בס"ד לפרשת ויחי התשפ"א
בס"ד לפרשת ויחי התשפ"ב
גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב
איזו ברכה קיבל גד, ומה רומז כאן יעקב אבינו?
מובא בחז"ל  שיעקב אבינו רצה לגלות לבניו את הקץ ונתכסה ממנו. אפשר להבין שהוא לא הצליח לראות וממילא גם לא גילה, אבל אפשר להבין שיעקב אבינו ראה אבל אמר את דבריו בלשון נסתרת, גילה ולא גילה. מה הכוונה לגלות את הקץ?
מבאר השם משמואל (שנת תרפא) היינו מעשים טובים המסוגלים ביותר להביא את הגאולה. דהיינו כיוון שאם זכו ישראל אז הגאולה תוחש, אז חשוב לדעת כיצד נוכל לזרז הגאולה. גם הרב קוק מבאר בסגנון דומה את ענין גילוי הקץ. ובכן מה הרמז שיעקב אומר לנו בברכת גד?
אבל ראשית הבה ננסה להבין את שמו, גד, מה פירושו?
י"א שלאה קראה שמו גד מפני שעתה כבר יש לה גדוד של ילדים(א"ע). י"א שגד פרושו מזל, כמו מזל טוב(גם בא"ע), ברבות מהשפות הביטוי גד,גוד,גיט משמעותו טוב,מזל טוב או אף האלוהים הטוב. י"א שהשורש בגד ואז פרושו בגידה או ביגוד, לאה הרגישה שבנתינת זלפה שפחתה ליעקב יש סוג של בגידה, ודוקא כך,על ידי נתינת זלפה היא ציפתה לזכות לרחמי שמים, ואכן כך היה. י"א שגד בא משורש גדד שפרושו לחתוך, כמו גדיד תמרים, גם בארמית לגוד פרושו לכרות, וגד נקרא כך כי הוא כבר נולד מהול.
גד נחל בעבר הירדן המזרחי והיה צריך להתמודד מול גדודים של אויבים שצבאו עליו, גם שבט גד יצא חלוץ לפני המחנה לכיבוש עבר הירדן המערבי, למרות שהיה החלוץ, כל לוחמיו שבו בשלום לביתם,שבו לעקבם. וכך כותב רבינו בחיי: גד גדוד יגודנו- שבח אותו בגבורה ואמר כי יהיו לו מלחמות רבות וגדודים יבאו עליו והוא יגוד עקב, כלומר באחרונה הוא ילך בגדודו עליהם ויתגבר, או פי' והוא יגוד עקב והוא יכריתם באחרונה מלשון גדו אילנא,(ע"כ)
האם הניצחונות המזהירים של בני גד היו מפני חוסנו וכוחו?
מי השילוח טוען להיפך, הוא אומר שדוקא מתוך חולשתו באה הצלחתו וכך כותב:גד גדוד יגודנו. גד מורה על קטנות, שנולד בקטנות מאוד, ולכן קראה שמו גד מלשון גרגיר קטן. ולכן ברכו יעקב אבינו בצוותא גדוד יגודנו, שיהיה אוהב צוותא, וממילא כשיתחבר לרבים יהיה לו שלימות, כי כל הטובות וכח וגבורה נכלל בהתחברות ושלום ואחדות.( חלק ב, פרשת ויחי)
לימוד גדול מאוד מלמדנו מי השילוח, אם נכיר בחולשתנו, במה שאנו, מתוך כך נדע את הדרך להשגת השלמות שלנו, נמצא שדוקא החסרון והחולשה הוא גם המעלה. שבט גד הכיר בחולשתו והבין שהצלחתו תבוא רק אם ידע להתאגד,להתגודד. הוא בנה את הגדודים העבריים הראשונים.
מה אומר לנו כאן יעקב אבינו בדברו על העקב?
עקב בכל מקום בתורה רומז לעקבתא דמשיחה. וכך מובא במדרש רבה: אֵין זֶה מֵבִיא אֶת הַגְּאֻלָּה אֶלָּא מִגָּד, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, יט): גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב, לְאוֹתוֹ שֶׁהוּא בָּא בְּעָקֵב (מלאכי ג, כג): הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה הַנָּבִיא, שֶׁהוּא מִשֵּׁבֶט גָּד, לְכָךְ נֶאֱמַר: וְהוּא יָגֻד עָקֵב.(בראשית רבה צט,יא)
מה הקשר בין שבט גד ואופיו לבין אליהו הנביא?
כמו שראינו גד מתוך תודעת קטנות למד להתאגד ולהתאחד, אליהו הנביא ילמד את כולנו להתאגד ולהתאחד. וכך כותב מי השילוח :בזמן שיצטרך לקבץ את ישראל אז הוא יאגוד ויקשור את כל ישראל, וממנו יבא כל מיני שמחה לישראל, כי אליהו הוא משבט גד כנזכר במדרש.(מי השילוח חלק א,ויחי)
בעל המאור ושמש אפילו מרחיב את היריעה ואומר:יבא אליהו מתושבי גלעד שהוא מגד כנ"ל גדוד יגודנו פי' שיאסוף ויעשו אגודה כולם שיעשו שלום בין כולם שלא יהי' מחלוקת בעולם וזה גדוד יגודנו הוא לשון אגודה שיעשו כולם אגודה בשלום וקאמר אימתי יהיה זה לזה אמר והוא יגוד עקב פי' מה שיעשה אגודה זה יהיה בסוף עקב דהיינו בעקבות משיחא.(ע"כ)
הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְ-הוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא.(מלאכי ג,כג)
שבת שלום בעז מלט
בס"ד על חושך ואור בפרשת ויחי התשפ"ג
פרשת ויחי הינה הפרשה היחידה בתורה שאין רווח לפניה. בכל שאר הפרשות יש רווח לפחות של 8 אותיות מהפרשה הקודמת, ואז זו נקראת פרשה סתומה, ובדרך כלל פרשה מתחילה בשורה חדשה וזו נקראת פרשה פתוחה. כאן בפרשה אין אפילו רווח של 8 אותיות. מה בא הדבר ללמדנו? עסקו בזה רבות המדרשים והזהר והפרשנים השונים.
רש"י מביא מהמדרש כותב: לְפִי שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּפְטַר יַעֲקֹב אָבִינוּ נִסְתְּמוּ עֵינֵיהֶם וְלִבָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִצָּרַת הַשִּׁעְבּוּד, שֶׁהִתְחִילוּ לְשַׁעְבְּדָם; דָּבָר אַחֵר: שֶׁבִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת אֶת הַקֵּץ לְבָנָיו, וְנִסְתַּם מִמֶּנּוּ. בִּבְ"רַ:
הסברים אלו לא ממש מסבירים מדוע אין רווח בינה לבין פרשת ויגש,אלא רואים את הענין שהפרשה סתומה כמסר עתידי בפרשה, לפרוש ראשון מכאן מתחילה תקופת חושך בהיסטוריה שלנו, שתמשך עד ליציאת מצרים. לפרוש שני ברכות השבטים שמברך אותם יעקב אבינו בפרשה יצאו סתומות.
בזהר הקדוש מובאת דעה נוספת של רבי שמעון בר יוחאי שכן עונה לנו על השאלה, וכך מובא שם:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, מַה כָּתוּב לְמַעְלָה? וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד, וְכָתוּב וַיְחִי יַעֲקֹב, שֶׁלֹּא רָאוּי לְהַפְרִיד בֵּין זֶה לָזֶה. מַה הֵם עוֹמְדִים בְּתַפְנוּקִים שֶׁל מְלָכִים וּמְקַבְּלִים לְעַצְמָם עֹנֶג וְכִסּוּפִים, אַף יַעֲקֹב גַּם עוֹמֵד בְּתַפְנוּקֵי מְלָכִים בְּעֹנֶג וְכִסּוּף לִעַצְמוֹ, לֹא נִפְרָד זֶה מִזֶּה. וְכָאןֹ נִקְרָא וַיְחִי, שֶׁהֲרֵי כָּל יָמָיו לֹא נִקְרָא וַיְחִי, מִשּׁוּם שֶׁכָּל יָמָיו הָיוּ בְצַעַר, בְּצַעַר נִמְצְאוּ, כָּתוּב עָלָיו (איוב ג) לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא נָחְתִּי וַיָּבא רֹגֶז. אַחַר שֶׁיָּרַד לְמִצְרַיִם נִקְרָא וַיְחִי. רָאָה אֶת בְּנוֹ מֶלֶךְ, רָאָה אֶת כָּל בָּנָיו צַדִּיקִים וְכֻלָּם בְּתַפְנוּקֵי וְתַעֲנוּגוֹת הָעוֹלָם, וְהוּא יוֹשֵׁב בֵּינֵיהֶם כְּיַיִן טוֹב שֶׁשּׁוֹקֵט עַל שְׁמָרָיו, וְאָז נִקְרָא וַיְחִי יַעֲקֹב, וְלֹא הִפְרִיד בֵּין וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד לְבֵין וַיְחִי יַעֲקֹב, וְכָךְ רָאוּי.(זהר מתורגם ויחי רט"ז ע"ב)
רבי שמעון מסביר שאין רווח בין הפרשות כי הנושא שבו הסתימה פרשת ויגש- השלווה והשלום במשפחה הם שהביאו את יעקב אבינו לרמת חיות גבוהה ביותר ולברכות הנבואיות שהוא ברך את בניו. ואומר הזהר: וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, הַלֵּב רוֹאֶה בַּנְּבוּאָה, בְּמִצְרַיִם, שֶׁיִּהְיוּ בָנָיו בְּכַמָּה גָלֻיּוֹת, עַד כָּאן, וְעַד עִדָּן שֶׁל קֵץ הַמָּשִׁיחַ. וְלֹא הִגִּיעָה לַנְּבוּאָה שֶׁל וַיְחִי אֶלָּא בְּמִצְרַיִם, וְהִיא הַנְּבוּאָה הַמְעֻלָּה שלא התנבאו כְּמוֹתָהּ וְלֹא הִגִּיעָה לְשׁוּם אִישׁ מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים, אֶלָּא הוּא וּמֹשֶׁה. בְּמֹשֶׁה כָּתוּב (שמות לג) כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי. בְּיַעֲקֹב כָּתוּב וַיְחִי יַעֲקֹב. וַיְחִי, נְבוּאָה שֶׁיָּרְדָה מֵהָאַסְפַּקְלַרְיָה הַמְּאִירָה.(זהר מתורגם פרשת ויחי רי"א)
לפי דעת רבי שמעון, היות הפרשה סתומה דוקא מתפרש למעלה ויתרון, ובא ללמד את התנאים שאפשרו ליעקב אבינו להשיג את ההשגות הגבוהות שהשיג שערוב ימיו בארץ מצרים. ובאמת הוא פלא גדול, כיצד דוקא בארץ מצרים שהיתה ארץ מאוד מקולקלת זכה לכך יעקב אבינו? ועוד צריך עיון כיצד הדברים יכולים להתישב עם דברי החכמים שהביא רש"י (ואף הם מוזכרים בזהר הקדוש) שרצה יעקב אבינו לגלות הקץ ונסתתם ממנו או שהתחילה תקופת החושך לעם ישראל?

אומר הבית יעקב על התורה:
ויחי יעקב בארץ מצרים. ענין ארץ מצרים שהיא ערות הארץ שהוא מקום היותר פרוץ מכל העולם, לפי שאין שם שום גוון מיראת ה' ואפילו יראת עונש. כי בכל הארצות צריכין למטר, ויש להם יראה פן ימנע מהם, אבל ארץ מצרים אין צריכה למטר מפני שהנילוס עולה ומשקה, ולכן זרמת סוסים זרמתם שמתפשטים בכל התאוות. וזהו דאיתא בכתבי האריז"ל (בלקוטי תורה פ' תצא ר"ה כי תצא) והוא מזוה"ק (תצא רעט) כי גלות מצרים הוא כנגד קוצו של יו"ד. כי קוצו של יו"ד הוא האור הגדול מראשית אצילות האור, ואין לאור הזה שום שייכות לעוה"ז. אכן כבר נודע כי כל הענינים הגבוהים שבגבוהים אין יוצאים לפועל בעוה"ז רק ע"י ההיפך, כדאיתא בזוה"ק (תזריע מז:) … וכן מזה האור יש נגד זה בעולם הזה מצרים הנקרא ערות הארץ, שהם רחוקים מאד מאור, והם לגמרי בשכחה והסתרה גדולה. ויעקב אבינו ע"ה בירר, שגם במקום הזה עבד את הש"י ולא נכנס בשכחה והסתר כלל. וזהו דאיתא בזוה"ק (ויחי רטז: שהבאנו למעלה) … כי במקום הזה קנה יעקב שיהיה דבוק בהש"י ויתפשט כח קדושתו על כל זרעו אף שלא מדעת, כמו שנתבאר לעיל. וכדאיתא בזוה"ק (שם) דאינון קיימין בתפנוקי מלכין, ויעקב ג"כ היה בתפנוקי מלכין בכח קדושה כמבואר שם, שהשיג נחלה בלי מצרים, שאף שלא מדעת לא יפרד מהש"י אף רגע. ומזה נצמח שישראל הלכו אח"כ במדבר וראו כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם. כי שם במדבר לא נצרכו גם ללחם, כי רק הש"י הוא מחיה. וזה היפך מכח מצרים, כי לא בשביל מטר לבד נצרך אל השי"ת רק בכל דבר, ובלעדו לא יגיע אדם לשום דבר אף מעניני עוה"ז: (בית יעקב ויחי י״ג:א׳ )
הנה הבית יעקב עונה לנו כיצד זה שיעקב אבינו זכה להשגות האור היותר עליון דוקא במצרים, כי בראשית הופעה של אור עליון בעולם הזה-הוא בא דוקא במקום החושך הגדול יותר, וגלות מצרים כנגד קוצו של יוד שזהו האור היותר עליון. ומצרים הינה ארץ היותר רחוקה מהאור העליון. הסיבה לזה הוא מבאר, שבדרך הטבע אין יראת שמים במצרים,בגלל שהם לא תלוים בגשמים והם ניזונים מהנילוס. זכה יעקב אבינו בארץ מצרים לחיות חיי רווחה ושלווה, והחידוש הגדול בזה שהם לא הסירו אותו מיראת השם,מדבקות בה'. וכך לא רק שיעקב אבינו זכה לנבואה עליונה,אלא גם זכה להוריש לזרעו אחריו דבקות בה' אפילו אם יהיו בחושך גדול.(כבר קדם לו יוסף הצדיק שהתחיל להחליש את חושך מצרים בתיקונים שעשה שם)
עכשיו אנו יכולים להבין שאין סתירה בין החכמים, רבי שמעון ציין את מקור הכוח של יעקב אבינו היות הפרשה סתומה נתן לו השגות עליונות ביותר. החכמים שאומרים שכיוון שמת יעקב התחילו ימי החושך של בניו במצרים, התחיל השעבוד כי יעקב אבינו כבר תיקן והוריש לזרעו דבקות בה' כזו שחושך מצרים לא יסיר אותם מהקדושה,אבל כן יפרה אותם וירבה אותם במאוד מאוד. וגילוי הקץ שנסתתם? כבר אמר לנו הזהר שזו היתה דוקא נבואה גבוהה מאוד כזו שרק משה רבינו מלבד יעקב אבינו זכה להשיג. אם כן הכוונה שנסתתם, איננה שהוא לא השיג את ההשגות אלא שהוא הביא אותם בלשון סתומה. לומר שלנו אלו אורות גבוהים מידי, ולטובתנו הם צריכים להיות סתומים. לאט לאט בחלוף השנים אנו הולכים וזוכים לראות ולהבין את החבוי בברכות השבטים.
הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם.(ישעיה ט,א)

בס"ד פרשת ויחי התשפ"ד

ברכתו של בנימין מתוך פרשת השבוע: בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל׃

מי אתה, שבט בנימין?
בנימין מופיע לראשונה כאחיו הקטן של יוסף, הוא קורא לכל בניו על שם אחיו הגדול, כאשר הדבר מבטא אהבה גדולה שלו ליוסף אחיו. מצד שני דווקא יהודה הוא זה שעורב את הנער, יהודה נכנס לסיכונים עצמיים כדי לודא שבנימין יחזור בשלום לבית אביו. גם לדורות אנו רואים את הקשר המיוחד בין בנימין ליהודה, אפילו כשעשרת השבטים נפרדים מממלכת יהודה, ומעמידים בראשם את יוסף, דווקא בנימין נשאר נאמן ליהודה, והוא ממשיך עם מלכות יהודה לכל הדורות.
בנימין הצוואר
האיבר בגוף שבנימין שייך אליו הוא הצוואר, הצוואר תפקידו לחבר בין הראש ללב ולמרכז הגוף, התורה מגדירה אותו "ובין כתפיו שכן". שבט בנימין הינו החוליה המחברת את ישראל, הוא יושב בן שני הכוחות הגדולים באומה: יהודה ויוסף. לא בכדי צורת הנחלות הייתה כזו ששבט בנימין ישב באמצע בין שבט יהודה מדרום לשבטי יוסף מצפון.
בנימין הינו השבט היחיד שנולד בארץ והוא השבט האחרון שנולד בכלל ליעקב אבינו. הבן הסוגר את המעגל. בנימין לא רק שלא היה שותף במכירת יוסף, אלא אף על ידו נוצרה ההזדמנות לחיבור הקרעים במשפחה השסועה.
לא רק גיאוגרפית שבט בנימין שימש כצוואר מחבר בין יהודה ליוסף גם היסטורית ההנהגה/המלכות של בנימין היתה חוליית מעבר מתקופת מלכות שבטי יוסף לתקופת מלכות בית דוד.
בנימין הצבר
בנימין שנולד מאוחר, לא היה נוכח בזמן הפגישה עם עשיו, בזה הוא הרוויח מחד שהוא לא השתחווה לרשע הזה, הוא גדל בלי אותה נטייה להתחנחנות, אותו צורך נפשי לקבל איזו טיפת אהדה מאומות העולם המלווה אותנו כל ההיסטוריה (למרות שברור שגם לנטיה זו יש סיבה וטעם, כי יש לנו גם ייעוד כלל עולמי ואל לנו לשכוח את שאר העולם) אבל מעניין שיחד עם זה דווקא שאול הימיני ריחם על אגג מלך עמלק ולא הרג אותו עד שבא שמואל הנביא והשלים המשימה. נמצא שאמנם בנימין לא השתחוה לעשיו, אבל בנימין גם לא שונא אותו כמו שאר אחיו, אולי בנימין לא מספיק מכיר את עשיו ורשעותו. (לא הכיר את שפת המזרח התיכון…)

בנימין זאב יטרף - מה מאפיין את הזאב וכיצד קשור לשבט  בנימין. הזאב יודע שהוא לא מלך החיות ולכן הוא עובד בקבוצות, בקיא בעבודת צוות, הזאב גם עובד בזמני הדמדומים, ימי הביניים, בבוקר יאכל עד ולערב יחלק שלל. מנהיגים משבט בנימין עמדו לישראל בבוקר לפני שדוד המלך עלה למלוך, ובערב- לאחר שיצאנו לגלות בבל בימי מרדכי ואסתר. (ואולי הערב רוצה לרמוז לימות המשיח שאף הוא נקרא ערב)
הזאב הבודד- ישנה תופעה בעדת הזאבים של הזאב שנפרד מעדת הזאבים ועובד לבד, זה נהיה כינוי למנהיגים שעוברים לבד ובהתאם גם יכולת ההנהגה שלהם נפגמת. נראה שתופעה זו קשורה לתכונה אופיינית לזאב - התקיפות. תרגום יונתן כאן כותב על בנימין - שבט תקיף כזאב טורף.
מצאנו תכונה זו כמה פעמים בתנ"ך, בסיפור פילגש בגבעה, בני בנימין 'לא ספרו' את בני ישראל ונלחמו נגדם מלחמה עקובה מדם. לשאול המלך אחד מניצולי אותה מלחמה הייתה תכונה כזו של 'זאב בודד'. גם בנו יהונתן היה מסוגל להעלות להלחם מול מוצב פלשתים יחידי רק עם נושא כליו בזכות אותה תקיפות ותכונה של 'זאב בודד'. מאות שנים אחר כך מרדכי היהודי היה 'זאב בודד'. הוא לא כרע ולא השתחווה להמן, הלך נגד הזרם בזכות תקיפות זו והצליח למשוך אחריו את עם ישראל.
זאב טורף חוטף - הזאב יודע לטרוף ולחטוף, אבל הוא לא זוכה לאכול את טרפו בנחת, הוא אוכל בחיפזון לפני שיחטפו לו את טרפו מפיו, יְחַלֵּק שָׁלָל.
וכך כותב אור החיים הקדוש:
בנימין זאב יטרף. נתכוין אל שאול שעשה מעשה זאב שטורף במהירות כי מנהג הזאב הוא שאינו מתעכב בטריפתו אלא כל כך הוא ממהר וטורף, כמו כן עשה הוא ולא המתין לזמן שקבע לו שמואל אלא מהר (ש"א י"ג) לטרוף ומזה היה סיבה שלא אכל אלא בבוקר ונפסקה מלכותו.(ע"כ) חז"ל מציינים שמלכותו נמשכה רק כשנתיים ומחצה.
תרגום אונקלוס מבאר את ברכת בנימין כאן ביחס לעבודת הכהנים בבית המקדש שנמצא בנחלת בנימין. הסיבה לחיבור זה כנראה בשל ברכת בנימין כפי שמשה ברך אותם. לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד יְ-הֹוָה יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כׇּל־הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן (דברים לג,יב). נמצאנו למדים ששבט בנימין לא רק ניחן ביכולת שלו לחבר בין השבטים הוא גם נמצא המתאים לארח בנחלתו את מקום השראת השכינה, להיות הצוואר המחבר בין שמים וארץ. אכן גם בית המקדש מכונה צוואר-צווארך כמגדל השן בנוי לתלפיות-תל שכל פיות פונים אליו.

הזאב השבע - הסיכוי של הזאב להיות שבע תלוי בהתנהלות שלו מול האריה, אם הוא נותן לאריה את מקומו וחי איתו בשלום גם הוא יוכל לשבוע. זו היתה ההזדמנות שפוספסה בימי שאול המלך, יהונתן הבין את זה והיה מוכן להיות משנה למלך דוד אבל לא זכה להגיע לכך בחייו. אנו מתקרבים לעוד הזדמנות כזו במהלך הגאולה שלנו, נקוה שהפעם בנימין לא ינסה להלחם בהופעת מלכות מלך המשיח.

לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד יְ-הֹוָה יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כׇּל־הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן

053-525-3443

מייל: serge@hermesh.co.il

פוגל סרז'