בס"ד לפרשת וארא התשפ"א

עצירה כזו אולי פופולרית בסרטים אבל לא שכיחה בתורה. בספר בראשית היתה לנו פעם אחת כזו באמצע הדיאלוג בין יהודה ליוסף, כשיהודה עוד חשב שעומד מולו שליט עריץ. כמובן אצלנו באמצע הדיאלוג בין משה לקב"ה.  אין עוד תופעה כזו בתורה.
ברור שאין העצירה באמצע הדיאלוג נועדה ליצור מתח לפרשה הבאה, שאם כן זו היתה תופעה שכיחה בתורה. למה כן נועדה הפסקה כזו?
בפשיטות הפסקה נותנת רווח להתבונן.  לחשב מסלול מחדש. לעשות מפנה פנימי.  אמנם בסיפור ההיסטורי לא היה רווח פיזי בזמן אבל האין סוף ברוך הוא יכול לספק אותו בשבריר שניה.
הבה נתבונן בסיפורנו, פרשה קודמת מסיימת בטענה קשה של משה רבנו כלפי השם:
וַיָּ֧שָׁב מֹשֶׁ֛ה אֶל־יְ-ה-וָ֖-ה וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֙תָה֙ לָעָ֣ם הַזֶּ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֖ה שְׁלַחְתָּֽני. וּמֵאָ֞ז בָּ֤אתִי אֶל־פַּרְעֹה֙ לְדַבֵּ֣ר בִּשְׁמֶ֔ךָ הֵרַ֖ע לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה וְהַצֵּ֥ל לֹא־הִצַּ֖לְתָּ אֶת־עַמֶּֽך.
הקושי של משה והתסכול מובנים מאוד. משה הולך למצרים עם המון מוטיבציה ותקווה גדולה. אבל משה לא צפה הסתבכות כזו בעלילה, פרעה מחמיר את תנאי העבודה בעקבות שליחות משה והזעם של העם מתנקז כלפי משה.
השם נתן לו ולנו רווח בין פרשה לפרשה כדי שנחשוב ונתבונן מה רע ומה טוב? מהי הצרה הכי גדולה של העברים במצרים? האם השעבוד, עבודת הפרך? ולדורנו אנו מה העיקר? האם העיקר הבריאות כמו שרבים אומרים? אז למה השם ברא מחלות בעולם?
מובא בתהלים: חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ.
מי השילוח מביא  מהמדרש רבה חסד זה אהרן, אמת זה משה, צדק זה משה, ושלום זה אהרן. ומביא את המדרש תנחומא שבבריאת העולם שאל הקב"ה את החסד אם לברוא העולם ואמר יברא כי העולם מלא חסדים. שאל הקב"ה את האמת ואמרה אל יברא כי העולם מלא שקרים. שאל את הצדק ואמר יברא כי העולם מלא צדקות, ואת השלום ואמר אל יברא כי העולם מלא קטטות. תיקו מה עושים? השליך הקב"ה את האמת ארצה וברא את העולם. שואל מי השילוח, מה עשה עם מידת השלום, לא מצאנו שהקב"ה השליח ארצה גם את השלום? עוד שואל כיצד היה מידתו של משה גם אמת וגם צדק, איך מצד אחד אומר אל יברא ומצד שני יברא?
מבאר מי השילוח שאכן משה מצד מידת האמת שלו, היה בעמדה ש"אל יברא", הוא לא יכל לסבול את השקר הכי בסיסי בעולם והוא ש"דרך רשעים צלחה", ויותר ממוקד טענתו היתה, מדוע שפרעה הרשע ישלוט וישעבד את ישראל. לעומתו אהרן שמידתו היה חסד, היתה לו סבלנות, הוא יכל לקבל הכל באהבה בלי טענה נגד השם יתברך. מבאר מי השילוח שהבריחה של משה מפרעה לימדה אותו את מידת הסבלנות, וזה גם הלימוד שהוא למד במעמד הסנה, את הסבלנות, יש תפקיד גם לסבל שעם ישראל סובל, "כי עמו אנכי בצרה". הסנה בוער ואיננו אוכל, יש בעירה המכלה ויש בעירה מחוללת ובונה.
למה השם המתין ועבר פרשה בין פרשת שמות לפרשת וארא באמצע הדיבור ביניהם?
כי משה טען כלפי השם, למה הרעות לעם הזה? משה ציפה שעם בואו לדבר אל פרעה שיוציא את ישראל ממצרים, מיד יסתדרו הדברים ולא כך היה. למה הוא כך ציפה? כי הוא ידע שהשם כל יכול וברגע אפשר שיתהפך הכל לטובה, וזה נכון. אבל השם רצה ללמדו שיתאזר בסבלנות, יש גם תפקיד לסבל שעמנו סובל. הסבל במצרים זיכך את עמנו, הכשיר אותו למשימת העם הנבחר ולירושת ארץ ישראל. אולם למעשה לאחר טענת משה רבנו למה הרעות לעם הזה? מהר מאוד סבל השעבוד הוסר, כי כבר בתחילת המכות ישראל הפסיקו את עבודת הפרך. ובכל אופן למה השתהו בני ישראל במצרים עד סוף המכות? מבאר מי השילוח שגם לתקופה זו היה תפקיד חשוב, לפשוט עקמומיות שבלב. עשרת המכות היו למצרים עשר מפלות, אולם לישראל היו אלו עשר מדרגות עליה וזיכוך וזה ביאור הפסוק "רק בעיניך תביט ושלומת רשעים תראה .
אם כן משה רבנו ועם ישראל איתו למדו את מידת הסבלנות. ואף אנחנו איתם כשאנו קוראים את הפרשות האלו יש לנו הזדמנות להתבונן ולאמץ את מידת הסבלנות. אומר הכתוב חסד ואמת נפגשו, מפגש מבאר מי השילוח, היינו שהיו מקודם מתנגדים זה לזה. עכשיו כשמשה למד להתאזר בסבלנות ממילא כבר אין הוא מתנגד כמקודם שהעולם יברא, ואז אפשר לעבור לשלב הבא, "צדק ושלום נשקו". מפגש האמת והחסד סולל את הדרך לנשיקת הצדק והשלום, כי באמת מדוע אם האדם עושה צדקות וגומל חסדים הוא מלא בקטטות? כי כל אחד תפוס באמת שאצלו ואין לו סבלנות, אולם כשהאמת לומדת להתאזר בסבלנות והיא נפגשת עם החסד, הצדק מתקרב אל השלום ומתנשק איתו. הופעת הצדק מקרבת את השלום לעולם. יש בחז"ל דיבור על נשיקת השמים והארץ, השלום שלא הושלך לארץ עדיין נמצא במרומיו. נשיקת הצדק והשלום הינה נשיקת שמים וארץ, זהו החלום הגדול.
ראיתי פעם תשובה למה ה' השליך את האמת ארצה ולא את השלום, כי אם האמת היתה נשארת בשמים, אפילו שלאחר השלכת השלום לארץ כבר היה רוב בשמים לברוא העולם, אבל עדיין האמת היתה מתנגדת, כי האמת לא יודעת לכבד את החלטת הרוב, מה שאין כן השלום שיודע לכבד את הרוב. נשמע כביכול ש"הבעיה" כאן היא עם האמת, היא עושה את כל הבעיות. כמובן שזה לא נכון, אמת היא חותמו של הקב"ה, האמת שבעמדתה בסיסית התנגדה לבריאת העולם, היא זו שבסופו של דבר מביאה את העולם לתיקונו, האמת תובעת את הצדק והיושר, דוקא היא הכי אכפתית למציאות, וכשהיא מושלכת ארצה ולומדת את מידת הסבלנות, היא זו שדוחפת את הארץ להתרומם ולהתקרב לשמים, אמת מארץ מצמח.
התורה רוצה ללמד אותנו, אם אנחנו אנשי אמת- שנתאזר בסבלנות. אם אנו אנשי חסד- נקפיד לעשות חסד של אמת ושל צדק. אם אנו אנשי צדק שנחפש את השלום. ואם אנו אנשי שלום-לא במחיקת  הזהות וטשטוש גבולות נשיג אותו אלא בחיפוש הצדק.
ז הֲלֹא אַתָּה תָּשׁוּב תְּחַיֵּנוּ וְעַמְּךָ יִשְׂמְחוּ בָךְ. ח הַרְאֵנוּ יְ-ה-וָ-ה חַסְדֶּךָ וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן לָנוּ. ט אֶשְׁמְעָה מַה יְדַבֵּר הָאֵל יְ-ה-וָ-ה כִּי יְדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל עַמּוֹ וְאֶל חֲסִידָיו וְאַל יָשׁוּבוּ לְכִסְלָה. י אַךְ קָרוֹב לִירֵאָיו יִשְׁעוֹ לִשְׁכֹּן כָּבוֹד בְּאַרְצֵנוּ. יא חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ. יב אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף. יג גַּם יְהוָה יִתֵּן הַטּוֹב וְאַרְצֵנוּ תִּתֵּן יְבוּלָהּ. יד צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו.
בס"ד לפרשת וארא התשפ"ב
כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת (מיכה ז,טו)
מה כוונת מיכה הנביא לומר לנו, שנראה בגאולה שלנו ניסים כמו שהיו ביציאת מצרים? שאותם ניסים יחזרו בצורה כזו או אחרת?שיציאת מצרים תושלם בגאולתנו?
כמה כוסות אנו שותים בליל הסדר? רוב האנשים שותים 4 כוסות(כנגד והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי) ויש השותים 5 כוסות (גם כנגד והבאתי) ולמה לא שותים 6 כוסות גם כנגד הלשון השישית " וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה" ?
כי עוד לא סיימנו לקבל את ארץ 10 עממים שהקב"ה הבטיח לאברהם, כי החרות שעם ישראל זכה בה ביציאת מצרים לא היתה שלמה, הראיה שהיו עוד גלויות אחריה. חרות שלמה אין אחריה עוד שעבוד לזרים, ואחרי יציאת מצרים עוד היו שעבודים. חז"ל מציינים שישראל היו במ"ט שערי טומאה במצרים, כנגדם בגאולה זכו למ"ט שערי בינה, ומה עם שער הנ'? הוא ממתין לנו לגאולה השלמה. ביציאת מצרים משה הוציא אותנו אבל לא זכינו שיביא אותנו אל הארץ, לא זכינו לגאולה שלמה בהנהגת משה רבנו, קרי עוד לא הסתיימה גאולת מצרים.

בעצם אפשר לומר שאנו מזכירים את יציאת מצרים כל ההיסטוריה כדי להזכיר לקב"ה ולעצמנו שהמשימה עוד לא הושלמה, ואנו מחכים ומצפים להשלמת הגאולה שהתחילה במצרים. אנו חוגגים את פסח כל שנה ושנה כדי להוריד עוד שפע של חרות מהשמים לארץ עד שנשיג את החרות השלמה.
אומר המלבי"ם "מבואר בדברי חז"ל וחכמי האמת שכל הנסים שעשה בימי קדם היו כעין ערבון לעתיד וכזורע זריעה שתצמח בעתיד ביתר שאת ממה שזרע. וז"ש אם אין אתם מאמינים לי "אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים", שבהכרח ישובו כל הנסים ויתקיימו בעתיד כמ"ש (ישעיהו מב, טז) "אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים".
וכן אומר השפת אמת " בכל דור ודור מתפשט יותר הארות מיצ"מ וכשיהיו נשלמים כל ההארות יהי' מזה גאולה העתידה. כדאיתא שיצ"מ הי' הכנה לכל הגאולות".

במכת הערוב נאמר:
וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת־אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת־שָׁם עָרֹב לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי י-הוה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׃
השימוש בתיאור "בַיּוֹם הַהוּא" נראה תמוה, הלא מיד אחר כך אומרת התורה "מָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה", מכאן משמע שמכה זו עוד לא הסתיימה, ועוד תושלם בעתיד "בַיּוֹם הַהוּא". הזהר הקדוש אומר לנו כלל, כל מקום שנאמר בו "בַיּוֹם הַהוּא" בתנ"ך מדבר על יום מיוחד שיהיה בעתיד בהשלמת הגאולה.
מה עוד לא הושלם במכת הערוב?
אמר לי ר' רועי זאגא נ"י שאמנם במכת הערוב כל החיות באו יחד, אבל הן היו עדיין טורפות, ורק לשעה קלה לא נלחמו זו בזו, ואילו לעתיד לבוא החיות יחיו בשלום זו עם זו ויפסיקו לטרוף אחת את השניה, כמאמר הנביא: וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם.
אפשרות אחרת לומר שההבדלה בין ישראל לעמים לא מוצתה ביציאת מצרים, והיא תושלם בגאולה השלמה. וכך כותב מי השילוח:
וזה והפליתי ביום ההוא שלעתיד הקב"ה ילמד זכות על ישראל ויגלה מפורש שלא נמצא בלב ישראל שום מחשבות און. וזה הפלאת זכות יהיה ממקור הרחמים שנקרא פדיון,..וזה שכתיב (תהלים ק"ל,ז') והרבה עמו פדות והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו. וזה הפדיון הוא למעלה מכל סדר ההנהגה והמציאות,.. וזה כוונת הכתיב והפליתי ביום ההוא, היינו שלעתיד יראה השי"ת שמקום אשר עמי עומד עליה לא היה שם ערוב כלל, ושמתי פדות בין עמי ובין עמך."
לפרוש מי השילוח הקב"ה ברחמיו ישלים את פועלו ב"ערוב" ב"יום ההוא" יפדה וירומם את עם ישראל, ינקה אותנו מכל שמץ של ערוב.
ונראה שאף סיום הפסוק, " לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי י-הוה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ " לא הושג במלואו, ורק ביום ההוא הידיעה תושלם, כמאמר ישעיה הנביא :
וַאֲמַרְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא הוֹדוּ לַי-הוה קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו הַזְכִּירוּ כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ׃ זַמְּרוּ י-הוה כִּי גֵאוּת עָשָׂה מידעת [מוּדַעַת] זֹאת בְּכָל־הָאָרֶץ׃

שבת שלום בעז מלט
בס"ד השידוך של עמרם ויוכבד וארא התשפ"ג

הסיפור של השידוך של ההורים של משה רבנו המובא בפרשה הוא חריג "וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת־יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת־אַהֲרֹן וְאֶת־מֹשֶׁה וּשְׁנֵי חַיֵּי עַמְרָם שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה׃"(שמות ו,כ) התורה מספרת לנו שעמרם נושא לאשה את דודתו, כידוע התורה אוסרת נישואי דודה. אמנם לפני מתן תורה עוד לא נאסר על ישראל, אבל עדין קשה כי איסורי התורה משקפים את הטבע הקדוש של ישראל, ממילא זה לא מתאים לנו נשואים כאלה, עלינו להבין מדוע עמרם מתחתן עם דודה שלו?

נכון, אמנם וודאי שצדיק כעמרם ראה על יוכבד את גדלותה וצדקותה, ובוודאי שמע על מעשי צידקותה  בהיותה מיילדת דגולה כל כך, ואמנם גם מבחן התוצאה מורה שזה היה שידוך משמים, והשם הצליח דרכם, אבל בכל זאת זה מעשה מאוד חריג ותמוה מדוע עשו כן, הלא לישראל התורה עתידה לאסור זאת?

עמרם ויוכבד היו צדיקי הדור ובוודאי הייתה להם סיבה טובה לכך, עלינו להבין את הרקע שלהם מלבד מה שהתורה מספרת  שהם הולידו את שלושת מנהיגי הדור, מרים, אהרן ומשה. חז"ל מרחיבים לנו את היריעה עוד ומלמדים אותנו שעמרם היה אחד מאותם ארבע אנשים שמתו בעטיו של נחש (בבא בתרא יז,ע"א). הכוונה בפשיטות שאילולא שנגזרה הגזירה שכל בני האדם ימותו, הוא לא היה מת. הם מציינים את עמרם כאחד מאותם שבעה צדיקים שהחזירו את השכינה לשרות בארץ לאחר הקלקולים המוסריים בראשית ההיסטוריה שהרחיקו אותה שבעה רקיעים מהארץ. (שיר השירים רבה ה,א) הם גם מלמדים אותנו שעמרם היה מנהיג הדור, וכשהוא גרש את אשתו כי לא רצה ללדת ילדים שהמצרים ישליכו אותם ליאור, הלכו כל ישראל אחריו וגרשו את נשותיהם. עד שבאה מרים בתו והוכיחה אותו על מעשיו ועמרם הקשיב לה והחזיר את יוכבד אשתו. בעקבות זה נולד משה רבנו. על יוכבד אומרים חז"ל שהיא נולדה בין החומות, הכוונה בדיוק כשמשפחת יעקב אבינו הגיעה למצרים היא נולדה, והיא שהשלימה את מנין יורדי מצרים ל70 נפש. וכן אומרים שהיא בעצם המילדת שפרה המוזכרת בפרשה קודמת שטרחה רבות לעזור לבנות ישראל להביא ילדים לעולם. עוד מציינים שאת משה היא ילדה כשהיא בת 130 שנה (כי משך הגלות היתה 210 שנים ומשה היה בן 80 ביציאת מצרים) והיא האריכה ימים וזכתה גם להיות מיוצאי מצרים.
(מעניין ש-2 נכדות מוזכרות במשפחת יעקב יוכבד וסרח ושתיהן האריכו ימים וזכו לצאת עם ישראל ממצרים)

בחזרה לשאלתנו, למרות שהתלמוד דן באיסור נישואי דודה ומברר שיוכבד היתה אחות של קהת אבי עמרם רק מהאב ולא מהאם, וכיוון שאצל הגוים וכן עם ישראל קודם מתן תורה איסורי אחיות הינם רק מן האם, וכן איסור נישואי דודה רק כשהיא אחות האב מן האם, לכן יוכבד לא היתה אסורה לעמרם.(סנהדרין נח,ע"ב) אבל עדיין תשובה זו מסבירה לנו למה אין כאן עבירה, אבל למרות זאת מה שעומד להיות אסור לישראל לא ראוי שצדיקים גדולים כאלו יעשו כך?
בעל המאור ושמש מביא בשם מישהו מצדיקי דורו "למה מותר ליקח את בת אחיו או בת אחותו ואסור ליקח דודתו ואמר כי בכל העולמות הם בחי' דכר ונוקבא והמקבלים ההשפעה המה למטה ממדריגת המשפיעים וכן בכל הזיווגים צריך להיות כן שהמשפיע יהי' גדול מהמקבל ע"כ מותר ליקח בת אחיו או בת אחותו כי הוא המשפיע והיא המקבלת ממנו ע"כ הוא גדול במדריגה בדור למעלה ממנה ואסור בדודתו שלא תהי' המקבלת למעלה במדריגה מהמשפיע ודפח"ח."
אפשר לומר בשפה עכשוית שהצלחת הנישואין תלויה ביכולת הקבלה של האשה מבן זוגה, ולא בכדי שברוב המקרים האשה צעירה מהאיש, וידוע שגברים רבים חוששים להתחתן עם אשה משכילה מהם וכיוצא בזה. אז כיצד נשא עמרם את יוכבד שהיא גם דודתו וגם היתה מבוגרת ממנו? ולכן עמרם מצד שהוא היה גדול הדור יוכבד העריכה וכבדה אותו ביותר ולכן יכלה לקבל ממנו. יותר מכך עמרם היה מיוחד ביותר במדה של יכולת קבלה גם מקטנים ממנו ואפי' קבל תוכחה מבתו הקטנה! כמו שאמרו "קבל האמת ממי שאמרה".(שמונה פרקים לרמב"ם) כנראה שכח זה יכול להחזיק היטב שידוכים כאלו כאשר ישנם הפרשים בן בני הזוג, כנראה שיוכבד גם לא היה חסר לה במידה הטובה הזו ואפילו שהמאמר דיבר על עמרם ששמע בקול מרים בתו, ברור שגם יוכבד שמעה בקולה, שהרי הם חזרו והתחתנו.
עוד נראה להוסיף ולומר שהיותה של יוכבד שייכת לדור הקודם היתה נקודת זכות גדולה עבור יוכבד בשידוך שעתיד להוליד את מושיען של ישראל, שהלא חז"ל אומרים שכל זמן שיעקב אבינו היה חי עוד לא התחיל השעבוד במצרים, בעקבות מעלתו והשפעתו הגדולה של יעקב. ויוכבד אשר זכתה לגדול על ברכיו של יעקב אבינו. ונולדה על קו התפר בין עידן ארץ ישראל ועידן הגלות, זה מה שהקנה לה את היכולת לחבר בין העולמות האלה וזה מה שלמדו אותנו חז"ל באומרם שיוכבד נולדה 'בין החומות' כלומר בנקודת החיבור בין ארץ ישראל לבין מצרים.
אני רוצה להרחיב מעט את הנקודה. היכן צריך לעמוד מושיע כדי שיוכל להושיע? אם יעמוד מבחוץ לא יוכל לאחוז באותו שטובע בנהר, ואם יהיה אתו גם בנהר אזי עלול להיסחף יחד אתו וגם לא יוכל לעזור, וזהו שאמרו אין אסור מתיר עצמו מבית האסורים. לכן גלגלה ההשגחה שמשה רבינו גם יגדל עם אחיו במצרים וגם יתגדל בבית פרעה ויותר מאוחר בבית יתרו כדי שיוכל להושיע את ישראל. לידת יוכבד בין החומות בעצם מלמדת שכבר אמו של משה היה לה הכישרון המיוחד להישאר מחוברת לעולם החירות אפילו שהיא בתוך מצרים. בשידוך של יוכבד ועמרם יש חיבור של יו-כבד עם עם-רם. של כבוד השם עם חיפוש טובת עם ישראל, זה השילוב שהצמיח את הגאולה ממצרים.


בס"ד השידוך של עמרם ויוכבד וארא התשפ"ד
המצרים מקבלים (בחינם…) קורס אינטנסיבי בהכרת ריבונו של עולם, שם הקורס: 'עשרת המכות'.
אחרי הכישלון בהסברה של הקורס הקודם, הקורס שאותו הוביל יוסף הצדיק תוך ניסיון לעשות למצרים הסברה בצורה נעימה, התברר שהמצרים צריכים קורס הרבה יותר אגרסיבי בשביל להבין, מה לעשות? קשיי הבנה, אמנם בסיום הקורס המצרים הבינו שחייבים לשחרר את היהודים, אבל שלב ב' של הקורס עדיין מחכה להשלמתו בגאולה השלמה, זה בגלל שעדיין יש כל מיני 'מצרים' בעולם שלא הבינו עד הסוף…
נחזור לקורס 'הסרט' 'עשרת המכות' הקורס מחולק לשלש סדרות, בפרק הראשון של הקורס הופיעו המכות דם, צפרדע, כינים אשר נועדו לברר את מציאות השם. הדם הראה את עליונות השם על היאור ואלילי מצרים. הצפרדעים גילו שכל הכוחות בעולם עובדים בשרותו. (וגם הוכיחו את שליטתו של ה' בזמן) והכינים היו מכת ההכנעה של חרטומי מצרים עד שנאלצו להודות שמדובר כאן ב'אצבע אלוהים' .
נתמקד הפעם בפרק השני של הקורס:
בפרק זה ילמדו להבין ש - "לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי יְ-הֹוָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (שמות ח,יח) מטרת הפרק הוא ללמוד ולהפנים שהשם משגיח ומתערב כאן בנעשה בארץ. הוא לא רק אלוהים גדול וחזק בשמיים, הוא מתערב בנעשה כאן בעולם. עיקר ההשגחה וההתערבות של ה' כאן בארץ, היא במה שנוגע לעם ישראל כאומה וכמו שאומר משה רבינו "וְשַׂמְתִּי פְדֻת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ".
אומר הרמב"ן שנכון שעם ישראל לא ניזוק גם במכות הראשונות, אבל זה לא כל כך בלט שיש הבדלה בוטה בין היהודים למצרים, כי אלו היו מכות עומדות ולכן איננו פלא שיהיו בארץ מצרים ולא בארץ גושן, אבל זו (הערוב) מכה משולחת ולכן ראוי היה בטבעם שיבואו גם בארץ גושן. הרמב"ן והספורנו מציינים עוד נס שהיה בערוב שגם לקצת עמ"י שיבואו למקום הערוב לא יזיק הערוב כלל. עוד מדגיש הכתוב שהיה סדר בהופעת הערוב, קודם הוא בא בבית פרעה, ואחר כן בבית עבדיו ואז בכל ארץ מצרים, גם סדר הופעתו גילה את יד ההשגחה העליונה.
במסגרת המכה הזאת נחשף גם מהלך חשוב נוסף כאשר פרעה מתעקש שעם ישראל יזבח את הזבחים לה' דווקא בתוך ארץ מצרים מבלי לצאת ממנה. פרעה לא מוכן להתבדלות הארצית של עם ישראל משאר העולם. משה עונה לו תשובה מפתיעה, עזוב את היהודים רגע, זה לא טוב למצרים שנעשה את הזבח במצרים, כי השה הזה שאנחנו בדרך לשחוט, הוא האליל של מצרים וזו תועבה בשבילם להקריב אותו קרבן. זה לא טוב למצרים שאנו נחוג את פסח במצרים. ובאמת כאשר ישראל עשו את הפסח במצרים, זה היה ממש לא טוב למצרים והתוצאה הייתה, מוות של כל בכורי מצרים.
משה אומר לפרעה אנחנו הולכים לשחוט את האליל שלכם, המטרה שלנו לבטל את הע"ז מן הארץ. מדובר במשהו הרבה יותר עמוק מעוד איזה חג שלנו. האם אתה פרעה בטוח שאתה רוצה שאנו נשחט את האליל=האידיאולוגיה שלכם בתוך ארץ מצרים?!
ואכן במשך ההיסטוריה צצו ממשיכי דרך רבים לפרעה שניסו לערב את ישראל בשאר העולם. הכתוב רומז לנו שבעתיד יושלם אף הבירור הזה "וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת־אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ". (שמות ח יח)
ואעפ"כ פרעה וממשיכיו פוחדים "רַק הַרְחֵק לֹא־תַרְחִיקוּ לָלֶכֶת הַעְתִּירוּ בַּעֲדִי". (שמות ח,כד) הגויים פוחדים מההבדלות של עם ישראל מהם. המזל שלהם מרגיש שזה יהיה הסוף שלהם.. זהו גם מקור הפחד של האומות ממלחמת גוג ומגוג. יותר מכך מוסיף התפארת שלמה מרדומסק, פרעה לא רק מייצג את אומות העולם הפוחדים מגאולת ישראל אלא אף את הכוחות החומריים שבעולם המתחננים שעבודת הצדיקים לא תתנתק מצרכי העולם הזה הגשמי "הרמז בפסוקים הללו כי החומר בקש מהצדיקים רק הרחק לא תרחיקו ללכת בעולמות העליונים. זכרו להעתיר נא בעדי על עוה"ז להריק ברכה מן השמים. והבן"
המכה השניה בפרק הזה היא מכת הדבר, והיא ממשיכה את הבירור שבין ישראל למצרים ואת גילוי השגחת ה' בעולם. "וְהִפְלָה יְ-הֹוָה בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם וְלֹא יָמוּת מִכׇּל־לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דָּבָר" (שמות ט,ד) מכה זו מגלה שה' שולט גם במחלות ואפילו כשהן מסוג מגפה הן יפגעו במי שה' רוצה ולא תפגענה במי שה' לא רוצה. כאן נחשפת ההשגחה הא-לוהית לא רק על ישראל עצמם אלא אף על בעלי החיים של ישראל. ובדומה למכה השניה שבסדרה הראשונה, גם המכה השניה בסדרה זו מגלה את השליטה הא-לוהית בזמן, לכן אומרת התורה "מָחָר יַעֲשֶׂה יְ-הֹוָה הַדָּבָר הַזֶּה בָּאָרֶץ" (שמות ט, ה).
כאן במכה זו הכתוב מספר שדוקא ההשגחה המיוחדת, ההבדלה בין ישראל לבין המצרים הביאה להכבדת לב פרעה "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וְהִנֵּה לֹא־מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל עַד־אֶחָד וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת־הָעָם׃" (שמות ט,ז) זו צריכה להיות סיבה להקשחת לב פרעה? זו אמורה להיות סיבה להתרככות ליבו! הפרשנים השונים ניסו להתמודד עם קושי זה, מהם פרשו שפרעה הכביד את ליבו למרות ההפלאה הזו בין מצרים ובין ישראל. מהם הסבירו שפרעה שלח ועדת חקירה והיא גילתה ממצא חריג, אמנם ככלל לא מתו מבהמות ישראל אבל בהמה אחת כן מתה-מה שמפריך את החלוקה הדיכוטומית שבין ישראל לבין מצרים. (המלבי"ם מסביר שהיתה זו בהמה של איש מצרי שאשתו היא ישראלית והמצרים ראו בזה סתירה לדבר משה. וה' סידר כך דווקא כדי לתת פתח לרוצה לטעות)
אבל אפשר להסביר אחרת, שדוקא בשל כך שלא מת לישראל אפילו בעל חי אחד, הקורס כל כך ריתק את פרעה, עד שלא היה מסוגל להפסיק ולעצור את הקורס המיוחד הזה.
המכה השלישית בפרק זה:
אחרי שהוכח שהחיות עושות דברו של הקב"ה ביד משה, ואחרי שהוכח שהמגפות גם עובדות בשרותו וה' משגיח אף על בהמת ישראל, עכשיו הזמן לגלות שאף הדומם עובד בשרות ה' יתברך. וַיֹּאמֶר יְ-הֹוָה אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן קְחוּ לָכֶם מְלֹא חׇפְנֵיכֶם פִּיחַ כִּבְשָׁן וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמַיְמָה לְעֵינֵי פַרְעֹה׃
וְהָיָה לְאָבָק עַל כׇּל־אֶרֶץ מִצְרָיִם וְהָיָה עַל־הָאָדָם וְעַל־הַבְּהֵמָה לִשְׁחִין פֹּרֵחַ אֲבַעְבֻּעֹת בְּכׇל־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃
פיח הכבשן נהפך לשחין ופגע בכל ארץ מצרים, כמו במכת הדבר הוא התחיל בשכבת ההנהגה ומשם המשיך לשאר שכבות האוכלוסיה. תוך שעם ישראל לא ניזוק ממנו כלל.
כאן לאחר שבחמשת המכות הראשונות פרעה חיזק את ליבו מעצמו, מתחיל החצי השני של המכות שבהן הכבדת הלב אינה החלטה עצמאית של פרעה אלא זו הכבדה מאת ה'. זה מעניין כי גם הכבדת הלב של פרעה חושפת את השגחת ה' בעולם, גם היא שייכת ליחידה זו בקורס. ולעומת פרעה שבחירתו החופשית צומצמה כאן, מכת השחין חושפת את השותפות האנושית בהשגחת השם, על ידי זה שמשה ואהרן היו שותפים פעילים ביצירת המכה. שלוש מכות נעשות על ידי משה. שלוש על ידי אהרן ושלוש על ידי הקב"ה, ובזו יש עבודת צוות. גם כאן במכה השלישית כמו במכה השלישית בפרק הקודם חוטפים במיוחד חרטומי מצרים - וְלֹא־יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה מִפְּנֵי הַשְּׁחִין כִּי־הָיָה הַשְּׁחִין בַּחַרְטֻמִּם וּבְכׇל־מִצְרָיִם.
רבותי ההיסטוריה חוזרת, בהפטרת הפרשה אנו קוראים על ההפלאה שיעשה ה' ביננו  לבין העמים אויבי ישראל, אז ידעו כולם שה' הוא מלך העולם. כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יֱ-הֹוִה בְּקַבְּצִי  אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל מִן־הָעַמִּים אֲשֶׁר נָפֹצוּ בָם וְנִקְדַּשְׁתִּי בָם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם וְיָשְׁבוּ עַל־אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב׃
וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ לָבֶטַח וּבָנוּ בָתִּים וְנָטְעוּ כְרָמִים וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח בַּעֲשׂוֹתִי שְׁפָטִים בְּכֹל הַשָּׁאטִים אֹתָם מִסְּבִיבוֹתָם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֵיהֶם׃ (יחזקאל כח,כה-כו)

053-525-3443

מייל: serge@hermesh.co.il

פוגל סרז'