בס"ד לפרשת בהר התשפ"א
בס"ד לפרשת בהר התשפ"ב
המקור בתורה לאיסור הונאה מובא בפרשתנו:
וְכִי־תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל־תּוֹנוּ אִישׁ אֶת־אָחִיו׃(ויקרא כה,יד)
וכמה פסוקים אחר כך מופיע שוב איסור הונאה והפעם בשינויים קלים:
וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת־עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱ-לֹהֶיךָ כִּי אֲנִי יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֵיכֶם׃(ויקרא כה,יז)
אומרים חז"ל (בבא מציעא נח)
פסוק ראשון מדבר בהונאת ממון ופסוק שני מדבר בהונאת דברים.
גדרי הונאה במסחר:
הנה יש פלא שבעצם ההקשר בתורה לאיסור הונאה הוא מופיע דווקא במכירת קרקעות, אולם להלכה אדרבה נלמד דין זה להונאה במסחר מטלטלין ולא לקרקעות, כי קרקעות יצאו מדין הונאה.
ההסבר לכך נעוץ בעובדה כי הרקע לאיסור הונאה נמצא במציאות שבה היובל נוהג, ממילא המכירה איננה מכירה גמורה של קרקע אלא השכרה של הקרקע למספר שנים, ולכן זה מסחר לכל דבר. לעומת זאת כיום שקרקע נמכרת לצמיתות-זו עסקה שונה לגמרי.
מדוע בימינו אין הונאה בקרקעות?
היות ובמוצר מיטלטל הנמכר בחנויות ישנם הרבה מוצרים זהים, ולכן יש מחיר שוק. לעומת זאת קרקעות, כל אחת מהן אין לה אחרת שזהה לה, ששווה בדיוק אליה, ממילא אותה קרקע שווה שווי שונה בין אחד לשני, וזה שכיח שלאדם אחד קרקע מסוימת שווה פי כמה מאשר לאחר. לכן אי אפשר לקבוע מחיר קרקע שיחשב כהונאה של הזולת.
ומה נחשב הונאה במסחר? אומר הטור: כמה תהיה האונאה שחייב להחזיר? שתות, בין שתות במקח כגון שמכר שוה ששה בשבעה ונתאנה לוקח, או שמכר שוה ששה בחמשה ונתאנה מוכר.(חושן משפט רכ"ז)
ז"א אם המוכר מכר מוצר במחיר גבוה בשישית ממחיר השוק או יותר הרי זו הונאה, וכן להיפך אם הקונה הונה את המוכר ושילם עבור מוצר מחיר קטן בשישית או יותר ממחירו האמיתי הרי זו הונאה.
אם כן לכאורה כל האוטוגלידה למיניהם והקיוסקים עוברים על איסור הונאה? אלא שמחיר המוצר מותנה במקום המכירה שלו, יש להשוות מחיר מוצר בסופר לסופרים אחרים וכן מחירו בקיוסק לקיוסקים אחרים, ולכן אין להשוות בין מחירו בעיר אחת לעיר אחרת וכדו'.
מדוע בהונאת מסחר נאמר בפסוק "אָחִיו" ובהונאת דברים אומר הכתוב "עֲמִיתוֹ"?
עונה האגרא דכלא: ויראה לפרש דהנה באונאת ממון, יותר יתיר האדם לעצמו בקרובו ואחיו, כי על פי הרוב יש להם עסקים זה עם זה בעסקי ירושות ומתנות, וגם כן יתיר לעצמו שהקרוב מחויב לפרנסו. על כן הזהירה התורה גם באחיו, ומכל שכן לאחרים. ובאונאת דברים ביותר יארע להונות לאיש זר, כי בזלזול קרובו גם הוא מזולזל, על כן הזהירה התורה גם על אחרים, נ"ל:
חידוש גדול אומר לנו כאן האגרא דכלא, אנשים יותר מרשים לעצמם להונות בעסקים את קרובי משפחתם מאשר אנשים זרים, ואנשים יותר מרשים לעצמם לזלזל בזרים מאשר בקרובים שלהם. לכן הזהירה כך התורה. הסבר זה מזכיר לי את האמירה/גישה שאומרת עסקים לא עושים במשפחה, יתכן שלא רק שאדם מרשה לעצמו יותר להונות את קרובו, אלא שאדם גם נוטה פחות להיזהר מקרובו, ולכן יותר קל לרמאי לרמות את קרובו.
ולסיום עלינו להבין מדוע איסור הונאה מובא בפרשת בהר, בפרשת שמיטה ויובל?
מה עניין שמיטה להונאה?
בגדול, מצות השמיטה והיובל באות לתקן את יצר הרכושנות שלנו, להזכיר לנו ש"כִּי־גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי׃"(ויקרא כה,כג) שהפרות שגדלים על העצים שלנו מאת השם הם, ולכן עלינו להפקירם בשמיטה. הן מזכירות לנו שבזיעת אפיך תאכל לחם-זו קללה שעתידה להיבטל. אנו לומדים כאן שהדרך לא להגיע להונאה במשאנו ומתננו, עוברת בשמירת השמיטה, בהפנמת תודעת "פרנסה משמים".ו"אין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימה"
הבעל שם טוב אומר שאדם שמשאו ומתנו באמונה ובישרות, מקיים בזה מצוה בקל וחומר, אם לימוד הלכות משא ומתן -זו מצוה, קל וחומר שקיום משא ומתן באמונה. נמצא שאדם העוסק במסחר יכול לקיים כל יום מאות מצוות. חז"ל מספרים לנו שהשאלה הראשונה שכל אחד מאיתנו נשאל כשהוא מגיע לשמים: נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בָּאֱמוּנָה?(מסכת שבת ל"א)
המקור בתורה לאיסור הונאה מובא בפרשתנו:
וְכִי־תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל־תּוֹנוּ אִישׁ אֶת־אָחִיו׃(ויקרא כה,יד)
וכמה פסוקים אחר כך מופיע שוב איסור הונאה והפעם בשינויים קלים:
וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת־עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱ-לֹהֶיךָ כִּי אֲנִי יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֵיכֶם׃(ויקרא כה,יז)
אומרים חז"ל (בבא מציעא נח)
פסוק ראשון מדבר בהונאת ממון ופסוק שני מדבר בהונאת דברים.
גדרי הונאה במסחר:
הנה יש פלא שבעצם ההקשר בתורה לאיסור הונאה הוא מופיע דווקא במכירת קרקעות, אולם להלכה אדרבה נלמד דין זה להונאה במסחר מטלטלין ולא לקרקעות, כי קרקעות יצאו מדין הונאה.
ההסבר לכך נעוץ בעובדה כי הרקע לאיסור הונאה נמצא במציאות שבה היובל נוהג, ממילא המכירה איננה מכירה גמורה של קרקע אלא השכרה של הקרקע למספר שנים, ולכן זה מסחר לכל דבר. לעומת זאת כיום שקרקע נמכרת לצמיתות-זו עסקה שונה לגמרי.
מדוע בימינו אין הונאה בקרקעות?
היות ובמוצר מיטלטל הנמכר בחנויות ישנם הרבה מוצרים זהים, ולכן יש מחיר שוק. לעומת זאת קרקעות, כל אחת מהן אין לה אחרת שזהה לה, ששווה בדיוק אליה, ממילא אותה קרקע שווה שווי שונה בין אחד לשני, וזה שכיח שלאדם אחד קרקע מסוימת שווה פי כמה מאשר לאחר. לכן אי אפשר לקבוע מחיר קרקע שיחשב כהונאה של הזולת.
ומה נחשב הונאה במסחר? אומר הטור: כמה תהיה האונאה שחייב להחזיר? שתות, בין שתות במקח כגון שמכר שוה ששה בשבעה ונתאנה לוקח, או שמכר שוה ששה בחמשה ונתאנה מוכר.(חושן משפט רכ"ז)
ז"א אם המוכר מכר מוצר במחיר גבוה בשישית ממחיר השוק או יותר הרי זו הונאה, וכן להיפך אם הקונה הונה את המוכר ושילם עבור מוצר מחיר קטן בשישית או יותר ממחירו האמיתי הרי זו הונאה.
אם כן לכאורה כל האוטוגלידה למיניהם והקיוסקים עוברים על איסור הונאה? אלא שמחיר המוצר מותנה במקום המכירה שלו, יש להשוות מחיר מוצר בסופר לסופרים אחרים וכן מחירו בקיוסק לקיוסקים אחרים, ולכן אין להשוות בין מחירו בעיר אחת לעיר אחרת וכדו'.
מדוע בהונאת מסחר נאמר בפסוק "אָחִיו" ובהונאת דברים אומר הכתוב "עֲמִיתוֹ"?
עונה האגרא דכלא: ויראה לפרש דהנה באונאת ממון, יותר יתיר האדם לעצמו בקרובו ואחיו, כי על פי הרוב יש להם עסקים זה עם זה בעסקי ירושות ומתנות, וגם כן יתיר לעצמו שהקרוב מחויב לפרנסו. על כן הזהירה התורה גם באחיו, ומכל שכן לאחרים. ובאונאת דברים ביותר יארע להונות לאיש זר, כי בזלזול קרובו גם הוא מזולזל, על כן הזהירה התורה גם על אחרים, נ"ל:
חידוש גדול אומר לנו כאן האגרא דכלא, אנשים יותר מרשים לעצמם להונות בעסקים את קרובי משפחתם מאשר אנשים זרים, ואנשים יותר מרשים לעצמם לזלזל בזרים מאשר בקרובים שלהם. לכן הזהירה כך התורה. הסבר זה מזכיר לי את האמירה/גישה שאומרת עסקים לא עושים במשפחה, יתכן שלא רק שאדם מרשה לעצמו יותר להונות את קרובו, אלא שאדם גם נוטה פחות להיזהר מקרובו, ולכן יותר קל לרמאי לרמות את קרובו.
ולסיום עלינו להבין מדוע איסור הונאה מובא בפרשת בהר, בפרשת שמיטה ויובל?
מה עניין שמיטה להונאה?
בגדול, מצות השמיטה והיובל באות לתקן את יצר הרכושנות שלנו, להזכיר לנו ש"כִּי־גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי׃"(ויקרא כה,כג) שהפרות שגדלים על העצים שלנו מאת השם הם, ולכן עלינו להפקירם בשמיטה. הן מזכירות לנו שבזיעת אפיך תאכל לחם-זו קללה שעתידה להיבטל. אנו לומדים כאן שהדרך לא להגיע להונאה במשאנו ומתננו, עוברת בשמירת השמיטה, בהפנמת תודעת "פרנסה משמים".ו"אין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימה"
הבעל שם טוב אומר שאדם שמשאו ומתנו באמונה ובישרות, מקיים בזה מצוה בקל וחומר, אם לימוד הלכות משא ומתן -זו מצוה, קל וחומר שקיום משא ומתן באמונה. נמצא שאדם העוסק במסחר יכול לקיים כל יום מאות מצוות. חז"ל מספרים לנו שהשאלה הראשונה שכל אחד מאיתנו נשאל כשהוא מגיע לשמים: נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בָּאֱמוּנָה?(מסכת שבת ל"א)
בס"ד לפרשת בהר התשפ"ג
בס"ד לפרשת בהר התשפ"ד
בית מושב עיר חומה
דין 'בית מושב עיר חומה' הוא דין קשה להבנה, מדוע קנין של קרקע או בית בכל מקום חוזר לבעליו המקוריים, אם על ידי שיגאלו אותה במשך הזמן, לאחר שנתיים מהמכירה והילך, ואם כשתגיע שנת היובל, ואילו בית בעיר מוקפת חומה מימות יהושע בן-נון, ניתן למוכר רק שנה ראשונה לגאול חזרה את ממכרו ולאחר מכן הוא קם לצמיתות לקונה אותו?
ההסבר הפשוט, השם חס על בני ישראל, גם אותם שירדו מנכסיהם ונאלצו למכור את נחלתם , וקבע שהמכירה איננה מוחלטת אלא רק מכירה לזמן, בעצם סוג של החכרה של הנחלה ולא מכירה. צריך לזכור שלפחות בזמן העתיק הנחלה היתה אמצעי היצור/מקור המחיה העיקרי של האנשים. לעומת זאת בית בעיר חומה אינו נחלת אבותיו של אדם אלא נקנה על ידי האדם או אבותיו, וכמו שהוא קנה אותו גם יכול מישהו אחר לקנות ממנו. אין בית מושב עיר חומה מקור המחיה הבסיסי של האדם ולכן אין חובה שיחזור אליו ביובל.
יוצאי דופן הם הלויים והכהנים שנחלתם היא כן בערי החומה, הם לא קבלו נחלה בארץ כשאר השבטים. ולכן אומרת התורה אם הם ימכרו את ביתם בעיר זו הבית יחזור אליהם ביובל כמו בתי החצרים לשאר בני ישראל.
הסבר חסידי בדרך הרמז של מי השילוח:
ירידת אדם מנכסיו ומכירת נחלתו הינם סימפטום שהאדם ירד מדרך הישר ולכן הפסיד שפע. חזרת הקרקעות לבעליהן מורה שאף שיחטא האדם כנגד השם יתברך בדברים שבין אדם למקום ויגרום הדבר שימכור מאחוזתו או ימכר לעבד,אין זה לצמיתות ובשנת היובל יצא לחירות וישוב לנחלתו. לא כן עבירות שיחטא בין אדם לחברו, עליהם רומז דין בית מושב עיר חומה שהוא כינוי ללשון האדם. הפסד שאדם הפסיד בשל פגיעה במישהו אחר בלשונו/דיבורו אם על ידי שהלבין אותו או נתן לו עצה שאינה הגונה, דין שמובא בפרשתנו ונקרא הונאת דברים,יש לפוגע שנה אחת לפייס ולרצות את הנפגע ממנו, אם לא יעשה כן יישאר הבית לצמיתות לקונה, היינו הזכויות ישארו לנצח בידי האדם השני שעצר את רוחו ושתק לו על פגיעתו. אמנם קשה למה רק שנה ניתנת לו לרצות את חברו, אמנם אין יוה"כ מכפר על עברות שבין אדם לחברו עד שירצה את חברו, אבל אם לא הצליח לרצות את חברו השנה עדין הוא יכול לרצותו בשנה הבאה. עוד קשה להסבר זה למה נחלת הלויים בערי החומה כן חוזרת אליהם ביובל? על שאלה שניה עונה מי השילוח שהלוי הוא כינוי לעובד ה', ועובד ה' יכול לתקן גם קלקולים שבין אדם לחבירו ולכן ביתו חוזר אליו ביובל.
כיוון אחר של מבט ששמעתי מהרב יעקב יקיר, בתי ערי חומה שמדברת עליהם התורה הכוונה לערים שהיו מוקפות חומה כשבני ישראל הגיעו לארץ בזמן יהושע בין נון.(עיין דברים ו,י) הגמרא מבררת שערי החומה הם אלו שדוקא הוקפו לפני שנכבשו ויושבו על ידי ישראל,ז"א הוקפו בחומה עוד בידי הכנענים( ערכין לג,ע"ב). היכן היו המלחמות? בכיבוש הערים, שם היה עיקר המאמץ המלחמתי של ישראל. את השטחים החקלאיים קבלנו במתנה מה' ללא מאמץ מיוחד מצידנו. יש בהלכה מעמד גבוה יותר של ערי החומה מימות יהושע מאשר שאר מקומות בארץ, שהן נקראות 'מחנה ישראל'. למשל מצורעים משולחים מהם ואסור להם להיות בבתי ערי חומה. היסוד הוא שמה שעם ישראל התאמץ עליו לכובשו, יש לו קדושה גבוהה יותר.
יסוד זה גם מסביר את מעלת שושן פורים שחוגגים רק בערים שהיו מוקפות חומה בימות יהושע בן נון, כי שושן פורים נחוג על היום השני במלחמת היהודים כנגד שונאיהם בימי מרדכי ואסתר. היום הראשון היה מלחמת הגנה בתאריך שהאויבים יזמו. ואילו היום השני היה כבר יוזמה התקפית של אסתר כנגד האויבים שלנו. יוזמה התקפית כנגד האויבים זו כבר בחינת יהושע בן נון ולכן מלחמת היום השני זיכתה את ערי החומה מימות יהושע בן נון ביום חג נוסף.
גם הרב רועי זאגא ביאר בכיוון זה שבתי ערי חומה לא חוזרות לבעליהן המקורי כי יש להן מעלה גבוהה יותר מבתי החצרים. דין היובל שייך לספירת הבינה ואילו בתי ערי חומה שייכים לספירת החכמה. בדומה לזה ההקדש לא חוזר לבעלים ביובל. הדבר מתחבר לזה שככל הנראה בערי החומה לא חילקו נחלות פרטיות לבני השבטים והם יותר שייכות לכלל מאשר לפרט.
כיוון אחר של מבט, כבר הזכרתי בעבר ששנת היובל נותנת לנו טעימה מימות המשיח המתוקנים שנגיע אליהם בע"ה בהמשך הגאולה עת יתוקן חטא אדם הראשון ולא נצטרך להזיע כדי לאכול לחם,הארץ תתן לנו את יבולה ללא מאמץ אנושי, הדגש שהתורה מציינת ביובל שאנו נשוב כל אחד אל אחוזתנו ואל משפחתנו, גן עדן עלי אדמות, האקלים יחזור להיות כתיקונו ואנו נחזור למקומנו הנכון, זה הציור של הגאולה. התורה אומרת שדין חזרת הקרקעות ביובל נוהג רק במקומות שאין להם חומה סביב, כי החומות נבנו במשך הדורות כחייץ בין אנשים ,עת היה צורך להתגונן מפני אחרים והיה מקום למלחמות, אבל הציור של גן עדן הוא ציור של מציאות חיים שאין בה כבר צורך בכל זה. לכן ביובל האנשים יחזרו למקומם, ומקומם בשדות ובבתי החצרים ולא בתוך החומות, ממילא לא יחזרו לבתי ערי חומה כי אין הם מקומם הטבעי המקורי. ואולי זהו פירוש מאמר חז"ל "עתידים כל בעלי אומניות שיעמדו על הקרקע"(יבמות סג,ע"א)
ומה אעשה עם זה שבתי ערי חומה יש להם מעלת קדושה יותר גבוהה מבתי החצרים?
נראה לישב בין שני ההסברים, מבחינה פרטית בגאולה השלמה נחזור כל אחד לנחלתו והיא בשדה הארץ נמצאת לא בערי החומה. אולם יחד עם זאת כל כמה שכל אחד טרח למען הכלל,היה עמל עם הציבור,התפלל למען הכלל, בטח זה שמסר נפשו למען הכלל או לימד תורה ברבים, הוא בעמלו עם הציבור קנה לו סוג של בית בעיר חומה, זכה לחלק בקדושת הכלל, ובגאולה השלמה מלבד חזרתו לנחלתו הפרטית גם יזכה שקנינו שקנה בעיר החומה ישאר שלו לנצח. נמצא אדם שהקריב מעצמו למען הכלל, ויתר על חלומות פרטיים כדי שהאומה תוכל להגשים את החלומות הכלליים, במבט זמני הוא הפסיד את נחלתו אבל בשנת היובל יתברר שהוא גם זכה בבית בעיר חומה וגם חזר לנחלתו הפרטית. גם זכה למימוש עצמי וגם זכה להיות שותף במימוש הכללי של עם ישראל.
ומה דינם של הלוים שגם בבתי ערי חומה חוזרים ביובל?
אומר הכתוב" וְעָרֵי הַלְוִיִּם בָּתֵּי עָרֵי אֲחֻזָּתָם גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְוִיִּם׃" (ויקרא כה,לב) הלוים הם שאין להם שתי רשויות,מימוש פרטי ומימוש כללי, אלא נחלתם הפרטית נמצאת בנחלת הכלל בעיר החומה, זהותם הפרטית איננה פרטית באמת אלא שוכנת בנחלת כלל ישראל, לכן גאולת עולם תהיה להם.
בית מושב עיר חומה
דין 'בית מושב עיר חומה' הוא דין קשה להבנה, מדוע קנין של קרקע או בית בכל מקום חוזר לבעליו המקוריים, אם על ידי שיגאלו אותה במשך הזמן, לאחר שנתיים מהמכירה והילך, ואם כשתגיע שנת היובל, ואילו בית בעיר מוקפת חומה מימות יהושע בן-נון, ניתן למוכר רק שנה ראשונה לגאול חזרה את ממכרו ולאחר מכן הוא קם לצמיתות לקונה אותו?
ההסבר הפשוט, השם חס על בני ישראל, גם אותם שירדו מנכסיהם ונאלצו למכור את נחלתם , וקבע שהמכירה איננה מוחלטת אלא רק מכירה לזמן, בעצם סוג של החכרה של הנחלה ולא מכירה. צריך לזכור שלפחות בזמן העתיק הנחלה היתה אמצעי היצור/מקור המחיה העיקרי של האנשים. לעומת זאת בית בעיר חומה אינו נחלת אבותיו של אדם אלא נקנה על ידי האדם או אבותיו, וכמו שהוא קנה אותו גם יכול מישהו אחר לקנות ממנו. אין בית מושב עיר חומה מקור המחיה הבסיסי של האדם ולכן אין חובה שיחזור אליו ביובל.
יוצאי דופן הם הלויים והכהנים שנחלתם היא כן בערי החומה, הם לא קבלו נחלה בארץ כשאר השבטים. ולכן אומרת התורה אם הם ימכרו את ביתם בעיר זו הבית יחזור אליהם ביובל כמו בתי החצרים לשאר בני ישראל.
הסבר חסידי בדרך הרמז של מי השילוח:
ירידת אדם מנכסיו ומכירת נחלתו הינם סימפטום שהאדם ירד מדרך הישר ולכן הפסיד שפע. חזרת הקרקעות לבעליהן מורה שאף שיחטא האדם כנגד השם יתברך בדברים שבין אדם למקום ויגרום הדבר שימכור מאחוזתו או ימכר לעבד,אין זה לצמיתות ובשנת היובל יצא לחירות וישוב לנחלתו. לא כן עבירות שיחטא בין אדם לחברו, עליהם רומז דין בית מושב עיר חומה שהוא כינוי ללשון האדם. הפסד שאדם הפסיד בשל פגיעה במישהו אחר בלשונו/דיבורו אם על ידי שהלבין אותו או נתן לו עצה שאינה הגונה, דין שמובא בפרשתנו ונקרא הונאת דברים,יש לפוגע שנה אחת לפייס ולרצות את הנפגע ממנו, אם לא יעשה כן יישאר הבית לצמיתות לקונה, היינו הזכויות ישארו לנצח בידי האדם השני שעצר את רוחו ושתק לו על פגיעתו. אמנם קשה למה רק שנה ניתנת לו לרצות את חברו, אמנם אין יוה"כ מכפר על עברות שבין אדם לחברו עד שירצה את חברו, אבל אם לא הצליח לרצות את חברו השנה עדין הוא יכול לרצותו בשנה הבאה. עוד קשה להסבר זה למה נחלת הלויים בערי החומה כן חוזרת אליהם ביובל? על שאלה שניה עונה מי השילוח שהלוי הוא כינוי לעובד ה', ועובד ה' יכול לתקן גם קלקולים שבין אדם לחבירו ולכן ביתו חוזר אליו ביובל.
כיוון אחר של מבט ששמעתי מהרב יעקב יקיר, בתי ערי חומה שמדברת עליהם התורה הכוונה לערים שהיו מוקפות חומה כשבני ישראל הגיעו לארץ בזמן יהושע בין נון.(עיין דברים ו,י) הגמרא מבררת שערי החומה הם אלו שדוקא הוקפו לפני שנכבשו ויושבו על ידי ישראל,ז"א הוקפו בחומה עוד בידי הכנענים( ערכין לג,ע"ב). היכן היו המלחמות? בכיבוש הערים, שם היה עיקר המאמץ המלחמתי של ישראל. את השטחים החקלאיים קבלנו במתנה מה' ללא מאמץ מיוחד מצידנו. יש בהלכה מעמד גבוה יותר של ערי החומה מימות יהושע מאשר שאר מקומות בארץ, שהן נקראות 'מחנה ישראל'. למשל מצורעים משולחים מהם ואסור להם להיות בבתי ערי חומה. היסוד הוא שמה שעם ישראל התאמץ עליו לכובשו, יש לו קדושה גבוהה יותר.
יסוד זה גם מסביר את מעלת שושן פורים שחוגגים רק בערים שהיו מוקפות חומה בימות יהושע בן נון, כי שושן פורים נחוג על היום השני במלחמת היהודים כנגד שונאיהם בימי מרדכי ואסתר. היום הראשון היה מלחמת הגנה בתאריך שהאויבים יזמו. ואילו היום השני היה כבר יוזמה התקפית של אסתר כנגד האויבים שלנו. יוזמה התקפית כנגד האויבים זו כבר בחינת יהושע בן נון ולכן מלחמת היום השני זיכתה את ערי החומה מימות יהושע בן נון ביום חג נוסף.
גם הרב רועי זאגא ביאר בכיוון זה שבתי ערי חומה לא חוזרות לבעליהן המקורי כי יש להן מעלה גבוהה יותר מבתי החצרים. דין היובל שייך לספירת הבינה ואילו בתי ערי חומה שייכים לספירת החכמה. בדומה לזה ההקדש לא חוזר לבעלים ביובל. הדבר מתחבר לזה שככל הנראה בערי החומה לא חילקו נחלות פרטיות לבני השבטים והם יותר שייכות לכלל מאשר לפרט.
כיוון אחר של מבט, כבר הזכרתי בעבר ששנת היובל נותנת לנו טעימה מימות המשיח המתוקנים שנגיע אליהם בע"ה בהמשך הגאולה עת יתוקן חטא אדם הראשון ולא נצטרך להזיע כדי לאכול לחם,הארץ תתן לנו את יבולה ללא מאמץ אנושי, הדגש שהתורה מציינת ביובל שאנו נשוב כל אחד אל אחוזתנו ואל משפחתנו, גן עדן עלי אדמות, האקלים יחזור להיות כתיקונו ואנו נחזור למקומנו הנכון, זה הציור של הגאולה. התורה אומרת שדין חזרת הקרקעות ביובל נוהג רק במקומות שאין להם חומה סביב, כי החומות נבנו במשך הדורות כחייץ בין אנשים ,עת היה צורך להתגונן מפני אחרים והיה מקום למלחמות, אבל הציור של גן עדן הוא ציור של מציאות חיים שאין בה כבר צורך בכל זה. לכן ביובל האנשים יחזרו למקומם, ומקומם בשדות ובבתי החצרים ולא בתוך החומות, ממילא לא יחזרו לבתי ערי חומה כי אין הם מקומם הטבעי המקורי. ואולי זהו פירוש מאמר חז"ל "עתידים כל בעלי אומניות שיעמדו על הקרקע"(יבמות סג,ע"א)
ומה אעשה עם זה שבתי ערי חומה יש להם מעלת קדושה יותר גבוהה מבתי החצרים?
נראה לישב בין שני ההסברים, מבחינה פרטית בגאולה השלמה נחזור כל אחד לנחלתו והיא בשדה הארץ נמצאת לא בערי החומה. אולם יחד עם זאת כל כמה שכל אחד טרח למען הכלל,היה עמל עם הציבור,התפלל למען הכלל, בטח זה שמסר נפשו למען הכלל או לימד תורה ברבים, הוא בעמלו עם הציבור קנה לו סוג של בית בעיר חומה, זכה לחלק בקדושת הכלל, ובגאולה השלמה מלבד חזרתו לנחלתו הפרטית גם יזכה שקנינו שקנה בעיר החומה ישאר שלו לנצח. נמצא אדם שהקריב מעצמו למען הכלל, ויתר על חלומות פרטיים כדי שהאומה תוכל להגשים את החלומות הכלליים, במבט זמני הוא הפסיד את נחלתו אבל בשנת היובל יתברר שהוא גם זכה בבית בעיר חומה וגם חזר לנחלתו הפרטית. גם זכה למימוש עצמי וגם זכה להיות שותף במימוש הכללי של עם ישראל.
ומה דינם של הלוים שגם בבתי ערי חומה חוזרים ביובל?
אומר הכתוב" וְעָרֵי הַלְוִיִּם בָּתֵּי עָרֵי אֲחֻזָּתָם גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְוִיִּם׃" (ויקרא כה,לב) הלוים הם שאין להם שתי רשויות,מימוש פרטי ומימוש כללי, אלא נחלתם הפרטית נמצאת בנחלת הכלל בעיר החומה, זהותם הפרטית איננה פרטית באמת אלא שוכנת בנחלת כלל ישראל, לכן גאולת עולם תהיה להם.
053-525-3443 |
מייל: serge.fogiel@gmail.com |
פוגל סרז' |