בס"ד לפרשת אמור התשפ"א
אמור אל הכהנים
בלשון אמירה יש גם מובן של הרמה(אמיר העץ הוא ראשו). ה' בחר בכהנים להיות מורמים מעם. הם זכו לכך בזכות אהרן הכהן אביהם אוהב השלום, אוהבם של ישראל. הם זכו במעלה ותפקיד מיוחד בעם ישראל, אבל גם צוו בכמה איסורים יתרים על עם ישראל.
כיצד אנו תופסים את איסורי הכהנים? האיסור להיטמא , איסור נשיאת גרושה, איסור עבודה במקדש של כהנים בעלי מומים, איסור עבודה במקדש לכהנים בזמן שהם שתויי יין, איסור לנחול נחלה בארץ.
אולי הכי קשה להבין למה כהן שנולד עם מום, לא רשאי לעבוד במקדש? ככה הוא נולד, המום לא תלוי בו, הוא לא אשם בכך?
איסורים בתורה ככלל בעצם אומרים לנו, לא תמצא כאן שום תועלת, לא תרוויח כלום ממעשה זה, אין זה שייך לך וכיוצא בזה. וכך איסורי הכהנים מלמדים את הכהנים היכן לא תצמח להם תועלת, מה לא שייך להם בכלל.
אפשר להבין שההגבלות של הכהנים נועדו לאפשר להם להשיג שמחה, שכינה, רוח הקודש. כדי שהם יוכלו לעמוד לפני השם ולהתפלל עלינו הם צריכים להתרחק מהטומאה, מהמות, מהשיכרון והחיסרון שיש בעולם. האישה הגרושה יכולה להיות צדיקת יסוד עולם, אבל עצם הגירושין שעברה חושפים את החיסרון והבלבול בעולם, אם היינו יודעים מה אנו ומה חיינו ומיהו החצי השני האמיתי שלנו לא היינו צריכים להגיע לגירושין. הכהן בעל המום אפילו שכך נולד ואין הוא אשם בכלום, הוא בטח צדיק חסיד וענו אבל הוא מגלה שהעולם עוד חסר, כיצד יוכל להיות שליח הציבור לעמוד בשמחה מול השם ולחבר אותנו לנצח?
הסבר אחר, כשהכלי שבור אי אפשר למלא אותו בתוכן, כשהגוף חסר משהו - אין הנשמה יכולה לשרות עליו במלואה. כך כשחלקים מארץ ישראל עדין תחת עול זרים או חלקים גדולים מעם ישראל בגלות, הכלי חסר והשכינה מוגבלת. וכך כהן בעל מום, הוא חסר בהופעת נשמתו עליו. הטענה הזו נכונה אבל מאוד כואבת, למה הכהן הזה יצא נפסד? אמנם בדיוק בגלל שהיא כואבת הכהן הזה לא יכול לשרת בקודש, אומר הרב קוק: הענג והשמחה הם דברים מוכרחים להיות מתלוים אל כל עסק רוחני. אם כן אנו יכולים להבין שכהן בעל מום לא יכול לשרת בקודש אבל קשה עם זה להשלים. מה הפתרון? בית המקדש השלישי! מטרת הגאולה הינה להביא את החיים כאן בעולם למילואם, בגשמיות וברוחניות, להסיר מאיתנו כל חולי וכל מדוה, בגאולה כל בעלי המומים יתרפאו.
בכל זאת האם יש לנו איזו נחמה לנחם את בעלי המומים כאן ועכשיו?
אומר רבי מרדכי יוסף מאיזביצא, בעל מי השילוח:
לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל אך אל הפרכת לא יבא ואל המזבח לא יגש וגו'. זה נאמר נגד התרעומת שיש בלב הבעלי מומין מזרע אהרן למה נתרחקו מעבודה. כי כל הפסולים והטמאים אשר זה החסרון הוא מצד אדם הם יצדיקו עליהם הדין, אבל מי שנולד בעל מום יש לו תרעומות בלב כענין לך לאומן שעשני, ועל זה נאמר לחם אלהיו וגו', היינו שבפנימיות שלך לא תחסר דבר אך מה' כל משפט זרע אהרן כמה בעלי מומין ימצאו בהם, ואם עליו עלה רצונו ית' להרחיקו מעבודה לא יתרעם כלום כי בזה נשלם רצונו יתברך, אבל בפנימיות שלו אינו מרוחק ויאכל קדשים, אך אל הפרכת לא יבא ואל המזבח לא יגש שבזה מקיים מצות ה' כמו במעשה ועבודה כדאיתא בזה"ק (וישב קפ"א)( מי השילוח חלק ב, פרשת אמור)
מי השילוח אומר לנו שעבודת הכהנים (כמו כל עבודה) מבטאת את הצורך לתקן העולם, בכל עבודה יש תיקון מה. יוצא מדבריו דווקא שהכהנים בעלי המומים שעבודה במקדש אינם עובדים אבל מותרים לאכול בקדשים, בפנימיות שלהם לא חסר דבר, לאכול בקדשים הם יכולים, אבל לעבוד ולתקן אינם צריכים. יוצא מין פרדוקס האנשים השלמים צריכים לעבוד ולתקן, ובעלי המומים בעצם הינם השלמים מבחינה פנימית ולכן נפטרו מעבודה פיזית. העקרון שעולה כאן שבכל מקרה שאנו פטורים מקיום מצוה מסוימת מעלים עלינו כאילו קיימנוה בכל דקדוקיה וכוונותיה. כך לדוגמא משבח רבי יוחנן בתלמוד את מי שלא ראה מאודו את אביו ואימו. כי מצות כיבוד אב ואם מאוד קשה לקיימה בשלמות ומי שנולד יתום פטור ממנה. כך כהן שנולד עם מום, בעצם נאמר לו שהוא יכול לאכול בקדשים, לזכות בקדושה מבלי צורך לעבוד במקדש,
ומתי יזכה לחיות חיים מלאים? או בימות המשיח, או בתחיית המתים אם הוא כבר נפטר מן העולם בעודו במומו. כמו שאומרת התורה: אֲנִ֧י אָמִ֣ית וַאֲחַיֶּ֗ה מָחַ֙צְתִּי֙ וַאֲנִ֣י אֶרְפָּ֔א , וכמאמר הנביא ישעיהו : אָ֥ז תִּפָּקַ֖חְנָה עֵינֵ֣י עִוְרִ֑ים וְאָזְנֵ֥י חֵרְשִׁ֖ים תִּפָּתַֽחְנָה׃ אָ֣ז יְדַלֵּ֤ג כָּֽאַיָּל֙ פִּסֵּ֔חַ וְתָרֹ֖ן לְשׁ֣וֹן אִלֵּ֑ם כִּֽי־נִבְקְע֤וּ בַמִּדְבָּר֙ מַ֔יִם וּנְחָלִ֖ים בָּעֲרָבָֽה׃
בס"ד לפרשת אמור התשפ"ב
אלמנה לכהן
בפרשה זו אומרת התורה שאלמנה אסורה רק לכהן גדול וכהנים פשוטים מותרים להינשא לאלמנה.
אולם למרבה הפלא יחזקאל הנביא אומר:
וְאַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה לֹא־יִקְחוּ לָהֶם לְנָשִׁים כִּי אִם־בְּתוּלֹת מִזֶּרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה אַלְמָנָה מִכֹּהֵן יִקָּחוּ׃
(יחזקאל מד,כב)
הלא ברור שאין נביא רשאי לחדש הלכה שלא על פי התורה וכיצד הוא אומר שהכהנים לא ישאו אלמנות?
רש"י תירץ:
כי אם בתולות. יקחו הכהנים הגדולים אבל יש מן הכהנים אשר יקחו את האלמנה כגון הדיוטין וזהו מכהן יקחו יש מן הכהן שמותרין באלמנה :
יוצא לפי פירושו שיחזקאל הנביא לא חולק על התורה, הדין נשאר אותו דין, אבל קשה להסביר כך את פשט הכתוב.
האברבנאל לעומת זאת מפרש הפסוק שאכן הכהנים הפשוטים בעתיד לא ישאו לנשים אלמנות מלבד אלמנות מכוהנים, אמנם זה מותר על פי התורה אבל הם יקבלו על עצמם כתוספת קדושה גם לא לשאת אלמנות מישראל בנוסף על הגרושות. כמוהו גם מפרשים המלבי"ם והרד"ק.

ולמה אלמנה מכהן כן ישאו לאישה, מבאר המלבי"ם אלמנה מכהן לא רשאית להינשא לישראל פשוט, אז נשאר לה אפשרות להינשא רק לכהן, ולא רצו למנוע ממנה האפשרות להינשא ועוד כדי שישאר הבדל בין כהן גדול וכהנים פשוטים.
כדי להבין יותר לעומק את הנושא, יש להבין תחילה למה בכלל אסרה התורה על הכהנים להינשא לגרושות, ובכלל מה עניין האיסורים שלהם לא להיטמא למת, איסור עבודה במקדש ל כהנים בעלי מומים.
הנה הכהנים משמרים הם בישראל ענף שפחות ירד ממדרגתו בחטא העגל, שהצליח לשמור על תמימותו, שהוא בעצם יותר קרוב למצב המתוקן אליו אנו שואפים להגיע. הנה המוות מלכתחילה לא היה אמור להיות ורק חטא אדם הראשון גרר אותו. אז הכהנים בשמירת האיסור להיטמא למת בעצם מנסים לשמר ככל האפשר מציאות חיים שאין בה מוות, עד שנגיע בגאולה לדרגה שבה בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲ-דֹנָי יְ-הוִה דִּמְעָה מֵעַל כָּל־פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל־הָאָרֶץ כִּי יְ-הוָה דִּבֵּר׃ (ישעיה כה,ח)
אני רואים דגאולה גם יבריאו החולים ויתרפאו כל בעלי המומים,(דברים ז,טו) לכן מובן למה הכהנים נזהרים ככל האפשר לא להיות בעלי מומים. על פי זה גם אפשר להבין את עניין הגרושות האסורות לכהנים, בחיים שלמים לא אמורים להיות בכלל  גירושין, אם כל אחד יודע את מקומו ואת זיווגו, אין צורך בגירושים. אמנם אלמנה זה משהו אחר, יכול להיות זיווג מושלם אבל הבעל נפטר לפני האשה והיא נשארה אלמנה. ולמה כהן גדול אסור באלמנה? כי כאמור בשלב יותר מתקדם של הגאולה, לאחר תחיית המתים, יתבטל המוות לגמרי. נמצא ש חילוק המדרגות בין הכהנים הפשוטים לכהן גדול מבטאים חילוק בין שלבים שונים בגאולה. שלב ראשון עוד יש מוות בעולם אבל משפחות לא יתגרשו, בשלב מתקדם יותר כן יפסק המוות.
על פי זה נוכל להבין את יחזקאל הנביא המתאר את התעלות הכהנים בבוא הגאולה, בכלל ישראל כבר יעלמו הגירושין וממילא גם נישואי גרושות, כי כל אחד ואחת ימצא את זיווגו המתאים, אולם עדיין יהיו נישואי אלמנות שבעליהם נפטרו מן העולם. או אז הכהנים גם יעלו מדרגה ולא יתחתנו עם אלמנות מלבד אלמנות מן הכהונה.
אנו מצפים ומתפללים שנגיע בקרוב כולנו להיות מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ(שמות יט,ו)
בס"ד לפרשת אמור התשפ"ג
התורה אוסרת על הכהנים להיטמא למתים.
יש גם חריגים אלו שבעת הקרובים: אב, אם, בן, בת, אח, אחות, אשה.
מה זה האיסור הזה?
אם משום מה זכור לך שכבר כתבתי על זה פעם אתה צודק, אבל כנראה ויש עוד מה להעמיק. העלנו ש- צריך להרחיק את המוות מהכהנים כדי לשמור על החיוניות הגבוהה שלהם ועל השמחה - הן נחוצות לעבודת הכהנים כדי לרומם את עם ישראל. המות נגזר על האנושות בחטא אדם הראשון, ואנו מצפים לתיקון החטא' לגמילה מהחידלון, אז יבולע המות לנצח. הכהנים מחברים אותנו לציפייה הזו, מזכירים לנו שכולנו נזכה בעתיד בנצח בע"ה.
עדיין יש להתבונן מדוע לשאר מתים אסור להם להיטמא ואילו לקרוביהם מצוה עליהם להיטמא?

הנה יש בהיטמאות למת חשיפה לחסרון שקיים בעולם. במיוחד לחיסרון באותה משפחה שיש לה מת. התורה אוסרת על הכהנים להיטמא לשאר מתים, כדי שהכהנים יראו את מעלתם של ישראל ולא את חסרונם. כדי לרומם את הציבור צריך לאהוב אותו ולראות את מעלותיו. גם כדי לשום שלום בין אדם לחברו צריכים לראות את החיובי שבכל אחד. לעומת זאת המתים במשפחתם חושפים אותם לחסרונות שלהם, את חסרונות עצמנו מצוה עלינו לראות. לכן הם מצווים כן להיטמא לקרובי משפחתם.
מי השילוח לוקח אותנו עוד יותר עמוק וכך הוא כותב:

כהן נקרא העובד ה' ורואה כי כל המעשים הנעשים בעולם אינם במקרה רק בהשגחה מאת הש"י, ויודע כי רצון הש"י הוא רק להיטיב לבריות. ולאדם כזה יוכל לבוא תרעומות כי יראה איזה מעשה ממדות דינו של הקב"ה. כי האדם שנגמר בדעתו כי העולם מקרה הוא, לא יכול לבא כ"כ לידי תרעומות כאשר יראה דבר הנהגה נגד רצונו כי יאמר מקרה הוא. אך האדם היודע כי הכל נעשה בידי שמים לזה יוכל לבוא תרעומות. ועי"ז מזהיר הקב"ה לכהנים היינו לעובדי ה', לנפש לא יטמא בעמיו, היינו שלא יהיה להם תרעומות על מדות דינו של הקב"ה כי טמא לנפש היינו תרעומות על הקב"ה. כי עיקר תרעומות המצוי בעולם נגד מדות הדין, הוא על ההפסד וההעדר הנמצא בעולם, כמבואר בזוה"ק. לכן צוה הש"י אמור אל הכהנים ואמרת היא בלחישה (זוהר ויקרא פ"ח:) היינו ללחוש לעובדי ה' שלא יהיה להם תרעומות גם על מדות הדין, כי תמיד כוונת הש"י אך להיטיב, אף שינהג במדות הדין גם אז כוונתו בעומק להיטיב.(מי השילוח חלק א, פרשת אמור)
מי השילוח מלמד אותנו שהכהנים אלו הם מי שחיים בתודעה שהכל מושגח מאיתו יתברך. ולהם יתכן לבוא לתרעומת על ה' יותר מאחרים, בגלל כל הסבל והצרות שיש בעולם, במיוחד על המות. הלא להם ברור ששום דבר אינו במקרה, ממילא השם יתברך עומד מאחורי כל המאורעות. לכן ה' מצוה אותם לא להיטמא למתים, ללמוד כיצד לא להקפיד על ה'.
אלא שיש לשאול למה למתי משפחתם הם כן מצוים להיטמא, אדרבה אנשים נוטים בעיקר להקפיד על ה' במה שעובר עליהם יותר מצרותיהם של אנשים אחרים?
כדי לענות על כך צריך להתבונן בתכונת הכהנים. הגמרא מציינת את הכהנים כקפדנים (בבא בתרא ק"ס ע"ב). צריך להבין למה בחר ה' בכהנים להיות שליחי הציבור מחנכיו ומשימי השלום. האם הקפדנים הם אלו שצריכים להיות משימי השלום בין האנשים, או מחנכיו?!
באמת מחנך חייב להיות טיפוס קפדן, כי הקפדן הוא האיכפתניק. מי שחי בתוך עצמו ולא אכפתניק לזולת כיצד יוכל להיות מחנך?! גם לשים שלום בין אנשים צריך להיות כזה. וכיצד אמרו חכמינו "לא הקפדן מלמד"(פרקי אבות ב,ה)? נראה שכוונתם לומר שהמלמדים והכהנים צריכים לזכך את הקפדנות הזו,להשאיר את התוך שלה-את האכפתנקיות ולעדן את הקפדנות שעלולה לצמצם את התלמידים ואת ההתפתחות שלהם.

בחזרה למי השילוח, הכהנים חיים בתודעה שה' משגיח על כל הנעשה בעולם. בדמיון מה להש"י גם הם בעצמם דבוקים במידת האכפתנקיות לכל הנעשה בעולם. מידה זו מאפשרת להם להתפלל ולעבוד במקדש עבור כולם, גם מאפשרת להם להיות מחנכים ומשימי שלום. אמנם בתפקיד מחנכים הם מקבלים הנחיה לא להיות קפדנים על התלמידים. ובדומה לזה בעבודת ה' הם מצווים לא להיטמא למתים, לא להיות קפדנים על ה'. עיקר הקפדנות שייכת במה שנוגע חוצה לנו,קפדנות על אחרים או על ה'.
אז מה התשובה לשאלתנו , אם הנושא הוא הקפדנות על ה',למה למשפחתם הם כן נטמאים,הלא בזה הם עוד יותר יקפידו על ה'? נראה שכל אחד יודע את מומי עצמו, לכן כשפוגע המות במשפחת הכהנים הם בטח יאמרו לעצמם שיש סיבה למה שקיבלו ולא יקפידו על ה', אבל את מומי האחרים הם לא רואים ולכן יותר נוטים להקפיד על ה' כשפוגשים את המוות אצל אחרים. ועוד שבנוגע לעצמם הם רואים כיצד הצרות שהם עוברים מזככות אותם,אולם את התועלת שצומחת לאחרים מצרותיהם הם פחות רואים.

מה למדנו מהנושא: מחד אכן השם משגיח על כל הנעשה בעולם, והכל מכוון למטרה שהשם הציב לכל אחד ואחד ולכולם ביחד. מאידך אין זה אומר שאנו יכולים להבין את חשבונות שמים. עוד למדנו שכדי לעזור ולרומם אנשים אנו צריכים להיות אכפתניקים מחד ורואי הטוב שבכל אחד מאידך.

בס"ד לפרשת אמור התשפ"ד

בפרשתנו בפסוקים המתארים את הגדרת המשימה של הדלקת נרות המנורה מידי יום במקדש, מקבלת המנורה שם תואר מעניין 'המנורה הטהורה' הוא מופיע בשני מקומות נוספים בתורה מלבד פה. כך אומר הכתוב "עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת־הַנֵּרוֹת לִפְנֵי יְ-הֹוָה תָּמִיד׃"(ויקרא כד,ד) מלבד הבנת משמעות הביטוי המיוחד הזה עוד צריך לעיין למה נסמכה פרשיה זו לפרשת המועדות שקודמת לה?
חכמי התלמוד כשדנו בהבנת הביטוי הציעו הסבר ראשון שהמנורה הטהורה הכוונה למנורה שנעשתה כפי שהורו למשה משמים כי משה התקשה בעשייתה, אולם יש קושי בהסבר זה כי שני פסוקים אחר כך גם השולחן מקבל את התואר 'השולחן הטהור', ובעשייתו לא התקשו האמנים והוא נעשה ללא הדרכה שמימית, ולכן עוברת הגמרא להסבר אחר, הביטוי 'המנורה הטהורה' מלמד אותנו שהיא יכולה להיות גם טמאה, קרי יש לה דין של כלי שיכול להיטמא ויכול להיטהר, ועל הכהנים לדאוג שהיא תהיה טהורה. אלא שהסבר זה מעורר שאלה, למה זה חשוב שהמנורה היא כזו המסוגלת להיטמא והתורה מצוה שתהיה טהורה? (הדין הזה מזכיר את מצות מצה בפסח, אנו מצוים לאכול בפסח דוקא מצה העשויה מחמשת מיני דגן, רק כזו שעלולה להחמיץ אם לא נעשה אותה כדין)
בספרא מובא הסבר אחר של חז"ל וכך נאמר ""על המנורה הטהורה" – על טהרה של מנורה, שלא יסמכם בקיסמים ובצרורות. "יערך את הנרות לפני ה'" – שלא יתקן מבחוץ ויכניס. "תמיד" – אף בשבת. "תמיד" – אף בטומאה."
דהיינו הנרות חייבים לעמוד על המנורה ללא חציצה בין הנרות לבין המנורה. עוד מלמד אותנו המדרש מהביטוי 'תמיד' שאף בשבת היו מדליקים את נרות המנורה, והסבר זה גם עונה לשאלתנו על דבר הסמיכות לפרשת המועדות, מצות נרות המנורה קיימת גם בכל המועדות והשבתות. עוד ראינו כאן לימוד  מהמילה 'תמיד' אפילו בטומאה. כיצד נאמר אפילו בטומאה והפסוק אמר במפורש המנורה הטהורה? הכוונה אפילו כשהציבור טמא שאז היינו חושבים שאולי אין טעם להעלות את נרות המנורה, בכל זאת אנו מצווים להעלות את נרותיה.

עד כה ראינו כמה הסברים לטהרה שנאמרה ביחס למנורה, שהיא עשויה כפי שהורו לנו משמים,שהיא טהורה במובן הפוך מטמאה, או שהנרות צריכים לעמוד על המנורה עצמה. אולם מה עומק הדבר עוד לא ראינו. לעזרתנו נחלץ הנצי"ב מוולוז'ין בעל 'העמק דבר'. ראשית הוא מאיר לנו שהמנורה היתה אפקטיבית, הדלקת נרות המנורה במקדש היתה מזכה את אהרן הכהן וממשיכיו הכהנים בכל הדורות בשפע של הארה ממרום שהיתה עוזרת להם לכוון את פסיקת ההלכות שלהם לאמת הא-לוהית,וכך הוא כותב "אמר כאן על המנורה הטהורה שמשמעו כי תכליתה אינו אלא כשהיא טהורה ולא נתקלקל כח רוחני שבה בטומאת הדור. וכמו שהיה בסוף בית שני."
למדנו כאן לימוד גדול, אמנם מדליקים נרות במנורה גם כשהעם טמא, אבל כוחה של המנורה לעזור לנו להשיג את האמת היה נפגע כשאנו לא היינו ראוים לכך. עוד מובן למה נצרך שהמנורה תהיה כלי שיכול להיטמא ועכשיו אנו מצוים שהיא תהיה טהורה, כי על ידי כך יש למנורה השקה עם מצב הטומאה, ומתוך כך יש בכוחה להוריד עלינו רוח של טהרה.
הסבר חשוב זה מאיר לנו הלכה נוספת שנאמרה כאן בתורה בנוגע לשמן המנורה, אומרת התורה "שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר" אנו מצוים להשתמש בשמן הכי זך ומשובח דוקא למנורה, לעומת המנחות שאין צורך לקחת להם שמן כה איכותי. הפוך ממנהגנו היום, שמני זית למאור אנו לוקחים דוקא את היותר גרועים, ולמאכל אנו לוקחים את השמנים המשובחים ביותר. אבל עכשיו שאנו מבינים שהמנורה נועדה לעזור לנו להשיג השגות שכליות מדויקות, ולכוון לאמיתה של תורה, או יכולים להבין משהו מחשיבות ההקפדה על איכות השמן של המנורה.
מענין מאוד שכמו שהמנורה עם נרותיה במקדש זיכתה את הכהנים באורות גדולים משמים, כבר במעשה הכנת המנורה התגלה קושי לחכמי המלאכה לעשותה כרצון ה' עד שה' הראה להם משמים כיצד היא צריכה להראות ולהעשות.
אחרי שהבנו שהמנורה הטהורה המשמעות היא שהיא מורידה לנו אורות משמים, מבאר הפרי צדיק את פשר הסמיכות לפרשת המועדות, כמו המועדות שמורידים אורות חיות וקדושה לתוך הזמן כל מועד בזמנו שלו, כך אנו יכולים בלימוד התורה הקדושה תוך הקפדה על הטהרה, לזכות ולהוריד שפע קדושה משמים.(פרי צדיק אמור ט)

היום כשעוד לא זכינו להעלות את נרות המנורה במקדש, אנו רק יכולים לשלם נרות שפתינו, לקרוא את פסוקי התורה  העוסקים במנורה ולהתפלל שה' יחשיב לנו את אמרי פינו כאילו הדלקנו המנורה, ולזכות בע"ה לכוון לאמיתה של תורה , ושירדו אלינו אורות המנורה של מעלה ויחכימו אותנו בחכמת ה' יתברך.

053-525-3443

מייל: serge@hermesh.co.il

פוגל סרז'