בס"ד לפרשת בחוקותי התשפ"א
בס"ד לפרשת בחוקותי התשפ"ב
ואכלתם ישן נושן
וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ׃
בתוך התיאור המיוחד של הברכה שנזכה לה בב"א בהמשך הגאולה, מובא תיאור זה. אולם מהי הברכה שאנו נאכל ישן נושן? אומרים חז"ל:
תָּנוּ רַבָּנַן וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן מְלַמֵּד שֶׁכׇּל הַמְיוּשָּׁן מֵחֲבֵירוֹ הָוֵי יָפֶה מֵחֲבֵירוֹ וְאֵין לִי אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לְיַישְּׁנָן דְּבָרִים שֶׁאֵין דַּרְכָּן לְיַישְּׁנָן מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר יָשָׁן נוֹשָׁן מִכׇּל מָקוֹם. וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ אוֹצָרוֹת מְלֵאִין יָשָׁן וָגֳרָנוֹת מְלֵאִין חָדָשׁ וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים הֵיאַךְ נוֹצִיא זֶה מִפְּנֵי זֶה.(בבא בתרא צא ע"ב)
ז"א בגאולה המאכלים הישנים יותר - יהיו טובים יותר מהחדשים, מדוע? מה התועלת בכך? ואם הם יהיו יותר טובים למה נוציא ישן מפני חדש? ועוד מה נעשה עם הישן שנוציא מפני חדש?
השם משמואל פותח לנו פתח להבין עומק העניין וכך כותב: וידוע שכל דבר חדש יותר טוב מישן חוץ מיין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו, והטעם משום שכל חומריות וחיצוניות הם תחת הזמן, וע"כ הם מתקלקלין באורך הזמן, אבל יין שעיקרו הוא פנימיות והחיצוניות נפרד ממנו בהמשך הזמן, ע"כ כשיזקין הוא יותר טוב, וזה הוא הברכה שגם בתבואה ג"כ יהי' בו כח פנימי רב עד שיהי' יפה כשנתישן כענין יין, וע"כ לא יהי' המאכל מגשם את האדם כי כל עיקר שהמאכל מגשם האדם הוא מצד החומריות שבו והבן:
למדנו, שהסיבה שהמאכל החדש כיום הוא יותר טוב מהמאכל הישן, מפני החומריות במאכל שהיא הגורמת לאובדן איכותו עם הזמן, הגורמת לאובדן הטעם ככל שיאריך הזמן, זה הכלל בנוגע לכל דבר חומרי, כל חומרי הוא זמני! אבל בגאולה השלמה, הפנימיות שבכל דבר תהיה העיקר ולכן הטעם שבכל דבר ילך ויתגבר עם הזמן, ילך וישתבח. (הדברים משתלבים עם עוד ברכה המובאת בפרשתנו: וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ׃ שמבארים חכמינו שמדבר על מציאות שכל עצי השדה, גם עצי הסרק יתנו פריים, אנו נלמד ונגלה את טעמם של כל העצים, את התוכן והתפקיד של כל חלקי הבריאה, כך יתברר לנו למפרע שאין עצי סרק)
ולמה בכל אופן נוציא את הישן אם הוא יותר טוב מהחדש? מפשט הסוגיא ופרוש רש"י שם משמע שבלית ברירה אנו נוציא את הישן כדי לפנות מקום אכסון לחדש, ואין הכוונה שאנו נזרוק את הישן. אבל השאלה עדיין במקומה עומדת.
מוסיף ואומר השם משמואל: והנה ישראל צריכין להמשיך את כל באי העולם אחר הש"י, וכן יהי' בודאי לעתיד כמ"ש ואתם כהני ה' תקראו, וכמו אדה"ר קודם החטא שאמר לכל הנבראים באו נשתחוה ונברכה וגו' כן יהי' לעתיד שישראל יחזירו בתשובה את כל הנשאר מפליטי האומות ובכן מובן הצורך לריבוי התבואות, כי בודאי המזונות שלעתיד יהי' שורשם ממקום גבוה מאד כעין מ"ש הזוה"ק מזונא דחברייא ואולי עוד יותר, ומטעם זה אוכל קמעא והוא נתברך במעיו, כי ידוע מ"ש האר"י ז"ל בפי' הכתוב לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי' ה' יחי' האדם, כי חיות המאכל שהוא מזין את האוכל הוא חלקי מוצא פי ה' שנמצא בהמאכל ולא גשם המאכל לבד, וממילא מובן שלעתיד ששורש המאכל ממקום גבוה, ויהי' בו הרבה מאד מוצא פי ה' לא יצטרך לאכול הרבה כי בהמעט ממנו יהי' בו יותר מוצא פי ה' מאשר יש בהרבה מאכל כעת, ובכן אז המזונות עצמם יהיו ממשיכים ליראה שמים כנ"ל, ובזה שישראל אז יאכילו ממזונותיהם לפליטי האומות, בזה עצמו יחזירם בתשובה שלימה כנ"ל ויגדל בזה זכות ישראל עד מאד, אכי"ר ב"ב:(בחוקותי תרע"א)
לפי ההסבר זה, את הישן אנו נוציא כדי לתת לפליטי אומות העולם לאכול ממנו, להתחבר על ידו לקדושה. וכבר קדם לו הספורנו והסביר כך שאת האוכל הישן אנו ניתן לפליטי האומות לאכילה.
עוד אפשר להבין את ישן מפני חדש תוציאו, שהישן יהיה בחוץ והחדש בפנים, נזכה ל"ישן מלא חדש". בדמיון לשירת הראי"ה ששר על הקודש שיתממש והחול שיתקדש. כך כל החלק הסגולי הישן יצא החוצה, והחדש הבחירי יתחבר לפנים שלנו.
עוד נראה לומר שבהשלמת הגאולה לאחר מפלת גוג ומגוג, הברית הישנה (הברית שהשי"ת כרת איתנו בסיני) תתפשט על כל פני הארץ, כל יושבי תבל יכירו במלכות השי"ת אלהי ישראל, ויצטרפו לברית, זו הכוונה ישן מפני חדש תוציאו. ואילו עם ישראל יזכה להתעלות למדרגה גבוהה יותר, ולכרות עם הקב"ה ברית חדשה, אז נזכה ללב חדש ורוח חדשה, וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר (יחזקאל לו,כו)
ואכלתם ישן נושן
וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ׃
בתוך התיאור המיוחד של הברכה שנזכה לה בב"א בהמשך הגאולה, מובא תיאור זה. אולם מהי הברכה שאנו נאכל ישן נושן? אומרים חז"ל:
תָּנוּ רַבָּנַן וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן מְלַמֵּד שֶׁכׇּל הַמְיוּשָּׁן מֵחֲבֵירוֹ הָוֵי יָפֶה מֵחֲבֵירוֹ וְאֵין לִי אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לְיַישְּׁנָן דְּבָרִים שֶׁאֵין דַּרְכָּן לְיַישְּׁנָן מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר יָשָׁן נוֹשָׁן מִכׇּל מָקוֹם. וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ אוֹצָרוֹת מְלֵאִין יָשָׁן וָגֳרָנוֹת מְלֵאִין חָדָשׁ וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים הֵיאַךְ נוֹצִיא זֶה מִפְּנֵי זֶה.(בבא בתרא צא ע"ב)
ז"א בגאולה המאכלים הישנים יותר - יהיו טובים יותר מהחדשים, מדוע? מה התועלת בכך? ואם הם יהיו יותר טובים למה נוציא ישן מפני חדש? ועוד מה נעשה עם הישן שנוציא מפני חדש?
השם משמואל פותח לנו פתח להבין עומק העניין וכך כותב: וידוע שכל דבר חדש יותר טוב מישן חוץ מיין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו, והטעם משום שכל חומריות וחיצוניות הם תחת הזמן, וע"כ הם מתקלקלין באורך הזמן, אבל יין שעיקרו הוא פנימיות והחיצוניות נפרד ממנו בהמשך הזמן, ע"כ כשיזקין הוא יותר טוב, וזה הוא הברכה שגם בתבואה ג"כ יהי' בו כח פנימי רב עד שיהי' יפה כשנתישן כענין יין, וע"כ לא יהי' המאכל מגשם את האדם כי כל עיקר שהמאכל מגשם האדם הוא מצד החומריות שבו והבן:
למדנו, שהסיבה שהמאכל החדש כיום הוא יותר טוב מהמאכל הישן, מפני החומריות במאכל שהיא הגורמת לאובדן איכותו עם הזמן, הגורמת לאובדן הטעם ככל שיאריך הזמן, זה הכלל בנוגע לכל דבר חומרי, כל חומרי הוא זמני! אבל בגאולה השלמה, הפנימיות שבכל דבר תהיה העיקר ולכן הטעם שבכל דבר ילך ויתגבר עם הזמן, ילך וישתבח. (הדברים משתלבים עם עוד ברכה המובאת בפרשתנו: וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ׃ שמבארים חכמינו שמדבר על מציאות שכל עצי השדה, גם עצי הסרק יתנו פריים, אנו נלמד ונגלה את טעמם של כל העצים, את התוכן והתפקיד של כל חלקי הבריאה, כך יתברר לנו למפרע שאין עצי סרק)
ולמה בכל אופן נוציא את הישן אם הוא יותר טוב מהחדש? מפשט הסוגיא ופרוש רש"י שם משמע שבלית ברירה אנו נוציא את הישן כדי לפנות מקום אכסון לחדש, ואין הכוונה שאנו נזרוק את הישן. אבל השאלה עדיין במקומה עומדת.
מוסיף ואומר השם משמואל: והנה ישראל צריכין להמשיך את כל באי העולם אחר הש"י, וכן יהי' בודאי לעתיד כמ"ש ואתם כהני ה' תקראו, וכמו אדה"ר קודם החטא שאמר לכל הנבראים באו נשתחוה ונברכה וגו' כן יהי' לעתיד שישראל יחזירו בתשובה את כל הנשאר מפליטי האומות ובכן מובן הצורך לריבוי התבואות, כי בודאי המזונות שלעתיד יהי' שורשם ממקום גבוה מאד כעין מ"ש הזוה"ק מזונא דחברייא ואולי עוד יותר, ומטעם זה אוכל קמעא והוא נתברך במעיו, כי ידוע מ"ש האר"י ז"ל בפי' הכתוב לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי' ה' יחי' האדם, כי חיות המאכל שהוא מזין את האוכל הוא חלקי מוצא פי ה' שנמצא בהמאכל ולא גשם המאכל לבד, וממילא מובן שלעתיד ששורש המאכל ממקום גבוה, ויהי' בו הרבה מאד מוצא פי ה' לא יצטרך לאכול הרבה כי בהמעט ממנו יהי' בו יותר מוצא פי ה' מאשר יש בהרבה מאכל כעת, ובכן אז המזונות עצמם יהיו ממשיכים ליראה שמים כנ"ל, ובזה שישראל אז יאכילו ממזונותיהם לפליטי האומות, בזה עצמו יחזירם בתשובה שלימה כנ"ל ויגדל בזה זכות ישראל עד מאד, אכי"ר ב"ב:(בחוקותי תרע"א)
לפי ההסבר זה, את הישן אנו נוציא כדי לתת לפליטי אומות העולם לאכול ממנו, להתחבר על ידו לקדושה. וכבר קדם לו הספורנו והסביר כך שאת האוכל הישן אנו ניתן לפליטי האומות לאכילה.
עוד אפשר להבין את ישן מפני חדש תוציאו, שהישן יהיה בחוץ והחדש בפנים, נזכה ל"ישן מלא חדש". בדמיון לשירת הראי"ה ששר על הקודש שיתממש והחול שיתקדש. כך כל החלק הסגולי הישן יצא החוצה, והחדש הבחירי יתחבר לפנים שלנו.
עוד נראה לומר שבהשלמת הגאולה לאחר מפלת גוג ומגוג, הברית הישנה (הברית שהשי"ת כרת איתנו בסיני) תתפשט על כל פני הארץ, כל יושבי תבל יכירו במלכות השי"ת אלהי ישראל, ויצטרפו לברית, זו הכוונה ישן מפני חדש תוציאו. ואילו עם ישראל יזכה להתעלות למדרגה גבוהה יותר, ולכרות עם הקב"ה ברית חדשה, אז נזכה ללב חדש ורוח חדשה, וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר (יחזקאל לו,כו)
בס"ד לפרשת בחוקותי התשפ"ג
בס"ד לפרשת בחוקותי התשפ"ד
בריתי יעקב
וְזָכַרְתִּי, אֶת-בְּרִיתִי יַעֲקוֹב; וְאַף אֶת-בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת-בְּרִיתִי אַבְרָהָם, אֶזְכֹּר--וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר.
אמנם כבר עסקתי בנושא בעבר אבל יש עוד להעמיק בו, השאלה הראשונה בנושא מדוע מוקדם כאן בפסוק יעקב אבינו לאברהם ויצחק? ועוד למה יעקב מופיע עם ואו " יעקוב" ולא כהופעתו הרגילה בתורה?
ראשית, הכלל בכריתת בריתות והסכמים, הברית המאוחרת יותר היא בעלת התוקף החשוב יותר מקודמותיה, היא העדכנית ביותר אם היא לא סותרת אותם. ( אצל הקב"ה שלא אדם הוא להינחם ולהתחרט, לא ייתכן שברית מאוחרת תסתור ברית קודמת אליה)
ברית יעקב היא המבדילה בינינו לבין האומות.
אנו בעצם יכולים לבוא רק מכוחה, כי מה נאמר לבני עשיו או ישמעאל אם בסיס הזכות שלנו מתחיל מאברהם או יצחק, הלא הם גם בניהם?
לכן ברור שהברית עם יעקב היא הכי חשובה, בזכותה אין האומות יכולים לערער על זכותנו על הארץ ועל היותנו העם הנבחר.
כידוע עולם הפוך מצאנו, לכן עיקר ההתנגדות של האומות כלפינו כל ההיסטוריה היא על מורשת יעקב אבינו, לא אברהם ולא יצחק. העולם יכול לקבל את מידת החסד של אברהם, ולחלופין את מידת היראה של יצחק, אבל המידה הממוצעת של יעקב היא הכי שנואה. את דגל האהבה יש עוד זרמים בעולם שמרימים,את דגל היראה (משולב עם חרב) גם אנו רואים. אבל את דגל האמת של יעקב אבינו קשה לראות בעולם.
יעקב אבינו חלם לחבר שמים וארץ, הייתה לו נפש של חיבורים. הוא ראה אצל אביו וסבו הגדולים את המידות הנאצלות שלהם והשתוקק לחבר אותם. מידתו מידת האמת צומחת מהארץ, היא מתבררת בנקודת המפגש של הערכים עם קרקע המציאות. הבריח התיכון שמחבר את כל הקרשים זה בחינת יעקב אבינו.
רשי מביא מחז"ל: וזכרתי את בריתי יעקוב. בַּחֲמִשָּׁה מְקוֹמוֹת נִכְתַּב מָלֵא, וְאֵלִיָּהוּ חָסֵר בַּחֲמִשָּׁה מְקוֹמוֹת — יַעֲקֹב נָטַל אוֹת מִשְּׁמוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ עֵרָבוֹן שֶׁיָּבֹא וִיבַשֵּׂר גְּאֻלַּת בָּניו.
נמצא ש תוספת האות ואו אצל יעקב אבינו מבטאת את דאגתו ומחויבותו לגאולת ישראל.
אכן אמרו חז"ל שבית ראשון ושני נבנו בזכות אברהם ויצחק ואילו בית שלישי יבנה בעיקר בזכות יעקב אבינו.
נמצא שיש לנו להתבונן בקורות יעקב אבינו במיוחד אם רצוננו להבין יותר טוב את מהלך הגאולה שאנו נתונים בו (כגון שנאת עשו,הגלות בבית הלבן,סיבוכים בחזרה לארץ, התמודדות מורכבת עם אנשי שכם,מריבות פנימיות במשפחה ועוד)
אומר הנביא ישעיה "וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל־הַר־יְ-הוָה אֶל־בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר־יְהוָה מִירוּשָׁלִָם׃"
הנביא כאן מתאר את האמירה שהעולם יאמר כשיעשה את התשובה שלו ויכיר בצדקת הדרך מורשת יעקב אבינו, ויודה לנו על כך שבחרנו להבדל מהעולם לטובתו. אף יודה שמידת יעקב היא מידת האמת.
הא תאמרו שהמצב נראה בדיוק להפך, מיום ליום השנאה כלפינו רק מתגברת,אם נשפוט לפי בית המשפט בהאג, הרי שאנו היום נחשבים לפושעי העולם.
ההבנה של העולם שאנו זרע ברך השם, שאנו התקוה של העולם ולא הסכנה,שהר הבית איננו חבית חומר הנפץ אלא המכנה המשותף של כל העולם, תבוא כמהפכה ברגע קט. לפניו דווקא תגבר השנאה אלינו , מה שאנו רואים בבירור כעת מול העיניים. (דבר זה ניכר בנביאים ובדברי חכמי ישראל במשך הדורות)
אם הגאולה בזכות יעקב אבינו למה הפסוק מביא אחריו גם את יצחק ואברהם?
כי ברור שגם הבריתות איתם יתממשו, על בסיס ברית יעקב, החזון שלהם היה עצום, החלומות שלהם גם יתממשו. הקב"ה אומר לאברהם אבינו אַב־הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ׃. להביא את כל העולם לקרוא בשם השם. לכן אנו חותמים באברהם, "מגן אברהם". אבל אי אפשר לממש את החזון האוניברסלי של אברהם לפני שהעולם יכיר עם ענוה במעלת ותפקיד עם ישראל ויעתיק לציון את בית המשפט הבין לאומי .
וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל־הַר־יְ-הוָה אֶל־בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר־יְ-הוָה מִירוּשָׁלִָם׃
וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא־יִשָּׂא גוֹי אֶל־גּוֹי חֶרֶב וְלֹא־יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה׃
שנשמע בשורות טובות בקרוב בע"ה, בעז מלט
בריתי יעקב
וְזָכַרְתִּי, אֶת-בְּרִיתִי יַעֲקוֹב; וְאַף אֶת-בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת-בְּרִיתִי אַבְרָהָם, אֶזְכֹּר--וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר.
אמנם כבר עסקתי בנושא בעבר אבל יש עוד להעמיק בו, השאלה הראשונה בנושא מדוע מוקדם כאן בפסוק יעקב אבינו לאברהם ויצחק? ועוד למה יעקב מופיע עם ואו " יעקוב" ולא כהופעתו הרגילה בתורה?
ראשית, הכלל בכריתת בריתות והסכמים, הברית המאוחרת יותר היא בעלת התוקף החשוב יותר מקודמותיה, היא העדכנית ביותר אם היא לא סותרת אותם. ( אצל הקב"ה שלא אדם הוא להינחם ולהתחרט, לא ייתכן שברית מאוחרת תסתור ברית קודמת אליה)
ברית יעקב היא המבדילה בינינו לבין האומות.
אנו בעצם יכולים לבוא רק מכוחה, כי מה נאמר לבני עשיו או ישמעאל אם בסיס הזכות שלנו מתחיל מאברהם או יצחק, הלא הם גם בניהם?
לכן ברור שהברית עם יעקב היא הכי חשובה, בזכותה אין האומות יכולים לערער על זכותנו על הארץ ועל היותנו העם הנבחר.
כידוע עולם הפוך מצאנו, לכן עיקר ההתנגדות של האומות כלפינו כל ההיסטוריה היא על מורשת יעקב אבינו, לא אברהם ולא יצחק. העולם יכול לקבל את מידת החסד של אברהם, ולחלופין את מידת היראה של יצחק, אבל המידה הממוצעת של יעקב היא הכי שנואה. את דגל האהבה יש עוד זרמים בעולם שמרימים,את דגל היראה (משולב עם חרב) גם אנו רואים. אבל את דגל האמת של יעקב אבינו קשה לראות בעולם.
יעקב אבינו חלם לחבר שמים וארץ, הייתה לו נפש של חיבורים. הוא ראה אצל אביו וסבו הגדולים את המידות הנאצלות שלהם והשתוקק לחבר אותם. מידתו מידת האמת צומחת מהארץ, היא מתבררת בנקודת המפגש של הערכים עם קרקע המציאות. הבריח התיכון שמחבר את כל הקרשים זה בחינת יעקב אבינו.
רשי מביא מחז"ל: וזכרתי את בריתי יעקוב. בַּחֲמִשָּׁה מְקוֹמוֹת נִכְתַּב מָלֵא, וְאֵלִיָּהוּ חָסֵר בַּחֲמִשָּׁה מְקוֹמוֹת — יַעֲקֹב נָטַל אוֹת מִשְּׁמוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ עֵרָבוֹן שֶׁיָּבֹא וִיבַשֵּׂר גְּאֻלַּת בָּניו.
נמצא ש תוספת האות ואו אצל יעקב אבינו מבטאת את דאגתו ומחויבותו לגאולת ישראל.
אכן אמרו חז"ל שבית ראשון ושני נבנו בזכות אברהם ויצחק ואילו בית שלישי יבנה בעיקר בזכות יעקב אבינו.
נמצא שיש לנו להתבונן בקורות יעקב אבינו במיוחד אם רצוננו להבין יותר טוב את מהלך הגאולה שאנו נתונים בו (כגון שנאת עשו,הגלות בבית הלבן,סיבוכים בחזרה לארץ, התמודדות מורכבת עם אנשי שכם,מריבות פנימיות במשפחה ועוד)
אומר הנביא ישעיה "וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל־הַר־יְ-הוָה אֶל־בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר־יְהוָה מִירוּשָׁלִָם׃"
הנביא כאן מתאר את האמירה שהעולם יאמר כשיעשה את התשובה שלו ויכיר בצדקת הדרך מורשת יעקב אבינו, ויודה לנו על כך שבחרנו להבדל מהעולם לטובתו. אף יודה שמידת יעקב היא מידת האמת.
הא תאמרו שהמצב נראה בדיוק להפך, מיום ליום השנאה כלפינו רק מתגברת,אם נשפוט לפי בית המשפט בהאג, הרי שאנו היום נחשבים לפושעי העולם.
ההבנה של העולם שאנו זרע ברך השם, שאנו התקוה של העולם ולא הסכנה,שהר הבית איננו חבית חומר הנפץ אלא המכנה המשותף של כל העולם, תבוא כמהפכה ברגע קט. לפניו דווקא תגבר השנאה אלינו , מה שאנו רואים בבירור כעת מול העיניים. (דבר זה ניכר בנביאים ובדברי חכמי ישראל במשך הדורות)
אם הגאולה בזכות יעקב אבינו למה הפסוק מביא אחריו גם את יצחק ואברהם?
כי ברור שגם הבריתות איתם יתממשו, על בסיס ברית יעקב, החזון שלהם היה עצום, החלומות שלהם גם יתממשו. הקב"ה אומר לאברהם אבינו אַב־הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ׃. להביא את כל העולם לקרוא בשם השם. לכן אנו חותמים באברהם, "מגן אברהם". אבל אי אפשר לממש את החזון האוניברסלי של אברהם לפני שהעולם יכיר עם ענוה במעלת ותפקיד עם ישראל ויעתיק לציון את בית המשפט הבין לאומי .
וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל־הַר־יְ-הוָה אֶל־בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר־יְ-הוָה מִירוּשָׁלִָם׃
וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא־יִשָּׂא גוֹי אֶל־גּוֹי חֶרֶב וְלֹא־יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה׃
שנשמע בשורות טובות בקרוב בע"ה, בעז מלט
053-525-3443 |
מייל: serge@hermesh.co.il |
פוגל סרז' |