים הדודאים מוזכרים בדברי הרעיה-כנסת ישראל המזכירה לדודה-לריבונו של עולם את אהבתה אליו.לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה נָלִינָה בַּכְּפָרִים. נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים שָׁם אֶתֵּן אֶת דֹּדַי לָךְ. הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ.(שיר השירים ז)
בס"ד לפרשת ויצא התשפ"ה
יעקב ישראל וישורון - כולם שמות של אותו אחד.
בלידה הוא כבר קיבל שם מיוחד 'יעקב' את השם הזה הוא מקבל בעקבות סיטואציה חריגה, כאשר מיד עם יציאתו לאויר העולם הוא אוחז בעקבו של תאומו השעיר, עשיו.(בראשית כה,כו)
הזמן חולף, והוא ממשיך להתמודד עם עשו, ואז כשהוא משיג ניצחון מזהיר, הוא זוכה לשם חדש - ישראל, ישראל אף נהיה השם המרכזי "כִּי־שָׂרִיתָ עִם־אֱלֹהִים וְעִם־אֲנָשִׁים וַתּוּכָל׃".
וראה זה פלא ישראל יורד עם המשפחה למצרים, ומי חוזר? יעקב!
די בולט שבארץ ישראל השם המרכזי הוא ישראל, אך בגלות הוא יעקב. לפי זה היינו מצפים שבגאולה השלמה יעקב יעלם, אך לא זו היא המציאות, ההפך אומר ישעיהו הנביא (ב) "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית־יְ-הוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל־הַגּוֹיִם׃ וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל־הַר־יְ-הוָה אֶל־בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר־יְ-הוָה מִירוּשָׁלִָם׃"
2 שמות זה כנראה לא מספיק… צריך גם את השם 'ישורון' "עֲדַת יַעֲקֹב בִּנְךָ בְּכוֹרֶךָ. שֶׁמֵּאַהֲבָתְךָ שֶׁאָהַבְתָּ אוֹתוֹ וּמִשִּׂמְחָתְךָ שֶׁשָּׂמַחְתָּ בּוֹ. קָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל וִישֻׁרוּן:". שם זה הוא מקבל בחזרתו לארץ, עשיר גדול, ראשית לעושר ולישורון ישנן שתי אותיות שורש משותפות. ועוד שההפך מעשיר הוא הרש, נמצא שהשר הינו העשיר. בתורה השם ישורון מופיע בשירת האזינו, שם משה מזהיר אותנו שהעושר והשפע שיגיע אלינו יביא אותנו לבעוט בה', "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן".בפרקי אבות מוגדר העשיר כמי ששמח בחלקו, אצל יעקב אבינו מצאנו זאת כשאמר לעשיו לאחר ששלח לו שלל מתנות "יש לי כל".
חז"ל למדו אותנו שאין הנבואה שורה אלא על חכם, גיבור ועשיר. אלה הם התנאים הבסיסיים. השם יעקב מובנו חכם כמו שמתרגם אונקלוס על ויעקבני זה פעמיים-וְחַכְּמַנִי. (בראשית כז,לו)
הוא נקרא יעקב על שם חכמתו, ישראל על שם גבורתו, כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל.
וישורון על שם עשירותו. שלושת מעלות הבסיס לנבואה.
שמעתי מהחברותא שלי הרב רועי זאגא, שזו גם הכוונה בפסוק שאנו אומרים בתפילה בקריאת שמע "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל ונפשך ובכל מאודך". בכל מאודך-אמרו חז"ל ממונך. בכל נפשך-בגבורת הנפש. בכל לבבך-בחכמתך המצויה בלב. וכן בבית המקדש אנו רואים את עבודת השם בשלושת מישורים אלו: השלחן בצפון - כנגד העשירות. המנורה בדרום - כנגד החכמה. והמזבח הוא מקום עבודת ההקרבה להשם-כנגד הגבורה. על ידי העבודה במישורים אלו זכו ישראל לשמוע את דבר השם יוצא מבין הכרובים שעל ארון הברית.
גם אנו כאומה צריכים להיבנות בכל שלושת המישורים האלו כדי שנזכה לנבואה, נזכה לשמוע את השם יתברך מכוון אותנו למקומנו המדויק, ונזכה לרומם את העולם משפלותו, כך אנו רואים בימינו לאחר שעם ישראל כבר נודע בגוים כעם חכם. עם ישראל הולך ותופס עמדה בעולם יותר ויותר של עם גיבור ועשיר. ההצלחות הכלכליות והצבאיות של ישראל מעמידות אותנו במרכז המפה העולמית ומייצרות את התשתית שהעולם גם יבוא אלינו ללמוד מאיתנו את אמירתנו המוסרית,הרוחנית והתורנית.
זוהי אף הסיבה שישעיה הנביא מחזיר את יעקב לקדמת הבמה "לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל־הַר־יְ-הוָה אֶל־בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב" דוקא יבחרו לעלות לא-לוהי יעקב, כי כמו שאומר שלמה המלך "וְאָמַרְתִּי אָנִי טוֹבָה חׇכְמָה מִגְּבוּרָה וְחׇכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים׃" (קהלת ט,טז). לא רק ששלמה המלך העמיד את החכמה מעל לגבורה ולעשירות. אלא שהוא אף בא ללמדנו את מם המתוך, כשאנו מגלים גבורה ועשירות אז העולם גם רוצה לשמוע מחכמתנו. לכן ממשיך ישעיה הנביא ואומר בהמשך הפסוק "וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו" .
החזרה של השם יעקב בגאולה כבר נרמזה בראשית חייו, באותו רגע שיצא לאויר העולם. חז"ל דרשו את הפסוק "וידו אחזת בעקב עשיו" שמלכות הקדושה של מלך המשיח תבוא בעקב של מלכות עשיו, היא המלכות האחרונה מארבעת המלכויות, והיא תהיה מלכות נצח. נמצא שהשם יעקב מהדהד מאז לידת יעקב אבינו באויר העולם עד לישעיה הנביא ועד ליום שכל העולם יעלה להר בית ה' לשמוע מאיתנו את דבר ה'."כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר־יְ-הוָה מִירוּשָׁלִָם׃"
יעקב ישראל וישורון - כולם שמות של אותו אחד.
בלידה הוא כבר קיבל שם מיוחד 'יעקב' את השם הזה הוא מקבל בעקבות סיטואציה חריגה, כאשר מיד עם יציאתו לאויר העולם הוא אוחז בעקבו של תאומו השעיר, עשיו.(בראשית כה,כו)
הזמן חולף, והוא ממשיך להתמודד עם עשו, ואז כשהוא משיג ניצחון מזהיר, הוא זוכה לשם חדש - ישראל, ישראל אף נהיה השם המרכזי "כִּי־שָׂרִיתָ עִם־אֱלֹהִים וְעִם־אֲנָשִׁים וַתּוּכָל׃".
וראה זה פלא ישראל יורד עם המשפחה למצרים, ומי חוזר? יעקב!
די בולט שבארץ ישראל השם המרכזי הוא ישראל, אך בגלות הוא יעקב. לפי זה היינו מצפים שבגאולה השלמה יעקב יעלם, אך לא זו היא המציאות, ההפך אומר ישעיהו הנביא (ב) "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית־יְ-הוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל־הַגּוֹיִם׃ וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל־הַר־יְ-הוָה אֶל־בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר־יְ-הוָה מִירוּשָׁלִָם׃"
2 שמות זה כנראה לא מספיק… צריך גם את השם 'ישורון' "עֲדַת יַעֲקֹב בִּנְךָ בְּכוֹרֶךָ. שֶׁמֵּאַהֲבָתְךָ שֶׁאָהַבְתָּ אוֹתוֹ וּמִשִּׂמְחָתְךָ שֶׁשָּׂמַחְתָּ בּוֹ. קָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל וִישֻׁרוּן:". שם זה הוא מקבל בחזרתו לארץ, עשיר גדול, ראשית לעושר ולישורון ישנן שתי אותיות שורש משותפות. ועוד שההפך מעשיר הוא הרש, נמצא שהשר הינו העשיר. בתורה השם ישורון מופיע בשירת האזינו, שם משה מזהיר אותנו שהעושר והשפע שיגיע אלינו יביא אותנו לבעוט בה', "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן".בפרקי אבות מוגדר העשיר כמי ששמח בחלקו, אצל יעקב אבינו מצאנו זאת כשאמר לעשיו לאחר ששלח לו שלל מתנות "יש לי כל".
חז"ל למדו אותנו שאין הנבואה שורה אלא על חכם, גיבור ועשיר. אלה הם התנאים הבסיסיים. השם יעקב מובנו חכם כמו שמתרגם אונקלוס על ויעקבני זה פעמיים-וְחַכְּמַנִי. (בראשית כז,לו)
הוא נקרא יעקב על שם חכמתו, ישראל על שם גבורתו, כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל.
וישורון על שם עשירותו. שלושת מעלות הבסיס לנבואה.
שמעתי מהחברותא שלי הרב רועי זאגא, שזו גם הכוונה בפסוק שאנו אומרים בתפילה בקריאת שמע "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל ונפשך ובכל מאודך". בכל מאודך-אמרו חז"ל ממונך. בכל נפשך-בגבורת הנפש. בכל לבבך-בחכמתך המצויה בלב. וכן בבית המקדש אנו רואים את עבודת השם בשלושת מישורים אלו: השלחן בצפון - כנגד העשירות. המנורה בדרום - כנגד החכמה. והמזבח הוא מקום עבודת ההקרבה להשם-כנגד הגבורה. על ידי העבודה במישורים אלו זכו ישראל לשמוע את דבר השם יוצא מבין הכרובים שעל ארון הברית.
גם אנו כאומה צריכים להיבנות בכל שלושת המישורים האלו כדי שנזכה לנבואה, נזכה לשמוע את השם יתברך מכוון אותנו למקומנו המדויק, ונזכה לרומם את העולם משפלותו, כך אנו רואים בימינו לאחר שעם ישראל כבר נודע בגוים כעם חכם. עם ישראל הולך ותופס עמדה בעולם יותר ויותר של עם גיבור ועשיר. ההצלחות הכלכליות והצבאיות של ישראל מעמידות אותנו במרכז המפה העולמית ומייצרות את התשתית שהעולם גם יבוא אלינו ללמוד מאיתנו את אמירתנו המוסרית,הרוחנית והתורנית.
זוהי אף הסיבה שישעיה הנביא מחזיר את יעקב לקדמת הבמה "לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל־הַר־יְ-הוָה אֶל־בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב" דוקא יבחרו לעלות לא-לוהי יעקב, כי כמו שאומר שלמה המלך "וְאָמַרְתִּי אָנִי טוֹבָה חׇכְמָה מִגְּבוּרָה וְחׇכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים׃" (קהלת ט,טז). לא רק ששלמה המלך העמיד את החכמה מעל לגבורה ולעשירות. אלא שהוא אף בא ללמדנו את מם המתוך, כשאנו מגלים גבורה ועשירות אז העולם גם רוצה לשמוע מחכמתנו. לכן ממשיך ישעיה הנביא ואומר בהמשך הפסוק "וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו" .
החזרה של השם יעקב בגאולה כבר נרמזה בראשית חייו, באותו רגע שיצא לאויר העולם. חז"ל דרשו את הפסוק "וידו אחזת בעקב עשיו" שמלכות הקדושה של מלך המשיח תבוא בעקב של מלכות עשיו, היא המלכות האחרונה מארבעת המלכויות, והיא תהיה מלכות נצח. נמצא שהשם יעקב מהדהד מאז לידת יעקב אבינו באויר העולם עד לישעיה הנביא ועד ליום שכל העולם יעלה להר בית ה' לשמוע מאיתנו את דבר ה'."כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר־יְ-הוָה מִירוּשָׁלִָם׃"
053-525-3443 |
מייל: serge.fogiel@gmail.com |
פוגל סרז' |