בס"ד לפרשת דברים התשפ"א
הנהגת עיגולים והנהגת יושר והשילוב ביניהן
הנהגת העיגולים הינה הנהגת העולם בידי השם דרך מערכות העיגולים. כשם שישנם חוקים בטבע הגשמי ישנם חוקי העולמות הרוחניים. העיגול מבטא תהליכים שיש בהם מסבב ומסובב. התנועה הסיבובית מאפיינת את כל מערכות הטבע. מלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא-דהיינו מלכות השמים דומה למלכות הארץ. גם המערכות הרוחניות בנויות עם גלגלים ואופנים. מכאן היכולת של כל מיני מתקשרים, חוזים בכוכבים ואנרגטים שונים להשיג מידע " שמימי".
הנהגת היושר הינה הנהגה שהשם מנהיג העולם באופן ישיר. ללא התחשבות בסדרי הטבע. היא מתבטאת בגילויים כמו אורים ותומים בניסים שמעל לטבע וכיוצא בזה. בזכותה גם אנו יכולים על ידי תשובה לשנות את הנהגת העיגולים.
לכל אחת מהנהגות השם יש את המעלה שלה: הנהגת העיגולים חושפת את הסדר, החכמה והיופי הא-לוהי. בגילויים שלה הגשמיים נסתר פעמים רבות הצדק הא-לוהי, אנו רואים צדיקים שרע להם ורשעים שטוב להם. אולם ככל שאנו ממריאים לגובה ומביטים בחוקיות הרוחנית אנו רואים שככלל נעשה צדק, אם כי לפעמים באיחור רב. כמה דוגמאות: אנו רואים שסוף גנב לתליה, שהרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו. שעל שאטפת יטופוך. שמחלוקת שאינה לשם שמים אין סופה להתקיים. שכל כנסיה שאינה לשם אין סופה להתקיים. שסומך השם לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים. ועוד כהנה רבים. הסדר הרוחני הזה לפעמים לוקח לו שנים רבות עד שיראה בגשמיות ולפעמים פחות.
אז מה חסר בהנהגת העיגולים ש" מצריך" את השם גם להנהיג העולם בהנהגת היושר? החיסרון בה שהיא בנויה מעיגולים והם סגורים, יכולת האדם לשנות בבחירתו את הנעשה בעולם מאוד מוגבלת. גם קשה לאנשים לחוש את מלכות השם המנהל את העולם בהנהגת העיגולים, כי השם מסתתר מאחורי חוקי הטבע. הקושי מחמיר במיוחד כאשר במשך תקופה ארוכה ההנהגה הגלויה הינה של העיגולים, והקב"ה מסתיר את פניו.
גם הנהגת יושר בלי הנהגת העיגולים הרסנית, כי היא לא מאפשרת עצמאות וחרות של הנבראים, היא לא "נותנת" לאנשים לבחור בטוב מאהבת הטוב, כי פשוט שום דרך אחרת לא אפשרית. היא לא מאפשרת לנו באמת להיות שותפים בתיקון עולם.

במשך רוב ההיסטוריה ההנהגה של העיגולים הינה העיקרית והגלויה, ובחשאי מאחוריה מכוונת את הענינים הנהגת היושר, הדוחפת את העולם להגיע ליעודו. אולם במשך ארבעים שנה משנות ההיסטוריה הנהגת היושר היתה מאוד גלויה, בימי נדודי עם ישראל במדבר. משה רבנו היה מנהיג מומחה בהנהגת היושר, לא קם לישראל כזה מנהיג. כשהקב"ה בישר למשה שהוא ישלח לנו מלאך שילוה אותנו, משה רבנו התנגד ואמר: "אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה (שמות לג,טו). הוא התעקש על המשך הנהגת היושר.
הכניסה לארץ ישראל מבשרת תקופה חדשה בתולדות האומה, ההנהגה צריכה לעבור להנהגת העיגולים, גם משה רבינו ידע זאת ולכן כשבאים אליו בני ישראל : וַתִּקְרְב֣וּן אֵלַי֮ כֻּלְּכֶם֒ וַתֹּאמְר֗וּ נִשְׁלְחָ֤ה אֲנָשִׁים֙ לְפָנֵ֔ינוּ וְיַחְפְּרוּ־לָ֖נוּ אֶת־הָאָ֑רֶץ וְיָשִׁ֤בוּ אֹתָ֙נוּ֙ דָּבָ֔ר אֶת־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר נַעֲלֶה־בָּ֔הּ וְאֵת֙ הֶֽעָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נָבֹ֖א אֲלֵיהֶֽן׃
משה רבנו ראה זאת בעין חיובית. משה חשב, הם רוצים להסתיר את הנהגת היושר בתוך הנהגת העיגולים, ולכן אמר להם  וַיִּיטַ֥ב בְּעֵינַ֖י הַדָּבָ֑ר וָאֶקַּ֤ח מִכֶּם֙ שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֣ר אֲנָשִׁ֔ים אִ֥ישׁ אֶחָ֖ד לַשָּֽׁבֶט׃ אולם משה סבר שהם שלמים עם הנהגת היושר, קרי, הם בטח מאמינים שאם חפץ השם לתת לנו את הארץ, בודאי היא הארץ הטובה ביותר , בודאי שאיש לא יעמוד בפנינו ובודאי שרק טוב יצא מזה, אבל רק בעיני משה הוטב הדבר ולא בעיני השם והם באמת הלכו לרגל את הארץ ולא לחפור אותה. ונוספו 40 שנה ללכת במדבר עד לכניסה לארץ. לרגל קרוב במובנו ללרכל ואילו לחפור מובנו לבחון דרכים מעשיות למימוש התכנית.
מה החזון, מה השאיפה, לחזור להנהגת היושר, או להישאר בהנהגת העיגולים? 
יש ששרים שהם מחכים לנס, אבל הקב"ה ברא עולם כה משוכלל וזיכה אותנו להיות שותפים בשכלולו לא כדי שהנהגת העיגולים תתבטל.
החזון נמצא בהרמוניה של שתי ההנהגות. כשהנהגת העיגולים מכירה בעליונות הנהגת היושר ונכנעת אליה. כשהנהגת היושר מחיה את כל העיגולים. הרב קוק לאחר שקורא להנהגת היושר הנהגת הנס ולהנהגת העיגולים -טבע, הוא קורה לחזון "הטבע יתנוסס". ימי ההיסטוריה הארוכים שעברו עלינו זיככו את הכלים שלנו והרחיבו אותם. בימי המשיח כשיחזרו הניסים כימי צאתנו מארץ מצרים כבר תהיה לנו יכולת בע"ה לעמוד בגודל האורות של הנהגת היושר בלי להישבר. מקובלים אנו שמשה רבנו הוא הגואל הראשון והוא הגואל האחרון, שובו של משה מבטא את חזרת הנהגת היושר. הוא לא המנהיג היחיד שיעשה חזור (comeback) ,גם אליהו הנביא יחזור אלינו. מה מטרת בואו? להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם- לרכך את חזרת הנהגת היושר . בימות המשיח הטבע לא יתבטל אבל יתעלה ויזדכך, חוקיות הטבע תהיה מותאמת לצדיקות הנבראים. הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְ-הוָה וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה. וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם.  וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר יְ-הוָה אֱלֹהֶיךָ.
שבת שלום בעז מלט

בס"ד לפרשת דברים התשפ"ב
יש שני סוגים של ילדים, החנונים והשובבים, החנונים אוהבים ללמוד, מנצלים את ההפסקות לתוספת לימוד,עונים במבחנים גם לשאלות הרשות ,יוצאים אחרונים מבית הספר ומגיעים ראשונים.לעומתם ישנם הילדים שבית הספר איננו פסגת החלומות שלהם, ובשעת הצלצול לסיום הלימודים הם שועטים בשמחה מבית הספר למשחקיהם ושאר תחביביהם.
אולם מה רב הפלא שעם ישראל התנהג בהר סיני גם כאותם חנונים וגם כאותם פרחחים.

בהתחלה הם לא רצו לצאת מההר, ומשה רבינו מוכיח אותם על כך ואומר להם: (דברים א,ו) יְ-הוָה אֱלהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ, בְּחרֵב לֵאמר:  רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה. התרגום כותב: סַגִּי לְכוֹן דִּיתֵיבְתּוּן, בְּטוּרָא הָדֵין.התעכבתם יותר מידי בהר.
דהיינו: הגזמתם במשך ישיבתכם סביב הר סיני, (במשך שנה תמימה ישבו שם ישראל)
ואילו כאשר סוף סוף הם כבר יוצאים מהר השם, ברחו כ'תינוק הבורח מבית הספר' כמו שאומרת הגמרא: פּוּרְעָנוּת רִאשׁוֹנָה — ״וַיִּסְעוּ מֵהַר ה׳״, וְאָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: שֶׁסָּרוּ מֵאַחֲרֵי ה׳.(שבת קטז,ע"א) ובמדרש מובא כתינוק היוצא מבית ספרו. עוד מובא בתלמוד:אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: אוֹתוֹ הַיּוֹם סָרוּ מֵאַחֲרֵי ה׳. וּכְתִיב: ״וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳"(תענית כט).
מה קורה כאן, אם הם כל כך רצו להשאר בהר סיני, מדוע כשכבר נסעו משם הם נסעו כתינוק הבורח מבית ספרו?
עוד דבר לא מובן, מה יש להתרעם עליהם, הרי מסעותיהם היו ע״פ השם?

יש כמה תירוצים, האחד הוא שאמנם מסעותיהם ע״פ הגבורה, אבל השם עיכב את הנסיעה בראותו מצב האומה. וכאשר בא להסיעם רצה לעוררם ולזרזם, כדי שישתפו פעולה.
עוד יש לומר שחטא העגל גרם להתעכבות הרבה יותר גדולה בהר מהמתוכנן,לפחות 120 יום נוספים.
היום אנו רוצים להתמקד בתירוץ שמלמד אותנו רבות,
נכון הם התעכבו בהר כי חשקה נפשם בתורה! אבל תורה של הר סיני, תורה שיורדת לחיי המעשה בארץ הפחידה אותם.
כך אומר הכלי יקר: רב לכם שבת בהר, זו תוכחה ראשונה על שהאנשים שנאו את ארץ ישראל ונתישבו בהר סיני ישיבה של קבע, במקום להפנות את פניהם אל הארץ ששם המקום המיוחד לקיום המצות, "ורב לכם הוא מלשון רב לכם בני לוי (במדבר טז ז) כלומר המעט הוא המרד והמעל הזה כי רב הוא באמת לכם ענין שבת ישיבה של קבע בהר הזה, פנו- הסבו פניכם אל הארץ וסעו לכם אל עצמות מקור שלכם, כי משם נוצר חומר של אדה"ר, כדרך שאמר לאברהם לך לך. ולקמן עשה פירוש מבואר על תוכחה זו ואמר ונסע מחורב ונלך את כל המדבר וגו', והיה לו לומר, ונפן ונסע מחורב כדרך שאמר פנו וסעו. אלא כך אמר להם עדיין בפחזותכם קיימיתון, כי אני אמרתי פנו וסעו, שכשתלכו מן הר חורב מקום שלמדתם עליו תורה, תפנו פניכם אל הארץ, מקום שמירת התורה, כי לא המדרש עיקר אלא המעשה. ואתם בלכתכם מחורב רוח אחרת היתה עמכם ליסע ממקום מיוחד לת"ת, ואל מקום שמירת המצות לא פניתם פניכם ובמרדכם אתם עומדים לשנוא את הארץ"
הכלי יקר מבאר שהבעיה שלהם היתה, שהם ישבו ישיבת קבע בהר, ולא ששו לנסוע לארץ ישראל, למקום שמירת התורה, שהרי לא המדרש עיקר אלה המעשה.
ובזה יובן לשון הפסוק 'פנו וסעו לכם' מה כוונת לשון פנו? לפנות צריך כאשר צריכים לשנות כיוון נסיעה. כאשר הדרך הנוכחית ממשיכה לכוון לא רצוי. אז משה אומר להם פנו, כי רצה לעוררם לשנות כיוון חשיבה. אבל הם לא עשו כן.
למדנו מפירושו היקר ששורשי חטא המרגלים כבר מורגשים ברפיון שאחז בעם בזמן חניתו בהר סיני, רפיון שהיה נראה לעין כהתלהבות ושקידה על התורה,אבל לאמיתו של דבר היה זה רתיעה מחיי החומר, מעולם המעשה. בעקבותיו באה הבקשה לשלוח אנשים לחפור את הארץ והסוף העצוב ידוע.
כיצד התינוק השקדן והלמדן נהפך לפרחח שמבית הספר ברח? כיצד השקידה על התורה התהפכה לבריחה, לתלונות על השם ועל נציגיו?
לאמיתו של דבר אין זו התהפכות אלא המשך של אותה מגמה. כשהשקידה על התורה הינה לא למטרה הנכונה, לא פלא שביציאה מבית המדרש תהיה לתלמידים נפילה.
אנו נמצאים בבין המצרים לפני תשעה באב יום חורבן בית המקדש. היכן נמצא שורש החורבן?
לפי דברינו יובן ששורש הנפילה שהיתה בחורבן הבית, עוד טמון במעמד הר סיני, היתה רתיעה מלקבל תורה ברצינות גמורה על מנת לשמור לעשות לקיים.
וכמו שמובא בתלמוד :  אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב (ירמיהו ט, יא) מִי־הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת־זֹאת וַאֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי־יְ-הֹוָה אֵלָיו וְיַגִּדָהּ עַל־מָה אָבְדָה הָאָרֶץ, דבר זה אמרו חכמים ולא פירשוהו אמרו נביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקב"ה בעצמו שנאמר (ירמיהו ט, יב) וַיֹּאמֶר יְ-הֹוָה עַל־עׇזְבָם אֶת־תּוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם. אמר רב יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחילה.(נדרים פא,בבא מציעא פה)
התימה על הגמרא הזו היא גדולה, הרי מפורש שבית המקדש הראשון נחרב על עוון ע"ז ג"ע וש"ד, כיצד לא ענו זאת החכמים והנביאים? ומה כל כך חמור בזה שלא ברכו בתורה תחילה? המהר"ל מפראג דן בנושא בהקדמתו לתפארת ישראל, ומבאר שהברכה על לימוד התורה מבטאת את הגישה הנכונה לתורה. כשהגישה לא היתה נכונה, הדבר גרם שברבות הימים גם יעברו על העברות החמורות ביותר.

לפי דרכנו נאמר שהיצר הרע לא אכפת לו שאנשים יהיו רוחניים, שכל ימיהם ישבו בבתי מדרשות ויעסקו בתורות תיאורטיות. גם לא אכפת לו שאנשים יעסקו כל ימיהם בעולם המעשה. אבל שיהיו רוחניים-מעשיים, שיחיו חיים של תורה- זה לא מתאים לו.
לצערנו עד היום אנו עוד לא השלמנו את התיקון המתבקש. לבנות בקרבנו את אהבת התורה עם הארץ, אהבת חיי התורה בארץ-זו משימה קדושה . ירמיהו הנביא מתאר כך את המטרה: כֹּה  אָמַר יְ-הֹוָה אַל־יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחׇכְמָתוֹ וְאַל־יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ אַל־יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעׇשְׁרוֹ׃
כִּי אִם־בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי יְ-הֹוָה עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ כִּי־בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם־יְ-הֹוָה׃(ירמיהו ט,כב-כג)

שבת שלום בעז מלט

בס"ד לפרשת דברים התשפ"ג

ברוכים הבאים לספר דברים!
הסיפורים והמצוות שאנו מכירים כבר מספרים קודמים, מופיעים כאן מזווית אחרת לגמרי, אנו מגלים את הסיפור מנקודת מבטו המיוחדת של משה רבנו. אפילו עשרת הדברות מקבלות כאן כמה שינויים, כך סיפור ההתעכבות הממושכת בהר סיני היא בעצם בעיה של עם ישראל, חטא המרגלים מתחיל מבחינת משה מהיוזמה של בני ישראל, ועוד דוגמאות רבות.
סוגיית מינוי השופטים מופיעה אף היא בצורה ממש שונה, אם בספר שמות ההצעה למינוי שפוטים באה מצד יתרו מתוך דאגה למשה, הדגש בהצעה של יתרו היה על האישיות של הדיינים, אנשי חיל, יראי א-לוהים,אנשי אמת ושונאי בצע.כאן מתוארת תמונה אחרת, משה רבנו מספר לנו על הקושי שהיה לו לשאת לבדו את משא העם, בעקבותיו משה פנה לעם ומבקש מהם "הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם". מפרש רש"י בשם הספרי "וידעים לשבטיכם. שֶׁהֵם נִכָּרִים לָכֶם, שֶׁאִם בָּא לְפָנַי מְעֻטָּף בְּטַלִּיתוֹ, אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הוּא וּמֵאֵי זֶה שֵׁבֶט הוּא, וְאִם הָגוּן הוּא, אֲבָל אַתֶּם מַכִּירִין בּוֹ, שֶׁאַתֶּם גִּדַּלְתֶּם אוֹתוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם (ספרי)". לעומת המתואר בחומש שמות כאן הדגש של משה רבנו הינו שהשופטים צריכים להבחר בהמלצת העם שמכיר אותם ויודע את טיבם.
את אותו קו משה רבנו ממשיך כשהוא מצוה את השופטים את עקרי המשפט ואומר: וָאֲצַוֶּה אֶת־שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין־אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין־אִישׁ וּבֵין־אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ׃ (דברים א,יד) המסר הראשוני מהפסוק שהשופט צריך לשמוע בגובה האזנים את שני בעלי הדין. צריך להתייחס בשווה לכולם.
עכשיו נתבונן היטב בהדגשות של משה רבנו בהדרכת השופטים
א. נבין מדוע אומר כאן משה "בעת ההיא"?
ב. מדוע הוא אומר לשופטים לאמור, מי צריך לאמור למי?
רש"י כותב " בעת ההוא. מִשֶּׁמִּנִּיתִים אָמַרְתִּי לָהֶם אֵין עַכְשָׁיו כִּלְשֶׁעָבַר, לְשֶׁעָבַר הֱיִיתֶם בִּרְשׁוּת עַצְמְכֶם, עַכְשָׁו הֲרֵי אַתֶּם מְשֻׁעְבָּדִים לַצִּבּוּר" לפי פרושו משה רוצה כאן לומר לשופטים שהמינוי הזה מוציאם מרשות היחיד שלהם ומצריך אותם להתמסר כולם למען הציבור.

בעל הטורים הולך בכיוון אחר בהבנת ה"בעת ההוא" וכך כותב " ואצוה את שופטיכם בעת ההוא. כל דיין ודיין בדורו כמשה בדורו וזה הוא את שופטיכם בעת ההוא שיהיה בו." לפרושו העת ההיא פרושו כל עת ועת במשך ההיסטוריה. אולם יש להתבונן מה המסר כאן, האם החיזוק הוא דווקא לשופטים שלא ימנעו מעשיית המשפט בטענה שהם אנשים קטנים לעומת דורות קודמים, או שאדרבה זו הנחיה לציבור שהוא לא יזלזל בפסיקתם מטענה דומה, ודורש מהעם שיבינו כי אלו הדיינים שה' שלח והתאים לדור הזה, או אולי בכלל הוא בא לומר לשופטים שהם צריכים לשפוט בהתאם לדור שלהם, לצרכיו, מעלותיו וחסרונותיו ולא להשליך עליו פסקי חכמים מדורות קודמים כאלו שלא מותאמים לדור.

הקדושת לוי שומע כאן עוד מסר-"בעת ההוא" פרושו שזו מצוה זמנית, כי לעתיד לבוא בבוא המשיח כבר לא יהיה צורך לשמוע, יהיה ניתן להריח כי המשיח יהיה מורח ודאין וידע עם מי הדין מבלי לשמוע את בעלי הדין.

הכלי יקר בא לענות על שתי השאלות בתשובה אחת וכך כותב " ונראה שהזהירם על עינוי הדין אלא בעת ההיא לאמר באותו עת שברור לדיין להיכן הדין נוטה מיד יאמר פלוני אתה זכאי פלוני אתה חייב." הכלי יקר מדבר על האיזון החשוב שהדיינים צריכים לעמוד בו, מחד להיות מתונים בדין,מאידך אומר הכלי יקר, מיד בעת שאתה כבר יודע מה הדין אתה צריך לומר אותו,לפסוק ולא למרוח את הדיון המשפטי.

לאור החיים ישנו הסבר אחר לציווי "לאמר" שהדיינים צריכים לאחר ששמעו כל בעל דין לחזור על דבריו ולומר בבית הדין, זאת אומרת אתה טוען כך! ועל ידי זה יתברר על נכון שהם הבינו נכון את טענות בעלי הדין.

אפשר עוד להבין את לשון הכתוב "לאמור"- לומר לנו לכל ישראל. שהלימוד באמת איננו רק לדיינים, כולנו צריכים לקיים את 'שמוע בן אחיכם', כל אחד במסגרת עיסוקיו, דיבורו וחינוך ילדיו . לכן אומרת התורה לאמר, שהדיינים באופן ניהול הדיון המשפטי משמשים דוגמא ומעבירים מסר לציבור כיצד יש להתנהל.
עוד קומה מעניינת, אנו הרי מתפללים השיבה שופטנו כבראשונה ויועצנו כבתחילה, אפשר לפרש כי אנו מייחלים שהשופטים יהפכו ליועצים שלנו ולא יהיה צורך כלל בפסיקה שיש בה קושי אלא רק "שמוע בין אחיכם".

לסיום נתמקד בפשט הציווי "שמוע בן אחיכם"?

מובא בגמרא "אמר רבי חנינא אזהרה לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חבירו, ואזהרה לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו קרי ביה נמי שמע בין אחיכם"(סנהדרין ז ע"ב)
הדיינים צריכים להקפיד לשמוע כל צד רק בנוכחות הצד השני. הסברה היא שאדם ירא לשקר בפני בעל דינו, ולא בפניו יותר קל לו לשקר.(על פי ההלכה בעלי הדין צריכים להשמיע בעצמם את דבריהם בבית הדין ואין להם אפשרות להתחבא מאחורי עורכי דין) הלימוד השני שהוא מביא לבעל הדין שלא יטעים דבריו לפני בוא בעל דין חברו, נראה שרבי חנינא לומד מהלשון "לאמור" שניסינו להבין את מטרתו, שהתורה רוצה להעביר את המסר שלא רק השופטים המקצועיים יקפידו על זה אלא שגם אנחנו האנשים הפשוטים נקפיד על זה.

האברבנאל שומע עוד צליל במאמר הפסוק וכך כותב "שלא ירצו לשמוע הבעלי דינין ויהיה המשפט בעיניהם לעמל רב וכמאמר התנא החושך עצמו מן הדין וכו'. ועל זה הזהירם מרע"ה ואמר שמוע בין אחיכם וגו'. ר"ל אל תמנעו עצמכם מלשמוע כי אחיכם הם. וכמו שבהיות ג' אחים ויריבו הב' מהם. האח הג' יכנס ביניהם לשפוט להם ולשום שלום. ככה השופט ראוי שישמע דברי המריבים וידון ביניהם כאלו הם אחיו. וזהו שמוע בין אחיכם:" הוא רואה כאן אזהרה לדיינים שלא ימנעו מלעשות דין ויראו את בעלי הדין כאחים שלהם.

אור החיים הקדוש אף שומע כאן לימוד נוסף חשוב וכך כותב "עוד ירצה להזהירם להתחכם מתוך הדברים הנאמרים בין הטוענים להכיר אמיתות הענין, והגם שעל פי הטענות יזכה הזכאי ויתחייב החייב אם נכרים מתוך סדר דבריהם ומעקימת שפתיהם הפך מה שנתחייב הדין אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, והוא אומרו שמוע לשון השכלה, בין אחיכם פירוש מה שיעברו ביניהם מהדברים ומההתווכחות," לפרושו הדיינים צריכים להקשיב ולהתבונן לשפת הגוף של בעלי הדין ולמה שביניהם, כדי לכוון לאמיתה של תורה.
אחרי הלימוד של אור החיים הקדוש אפשר גם להבין שהציווי שמוע בין אחיכם,מדבר על הדיינים היושבים בדין שהם הקרוים כאן אחים, שלא יהיו עקשנים וכל אחד מתבצר בדעתו, אלא ישכילו להבין שהשכינה ביניהם, וכדי לשפוט צדק צריכים לשמוע היטב למה שעובר בין הדיינים.
לסיכום יש כאן חתיכת לימוד לדיינים/שופטים בישראל כיצד לזכות להוציא פסק אמת מתחת ידיהם, אבל גם לנו הפשוטים יש לימוד גדול, עלינו להשכיל כי האמת והשכינה לא נמצאים כולם אצל מי מאיתנו אלא דוקא "בין אחיכם" בתווך שבין האחים והאוהבים.
הדברים האלה מזכירים את הדיבור של ה' יתברך אל משה רבנו שהיה שומע אותו מבין הכרובים. אנחנו מכירים תופעה מיוחדת זו בעולם הישיבות כשבלימוד החברותא זוכים פעמים רבות לשמוע את דבר ה' מבצבץ דווקא מהתווך שבין הלומדים, כשזוכים בלימוד אז שכינה ביניהם.

בס"ד לפרשת דברים התשפ"ד

סוף טוב, הכל טוב.

אנחנו מתחילים את הסוף! מתחילים את החומש האחרון, חומש דברים. שמו השני של דברים הוא 'משנה תורה' כי בו משה רבנו חוזר על עקרי התורה, הוא נושא נאומי תוכחה, עידוד וברכה לעם ישראל בימים האחרונים לחייו, בעוד העם כבר חונה בערבות מואב מול ירדן יריחו, ומתכונן לחציית הירדן בואכה ארץ ישראל.

תיאור של מאורעות ואפילו הלכות בספר דברים שונה פעמים רבות מתיאורם בחומשים הקודמים, וזה מובן, משה רבנו נותן את הנופך שלו לדברים, מתאר אותם מהזווית שלו ומוסיף לפעמים דברי הסבר. כך לדוגמא עשרת הדברות של חומש דברים יותר ארוכות מאלו של פרשת יתרו. כמובן שינוים ותוספות אלו צריכים התבוננות. הפעם ברצוני להתבונן דווקא באותם המצוות המובאות לראשונה בספר דברים. מה שברור לחכמי ישראל שכולן נאמרו למשה בסיני או באוהל מועד בשנה הראשונה, וראיה פשוטה לכך, שלא נאמר בספר הזה "וידבר ה' אל משה לאמר צו את בני ישראל" או "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם…"

השאלה שצועקת כאן, מדוע המתין משה רבינו ארבעים שנה עד שמסר את המצוות האלו לעם ישראל?

לפני שנציע את ההסבר לכך, הבה נראה אילו סוגי מצוות מופיעות לראשונה בספר דברים. בסך הכל נימנו 200 מצוות חדשות בספר דברים!

אמנם יתכן שמשה רבנו כבר צוה בעבר מצות אלו את ישראל, ורק כתיבתם בתורה התעכבה לספר דברים.

אלא שהשאלה במקומה עומדת, אם כן מדוע התורה ההיא זו שהמתינה עם פרסום מצות אלו לסוף ארבעים שנה?

ובכן, חלק מהנושאים המופיעים בחומש זה אנו מבינים שלא היה צורך לאמרם לישראל לפני כן, היות הם לא היו מעשיים עדין, כך כל המצוות התלויות בארץ ישראל. גם איסורי ע"ז שאת העיקר כבר למדנו בספרים קודמים אשר מקבלים יתר פירוט והדגשה כאן לקראת הכניסה לארץ, כי לא דומה המטנף בחוץ למטנף פלטרין של מלך, ובארץ ישראל אנו מצווים לבער כל הע"ז בשונה מחו"ל ששם רק מקום שאנו כובשים אנו צריכים לבער הע"ז. דיני המלוכה בכל ימי משה לא היו נצרכים לישראל ללימוד. גם דיני המלחמה לא היו נצרכים בכל ימי המדבר, רק דור הבנים צריך ללמוד אותם. כך מצוות בתי הדין בכל ימי משה, על פיו יישק דבר, וכל דבר הקשה הביאו אליו, אולם כשמשה ידע שהוא עומד להיאסף אל עמיו היה צריך ללמד את דיני מינוי הדיינים וחובת השמיעה אליהם את כל ישראל.

אך השאלה הקשה היא, מדוע המתינו כל המצות שבין אדם למקום, מצוות כה בסיסיות כמו אהבת ה', לימוד התורה, ותפילה וכדו' עד כאן, וכי מחוץ לארץ ישראל לא צריכים לקיימם?

שלוש תשובות בדבר, אחת, לימדו אותנו חז"ל שאין אדם עומד על דעת רבו אלא אחר 40 שנה, בן ארבעים לבינה, לכן עכשיו 40 שנה אחרי מעמד הר סיני, כבר ישנה בשלות בעם להבין  את יסודות האמונה ואפשר ללמדם את ישראל.

שתים, יותר מתאים שהציווי לאהוב את ה' יתברך ולשמוע בקולו יבוא ממשה רבנו ולא בדיבור של ה' יתברך, כמו שנהוג במשפחות בריאות שהאבא מקפיד על הילדים שיכבדו וישמעו בקול האם, והאמא מקפידה שהילדים יכבדו את האב.

שלוש, כל זמן שעם ישראל עוד לא הגיע לארץ ישראל, המשימה הבסיסית של משה רבנו לא הושלמה ולכן היכולת שלו לעמוד מול האומה ולקרוא לה לעבוד את השם, לאהוב אותו ולהודות לו על כל הטוב היתה מוגבלת.

אך למה מצוות אחוות ישראל והבדלתם מאומות העולם המתינו עד כאן?

על פי פשוטו ניתן להבין, כי כל ימי המדבר עם ישראל חי במחנה, במקום מרוכז נבדל משאר האומות. הכניסה לארץ ישראל תביא לפיזור של האומה בכל רחבי הארץ, ולכן יש חשיבות רבה לחזק את האחווה בין ישראל ולחזק את גדרות ההבדלה מן העמים.

אך ניתן להעמיד את הדברים בצורה שתתן אור על כל הסיפור, כאשר משה עומד מול העם בערבות מואב, מתרחש דבר גדול מאוד בעם ישראל, עם ישראל נעשים ערבים זה לזה, ערבות הדדית, מכאן יוצאת הבשורה לדורות כי נעשו כל ישראל ערבים זה לזה. בזכות מהלך זה יש יכולת לעם לעלות קומה, ורק כאשר מושגת קומה זו, כעת הזמן ללמד אותנו את תורת אחוות ישראל.

כעת כל הנושאים המעסיקים את ספר דברים מאירים באור חדש. כי ערבים זה לזה פירושו שכולנו חלק מאורגניזם אחד גדול, אורגניזם שהאופי שלו והיעוד שלו לדבוק בה' ולתקן עולם במלכות שדי. כעת שאתה חלק מדבר כזה גדול, אפשר לבסס אצלך גם את ההתמסרות כיחיד לבניית האומה, להגנתה, למסירות נפש במלחמות ישראל, לחיזוק מערכת המשפט של האומה - אשר מטרתה הורדת ערכי תורת ה' לחיי המעשה. גם ריבוי המצוות באיסורי ע"ז המופיעים כאן, שייכים לקומה זו, כיחידים אנו מצווים לא לעבוד ע"ז. כאשר אנו נעשים ערבים זה לזה אנו מצווים לבער את הע"ז מן הארץ, לקחת אחריות על ניקוי הארץ מן הזוהמה הזו.

נמצא שאותם 40 שנה שעברו על האומה וההגעה לערבות מואב-לפתחה של ארץ ישראל הכשירו את העם להכנס לברית מחודשת, ברית הערבות. ברית הערבות העלתה את עם ישראל קומה. קומה זו אפשרה לעם ישראל לקבל 200 מצוות חדשות שעד כה היו קשות לתפיסה, לקבלה ולהסכמה.

אחת מהמצות המובאות כאן הינה מצות משנה התורה של מלך ישראל. מלך ישראל מצוה לכתוב לו ספר תורה נוסף, שני. למה הוא צריך שני ספרים? האם לא כתוב בהם אותו דבר?! ומה הקשר בין ספר דברים שנקרא 'משנה-תורה' לבין מצות 'משנה-תורה' של המלך?

ובכן המלך צריך שני ספרים,אחד בתור אדם פרטי והשני בתור מלך ישראל. כי יש תורה לאדם פרטי ויש תורה לכלל ישראל, והיא הנקראת משנה תורה. גם ספר דברים נקרא משנה תורה כי הוא מביא את התורה השייכת לעם ישראל מצד שאנו יחידה אחת חיה ונושמת. וזה משפיע על חיי כל נפש ונפש מישראל.

נכון לעכשיו חיזוק הערבות בישראל זו המשימה הלאומית שלנו.

חובה עלינו ללמוד ולהכיר את מעלת עם ישראל, להבין את חשיבות ההבדלה שבין ישראל לעמים, וזה לא רק טובת ישראל אלא אף לטובת כל העולם כולו.

עלינו להבין שלא ההתחנחנות לגוים תביא להפסקת השנאה אלינו, ההפך דוקא כאשר נחיה חיים יהודיים אמיתיים אזי העולם יעריך ויאהב אותנו,

יעריך, ובמקום לנסות לחנך אותנו, אף יבוא ללמוד מאיתנו את מוסר ה' ותורתו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.

בס"ד לפרשת דברים התשפ"ה