בס"ד פרשת במדבר התשפ"א
פרשת במדבר עוסקת בין השאר בסידור חניית עם ישראל במבנה מסודר סביב המשכן:

וַיְדַבֵּ֣ר יְ-הוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃ אִ֣ישׁ עַל־דִּגְל֤וֹ בְאֹתֹת֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם יַחֲנ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מִנֶּ֕גֶד סָבִ֥יב לְאֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד יַחֲנֽוּ׃

אנו מבינים שבמחנה ובמדבר חשוב מאוד הסדר, דוקא כי המציאות חסרת סדר. חשוב שלכל שבט ומשפחה יהיה הדגל שלה כדי שהאנשים יוכלו בנקל לחזור לביתם אם הלכו לדבר מה. וכך כותב רש"י :
כָּל דֶּגֶל יִהְיֶה לוֹ אוֹת מַפָּה צְבוּעָה תְלוּיָה בוֹ, צִבְעוֹ שֶׁל זֶה לֹא כְצִבְעוֹ שֶׁל זֶה, צֶבַע כָּל אֶחָד כְּגוֹן אַבְנוֹ הַקְּבוּעָה בַחֹשֶׁן, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יַכִּיר כָּל אֶחָד אֶת דִּגְלוֹ. חז"ל גם למדו מכאן ששמות האבות היו חקוקים על הדגלים. למה גם נצרכו אותם אותות/אותיות אבותם להיות על הדגלים?
עונה הבן איש חי :לרמוז שכל ישראל צריכים לתפוס מדת האחדות ולהיות כולם כאיש אחד ובזה יתרומם דגלם וקרנם למעלה כי כשישראל הם באחדות אחד אזי אפי' אם הם חוטאין לא יגלם הש"ית מעל שולחנו וימסרם ביד אויב. ונראה שהתורה באה להדגיש את חשיבות האחדות כשציינה שלכל איש יהיה את דגלו שלו, ולא יהיה הדגל סיבה להתבדל אחד מהשני אלא להתגדל באחדות. להרים רק את דגל האחדות בלי הדגל של כל אחד ואחד, זה קל להרמה ומהיר לאבדה. להרים את הדגל הפרטי תוך התנתקות מהכלל כנ"ל. אולם המיוחל הוא: אִ֣ישׁ עַל־דִּגְל֤וֹ בְאֹתֹת֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם.
מובא במדרש רבה :בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַר סִינַי יָרְדוּ עִמּוֹ כ"ב רְבָבוֹת שֶׁל מַלְאָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, יח): רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן, וְהָיוּ כֻלָּם עֲשׂוּיִם דְּגָלִים דְּגָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ה, י): דָּגוּל מֵרְבָבָה, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אוֹתָן יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם עֲשׂוּיִם דְּגָלִים דְּגָלִים, הִתְחִילוּ מִתְאַוִּים לִדְגָלִים, אָמְרוּ אַלְוַאי כָּךְ אָנוּ נַעֲשִׂים דְּגָלִים כְּמוֹתָן, לְכָךְ נֶאֱמַר: הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן, זֶה סִינַי שֶׁנִּתְּנָה בּוֹ הַתּוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלָה בַּיַּיִן (משלי ט, ה): וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי, הֱוֵי: אֶל בֵּית הַיָּיִן, זֶה סִינָי. וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה, אָמְרוּ אִלּוּלֵי הוּא מַגְדִּיל עָלַי אַהֲבָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים כ, ו): נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וגו', אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַה נִּתְאַוִּיתֶם לַעֲשׂוֹת דְּגָלִים, חַיֵּיכֶם שֶׁאֲנִי מְמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵיכֶם, (תהלים כ, ו): יְמַלֵּא ה' כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ, מִיָּד הוֹדִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹתָם לְיִשְׂרָאֵל וְאָמַר לְמשֶׁה לֵךְ עֲשֵׂה אוֹתָם דְּגָלִים כְּמוֹ שֶׁנִּתְאַוּוּ.
מהם אותם דגלים שנשאו המלאכים, למה נתאוו ישראל גם לדגלים כמותם?
מבאר השם משמואל: ענין הדגלים כמו בגשמיות שידע התועה מן המחנה לשוב אל מחנהו בנקל ע"י שרואה סימן דגלו, כן ברוחניות שצורת האדם המעלה להיות דבוק בהש"י, אך צורכי גופו הם המונעין את האדם מהדביקות ע"י טרדות מטרדות שונות שע"ז נאמר תעיתי כשה אובד בקש עבדך, ע"ז באין הדגלים לפועל דמיוני שהענין האלקי יהי עומד תמיד לפני עיניהם כדמיון דגל של המחנה ושבאמצעותן בנקל יהי' לו לשוב לדביקתו אל המקום אשר הי' שם אהלו בראשונה, והיינו שראו את מלאכי השרת עשוים דגלים דגלים, היינו שצורת המלאך להיות תמיד דבוק בה' באין מפריע כל אחד בשורשו איש על מחנהו ואיש על דגלו, כן התאוו ישראל שיהי' תמיד מאיר נגד עיניהם הענין האלקי לשוב לדביקתן:
השם משמואל מבאר את המדרש, עם ישראל התאווה לדגלי המלאכים, אצלם רצון ה' עומד תמיד נגד עיניהם, גם עם ישראל ביקש כמותם להיות דבוק בה'. כמו שאומר נעים זמירות ישראל : נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם אֱ-לֹהֵינוּ נִדְגֹּל יְמַלֵּא יְ-הוָה כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ. הפסוק הזה אומר דרשני, לכאורה אם בשם ה' נדגול, אז בכך נוותר על הדגל הפרטי שלנו, חלילה נאבד את משאלותינו, אומר לנו תהילים, דוקא כך ימלא ה' כל משאלותיך, כי התבטלות למקור החיים שלנו איננה ויתור על העצמיות והייחודיות שלנו אלא דוקא העצמה שלה.
אפשר גם להתבונן בכיוון ההפוך, ההכרה שלכל אחד מאיתנו יש את הדגל המיוחד שלו, את המקום המיוחד שלו, אף אחד לא יקח לי את מקומי, היא הנותנת לנו את היכולת לקבל את מקומו של הזולת, והיכולת להתאחד כולנו למחנה אחד. הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה.
שבת שלום בעז מל
בס"ד פרשת במדבר התשפ"ב
בס"ד פרשת במדבר התשפ"ג

לכאורה ספר ויקרא היה אמור לסיים את התורה. הלא הוא מסתיים : אֵלֶּה הַמִּצְוֺת אֲשֶׁר צִוָּה יְ-הֹוָה אֶת־מֹשֶׁה אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי׃ אלה ואין בלתם! בהר סיני נחתמה התורה. כשחז"ל רוצים להוכיח שאין נביא רשאי לחדש דבר בתורה הם מביאים את הפסוק הזה שחותם את ספר ויקרא. אז למה נועד ספר במדבר?
תורת הנפילות:
היה אפשר לענות שהתורה נועדה לא רק לסלול את הדרך הישרה, אלא אף לעזור לנו להתמודד עם נפילות ומשברים, ואם זו המטרה של ספר במדבר,הרי שיש בו נפילות ומשברים למכביר, ואנו יכולים ללמוד ממנו כיצד להתמודד עם בעיות מסוגים שונים הן ברמה הלאומית והן ברמה הפרטית.
אמנם יש אמת בתשובה הזו אבל נראה שהיא לא מספקת, חז"ל אמרו שאם לא היו חוטאים ישראל היו מקבלים את חמשת חומשי התורה וספר יהושע. זאת אומרת שלכל התורה כולל ספר במדבר יש משמעות גם לכתחילה כשאין חטאים ונפילות.
המסעות והתורה הנלמדת מן השטח:
נראה שכל מוסד חינוכי מודע לכך שלטיולים,מסעות ופעילויות החוץ יש משקל חשוב מאוד בחינוך,עיצוב ופיתוח הילדים. לא סתם בשנים האחרונות ל: גני הטבע,בתי ספר סביבתיים ומוסדות רגבים יש ביקוש חזק מאוד. ובכן גם בתורה יש את המימד המדברי הפתוח. התורה שנחשפת מתוך המאורעות והנסיונות.
כמה דוגמאות:
מקומם של הלוים בעם ישראל- עד כה לא הוגדר תפקידם. הם אמנם נבחרו לחלק מהדעות לאחר חטא העגל, ואם לא היו חוטאים אזי לא היה צריך את הלוים שישרתו בקודש, אבל החסרון באומה חשף את היכולות המיוחדות של הלוויים, וגם בעתיד הם לא יאבדו את תפקידם גם כשיגיעו הבכורים ליעודם.
דין פסח שני- כמה אנשים היו טמאים ולא יכלו לעשות את הפסח במועדו, אבל חשקה נפשם כן לעשות את הפסח,הם הרגישו שלא באשמתם הם מפסידים משהו גדול, פניתם למשה רבינו גילתה שיש באמת בתורה הדרכה למצב כזה והם יכולים לעשות ביד' באייר פסח שני.
נזיר-בתורה עד לספר במדבר לא היה מקום להודיע את דיני הנזיר כי ה' לא ציווה עלינו להיות נזירים. אבל כשמתעורר מהעם רצון כזה התורה נותנת לו מקום, ואפילו הדרכה כיצד לעשות זאת נכון.
המתאוננים והמן- העם מתאונן למשה שאין להם מה לאכול, בעקבות התלונה עם ישראל מתבשר במן. המן ליווה אותם כל ימי המדבר. הוא בטח היה חלק מהתכנית הא-לוהית,אבל החשיפה הגיעה בעקבות תלונה של העם.
בנות צלפחד-סיפור שחשף את אהבת הארץ של הבנות האלו ולימד אותנו כמה דינים חשובים בדיני ירושה.

למעשה כל הספר הוא כזה, גם החטאים והנפילות המופיעים בו שהם בדיעבד, חושף לנו חלקים מתורת החיים של הלכתחילא. גם בחיינו הפרטיים אנו זוכים לגלות פעמים רבות מתוך נסיונות וקשיים דברים חדשים על עצמנו,כוחות חיים והבנות שללא הקשיים לא היינו יודעים ומוציאים לפועל.
שיאם של החומשים מגיע בסופם:
כבר דיברנו מזה שהפסגה של כל חומש מגיעה בסופו. ספר במדבר חותם את מסעות ישראל במדבר.סך הכל 42 מסעות. חכמינו מציינים שגם ברמת הפרט,כל אחד עובר את ה42 מסעות שלו במהלך חייו. יש מסעות שאנו עושים לאור הדרכת התורה ויש מסעות שאנו עוברים מכל מיני סיבות והם חושפים לנו חלקים מהתורה שלא היינו מודעים אליהם קודם.
וכיצד מסתיים ספר במדבר?
אֵלֶּה הַמִּצְוֺת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְ-הֹוָה בְּיַד־מֹשֶׁה אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ׃
למרות שכל התורה ניתנה מסיני, חלקים משמעותיים ממנה נחשפו דווקא ( על פי התכנית הא-לוהית) מתוך מסעות המדבר וניסיונותיו.
בס"ד פרשת במדבר התשפ"ד

מה מיוחד במפקד הפותח את חומש הפקודים?

שלושה מפקדים מצויינים בתורה:
בפרשת פקודי כשעם ישראל מתארגן לבניית המשכן כחצי שנה לאחר יציאת מצרים, התורה רוצה לציין את כמות הכסף שנאסף לבניית המשכן ולצורך כך היא מציינת את מספר הגברים מגיל עשרים ומעלה שנתנו כל אחד את מחצית-השקל. וכך נאמר:
"וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ׃
בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְכֹל הָעֹבֵר עַל־הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְשֵׁשׁ־מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים׃"(שמות לח,כה-כו)

בפרשתנו פרשת במדבר כחצי שנה אחר כך עם ישראל מתארגן בהר סיני למסעותיו, ה' מצוה לשאת את ראש בני ישראל למשפחותם לבית אבותם וכך נאמר:
שְׂאוּ אֶת־רֹאשׁ כׇּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כׇּל־זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם׃
מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כׇּל־יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן׃
וְאִתְּכֶם יִהְיוּ אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית־אֲבֹתָיו הוּא׃(במדבר א,ב-ד)

בפרשת פנחס שנמצאת כרונולוגית כבר בסוף ארבעים שנות הנדודים במדבר חוזרת המשימה לספור את כל עדת ישראל לבית אבותם, וכך נאמר:
"שְׂאוּ אֶת־רֹאשׁ  כׇּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְבֵית אֲבֹתָם כׇּל־יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל׃"(במדבר כו,ב)

מה אנו רואים בפשט הדברים?
בפרשת פקודי שהספירה הינה בנוגע למשכן אין בספירה כל חלוקה בין השבטים או המשפחות, אנו לא יודעים כמה יש בשבט זה או אחר, נעשתה רק ספירה כוללת של הגברים מעל גיל עשרים.

בפרשת במדבר כשבאים לסדר את חניית השבטים, רוצים שכל אחד ידע בבירור מה מקומו יש במפקד ספירה כמה גברים בכל משפחה ומשפחה וכמה גברים בכל שבט ושבט. גם התורה מדגישה שהספירה צריכה להיעשות על ידי שלושה מנהיגים - משה, אהרן ונשיא כל שבט ושבט.
בפרשת פנחס יש מצב ביניים בין השנים, שם הציווי הוא לספור את בתי אבותם ללא משפחותיהם. המפקד מציין כמה אנשים היו בכל שבט ושבט ולא מציין מניין כל משפחה (בית אבותם זהו כינוי לשבט).

המפקד הראשון חושף את ההירתמות והשותפות של כולם בבניית המשכן, במטרה הכללית, בהשראת השכינה, ולכן אין בו פירוט לשבטים.
המפקד כאן בא לתת מקום גם לדגל של כל אחד ושל כל משפחה ומשפחה. כאשר כל שבט ימצא את מקומו הנכון למסביב למשכן וכל משפחה את מקומה הנכון בתוך השבט, כל בית אב יוכל להרים את הדגל שלו.
הדגל- מעבר להיותו נקודת ציון/סימון, כתובת מגורים במדבר שאין בו רחובות ומספרי בתים, מבטא גם את מה שאנו דוגלים בו, את השאיפות שלנו.
ספר במדבר נמצא בשלב בו עם ישראל כבר עמד בהר סיני וקיבל את עיקרי התורה של האומה. המשימה עכשיו שכל שבט וכל משפחה ימצאו את מקומם הנכון מסביב לחזון הכללי בשילוב עם הכוחות המיוחדים שיש לכל אחד ואחד מהם. הירידה הזו לפרטים מולידה גם מחלוקות וסיבוכים כפי שנראה בהמשך הספר אבל גם חושפת עוד רבדים בתורה ועוד כוחות באומה.

בפרשת פנחס שנמצאת כבר לקראת סופו של ספר במדבר והמפקד נעשה כהכנה לכניסה לארץ, הדגש עובר לבניית השבטים והחיבור ביניהם לכלל אחד.

יוצא סכמתית שמפקד ראשון-בניית הכלל.
מפקד שני-בניית הפרטים מסביב לכלל.
מפקד שלישי-עוסק בחיבורים ביניהם.
מבנה זה תואם את המודל של המהר"ל על מהלך ההיסטוריה שמתאר את תקופת הבית הראשון שבמרכזו בניית הכלל, בית שני שמרכזו בבניית הפרט ובית שלישי בחיבור הפרט והכלל.

בברכות לאבות האומה עם ישראל מקבל שלושה משלים: הוא נמשל לכוכבי השמים, חול הים ועפר הארץ. כוכבי השמים מלמדים שכל אחד יש לו אורות, כוחות ויחודיות משלו, כמו הכוכבים שכל אחד מהם עומד לעצמו ואינם נפגשים זה עם זה. חול הים מבטא את אפסיותו של היחיד לעומת הכלל, תודעת חול הים כבר מאפשרת קרבה בין גרגיר אחד למשנהו, אך עדין ניתן להבחין בכל גרגיר. עפר הארץ הוא עוד יותר קטן מחול הים ואת העפר אפשר כבר לגבל ולהדביק ליחידה אחת. שלושת הדימויים האלה מקבילים לשלושת המפקדים, הפרט, הכלל והממוצע.

למה המפקד נערך על ידי שלושה מנהיגים, משה רבנו,אהרן הכהן ונשיא כל שבט ושבט?

כותב מי השילוח:
ענין נשיאות ראש היה כפי מה דאיתא בגמ' (ברכות נ"ח.) אין דעתו של זה דומה לשל זה. כי הש"י חלק לכל אחד טובה וחיים בפני עצמו ואין אחד דומה לחבירו. ע"כ נאמר שאו את ראש היינו שתעמדו כל אחד על מקום השייך לו. ועי"ז יהיה במקומו מדוגל ומנושא. וע"כ נאמר אתה ואהרן, כי אהרן הוא נגד חיילין דמשכנא היינו עבודה, ומשה הוא נגד חיילין דאורייתא. ובשני אלו היינו תורה ועבודה נכלל כל החיים של ישראל. ואתכם יהיו איש איש למטה, לפי שהנשיא היה יודע לכל אחד איזה מקום שייך לו בהשבט, כי אם יחליף מקום אחד אין מצב השבט בשלימות, דרך משל מי שנוטע פרדס בסדר נאה ואם יחסיר או יחליף נטיעה אחת ניכר שאין הפרדס בשלימות, וישראל נקראים מטע ה' להתפאר.

אז בינתיים למדנו ממי השילוח שמשה היה נציג התורה במפקד, אהרן נציג האומה, ונשיא כל שבט הוא שיודע היכן צריך להיות מקומו של כל אחד בתוך שבטו כדי שהשבט יהיה מסודר בשלמותו.

יותר עמוק הוא נכנס בתורה נוספת שלו וכך כותב:
אחד, צריך האדם שיסתכל לעוה"ב ולא יטריד עצמו בעסקי עוה"ז.
ב', שלא יזיק לשום אחד מישראל שכל ישראל הם צורת אדם ואם יזיק לאחד מהם הוא כמזיק לאחד מאבריו. ג', צריך אדם לראות שגם לו יהיה לטובה.

העצה לאדם הרוצה למצוא את מקומו הנכון כאן בעולם, ראשית להביט אל עולם הבא, או בסגנון יותר פשוט, לודא שרצונו ושאיפותיו תואמים את רצון ה', כמובן הדרך לדעת זאת בעיקר דרך הדרכת התורה. התורה נקראת חיי עולם, היא המדריכה אותנו כיצד להתכונן לעולם הבא. לכן משה היה מעורב בארגון המפקד.
שנית, לוודא שרצונו ושאיפותיו תואמים את טובת האומה, אם היחיד או אפילו השבט משיג הצלחה על חשבון שאר האומה אין זו כלל הצלחה. לכן אהרן הכהן היה שותף בארגון המפקד.
שלישית לעודד ולחזק כל אחד ואחד להשיג את הצלחתו האישית, לזה השתתף נשיא כל שבט ושבט במפקד, כי הנשיא מכיר את אנשיו וחפץ בהצלחת כל אחד ואחד משבטו.

הדבר יכול להסביר את מקומם של הגפן והתאנה בנבואת אחרית הימים:

הגפן משתרגת לעצים אחרים ויינה מקרב בין האנשים, היא מסמלת את טובת האומה. התאנה מבטאת את טובת היחיד. מיכה הנביא בתיאור חזון אחרית הימים שלו, מתאר לנו את השילוב המנצח בין טובת האומה וטובת היחיד תוך נאמנות לה' א-לוהינו.
"וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים…וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ וְאֵין מַחֲרִיד כִּי פִי יְ-הוָה צְבָאוֹת דִּבֵּר.כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם יְ-הוָה אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד."(מיכה ד)

053-525-3443

מייל: serge@hermesh.co.il

פוגל סרז'